הדפסה

בלוסטוצקי נ' בלוסטוצקי ואח'

מספר בקשה:6
בפני
כבוד ה שופטת גאולה לוין

תובעת

טטאינה בלוסטוצקי

נגד

נתבעים

  1. מיכאל בלוסטוצקי
  2. אמיל שקולניק
  3. בנק מזרחי טפחות תל אביב סניף רמת אביב 20493

החלטה

1. לפניי בקשה מטעם הנתבע 2 לחייב את ה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
המדובר בתביעה לסעד הצהרתי בה התבקש בית המשפט לקבוע כי מלוא הזכויות בדירה ברחוב רבי מאיר 6/17 באשקלון שייכות לתובעת.

רקע

2. התובעת נשואה לנתבע 1. עפ"י הנטען בכתב התביעה , התובעת והנתבע 1 חיים בנפרד משנת 2001, כאשר הנתבע 1 ניתק כל קשר עם התובעת ו לא שילם מזונות עבור בתם הקטינה.
נטען כי לאחר פרידת הצדדים ויתר הנתבע 1 על זכויותיו בדירת הצדדים שברחוב רבי מאיר 6/17 באשקלון, הידועה כגוש 1201 ח לקה 4 (להלן: "הדירה), וזאת כנגד ויתור התובעת על מזונות הבת הקטינה. התובעת מוסיפה וטוענת כי העברת הזכויות בדירה ע"ש התובעת טרם הסתיימה, שכן לא עלה בידי התובעת, לטענתה, לשאת בעלויות הכרוכות בהליך המשפטי לביצוע פירוק שיתוף בדירה תוך העברת הזכויות בדירה על שמה.
כן טוענת התובעת בתביעתה כי היא זו אשר נשאה שנים רבו ת בתשלומי המשכנתא המוטלת על הדירה.
התובעת טוענת כי הנתבע 1 ניתק עימה קשר במשך שנים והתעלם מפניותיה ורק בתחילת שנת 2013 נאות לשתף פעולה ולסיים את ההליך אותו החלו הצדדים עוד בשנת 2001 ולחתום על הסכם גירושין המשקף את הסכמות הצדדים משנת 2001. נטען כי בשל חסרון כיס לא עלה בידי הצדדים להגיש את ההסכם לאישור בית המשפט.
לכתב התביעה צירפה התובעת "הסכם גירושין" מיום 21.2.2013 לפיו זכויות הנתבע 1 בדירה תועברנה על שם התובעת.

3. הנתבע 2 הינו הזוכה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 17-05353-08-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ), בו הנתבע 1 הינו החייב. הנתבע 2 הטיל עיקול על זכויותיו הרשומות של הנתבע 1 ב דירה ו ביום 30.12.2014 הגיש, במסגרת תיק ההוצל"פ, בקשה למינוי בא-כוחו ככונס נכסים על זכויות הנתבע 1 בדירה.

הנתבע 3 הינו בנק למשכנתאות, אשר לטובתו רשומה משכנתא על זכויות התובעת והנתבע 1 בדירה.

4. בכתב התביעה עותרת התובעת למתן סעד הצהרתי לפיו יקבע כי מלוא הזכויות ב דירה שייכות לתובעת.
כן נתבקש בכתב התביעה לקבוע כי העיקול אשר נרשם לטובת הנתבע 2 במסגרת תיק הוצל"פ 17-05353008-0 בטל ומבוטל.
לחילופין, מתבקש פסק דין הצהרתי לפיו התובעת הינה בעלת זכות משכון על זכויות הנתבע 1 בדירה עד לסך של 240,000 ₪.

הנתבע 1 הגיש כתב הגנה (ביום 3.6.2015) במסגרתו הודיע כי אינו מתנגד לסעדים המפורטים בתובענה.

הנתבע 3 הודיע אף הוא (ביום 7.6.2015) כי אינו מתנגד לסעד המבוקש בכתב התביעה, וזאת מבלי ליצור חובה או התחייבות של הנתבע 3 להוצאת הנתבע 1 מההלוואה הקיימת בבנק.

הנתבע 2 הגיש ביום 1.7.2015 בקשה לחיובה של התובעת להפק יד ערבות להבטחת הוצאותיו.
לצד זאת ביקש הנתבע 2 דחייה בהגשת כתב ההגנה, עד שתוכרע הבקשה.

טענות הצדדים

5. הנתבע 2 עותר לכך שהתובעת תפקיד ערבות להבטחת הוצאות הגנתו.
הנתבע 2 מפנה לכך שהתובעת בכתב התביעה חוזרת וטוענת כי הינה חסרת כל ולא היה בידה לממן אפילו את אישור הסכם הגירושין שמחירו פחות מ-500 ₪.
לטענת הנתבע 2, לתובעת כבר ניתן יומה בבית המשפט, כאשר כב' הרשמת פסו-ואגו מלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא דנה כבר בסיכויי התובעת והגיעה למסקנה כי לאור ניתוח הראיות שהביאה התובעת, הזהות לראיותיה בתיק זה, דין התובענה להידחות.

על כן, לטענת הנתבע 2, בהתנגשות בין זכותו של הנתבע לשיפוי בגין הוצאותיו למול זכותה של התובעת ליומה בבית המשפט, גובר בתיק זה השיקול של אי גרימת נזק לנתבע.

6. התובעת בתגובתה (מיום 14.7.2015) טוענת כי לא נתקיימו הנסיבות להפקדת ערובה וכי כל מטרתה של הבקשה הינה להקשות על התובעת בניהול ההליכים המשפטיים ולמנוע בירור ענייני של טענותיה.
לטענתה, הנתבע לא עמד באף אחד מהקריטריונים הקבועים בדין, שכן סיכויי התביעה הם טובים ואף מעבר לכך. זאת בשים לב לכך שהתובעת נשאה בתשלומי המשכנתא השוטפים, בעוד הנתבע 1 לא התגורר בדירה ואף ויתר על זכויותיו בדירה כנגד ויתור התובעת על מזונות הקטינה.
לטענת התובעת , אפילו תידחה טענתה כי הנתבע 1 ויתר על זכויותיו בדירה, הרי שבהתאם להוראות חוק המשכון היא זכאית להירשם כנושה מובטח מדרגה שניה, נוכח הסכומים ששולמו על ידה עבור הנתבע 1.
לשיטת התובעת , רשמת ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה שהגישה לה בשל העדר סמכות עניינית ולא דנה לגופה של הבקשה, מה עוד שבאותה עת לא עמדה בפני ראש ההוצאה לפועל עמדתו המפורשת של הנתבע 1 לפיה אין לו זכויות בדירה.

התובעת מוסיפה לעניין סיכויי התביעה, כי הסעד שנתבקש בפני כב' רשמת ההוצל"פ שונה בתכלית מהסעד המבוקש בתובענה זו ; כב' הרשמת נתבקשה לקבוע כי הליכי המימוש אינם כדאיים באותה עת בעוד בתובענה זו מתבקש בית המשפט להכריע בדבר הזכויות בדירה.

לעניין מצבה הכלכלי, טוענת התובעת כי חרף העובדה כי הינה קשת יום, היא עובדת לפרנסתה ומקפידה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות. היא הדגישה כי לא תלויים נגדה הליכי הוצל"פ והיא בעלת מוסר תשלומים גבוה ביותר.
התובעת מפנה גם לכך שאין חולק כי לפחות מחצית מהזכויות בדירה הן שלה; לכך שאת התביעה דנן הגישה באמצעות עו"ד פרטי ולכך שנשאה בתשלום אגרת בית משפט. בכל אלה יש כדי להעיד – כך על פי הנטען - כי ככל שתידחה התביעה יעלה בידי התובעת לשלם הוצאות , ככל שייפסקו.

7. הנתבע 2, בתשובתו לתגובת התובעת, טוען כי בארבעת החלקים הראשונים בהחלטתה של כב' הרשמת היא מציינת את אפסות סיכויי התביעה ורק בחלק החמישי מציינת את הנטען על ידי התובעת בתגובתה.
נתבע 2 מוסיף כי הנתבע 1 הינו חייב הנמלט מתשלום חובותיו שנים רבות וברור כי ייעשה כל שניתן על מנת לסייע לתובעת על מנת להבריח נכסיו מהנושים.

לעניין מצבה הכלכלי של התובעת, משיב הנתבע 2 כי התובעת עשתה ככל יכולת ה על מנת להוכיח שהינה חסרת כל וכעת לפתע טוענת כי תמצא כל דרך לשלם כל שיושת עליה ואף תמכור דירתה לשם כך.

דיון והכרעה

8. בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, בית משפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. ככלל, כאשר עסקינן בתובע שאיננו תאגיד ושאיננו תושב חוץ, בדיון בערכאה ראשונה בית-המשפט אינו נוהג לדרוש הפקדת ערובה, אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות בלבד. אכן, אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחתן של הוצאות המשפט (ראה: ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850).

ערובה לפי תקנה 519 מוטלת, ככלל, במקרים חריגים כאשר נראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק. האיזון בתקנה זו מיושם כך שהשימוש בה מודרך לאור הזכות החוקתית בדבר הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכות הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערו בה להוצאות מפני עוניו בלבד (ר' רע"א 321/07 גושן נ' גיא ( ניתן ביום 21/08/07)). על המבקש הטלת ערובה מוטל נטל כבד להראות כי סיכויי התביעה קלושים.

לגבי אמת המדיה של סיכויי התביעה, מן הראוי להפנות לדברים שפסק כב' השופט זילברטל באחת הפרשות:
"עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק". (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (ניתן ביום 16.1.2013).

9. במקרה דנן, מתוך עיון בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע 2. בנסיבות שלפניי, באיזון בין זכות הגישה של התובעת לבית המשפט לבין הצורך להגן על אינטרס הנתבע 2 לגביית הוצאותיו, יש להעדיף את זכותה של התובעת.

10. לעניין סיכויי התביעה, לא מצאתי, על פני הדברים, כי המדובר בתביעת סרק או בתביעה בעלת סיכויי הצ לחה קלושים ממש, וזאת מבלי להכריע לגופן של טענות הצדדים.
אין בידי לקבל את עמדת הנתבע 2 לפיה החלטת כב' הרשמת מלמדת על אפסות סיכויי התביעה. אמנם, כב' הרשמת הצביעה בהחלטה על הקשיים בעמדת התובעת ובהם העדר מסמך כתוב של הסכם בינה לבין הנתבעת 1; אי רישום משכון או הערת אזהרה לטובתה; ותמיהות לגבי מניעות כלכלית מרישום זכויותיה שעה שהיתה מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי. מעבר לאמור ציינה כב' הרשמת כי רשם הוצל"פ אינו מוסמך לקבוע זכויות במקרקעין והרישום מעיד על הבעלות.
כב' הרשמת הוסיפה וקבעה כי "ככל וצד ג' תגיש לעיוני אסמכתא מערכאה מוסמכת ניתן יהיה לבחון הבקשה. בהעדר לא יהיה מנוס מבחינת הבקשה למינוי תוך קריאת הנתונים שלפני, לפיהם לחייב מחצית מהזכויות בנכס".

מהחלטה זו לא ניתן להסיק כי "נסגרה הדלת" בפני התובעת להוכיח טענותיה או כי המדובר, על פניו, בתביעת סרק, לאחר שניתן לתובעת יומה בלשכת ההוצאה לפועל, כטענת הנתבע 2.

טענות התובעת לא הוכרעו, בהעדר סמכות עניינית. הקשיים המפורטים בהחלטה אכן מלמדים על המשוכות שעומדות בפני התובעת, אך לא ניתן בשלב זה לקבוע כי מדובר במשוכות בלתי עבירות, בשים לב לכך שההסכם הנטען הינו הסכם בין בני זוג, על כך המשתמע מכך לעניין כתב ורישום.
כפי שנפסק בע"א 1629/11 מאיר יצחקי נ' סמדר וכטר (ניתן ביום 4.11.2012), " אין להוציא מכלל אפשרות מצבים שבהם יתאפשר להסתמך על הסכם ממון שטרם אושר בהתמודדות מול צד שלישי שהטיל עיקול על הנכס נשוא ההסכם (ובלבד שאכן ברור שהסכם כזה בא לעולם)". נמצא, כי ככל שהתובעת תוכיח כי אכן בא לעולם הסכם בינה לבין הנתבע 1, העדר רישום משכון או הערת אזהרה אינם שוללים את עדיפותה בתחרות מול הנתבע 2. מדובר בעניין הטעון בירור עובדתי. מכל מקום, לא ניתן לומר, בשלב זה , כי סיכויי התביעה קלושים.

11. בנוסף, לא מתקיימים במקרה דנן הקשיים "הטכניים", אשר בגינם יש לחייב תובע בערובה להבטחת הוצאות נתבע, כגון העדר כתובת להמצאה או הימצאות תובע מחוץ לשטחי גבולות ישראל, המצבים להם נועדה תקנה 519 ליתן מענה (ר': פסקה 7 ברע"א 6353/12) .

12. כן לא מצאתי כי הנטען ביחס למצבה הכלכלי של התובעת מצדיק את קבלת הבקשה. כאמור, הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד.
יתרה מכך, הנתבע 2 לא הציג אסמכתאות התומכות בטענותיו בדבר מצבה הכלכלי של התובעת ולא ביסס את החשש כי בשל מצבה לא תעמוד בתשלום הוצאות, ככל שייפסקו .
אכן התובעת טוענת בכתב התביעה כי הינה "אשה קשת יום". יחד עם זאת, התובעת מיוצגת באמצעות עורך דין פרטי ו ברשותה זכויות בדירה מהן ניתן יהא להיפרע, ככל שתביעתה תידחה והיא תחויב בתשלום הוצאות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבע 3 יגיש כתב הגנה עד ליום 1.9.2015.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ה, 27 יולי 2015, בהעדר הצדדים.