הדפסה

בלוט ואח' נ' טבעפוסט בע"מ ואח'

בקשה מס' 1

בפני
כב' השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המבקשים:

  1. אדמון בלוט
  2. אומימה בלוט
  3. סימון בלוט
  4. חנאן בלוט
  5. עמאד פלאח

ע"י ב"כ עוה"ד אמין מרג'יה ו/או נפתלי גולן

נגד

המשיבות:

  1. טבעפוסט בע"מ
  2. מרינה פטריות הגליל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יוחאי שלף ואח'
ממשרד עוה"ד איתן, מהולל ושדות

החלטה

א. בפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים מס' 1 עד מס' 5 כנגד המשיבות (להלן: "בקשת האישור").

ב. בבקשת האישור נטען, כי המשיבה מס' 1 מפעילה במרכז התעסוקה חוסן, שליד פקיעין, בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף, מפעל לייצור קומפוסט, המשמש כמצע לייצור פטריות למאכל (להלן: "מפעל הקומפוסט").

עוד נטען, כי המשיבה מס' 2 מפעילה בסמוך למפעל הקומפוסט שני מפעלים: האחד מפעל לייצור פטריות (להלן: "מפעל הפטריות") והשני מפעל לייצור ושיווק נבטים (להלן: "מפעל הנבטים").

עוד נטען בבקשת האישור, כי המשיבה מס' 1 מהווה חלק מהפעילות העסקית של המשיבה מס' 2, ונמצאת בשליטת בעליה של המשיבה מס' 2.

ג. על-פי הנטען בבקשת האישור, המבקשים מס' 1 עד מס' 4 הם תושבי פקיעין המערבית, והמבקש מס' 5 הוא תושב סמיע, והם מתגוררים בקִרבה למפעליהן של המשיבות.

ד. לטענת המבקשים, הם סובלים ממפגעי ריח, שבמקרים רבים קשה לאדם סביר לסובלם, שמקורם במפעלי המשיבות. לטענתם, מפגעי הריח נגרמים עקב פעילותן השוטפת של המשיבות במפעל הקומפוסט, בשל שימוש בזבל עופות, קש וגבס בהליך ייצור הקומפוסט, וכן במפעלי הפטריות והנבטים, בהם משמש הקומפוסט כמצע בתהליכי הייצור.

ה. לטענת המבקשים, במשך תקופה ארוכה, החל מתחילת פעילותו של מפעל הקומפוסט בשנת 2006, הוגשו תלונות של תושבי פקיעין והיישובים הסמוכים למפעלים בגין מפגעי הריח שיוצרות המשיבות, הפוגעים באיכות חייהם. תלונות אלה הוכרו כמוצדקות על-ידי הגורמים המפקחים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה. אולם, כך לטענת המבקשים, על אף הזמן שחלף והתלונות הרבות שהוגשו, מפגעי הריח הנגרמים ממפעלי המשיבות לא פסקו.

ו. עם זאת, מציינים המבקשים, כי באזור קיימים גורמים נוספים למפגעי ריח, בעיקר לולי עופות, אולם, לטענתם, המדובר בריחות שונים, והם סבורים שאין בכך להפחית מאחריותן של המשיבות למפגעי הריח הנגרמים ממפעליהן.

ז. המבקשים מגדירים את הקבוצה התובעת אותה הם עותרים לייצג, כ"תושבי פקיעין וסמיע, שהתגוררו בישובים אלה במועד הגשת התובענה, אשר סבלו ממפגעי ריח שמקורם במפעלי המשיבות" (פיסקה ב' ברישא של בקשת האישור, וכן פיסקה 5(ב) של בקשת האישור).

ח. המבקשים מציינים, כי עילות התביעה העומדות להם הן: הפרת החובה החקוקה שבסעיף 3 של החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, עוולת מטרד ליחיד ורשלנות.

ט. המבקשים עותרים לסעדים הבאים:

1. צו עשה שיורה למשיבות לנקוט בכל האמצעים, שיביאו להפסקה מוחלטת של מפגעי הריח וזיהום האוויר, וזאת בהתאם לחוות דעת מומחה שימונה על-ידי בית המשפט.

2. פסיקת פיצוי בסכום של 5,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה, וזאת בהתחשב באופי המטרד והסבל הרב שנגרם בגינו, תדירות המטרדים במהלך השנים, התעלמות המשיבות מהמטרדים שהן יוצרות על אף התלונות הרבות מצד תושבי הישובים הסמוכים, ופסיקת פיצוי הולם ומרתיע על מנת להפוך את המפגע לבלתי משתלם כלכלית.

לטענת המבקשים, מספר חברי הקבוצה הסובלים ממטרדי הריח הנגרמים ממפעלי המשיבות, עומד על כ-2,000 תושבים בפקיעין ו-700 תושבים בסמיע, ולפיכך הם מעריכים את סכום התובענה ב-13.5 מיליון ₪.

י. לבקשת האישור צורפו, בין היתר, תצהיריהם של חמשת המבקשים, הערוכים על דרך ההפניה.

יא. בתגובתן לבקשת האישור טענו המשיבות, כי דינה של בקשת האישור להימחק על הסף, שכן המבקשים לא פנו תחילה למשרד להגנת הסביבה לצורך בירור תלונתם, כפי שמורה החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תובענות אזרחיות), התשנ"ב-1992.

עוד טענו המשיבות, כי טענותיהם של המבקשים נטענו ללא ביסוס מדעי אובייקטיבי, וזאת על אף שהמדובר בתובענה הטעונה בירור של מומחה לתחום איכות הסביבה. המבקשים לא תמכו את בקשתם בחוות דעת מומחה, וזאת על אף שבקשתם נשענת על טענות שבמומחיות.

בנוסף טענו המשיבות, שהמבקשים גם לא צירפו לבקשתם תצהיר ערוך כדין לתמוך בעובדות הנטענות על-ידם, אלא צירפו תצהיר ים על דרך ההפניה בלבד.

מנגד, המשיבות ביצעו בדיקות מעבדה בפיקוחו של מומחה לתחום איכות הסביבה. טוענות המשיבות, כי בדיקות אלה נערכו בהתאם להוראות ולהנחיות המשרד להגנת הסביבה בנוהל להגדרת מפגעי ריח. מסקנות הבדיקות הן חד משמעיות, ולפיהן אין ריח שמקורו במפעלי המשיבות המגיע לאזורי המגורים הסמוכים למפעלים אלה. זאת ועוד, באזור מגוריהם של המבקשים קיימים מקורות שונים בעלי פוטנציאל להפצת ריחות רעים, והמבקשים לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית שתצביע כי מקור הריח הרע הנטען על-ידם הוא דווקא במפעליהן של המשיבות.

עוד טענו המשיבות, כי בקשת האישור אינה מגלה כל עילה, והיא אף אינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות.

לתגובת המשיבות צורף, בין היתר, תצהירו של מר טומי גרינוולד, המשמש כסמנכ"ל המשיבה מס' 2.

יב. לתגובתן של המשיבות צורפה גם חוות דעתוֹ של המומחה מטעמן (נ/8), מר אבי בן ליש, במסגרתה נכתב, כי מהבדיקות שערך המומחה , תוך הסתייעות בצוות מריחים בהתאם לנוהל ביצוע בדיקת ריח בשטח, באמצעות צוות מריחים המוסמך על-ידי המשרד להגנת הסביבה, עלה כי מפעל הנבטים אינו מהווה מקור פוטנציאלי לריחות, שכן כל התהליכים במפעל נעשים בחדרים סגורים מבוקרי טמפרטורה ולחות. לגבי מפעלי הקומפוסט והפטריות, כתב מר בן ליש, כי מבדיקותיו, לרבות בדיקות המעבדה האולפקטומטרית בנווה יער (אולפקטומטר הוא מכשיר למִהוּל דגימת אוויר ריחני, או תערובת גזים ריחניים עם אוויר נטול ריח, ביחס מוגדר ), הצביעו על כך שלא נגרם מטרד ריח שמקורו במפעלים אלה, שכן הבדיקות הצביעו על עוצמת ריח לא משמעותית, המצויה מתחת לכל ערך סף שנדרש בנוהל מטרדי ריח של המשרד להגנת הסביבה.

יג. המבקשים הגישו תשובה לתגובת המשיבות, במסגרתה טענו, שהואיל והתובענה מתבססת על החוק למניעת מפגעים, ולא על החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), הרי שאין דרישת סף לפניה מוקדמת טרם הגשת בקשת האישור. זאת ועוד, לבקשת האישור צורפו אסמכתאות רבות מטעם המשרד להגנת הסביבה, ולכן לא היה טעם בפניה נוספת.

לטענת המבקשים, הם הפנו לראיות רבות התומכות בתלונותיהם, הן באשר לקיום מטרדי ריח, והן באשר להיות מפעלי המשיבות המקור למטרדים אלה. לטענתם, די בשלב זה כי המבקשים יצביעו על "אפשרות סבירה" להכרעה לטובת קבוצת התובעים, ואין להחמיר עם המבקשים בשלב זה, שכן הדבר יהווה חריגה לא ראויה מהאיזון שקבע המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות.

לתשובתם צירפו המבקשים תצהירים של המבקשים מס' 1 (ת/9), מס' 2 , ומס' 4 (ת/10) , שהינם זהים (מלבד שמות המצהירים).

יד. ביום 9.9.2013 התקיימה בפניי ישיבת קדם משפט בבקשת האישור. בישיבה זו הועלתה הצעה כי ימונה מומחה לאיכות הסביבה על-ידי בית המשפט, שיקיים שלושה ביקורי פתע במפעלי המשיבות, בשעות ובמזג אוויר, כפי שימצא המומחה לנכון, כששני הצדדים יוכלו לחקור את המומחה בחקירה נגדית על חוות דעתוֹ.

הצעה זו נדחתה על-ידי הצדדים.

ב"כ המשיבות טען, כי מטעמם הוגשה חוות דעת מומחה של מר אבי בן ליש, שלצורך עריכתה אף השתמש בצוות מריחים, ונעזרו במעבדות חיצוניות.

מנגד טען ב"כ המבקשים, כי הבקשה מתייחסת בעיקר לדברים שקרו בעבר, עד למועד הגשת בקשת האישור, ולכן, לטענתוֹ, מינוי מומחה כיום לא יסייע לגבי המפגעים שהיו קיימים בעבר.

לפיכך נקבע התיק לשמיעת הראיות.

טו. העדויות מטעם הצדדים נשמעו על-פני שתי ישיבות: האחת שהתקיימה ביום 15.1.2014, ובה נשמעו עדי המבקשים: ד"ר תומא עבוד, המשמש כמרכז בכיר לסביבה חקלאית במחוז הצפון של המשרד להגנת הסביבה; מר סלמאן גדבאן, המשמש כמנהל היחידה האזורית לאיכות הסביבה "פסגות הגליל"; מר איתמר יפה, המשמש כמפקח תחום סביבה חקלאית באיגוד ערים לאיכות סביבה גליל מערבי ; המבקש מס' 1, מר אדמון בלוט, והמבקשת
מס' 4, גב' חנאן בלוט.

בישיבה השניה, שהתקיימה ביום 26.2.2014, נשמעו עדי המשיבות: מר יוסי לוי, המשמש כיושב ראש וועד היישוב חוסן, מר דוד טדגי, המשמש כיושב ראש ועד פקיעין החדשה, מר טומי גרינוולד, סמנכ"ל במשיבות מס' 1 ומס' 2, והמומחה מטעם המשיבות, מר אבי
בן ליש.

טז. הצדדים הגישו סיכומי טענות מפורטים.

בסיכומי המבקשים, נטען בתמצית, כי אמנם לא נקבע בדבר חקיקה כלשהו מהו ריח "חזק" או "בלתי סביר", כלשון סעיף 3 של החוק למניעת מפגעים, אולם ניתן להוכיח קיומו של מפגע ריח בכל דרך הוכחה המקובלת בדין, ואין להציב מכשולים דיוניים, או אחרים בפני התובע הייצוגי הפוטנציאלי, במקרים בהם, על פני הדברים, מהווה התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

לטענת המבקשים, נוכח האסמכתאות הרבות התומכות בבקשת האישור, שרובן נערכו
על-ידי גורמים מקצועיים בתחום הסביבה, שהעידו בפני בית המשפט, הרי שהמבקשים הציגו אפשרות סבירה להכרעה בתובענה לטובת קבוצת התובעים.

לטענת המבקשים, מפעלי המשיבות נבנו בחריגה מתנאי היתר הבניה, תוך אי-עמידה בדרישות המשרד להגנת הסביבה, ועבדו תקופה לא מבוטלת ללא רישיונות עסק.

עוד טוענים המבקשים, כי מעדויות ד"ר תומא עבוד, מר סלמאן גדבאן, ומר איתמר יפה, עולה שקיימים מפגעי ריח במפעלי המשיבות, אשר לא טופלו.

לטענת המבקשים, חוות הדעת מטעם המשיבות, שנערכה על-ידי מר בן ליש, נערכה באופן מגמתי ומוּטה, המחייב מתן משקל נמוך למִמצאיו ולעדותו בפני בית המשפט, שכן חוות הדעת לא השוותה בין המצב בשטח לבין תנאי התוכנית הסביבתית, סיור צוות המריחים מטעמו נערך לאחר שעות הפעילות של מפעלי המשיבות, מר בן ליש התעלם מהמִמצאים והנתונים הסביבתיים שצורפו לבקשה, וכן התעלם ממִמצאי המשרד להגנת הסביבה לאורך שנים, ומועד ביקוריו של מר בן ליש במתחמי מפעלי המשיבות תואם עִמן מראש, ולכן אִפשר היערכות מוקדמת מטעם המשיבות.

יז. מנגד, טענו המשיבות בסיכומיהן, בתמצית, כי המבקש מס' 5 לא נחקר על תצהירו, לא התייצב לשתי ישיבות שנקבעו לשמיעת הראיות, ולא ניתן כל טעם על-ידי המבקשים לכך, ולפיכך יש למחוק את בקשתו של המבקש מס' 5, שהוא היחיד מבין המבקשים המתגורר בכפר סמיע, ולכן היחיד שיכול היה להתייחס למפגעי הריח בכפר סמיע הנטענים על-ידי המבקשים.

עוד טענו המשיבות, כי המבקשים לא הגישו הודעה למשרד להגנת הסביבה ולמשיבות, 60 יום טרם הגשת בקשת האישור, כי בכוונתם להגיש תובענה בעניין, וזאת בהתאם להוראת סעיף 5 של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992.

ממשיכות וטוענות המשיבות, כי ד"ר תומא עבוד, מהמשרד להגנת הסביבה, העיד , כי הריחות, שחש בהם במפעל המשיבות, כלל אינם יכולים להגיע ליישוב פקיעין, וכן העיד כי המשיבות משקיעות משאבים על מנת לעמוד בדרישות המשרד להגנת הסביבה, מעולם לא ננקטה סנקציה כלשהי כנגד מפעלי המשיבות, ומִמצאי צוותי מריחים מטעם המשרד להגנת הסביבה הצביעו על כך שהמקור למפגעי ריח הוא ערמות זבל אורגני, בין שטח המפעל לבין שכונת אלמרג' שבמערב פקיעין, אתר פסולת פיראטית, לולי עופות, תשטיפים מפעילויות עסקים באזור, ופריצת ביוב.

טוענות המשיבות, כי בעוד שתושבים שהתלוננו למשרד להגנת הסביבה היו משוכנעים כי הריח שמגיע לבתיהם מקורו במפעלי המשיבות, הרי שבדיקות פתע מקצועיות של צוות מריחים מוסמך מטעם המשרד להגנת הסביבה הפריכו תלונות אלה.
צוות מריחים נוסף שהוקם על-ידי המשרד להגנת הסביבה בשנת 2013, הגיע למסקנה, כי המדובר בתלונת שווא כנגד מפעלי המשיבות, כאשר מקורות הריח עשויים להיות מכולות פסולת, עדר עיזים, אתר אשפה פיראטי, דיר, לולי תרנגולות ועוד, המצויים בסביבה.

המשיבות סבורות, כי מהראיות המדעיות-מקצועיות שהוגשו לתיק עולה, שאין כל ממצא לפיו מפגעי ריח ממפעלי המשיבות הגיעו לבתיהם של המבקשים.

גם מתעודות עובד הציבור ומעדויות יו"ר וועד היישוב חוסן ויו"ר ועד הישוב פקיעין החדשה עולה, כי לא נתקבלו מתושבי היישובים הללו, המצויים בסמיכות למפעלי המשיבות, תלונות אודות מפגעי ריח שנטען כי מקורם במפעלי המשיבות.

המומחה מטעם המשיבות, מר בן ליש, העיד כי בדיקת מקור ריח יש לבצע על-פי אנליזה מקצועית-מתודולוגית, דבר שלא נעשה על-ידי המבקשים.
המבקשים לא הגישו חוות דעת נגדית, ולא סתרו את מִמצאיו של מר בן ליש, לפיהם עוצמות הריח הנפלט ממתקני המשיבות אינו מגיע ולא הגיע בשנים עברו לערך הסף התחתון הנקוב בנוהל מטרדי הריח של המשרד להגנת הסביבה במקום מגוריהם של המבקשים. צוות המריחים בו נעזר המומחה פעל בשעות הלילה, שהן השעות בהן הגיעו בעבר תלונות ביחס למפגע ריח ממפעלי המשיבות.

היות ובעבר המשיבות נחשבו למתקנים חקלאיים, הרי שלא נדרש עבורן רישיון עסק. לגבי המשיבה מס' 2 נדרש וניתן רישיון עסק משנת 2011 ולגבי המשיבה מס' 1 נדרש וניתן רישיון עסק משנת 2013.

מוסיפות וטוענות המשיבות, כי עדויות המבקשים אינן יכולות לשמש תחליף להוכחת טענותיהם באמצעות חוות דעת מומחה, במיוחד שעה שהמבקשים בעצמם אישרו כי בסמוך לביתם קיימים מקורות מפגעי ריח, כגון: ביוב, אתרי פסולת פיראטיים, לולי תרנגולות, זבל בעלי חיים ועוד.

יח. המבקשים הגישו סיכומי תשובה לסיכומיהן של המשיבות, במסגרתם טענו, כי לגבי המבקש מס' 5 הושגה הסכמה דיונית, לפיה יעידו רק המבקשים מס' 1 ומס' 4 כעדות מייצגת של כל המבקשים.

עוד טוענים המבקשים, כי לא היתה כל תועלת בפניה מוקדמת למשיבות, שהרי כעולה מטענתן הן מכחישות בצורה גורפת את הטענות בדבר קיומם של מפגעי ריח שמקורם במפעליהן.

בנוסף טוענים המבקשים , כי ממִמצאי צוות המריחים, שהמשיבות התנגדו להגשתו (ואשר הגשתו לא אושרה על-ידי בית המשפט), עולה כי מפגע הריח מהמשיבות מגיע ליישובי הסביבה, וזוהי גם עמדתו של המשרד להגנת הסביבה.

יט. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, ובפרוטוקולי ישיבת קדם המשפט ושתי הישיבות בהן נשמעו הראיות, כמו גם במוצגים השונים, באסמכתאות, ובמסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין בקשת האישור להידחות.

להלן אסביר כיצד הגעתי למסקנתי זו.

כ. המשיבות טוענות כי המבקשים לא הגישו הודעה למשרד להגנת הסביבה ולמשיבות, 60 יום טרם הגשת בקשת האישור, לפיה בכוונתם להגיש תובענה בעניין, וזאת בניגוד להוראת סעיף 5 של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992.
לטענת המשיבות, הוראת חוק זו נועדה לאפשר לרשות המינהלית המומחית בתחום, לבדוק את שאלת קיומו של מטרד, ולהפעיל אמצעים שנועדו להפסקתו, והכל לפני העברת העניין לפתחו של בית המשפט.

המשיבות טוענות, שאמנם התביעה שהמבקשים עותרים לאשרה כייצוגית אינה מתבססת על החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), ואולם ההיגיון בפניה מוקדמת קיים גם כאשר התובענה מוגשת תוך ניסיון לעקוף את הוראת סעיף 5 של חוק זה.

לפיכך, כך לטענת המשיבות, לא עמדו המבקשים בתנאי הסף להגשתה של התובענה.

כא. סעיף 5 של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992, קובע:
"לא יגיש אדם תובענה לפי סעיף 2, אלא לאחר שעברו 60 ימים מהיום שהוא הודיע לרשות ולגורם המפגע על כוונתו להגיש תובענה, והתקיימו שניים אלה:
(1) גורם המפגע לא נקט צעדים ממשיים להפסקת המפגע הסביבתי או למניעת הישנותו או לתיקון המעוות, לפי הענין;
(2) הרשות לא נקטה צעדים ממשיים על-פי סמכויותיה להפסקת המפגע הסביבתי או למניעת הישנותו או לתיקון המעוות, לפי הענין."

להשלמת התמונה, אציין שסעיף 2 של החוק הנ"ל, קובע, בין היתר, כי מי שנפגע, או עלול להיפגע ממפגע סביבתי, רשאי להגיש בקשה לבית המשפט, על מנת שבית המשפט יורה לגורם המפגע להימנע ממעשיו, לתקן את המעוות, להחזיר את המצב לקדמותו עובר להיווצרות המפגע, ולעשות ככל הדרוש על מנת למנוע את הישנותו של המפגע.

כב. בענייננו, המבקשים אינם חולקים על כך שהם לא פנו טרם הגשת בקשת האישור בהתאם להוראת סעיף 5 של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), ואולם טוענים הם, שהתובענה איננה מבוססת על החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), ולכן לא חלה חובת הפניה המנויה בסעיף 5 של החוק. עוד טוענים המבקשים, שהם צירפו לבקשת האישור אסמכתאות רבות, ובהם מסמכים מטעם המשרד להגנת הסביבה, ומכאן שהרשות הרלוונטית היתה מוּדעת למפגע הנטען, וכך גם המשיבות, ומשכך לא היה טעם בפניה נוספת.

כג. התכלית של הפניה המוקדמת, הקבועה בסעיף 5 של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), היא כפולה, כפי שכתב כב' השופט כ. מוסק ב רע"א (מחוזי י-ם)
40003-02-12 אמות השקעות בע"מ ואח' נ' שוורץ ואח' , בפיסקה 7 (3.7.2013):

"לדרישת ההודעה המוקדמת שתי תכליות חשובות: ליתן לגורם המפגע הסביבתי, ולתת לרשות המוסמכת הזדמנות לתקן את המעוות. היינו, חלון הזמן של שישים יום נועד לטובת הרשות ולטובת הגורם המפגע כדי שאלו יוכלו לפעול להפסקת המפגע או להתנגד אם יהיה צורך בכך."

בענייננו, מהמוצגים שהוגשו בתיק זה, עולה כי הן המשרד להגנת הסביבה והן המשיבות היו מודעות לתלונות בדבר מפגעי ריח שנטען כי מקורם במפעלי המשיבות. כך, למשל, עולה ממכתבו של ד"ר תומא עבוד, שכאמור משמש כמרכז בכיר לסביבה חקלאית במחוזן הצפון של המשרד להגנת הסביבה, אל מנהל המשיבה מס' 1, מר רמו בן שושן (ת/2 מיום 14.8.2011), וכך גם עולה ממוצגים ת/3 (מכתבו של ד"ר תומא עבוד למנהל המשיבות מיום 11.7.2012), וכן ממוצגים ת/6 (מכתבו של מר סלמאן גדבאן, מנהל היחידה האזורית לאיכות הסביבה "פסגות הגליל", לד"ר תומא עבוד, מיום 8.9.2012) ו-ת/8 (מכתבו של מר איתמר יפה, מתכנן סביבתי באיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, מיום 21.7.2011).

כך, שאין ספק שהן המשרד להגנת הסביבה והן המשיבות היו מוּדעים לתלונות בדבר מפגעי ר יח, שנטען כי מקורם במפעלי המשיבות. לכן, היה באפשרות המשרד להגנת הסביבה והמשיבות לבחון את התלונות ולפעול בהתאם, כך שעל אף שלא היתה פניה פורמאלית בהתאם להוראת סעיף 5 של החוק הנ"ל, הרי שהתכלית שעומדת מאחורי הוראת חוק זו הושגה.

כד. זאת ועוד, המבקשים לא ביססו את תביעתם על החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), כי אם על החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961.

כה. עוד אציין, כי החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) קובע הסדר בדבר הגשת "תובענה קבוצתית" על-ידי מי שנפגע או עומד להיפגע ממפגע סביבתי (סעיפים 14-10 של החוק). ל"תובענה הקבוצתית" שבחוק זה יש מספר מאפיינים דומים ומשותפים עם התובענה הייצוגית, ואולם ה"תובענה הקבוצתית" מצומצמת יותר וכפופה לדרישות המנויות בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות).

דברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות מתייחסים להבדל בין ה"תובענה הקבוצתית" שבחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) לבין התובענה הייצוגית (ה"ח הכנסת 93 , 26.7.2005, בעמ' 232):

"לפני יותר מעשור החל המחוקק הישראלי מכיר בחשיבות מכשיר התובענה הייצוגית וקבע אותו בשורה של חוקים שעניינם תחומים המתאימים במיוחד להגשת תובענות ייצוגיות. החוקים שבהם קיימים כיום הסדרים להגשת תובענות ייצוגיות הם: ... חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ׳׳ב-1992, וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 (להלן - החוקים המיוחדים). אולם, ההסדרים הקיימים אינם מקיפים את מכלול התחומים שבהם יכול להתעורר הצורך להגיש תובענה ייצוגית. בנוסף, ההסדרים בחוקים השונים אינם אחידים ולהבדלים ביניהם פעמים רבות אין הצדקה מהותית והם יוצרים קשיים משפטיים, כפי שצוין בתזכיר הצעת החוק הממשלתית (להלן - התזכיר)...
ההצעה קובעת הסדר כללי ואחיד להגשת תובענות ייצוגיות במשפט הישראלי בכל עילת תביעה, ומציעה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום בחוקים המיוחדים. ההצעה מאמצת חלק מההסדרים הקיימים בחוקים המיוחדים, תוך הרחבות ותוספות שמטרתן לשפר את ההסדרים הקיימים לאור הניסיון שנצבר מאז שנחקקו החוקים המיוחדים..."

מדברים אלה עולה, שכוונת המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות היתה ליצור הסדר כללי ואחיד להגשת תובענות ייצוגיות, הסדר שאינו כפוף להסדרים הקיימים ב"חוקים המיוחדים", כגון החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות). מכאן, שהגשת תובענה ייצוגית באשר למפגע סביבתי אינה כפופה להוראותיו של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות).

כו. לא נעלם מעיניי, כי פרט 6 של התוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות קובע, שניתן להגיש "תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע; לענין זה, "גורם המפגע", "מפגע סביבתי" – כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים", דהיינו, הוא מפנה להגדרת "מפגע סביבתי" שבחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות). אולם, אני סבור , כי ההפניה בפרט 6 של התוספת של חוק תובענות ייצוגיות להגדרת "מפגע סביבתי" שבחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) , מטרתה רק לאמץ את הגדרת "מפגע סביבתי", ואין בה כדי לשאוב להליך אישור תובענה ייצוגית את כלל הוראותיו של החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) [עיינו בדברים שכתבתי בת"מ (מחוזי חיפה) 25857-06-12 סער ואח' נ' עיריית נהריה ואח', בפיסקאות כ"ה, ל'-ל"א (2.12.2010)].

כז. יתרה מכך, אין לראות בפניה מוקדמת משום תנאי הכרחי לצורך הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בעניין זה אני מפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א. ריבלין בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפיסקה 9 (11.12.2008):

"אשר לתום-הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום-לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו-שלו תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה."

כח. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבות, לפיה סעיף 5 של החוק למניעת מפגעים (תביעות אזרחיות), שהמבקשים לא פעלו לפיו, מהווה תנאי סף להגשתה של התובענה.

כט. כאמור, המבקשים מבססים את התובענה, שלאישורה כייצוגית הם עותרים, על סעיפים 3 ו-5 של החוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961.

סעיף 3 של חוק זה קובע:

"לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים."

באשר להגדרת "ריח חזק או בלתי סביר", קובע סעיף 5 של החוק:

"השר יתקין, בתקנות, כללים לביצוע סעיפים 2 ו-3, ובין השאר רשאי הוא לקבוע מה הם רעש או ריח חזקים או בלתי סבירים."

דא עקא, השר (לפי סעיף 1 לחוק – השר להגנת הסביבה) לא התקין תקנות או כללים, בדבר הגדרת "ריח חזק או בלתי סביר" (בשולי הדברים אציין, כי לעניין "רעש בלתי סביר" הותקנו תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן-1990, אולם לא הותקנו תקנות דומות עבור "ריח בלתי סביר").

אמנם הותקנו תקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), תש"ן-1990, העוסקות, בין היתר, ב"ריח בלתי סביר" מאתרים לסילוק פסולת, ובהן נקבע בסעיף 2:

"עשן, גזים, אדים, אבק וכיוצא באלה הנפלטים מבעירת פסולת באתר לסילוק פסולת הם זיהום אויר בלתי סביר הגורם ריח בלתי סביר. " (ההדגשה שלי – י.ג.)

אולם, אינני סבור שניתן להקיש מתקנות אלה, המתייחסות באופן ספציפי לאתרים לסילוק פסולת, ולכן לא ניתן ללמוד מהן לגבי הגדרת "ריח בלתי סביר".

ל. אכן, אין הגדרה בחוק, בתקנות, או בכללים מהו "ריח בלתי סביר", אך עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי למנוע הוכחת קיומו של "ריח בלתי סביר" הגורם למפגע סביבתי.

כך למשל, בע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרשט, פ"ד לט(3) 1 (1985) [להלן: "עניין פרשט"], דן בית המשפט העליון בשאלה - האם ניתן להוכיח "רעש חזק או בלתי סביר" בצורה אחרת מזו שנקבעה בתקנות? באותו מקרה הקובלים (ההליך שם החל כקובלנה פלילית) לא הביאו ראיות על מנת להוכיח שהרעש שמקימה תחנת הכוח שמפעילה חברת חשמל הוא "בלתי סביר" על-פי המבחנים שבתקנות . כב' השופטת (בדימוס) ט. שטרסברג-כהן, כתבה שם, בעמ' 5:

"מכך שהחוק איננו מגדיר רעש חזק או בלתי סביר מהו ואיננו קובע כלים או אמצעים למדידת רעש כזה, ומכך שהתקנות עושות כן, אין מתבקשת המסקנה, שהתקנות ממלאות את הביטויים הנ"ל בתוכן שאין בלתו; אין לגרוס - כגירסת חברת החשמל - כי לא ניתן להוכיח את היות הרעש חזק או בלתי סביר, אלא באופן הקבוע בתקנות. ניתן לעשות זאת על-ידי הוכחת הקבוע בחוק בכל דרך הוכחה מקובלת בדין "...העובדה שמלאכת השפיטה, ללא מידות ושיעורים קבועים מראש, עשויה להיות קשה וסבוכה יותר, אינה אומרת שהיא בלתי אפשרית" (השופט ח' כהן (כתוארו אז) בבג"צ 295/65 [1], בעמ' 322)."
(ההדגשה שלי – י.ג.)

כמו כן, אני מפנה בעניין זה גם לפסק הדין בע"פ (מחוזי י-ם) 25821-06-10 מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה נ' לוי, בפיסקה 7 (6.10.2010):

”באשר לעבירה על סעיף 4 לחוק, הפנתה המערערת לפסיקה אשר קבעה כי דרך הוכחת קיומו של המפגע אינה צריכה בהכרח להיעשות על פי המבחנים שנקבעו בתקנות. לעניין זה הפנתה המערערת לע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרשט פ"ד לט(3) 1; ע"פ (מרכז) 2146-09-07 אלומות חולון בע"מ נ' המשרד לאיכות הסביבה (1.6.08); ת"פ (כ"ס) 3103/04 מדינת ישראל נ' ניסים פרגון מסחר (1990) בע"מ (17.1.07).
עמדת המערערת מקובלת עלינו. על פי האמור בפסיקה שהוזכרה לעיל ניתן להוכיח את הזיהום בכל ראיה קבילה ובעלת משקל, גם כאשר בחקיקת המשנה הותוותה דרך הוכחה מסויימת. אותה דרך, אם ננקטה, עשויה להקל על מלאכת ההוכחה, שכן תקפותה הוכרה בדין, אך אין לשלול מראש את האפשרות להוכחת הזיהום בדרכים אחרות.
מבחינה זו אין בכך שהמערערת לא הוכיחה כי זיהום האוויר נבדק בהתאם לקריטריונים ובעזרת המכשירים המפורטים בתקנות למניעת מפגעים, כדי לסתום את הגולל על הוכחת האישום המתבסס על הוראת סעיף 4 לחוק.“
(ההדגשה שלי – י.ג.)

לא. לעניין פירוש המונח "בלתי סביר" כתבה כב' השופטת (בדימוס) שטרסברג-כהן בעניין פרשט, לעיל, בעמ' 6:

"הביטוי "בלתי סביר" איננו זר בחקיקה האזרחית ואף לא בחקיקה הפלילית. בית המשפט נדרש למלאו תוכן על-פי שיקולים ראויים לכל עניין ונושא. "... גם בענינים פליליים... נדרשים בתי-המשפט לפסוק מהי התנהגות 'סבירה' או 'בלתי סבירה', והסבירות היא שאלה מעורבת של משפט ועובדה התלויה, בדרך כלל, בנסיבות המיוחדות אשר בהן היא מתעוררת" (השופט ח' כהן בבג"צ 295/65 [1] הנ"ל, בע' 322).
במישור האזרחי, בדונו ברעש בעילת מטרד, נדרש בית המשפט למלא ביטוי זה בתוכן לפי מבחן ה"אדם הסביר" ובהתחשב בנתונים הסביבתיים (ראה ת"א (חי') 972/63 [9] הנ"ל; ע"א 186/52 [2]; ע"א 436/60 [3]). ההתייחסות לפסיקה הנ"ל, הדנה בשאלת הרעש מהיבט היותו "מטרד", מלמדת על התוכן שיצק בית המשפט למסגרת, התוחמת את גבולות סבירותו של רעש, אשר מעבר להם הופך הוא למטרד. " (ההדגשה שלי – י.ג.)
ובהמשך (שם):
"הגבלת אמצעי ההוכחה לאלה שנקבעו בתקנות תביא למצבים בלתי רצויים, שבהם יעמוד האזרח חסר אונים וחסר הגנה, כשמטרת החוק היא להגן עליו, וכשלשון החוק רחבה דיה לעשות כן.“

המסקנה העולה מפסיקתוֹ של בית המשפט העליון היא, שעל-אף שלא נקבע בתקנות, או בכללים, מהו "ריח חזק" או "ריח בלתי סביר", הרי שבית המשפט יכול לקבוע זאת על סמך הראיות שמובאות בפניו ולפי מבחן ה"אדם הסביר".

לב. כמו כן, יפים לענייננו דברים שכתבה לאחרונה כב' השופטת ש. אלמגור בת"צ (מחוזי ת"א) 44000-06-12‏ ‏מזל חדאד נ' אסם השקעות בע"מ, בפיסקה 4 (13.11.2014):

"את התוכן יש לצקת אל תוך הביטוי ,,בלתי סביר'', שמלבד סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים ניתן למצוא אותו בכמה וכמה מחוקי המדינה, בכל מקרה ומקרה בשים לב לנסיבותיו המיוחדות ולפי השיקולים הראויים (פרשת פרשט, עמ' 6א–ב). כאשר המשימה המונחת לפני בית המשפט היא קביעת סבירותו של ריח חזק, שיקול דעתו תופס מקום נכבד יותר בהכרעה. במקרה כזה אין ביכולתו להיעזר במדד טכני-אובייקטיבי מובהק דוגמת סולם הדציבלים, שבו נמדדת עצמתו של רעש (ראו סעיף 2 לנוהל), ועל-כן שׂומה עליו להשתמש בכלים המשפטיים העומדים לרשותו בשביל לקבוע עד כמה הריח מטריד." (ההדגשה שלי – י.ג.)

לג. לאחר שבחנתי את עדויותיהם של המבקשים מס' 1 ומס' 4, שהעידו בפניי, שוכנעתי כי אכן הם סובלים ממפגעי ריח, שעולים לכדי "ריח בלתי סביר".

כך, למשל, העידה המבקשת מס' 4, גב' חנאן בלוט (עמ' 33 לפרוט', ש' 10-6):

"לא. אני מתלוננת פה, אני אומרת שלא ניתן לפתוח חלון, זה גורם לי להקיא, זה גורם לי מגרנות, אני לא יכולה לתלות בגדים לייבוש, אני לא יכולה להזמין אנשים לשעות אחרי הצהרים. אם אני רוצה ללכת לטיול, לעשות קצת ספורט, לא ניתן, אני יושבת בבית. אני לא יכולה לשבת במרפסת לשתות קפה בצהרים. לא הלכתי לרופא להגיד לו כי המיגרנות מן הריחות, אבל הריחות מתחילות את התופעות."

לד. אולם, עוד עלה מן העדויות, שבסמוך למקום מגוריהם של המבקשים מס' 1 ומס' 4, המתגוררים בשכונה המערבית של פקיעין, שכונת אלמרג', קיימים מקורות פוטנציאליים לא מעטים שעלולים לגרום למפגעי ריח, זולת מפעלי המשיבות.

למשל, בתצהירו של המבקש מס' 1, מר אדמון בלוט, נכתב (בסעיף 3(ג) של התצהיר – ת/9):

"למען הגילוי הנאות, יצוין כי באזור קיימים מפגעי ריח נוספים, בעיקר מלולי עופות, ואולם מדובר בריחות שונים..."

(הדבר צוין גם בסעיף 3(ג) לתצהירה של המבקשת מס' 4 – ת/10, וכן בסעיף 3(ג) בעמ' 3 של בקשת האישור).

בנוסף, העיד מר אדמון בלוט, כי "יכול להיות שיש סתימה במערכת הביוב והביוב עולה לכביש אנו מריחים אותו. זה בעיקר מה שיש, אם מישהו זורק פסולת שמפיץ ריח , זה גם גורם לריח" (עמ' 26 לפרוט', ש' 20-17), וכן ובהמשך: "אין לנו הרבה משק חי, אולי דיר ואפשר להריח את זה אבל זה לא משהו שמפריע לנו בנשמה" (שם, ש' 26-25). עוד אישר מר בלוט בעדותו, כי לעיתים חקלאים מפזרים זבל בשדות (עמ' 27 לפרוט', ש' 8-7).

גם גב' חנאן בלוט אישרה, כי בסביבת אזור מגוריה ישנם מספר מקורות לריח, כגון זבל עופות, ביוב ו"כל מיני ריחות" (עמ' 31 לפרוט', ש' 32-30), ובהמשך העידה (עמ' 32 לפרוט', ש' 5-4): "לפעמים אני מריחה אם מישהו מהשכנים שם זבל עופות אני מריחה, זה הכי הרבה המפעל והעופות ומה ששמים בחקלאות לידנו. ואני מבדילה בין הריחות."

לה. בדומה, ציין מר סלמאן גדבאן, המשמש כמנהל היחידה האזורית לאיכות הסביבה "פסגות הגליל", שהוזמן לעדות מטעם המבקשים, כי בסמוך לשכונה המערבית של פקיעין ישנם מקורות פוטנציאליים נוספים למפגעי ריח, כגון לולים ודיר (עמ' 17 לפרוט', ש' 13-7), ובנוסף העיד מר סלמאן גדבאן (עמ' 17 לפרוט', ש' 31-26):

"יש שם מערכת ביוב ראשית שמגיעה מפקיעין לחוסן, והיא מאספת את קיסרא (צ"ל: כ ִּסרא – י.ג.) וסמיע, זה לא הרבה ולא תמיד זה שכיח, יש שם גלישה של ביוב מהמערכת לכביש הראשי שמחבר בין פקיעין לחוסן וזה לא דבר שכיח וזה יכול לקרות בכל שעה ביום ועל זה אין תלונות מפני שזה מטופל על ידי תאגיד מים וביוב פלג הגליל. מאשר לך שיש בית בד בפקיעין.
לשאלתך האם יש גפת (פסולת זיתים לאחר שהופק מהם שמן – י.ג.) שגורם לריח משיב: זה תקופה ב-1.10 לבין 15.10 זאת התקופה שיש שם גפת שגורמת לריח לא נעים."

אולם בהמשך הסביר מר גדבאן כי הריח של הגפת מצומצם לאזור הסמוך לבית הבד
(עמ' 19 לפרוט', ש' 4-3).

באשר ללולים, המצויים באזור, העיד מר סלמאן גדבאן, כי ה ם מקור לריח חזק מאוד (עמ' 16 לפרוט', ש' 18-17).

דהיינו, מדברי המבקשים מס' 1 ומס' 4 עצמם וכן מדברי עדים מטעמם, עולה כי יש באזור מקורות נוספים למפגעי ריח.

לו. במכתב מיום 31.8.2008, שצורף לתעודות עובד הציבור (מיום 14.11.2013), שנערכה על-ידי מנהל מחוז צפון בעבר של המשרד להגנת הסביבה, נכתב (בסעיפים 14-12):

"במענה לתלונות התושבים איתרנו ותיעדנו מקורות ריח נוספים שנתגלו בשטח שבין המפעל לבין שכונת אלמרג', לרבות ערמות זבל אורגני שפוזר בשדות חקלאיים ללא הצנעתו, אתר פסולת פיראטית, לולי עופות עם הפעלת אוורור באופן מנתי, תשטיפים מפעילויות עסקים באזור מסחרי ותעשייתי, פריצות ביוב אקראיות עקב סתימות קווי הולכתו של (כך במקור – י.ג.) יישובים הסמוכים…
חשוב לציון, כי אזור שכונת אלמרג' מאוד רגיש מבחינת הצטברות הריחות בשל מבנה טופוגרפי של מיקומו – בחלק הכי נמוך של העמק. האזור מתאפיין בחוסר אוורור טבעי בשכונה בשעות ערב, לילה ובוקר מוקדם, עקב יציבות אטמוספרית גבוהה ללא שום תנועת רוח."

לז. גם המצהיר מטעם המשיבות, מר טומי גרינוולד, העיד כי קיימים ריחות של גפת מבית הבד, ריחות של דיר צאן שנמצא בסמוך, ריחות של ביוב, וריחות של זבל אורגני שמפוזר בשדות בסמוך לפקיעין (עמ' 55 לפרוט', ש' 11-9).

בדומה, גם המומחה מטעם המשיבות, מר אבי בן ליש, העיד בסוגיה זו (עמ' 70 לפרוט',
ש' 13-7):

"כשעשינו את הסיור עם צוות המריחים עשינו סיור על גדרות המפעל, כשהגענו לגדר הצפון מזרחית של המפעל מחוץ למפעל מצאנו דיר מאד גדול של כבשים מרחק הליכה, בין גדר המפעל לבין הדיר של הכבשים היו ערימות גדולות ורבות של הזבל של דיר הכבשים. גם במורד הדרך מהמפעל לכיוון הישוב היה דיר עיזים. בשער המפעל חוות לולים כשהמפוחים של איוורור הלולים מופנים לשער המפעל.
היה לי ברור שמסביב למפעל יש הרבה מאד מקורות ריח שאולי משפיעים על הסביבה יותר מאשר המפעל עצמו."

לח. במצב דברים זה, בו אין חולק כי מלבד מפעלי המשיבות, ישנם גורמים פוטנציאליים נוספים שעשויים לגרום למפגעי ריח, הרי שאין די בעדויות המבקשים מס' 1 ומס' 4 על מנת לבסס תשתית שדי יהיה בה כדי לקבוע כי מקור מפגעי הריח הוא במפעלי המשיבות.

אמנם המבקשים העידו כי הם מבדילים בין הריחות להם גורם המפעל לבין הריחות האחרים באזור (עמ' 26 לפרוט', וכן עמ' 32, ש' 5-4), אולם מר סלמאן גדבאן, שהוזמן לעדות מטעם המבקשים, העיד כי אדם רגיל, שלא עבר הכשרה מתאימה, אינו יכול לדעת בוודאות מה מקור הריח שהוא מריח (עמ' 17 לפרוט', ש' 18-17).

לפיכך, בניגוד לעניין שנדון בת"צ (מחוזי חיפה) 11781-05-09 להט ואח' נ' כרמל כימיקלים בע"מ (2.12.2010) ולעניין שנדון ב ת"צ (מחוזי ת"א) 44000-06-12‏ חדאד נ' אֹסם השקעות בע"מ (13.11.2014), בהם לא היתה מחלוקת מהו מקור הריח, והמחלוקת בהליכים אלה נסובה, בין היתר, סביב השאלה האם הריח מהווה "ריח בלתי סביר", ולכך די היה בעדויות של מי שנחשפו לריח זה . אולם, במקרה דנן ישנם מספר מקורות למפגעי ריח באזור מגוריהם של המבקשים, ומשעה שהעד מטעמם, מר סלמאן גדבאן, המשמש כמנהל היחידה האזורית לאיכות הסביבה "פסגות הגליל", מעיד כי אין באפשרות אדם רגיל, שלא עבר הכשרה מתאימה, לזהות בוודאות את מקור הריח, הרי שאין די בעדויותיהם של המבקשים על מנת לבסס תשתית לכאורית לכך שמפגעי הריח מקורם במפעלי המשיבות.

לט. במצב דברים זה, ניתן למצוא עזר בנוהל להגדרת מפגעי ריח של המשרד להגנת הסביבה מיום 9.9.2010 (נספח ח' לתגובת המשיבות) [להלן: "הנוהל"].

בנוהל זה הוגדרו מספר מושגים וביניהם:

1. "ריח – תחושה הנגרמת על ידי חומר או תערובת חומרים ריחניים הפועלים על חוש הריח של האדם."

2. "יחידת ריח – ריכוז החומר/החומרים בעלי ריח הנמוך ביותר הניתן לגילוי ע"י 50% מצוות המריחים המשתתפים בבדיקה (OU)."

3. "צוות מריחים – קבוצת אנשים שעברה הכשרה לזיהוי ריחות וקביעת מאפייניהם כמפורט בנוהל ביצוע בדיקת ריח בשטח באמצעות צוות מריחים."

עוד קובע הנוהל שבע דרגות של עוצמת ריח, ואילו הן: 0 – אין ריח, 1 – חלש מאוד,
2 –חלש, 3 – בינוני, 4 – חזק, 5 – חזק מאוד, 6 – בלתי נסבל.

מ. סעיף 4.3 של הנוהל קובע:

"קביעה של צוות מריחים, כי קיים ריח בעוצמת תחושה אשר עולה על אחד מאלו, מהווה ריח בלתי סביר:
א. דרגה 0 באזור מגורים.
ב. דרגה 1 באזור מעורב.
ג. דרגה 3 באזור אחר."

עם זאת, ניתן לקבוע קיומו של מפגע "ריח חזק או בלתי סביר", גם ללא קביעה של צוות מריחים וזאת כאשר "לפחות שלוש תלונות על ריח מגורמים שונים (יחידות דיור שונות, רחובות שונים, וכו') באותו אזור, שהתקבלו במשרד להגנת הסביבה במשך 24 שעות, או לפחות עשר תלונות כאמור, שהתקבלו תוך 30 יום, אשר דיווחו על מפגע ריח בעוצמת תחושה בדרגה 4 ומעלה שהוא ריח חזק. התלונות יתועדו באמצעות "טופס דיווח על מפגע ריח" המצורף כנספח ב'" ( סעיף 4.1 של הנוהל). כמו כן, ניתן לקבוע קיומו של מפגע "ריח חזק או בלתי סביר" גם כאשר "דיווח בעל תפקיד (עובד המשרד, איגוד ערים, רשות מקומית) שעבר הכשרה, באמצעות "טופס דיווח על מפגע ריח" המצורף כנספח ב' המתעד מפגע ריח בעוצמת תחושה בדרגה 4 ומעלה" ( סעיף 4.2 של הנוהל).

מא. לכן, יש כעת לסקור את הראיות שהוצגו בפניי, ולבחון האם יש בהן כדי לבסס, לפחות לכאורה, קיומו של מפגע ריח בהתאם לנוהל המשרד להגנת הסביבה.

מב. התובעים הגישו את מכתבו של ד"ר תומא עבוד למנהל המחוז של המשרד להגנת הסביבה (ת/1 – המכתב אינו נושא תאריך), בו הוא מתאר כי בתאריך 21.1.2008 ערך סיור בסביבות השעה 12:30 ובאותו הזמן היה מפגע ריח שהעריך כי מקורו במפעל הקומפוסט. לדברי ד"ר עבוד, ככל שהתקרב למפעל התחזק הריח, וכשהגיע למפעל מצא בו מספר מוקדים לריח, וביניהם: שלולית תשטיפים מתחת למסוע, תשטיפים מתחת לסככה התפעולית וריח מבריכת השפכים.

על אף שהתמונה העולה מהמכתב נראית חמורה, הרי שלא די בכך על מנת לקבוע קיומו של מפגע ריח בהתאם לנוהל. עם זאת, אילו היו אינדיקציות נוספות למפגע ריח המגיע לשכונה המערבית של פקיעין ממפעלי המשיבות, שישללו כי המדובר באירוע חד-פעמי, סבורני כי היה בכך די להרים את הנטל, לגבי התקופה שקדמה להגשת בקשת האישור. אולם, כפי שאסקור להלן, לא הוגש מוצג נוסף ממנו עולה אינדיקציה חד-משמעית כי נגרם מפגע ריח בו חשו בפקיעין, ואשר מקורו במפעלי המשיבות.

עוד אציין בשולי הדברים, שהמומחה מטעם המשיבות, מר אבי בן ליש, ציין בעדותו (עמ' 62 לפרוט', ש' 11-8), כי השיטה הנכונה לבדיקת מפגע ריח היא מציאת המוקד בו הריח בעל העוצמה הגבוהה ביותר, ומשם יש לבחון להיכן מתפשט הריח ובאיזו עוצמה, ולא בשיטה ההפוכה לפיה פעל באותו מקרה ד"ר תומא עבוד, שתיאר כי ככל שהתקרב למפעל הקומפוסט גברה עוצמת הריח.

מג. מוצג ת/2 הוא מכתב של ד"ר תומא עבוד למנהל המשיבה מס' 1 (מיום 14.8.2011), במכתב זה מוֹנה ד"ר עבוד ליקויים שנתגלו במפעל במהלך סיור שנערך במפעל הקומפוסט, וביניהם: זרימת שפכים שחורים "ממוחזרים" ממשטח הרטבת באלות (חבילות קש) לסביבה, הצטברות שלוליות שפכים שחורים בסמוך למשטח ההרטבה, הצטברות שפכים ממשטח ההרטבה שצבעו את קטע ההר החצוב בשחור, מכולה דולפת נוזלים בכנסיה למתחם גידול הפטריות, בחניה הצמודה למפעל הנבטים היתה מכולת פסולת הדולפת וגורמת למפגעי ריחות.

עם זאת, אין במכתב כל אינדיקציה האם הריח הגיע לשכונה המערבית של פקיעין, או שמא היה מקומי בלבד, שכן לפי עדותו של המומחה מטעם המשיבות, מר אבי בן ליש, לא כל ריח מתפשט, אלא ייתכן והוא ממוקד בנקודה מסוימת וכשמתרחקים מרחק קצר מן הריח, כבר לא ניתן לחוש בו (עמ' 58 לפרוט', ש' 32-26).

מד. מוצג ת/3 הוא מכתבו של ד"ר תומא עבוד אל מנהל המשיבות מיום 11.7.2012, בו נכתב, בין היתר, כי בסיור שנערך במפעלי המשיבות ביום 21.6.2012, התגלו בסמוך לבור הרטבה שלוליות שפכים שחורים העמוסים במוצקים וחומר אורגני נדיף וזבל עופות, באזור המסוע היו שלוליות תשטיפים שחורים והורגש ריח חזק, באזור הפילטר הביולוגי הורגש ריח חזק ונמצא במצב מוזנח (המצע לא הוחלף לפחות במשך חצי שנה), ממכולת הפסולת בכניסה למפעל הפטריות דלפו נוזלים שחורים והורגש ריח חזק בלתי נסבל עד כדי הקאה, ממכולת הפסולת הנמצאת בחניה הצמודה למתחם גידול הנבטים דלפו וזרמו נוזלים שחורים לסביבה והורגש ריח חזק בלתי נסבל עד כדי הקאה.

עם זאת, אין אינדיקציה במכתב האם הריחות הגיעו עד לפקיעין, או שמא היו מקומיים בלבד.

מה. מוצג ת/6 הוא מכתבו של מר סלמאן גדבאן לד"ר תומא עבוד מיום 8.9.2012. במכתב זה כותב מר גדבאן כי ביום 6.9.2012 התקבלו בשעות הערב תלונות תושבים מהשכונה המערבית של פקיעין. מר גדבאן, שהגיע למקום, כתב כי חש בריח ב"דרגה קצת נמוכה אבל עדיין היה מפריע ומצריך סגירת חלונות", וכי "בהתאם לנתונים ובהתחשב בכיוון הרוח ועוצמתה ישנו יסוד סביר להניח שמקור הריח הינו המפעל", ואולם השערתו של מר גדבאן, איננה בהתאם לנוהל המשרד להגנת הסביבה בדבר הגדרת מפגע ריח.

זאת ועוד, מר סלמאן גדבאן, העיד (עמ' 18 לפרוט', ש' 19-12):

"ת. אני אף פעם לא קובע את מקור הריח או עוצמתו אני מבקר במקום יש שלושה מקורות ריח מניח את הנחת העבודה ומעביר לטיפול אנשי המקצוע במקום.
ש. המסמך הזה הוא בגדר הנחת עבודה.
ת. זה הנחת עבודה על ממצאים פיזיים בשטח, אני לא יושב בבית זה לא שאני יושב במשרד ומניח הנחות.
ש. ריח צריך לנטר אותו כדי לדעת מקורו?
ת. כן."

דהיינו, הנחתוֹ של מר גדבאן, לפיה מקור הריח הוא במפעלי המשיבות, היא בגדר "הנחת עבודה", ועתה יש להעביר את העניין לגורם המוסמך לניטור מקור הריח (עיינו גם בדבריו בעמ' 19 לפרוט', ש' 20-18).

מו. כמו כן, הוגשו מכתביו של מר איתמר יפה, מתכנן סביבתי באיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, מיום 21.7.2011 (ת/7) ומיום 3.9.2012 (ת/8), לפיהם בסיורים שערך התגלו ליקויים במפעליהן של המשיבות, אולם במכתבים אלה אין כל אינדיקציה האם הריחות הגיעו לשכונה המערבית בפקיעין, או שמא הם היו מקומיים בלבד.

מז. אציין, כי בעדותו התייחס ד"ר תומא עבוד לריח שעולה ממכולות הפסולת המצויות בסמוך למפעל הנבטים ובסמוך למפעל הפטריות, והוא ציין כי הוא סבור שהריחות העולים ממכולות אלה אינם יכולים להגיע לפקיעין, אלא "זה משהו נקודתי קטן יכול להגיע ל-50 עד 100 מ' זאת דעתי. כך אנחנו חושבים, זה (הריח שנטען כי מגיע לפקיעין – י .ג.) לא מהמכולות האלה..." (עמ' 13 לפרוט', ש' 17-11). עוד ציין ד"ר עבוד, כי המכולה של הפטריות הוסדרה לאחרונה, ולגבי המכולה שבכניסה למפעל הנבטים נעשה שיפור קטן, אך לטעמו שיפור זה אינו מספיק.

מח. מנגד, הגישו המשיבות מסמכים שנערכו על-ידי ד"ר תומא עבוד, מר סלמאן גדבאן, ומי שהיה בעבר מנהל מחוז הצפון במשרד להגנת הסביבה, מר שלמה כץ, לפיהם קיימים מקורות פוטנציאליים למפגעי ריח, וכי בבירור תלונות שהתקבלו מתושבים בעבר אודות מפגעי ריח, התגלה כי מקור הריח אינו במפעלי המשיבות.

כך למשל, במכתבו של ד"ר תומא עבוד מיום 11.7.2012 (נ/1), לגבי חוות הלולים בחוסן, נכתב כי בסיור שנערך לבדיקת תלונות על מפגעי ריח, נמצא כי מאווררי הלולים פועלים ומורגש מהם ריח חזק מאוד כולל אבק ונוצות. עוד נכתב כי ממכולת הפגרים הורגש ריח חזק בלתי נסבל עד כדי הקאה.

עוד נכתב במכתב:

"בנוסף, בתאריך 6.7.2012 התקבלו תלונות קשות מתושבי פקיעין על ריחות לא נעימים. בבדיקה שנעשתה ע"י מנהל היחידה הסביבתית באותו רגע, נמצא שמקור הריח הנו מחוות הלולים שבבעלותך…
גם יש לציין שבביקורים קודמים שלנו בחוות הלולים, גם כן הורגש ריח מהלולים ולרבות ממכולת הפגרים שדלפה."

מט. מוצג נ/2 הוא תיאור תוצאות בדיקת צוות מריחים מיום 4.7.2013 בפקיעין (שכלל את ד"ר קפואה שלמה, ראש אגף אגרואקולוגיה, ד"ר תומא עבוד, מר כמאל קזאמל, ראש תחום איכות אוויר המשטרה הירוקה, וגב' איזבלה קיסר, מרכז בכירה איכות אוויר מחוז צפון), לפיו הריח שהורגש בשכונת אל מרג' מקורו אינו במפעלי המשיבות.

על אף שהמסמך נערך על-ידי גב' איזבלה קיסר, שלא הוזמנה לעדות, אישר ד"ר תומא עבוד, שהשתתף באותו סיור, כי תיאור תוצאות הסיור הכתובות במסמך מקובלות גם עליו (עמ' 11 לפרוט', ש' 8-5).

נ. במכתבו של מר סלמאן גדבאן לד"ר תומא עבוד מיום 16.7.2013 (נ/3), נכתב:

"ביום 10/7/2013 ולאחר תלונות של תושבים משכונת פקיעין המערבית על ריחות לא נעימים מאזור מפעל מרינה טבע, הגעתי למקום בערך בשעה 08:30 בערב ולהלן הממצאים:
1 – בדרך למפעל ובמקביל ללולים היה ריח מאוד חריף של זבל עופות.
1.1. המאווררים פעלו.
1.2. הלולים היו ריקים מעופות.
1.3. רצפת הלולים היתה מלאה זבל עופות.
2. המפעל היה סגור ולא היתה פעולה כלשהיא וכמעט ולא היו ריחות.
3. ביום 14/7/2013 ערכתי באזור הלולים ביקורת חוזרת ומצאתי כי הלולים נקיים מכל דבר.
4. בהתאם לאמור לעיל ובהסתמך על העובדות הנ"ל יש לי יסוד סביר להניח כי ללולים יש תרומה גדולה במפגעי הריח הקיימים באזור."

אמנם מר גדבאן לא ערך את הבדיקה בהתאם לנוהל המשרד להגנת הסביבה, אולם הוא שלל כי מקור הריח במפעלי המשיבות.

נא. במכתבו של מר סלמאן גדבאן מיום 16.1.2013 (נ/4), בסיור שערך עקב תלונות תושבים מהשכונה המערבית של פקיעין, נכתב:

"בדרכי למפעל, מעט לפני שער הכניסה, נעצרתי לפני הלולים אשר הדיפו ריח לא נעים, המשכתי למפעל.
הגעתי למפעל הקומפוסט, לא היה כל ממצא של ריח באזור המפעל, נמצאו ווילונות פתוחים המכסים את מחסני חומרי הגלם, הערתי למנהל העבודה שהיה במקום כי יש להקפיד על סגירת הוילונות הנ"ל.
משטחי העבודה היו נקיים ומנוקזים ללא הצטברות מי נגר על המשטחים או בסביבתם.
מפעל ההנבטה פעל בזמן הביקור, המקום היה נקי ומסודר וללא ממצא ריח כלשהו.
בחוות הפרטיות לא נמצאה מכולת הפסולת עליה הערתי בביקור קודם, ונמסר לי כי היא הועברה מהמקום לפי דרישת המשרד.
ממצאים:
באזור הלולים היה ריח לא נעים בעוצמה 2.
הגעתי לכניסה של המפעל, לא היה כל ממצא חריג."

נב. מר שלמה כץ, הגיש תעודת עובד ציבור מיום 14.11.2013, לפיה בעת ששימש כמנהל מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה הוא הוציא ביום 31.8.2008 מכתב, בו נכתב:

"6. משרדנו הכשיר צוותי מריחים מעובדי המשרד ועובדי היחידה האזורית לאיכות הסביבה "פסגות הגליל" (פקיעין) לצורך ביצוע בדיקות ריח בשטח על מנת לאסוף ראיות על ריח מהמפעל ובסביבתו…
8. במהלך השנה ערכנו ביקורי מעקב באזור כולל ביקורי פתע במפעל במסגרת הביקורים ערכנו בדיקות ריח. הבדיקות בוצעו הן בשעות עבודת המפעל כולל שעות שיא פעילותו, והן בשעות שהמפעל לא עבד – מאוחר בערב ומוקדם בבוקר.
9. כמו כן, נציגינו יצאו לבדיקות ריח לפי קריאות המתלוננים.
10. בכדי להגביר שיתוף פעולה עם המתלוננים, לרבות מהנדס המועצה מר חלים מוהנא ועו"ד ראיד מח'ול, הזמנו אותם להצטרף לצוות מריחים שלנו על מנת לבצע בדיקת ריח משותפת בשעות ערב במועד על פי בחירתם (בדיקת פתע).
בדיקת הריח המשותפת בוצעה ביום 16/07/2008 בהשתתפות המתלונן, מהנדס המועצה (תושב שכונת אלמרג'). במסגרת הבדיקה התקיימה פגישה עם מנהלי המפעל. סוכם, כי המתלוננים יוכלו לפנות ולהיכנס למפעל בכל רגע בו קיים חשש למפגע ריח ממנו.
11. על פי ממצאי בדיקות הריח לא נמצא קשר בין פעילות המפעל לבין ריחות שהתפשטו באזור בעת הבדיקות…
12. במענה לתלונות התושבים איתרנו ותיעדנו מקורות ריח נוספים שנתגלו בשטח שבין המפעל לבין שכונת אלמרג', לרבות ערמות זבל אורגני שפוזר בשדות חקלאיים ללא הצנעתו, אתר פסולת פיראטית, לולי עופות עם הפעלת אוורור באופן מנתי, תשטיפים מפעילויות עסקים באזור מסחרי ותעשייתי, פריצות ביוב אקראיות עקב סתימות קווי הולכתו של יישובים הסמוכים…"

נג. בנוסף, הוגשו תצהירים מאת מר יוסי לוי, המכהן כיו"ר וועד כפר שיתופי חוסן (נ/5), מאת מר טדגי דוד, המשמש כיו"ר וועד הישוב פקיעין החדשה (נ/6), וכן תעודות עובד ציבור מאת מר שמעון גואטה (מיום 19.11.2013), המכהן כראש מועצה אזורית מעלה יוסף, ותעודת עובד ציבור מאת מר נביה אסעד (מיום 18.11.2013), ראש מועצה מקומית כסרא-סמיע, מהם עולה, כי לא התקבלו אצלם תלונות תושבי הישובים הנ"ל לגבי מטרדי ריח שנטען כי מקורם במפעלי המשיבות.

נד. כמו כן, הגישו המשיבות חוות דעת מומחה מטעמ ן הערוכה על-ידי מר אבי בן ליש (נ/8). בחוות דעתוֹ כותב מר בן ליש, כי מפעל הנבטים אינו מהווה מקור פוטנציאלי לריחות, שכן כל התהליכים במפעל נעשים בחדרים סגורים מבוקרי טמפרטורה ולחות. לגבי מפעלי הקומפוסט והפטריות, כתב מר בן ליש, כי מבדיקותיו, לרבות בדיקות המעבדה האולפקטומטרית בנווה יער ( אולפקטומטר, כאמור כבר לעיל בפיסקה י"ב, הוא מכשיר למִהוּל דגימת אוויר ריחני, או תערובת גזים ריחניים עם אוויר נטול ריח, ביחס מוגדר ), הצביעו על כך שלא נגרם מטרד ריח שמקורו במפעלים אלה, שכן הבדיקות הצביעו על עוצמת ריח לא משמעותית, המצויה מתחת לכל ערך סף שנדרש בנוהל מטרדי ריח של המשרד להגנת הסביבה (נספח ח' של תגובת המשיבות) .

נה. מר בן ליש נעזר לצורך ניתוח הדגימות שנטל ממפעלי המשיבות במעבדה האולפקטומטרית בנווה יער של משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

לחוות דעתוֹ של מר בן ליש צורפה תעודת עובד ציבור מאת ד"ר יעל לאור, המשמשת כמנהלת המעבדה האולפקטומטרית בנווה יער.

בתעודת עובד הציבור כותבת ד"ר לאור, כי המעבדה הוקמה כמיזם משותף של המשרד להגנת הסביבה ומינהל המחקר החקלאי, והיא מעבדה מוכרת על-ידי המשרד להגנת הסביבה לביצוע אנליזה של ריח, וכי המעבדה פועלת בהתאם לתקן בינלאומי EN13725, המגדיר שיטת בדיקה אולפקטומטרית של ריח, בהתאם לנוהל המשרד להגנת הסביבה להגדרת מפגעי ריח.

כותבת ד"ר לאור, כי שמונה דגימות נמסרו לבדיקה למעבדה על-ידי מר בן ליש, והן נבדקו על-ידי המעבדה בהתאם להנחיות הנ"ל והיא מאשרת את נכונות התוצאות שנמסרו למר בן ליש מהמעבדה.

נו. לגבי תוצאות הבדיקות, כפי שהתקבלו מן המעבדה בנווה יער, כותב מר בן ליש בחוות דעתוֹ (בעמ' 13 של חוות הדעת), כי ערך לתוצאות אלה ניתוח על מנת ליצור מודל שישקף את התפזרות הריח מהמוקדים השונים בסביבת המפעל (מודל AERMOD), וזאת בהתחשב בנתונים הטופוגרפיים והמטאורולוגיים המיוחדים של המקום ממנו ניטלו דגימות הריח, וכל זאת בהתאם לנוהל להגדרת מפגעי ריח של המשרד להגנת הסביבה.

לדבריו, המסקנה העולה מן המודל היא, כי עוצמת הריח הנפלטת מהמוקדים במפעלי המשיבות אינה מגיעה ולא הגיעה בשנים עברו, לערך הסף התחתון הנקוב בנוהל מטרדי הריח של המשרד להגנת הסביבה במקום מגוריהם של המבקשים, דהיינו, היתה פחות מיחידת ריח אחת למטר מעוקב אוויר, כשעוצמת ריח זו אינה מורגשת על ידי חוש הריח האנושי (עמ' 14 של חוות הדעת).

נז. כותב מר בן ליש בחוות דעתוֹ, כי על אף שדי בבדיקת המעבדה על מנת לשלול קיומו של מטרד ריח ממפעלי המשיבות, הוא ערך גם בדיקה שנערכה על-ידי צוות של ארבעה מריחים, שהוכשר ואושר על-ידי מעבדת הריח בנוה יער (שלדבריו, היא הגורם המוסמך היחיד להכשיר מריחים. גם מדבריו של מר סלמאן גדבאן, שהעיד מטעם המבקשים, עלה כי הכשרת מריחים נערכת במעבדה בנוה יער – עיינו בעמ' 19 לפרוט', ש' 20-18] ). כותב מר בן ליש, כי מטרת הבדיקה שנערכה על-ידי צוות המריחים היתה לבדוק מקורות ריח בסביבת מפעלי המשיבות ומידת התפשטותם לכיוון הישובים פקיעין וסמיע.

מר בן ליש מציין, כי הבדיקה בוצעה על-ידי צוות המריחים בתאריך 4.7.2013 בין השעות 19:00 ל-22:00, כשבוצעו 10 מדידות, שכל אחת ארכה 10 דקות, ואולם צוות המריחים לא חש בפקיעין וסמיע, המרוחקת יותר ממפעלי המשיבות, בריח. דו"ח צוות המריחים צורף כנספח ג' לחוות דעתו של מר בן ליש.

נח. מר אבי בן ליש נחקר בפניי על חוות דעתוֹ. בעדותו הסביר מר בן ליש, כי יש להבחין בין ריחות ממוקדים, דהיינו ריחות שאינם מתפשטים, ולא ניתן להריחם אלא אם כן מתקרבים למקור הריח, לבין ריחות המתפשטים למרחק (עמ' 58 לפרוט', ש' 32-26).

כך, למשל, אמר מר אבי בן ליש בעדותו (עמ' 65 לפרוט', ש' 14-10):

"כשאני מתייחס למדד של ריח אני מתייחס לעוצמתו ונקודת הפיזור שלו. אם הוא נמצא בנקודה מוקדית ואני אמור להתקשר (צ"ל: "להתקרב" – י.ג.) לנקודה כדי להריח (צ"ל: "להריח האם" – י.ג.) הוא לא מפגע של ריח סביבתי. יש כאן איזה שהוא מהלך שיכול להיות בשלולית ריח לא נעים, אבל היא לא יכולה להשפיע למרחקים גדולים כמו שנדרשתי בחווה"ד. משלולית של מים שחורים במפעל לא אריח את השלולית הזאת לא בפקיעין ולא בצוריאל."

נט. מר אבי בן ליש הסביר בעדותו, כי בבדיקה שערך במפעלים הוא העריך מה ה ם הגורמים האפשריים לפליטת ריח, והוא מצא כי המדובר בסככת אחסון זבל העופות, בקומפוסט מתוך הבונקרים, בפילטר הביולוגי ובטונלים, ולכן הוא בדק את המוקדים הללו (עמ' 65 לפרוט', ש' 23-17).

ס. לגבי אזור אחסון זבל העופות הסביר מר אבי בן ליש, כי במפעל הקומפוסט, האחסון של זבל העופות נעשה בסככה סגורה עם וילונות. אמנם מטרת הווילונות היא למנוע אבק, אולם כאשר סוגרים את הווילונות הריח של זבל העופות לא מתפשט מחוץ לאזור האחסון (עמ' 61 לפרוט', ש' 5-2).

סא. בעניין בריכת התשטיפים, לגביה הוצגו בפניו מסמכים כי היא מהווה מקור לריח, העיד מר בן ליש, כי המדובר במבנה בטון גדול בגובה של 4-3 מטרים, והוא לא הבחין בריח מן הבריכה עד שלא טיפס במדרגות (עמ' 64 לפרוט', ש' 32-29).

סב. מר אבי בן ליש הסביר, כי קומפוסט אינו מהווה בהכרח מקור למפגע ריח כאשר תהליך ייצורו נעשה באופן נכון (עמ' 59 לפרוט', ש' 10-4):

"אני רוצה להגיד משהו לגבי הקומפוסט, יש בקומפוסט תהליך קומפוסטציה (תהליך בו חומרים מן החי ו/ או הצומח עוברים פירוק בתנאים מבוקרים – י.ג.) כשהוא נעשה עם חומרים נכונים, פחות התערבות של תהליכים כימיים ובאוורר נכון, בסוף התהליך אין ריח, אם ניקח לדוגמא שלכל אחד יש עציץ בבית, פותח שק קומפוסט בבית אין ריח סרחון, אין אפשרות לאפיין את הקומפוסט כמטרד ריח, אלא אם נעשה בתהליכים מסוימים, קומפוסט טוב הוא ללא ריח. תהליכים מסוימים שלא מעורבבים בו כימיקלים או בוצות. גם במפעלי קומפוסט בארץ מערבבים חומרים אורגניים, ממכוני טיהור שפכים ובוצות כלשהן, ופה אין את הדברים האלה."

סג. מר אבי בן ליש הסביר, כי השתמש בצוות מריחים מוסמך מטעם מעבדת "אקולוגיה", שהממצאים שלה מקובלים על המשרד להגנת הסביבה (עמ' 68 לפרוט', ש' 29-28), והם ביצעו את הבדיקות ביום אקראי, ובשעות בהן מתקבלות מירב התלונות, שהן השעות בהן נוצר מצב הקרוי אינוורסיה, דהיינו, שאין זרימת רוח בשל המבנה הטופוגרפי של המקום (עמ' 68 לפרוט', ש' 31 עד עמ' 69 לפרוט', ש' 6).

סד. מר בן ליש ציין, כי בדיקתו מתייחסת גם לתקופת העבר, שכן הוא התייחס בחוות דעתו הן למצב הנוכחי במפעלי המשיבות והן למסמכים מן העבר שהוצגו לעיונו (עמ' 63 לפרוט', ש' 31-30). עוד ציין מר בן ליש (עמ' 63 לפרוט', ש' 24-18):

"כשלוקחים את הנתונים של הבדיקות האולפקטומטריות, מזינים את המערכת "הרמוט" (צ"ל: AERMOD - מודל לבחינת פיזור זיהום אוויר או מפגע ריח במרחב, תוך התחשבות במאפייני מקורות הפליטה, המטאורולוגיה, והטופוגרפיה המקומיים – י.ג. ) בנתונים מטאורולוגיים לחמש שנים אחורה מיום עריכת הבדיקה. על סמך העוצמות והמדידות של יחידות ריח לקוב אויר שהמעבדה אמרה שזה מה שהתגלה. לאור התהליך שלוקחים היסטוריה של חמש שנים אחורה של נתונים מטאורולוגיים, מקבלים המון נקודות של התייחסות לעוצמות ריח שונות במרחקים מאותו מקור הריח. לאורך כל הבדיקה של ההרמוט (צ"ל: AERMOD – י.ג.) , למודל פיזור מזהמים באוויר לא נמצאה שום חריגה."

סה. מטעם המבקשים לא הוגשה חוות דעת מומחה, על אף שבמסגרת בקשת האישור הם עתרו למינוי מומחה (עמ' 14 של בקשת האישור (בפיסקה 5(ה))):

"המבקשים עותרים לסעד של צו עשה. המחייב את המשיבות לנקוט בכל הצעדים שיביאו להפסקה המוחלטת של מפגעי הריח וזיהום האויר וזאת בהתאם לחוות דעת מומחה שימונה על ידי בית המשפט הנכבד."

אולם, עתירתם למינוי מצטמצמת לסוגיית מציאת פתרון למפגעי הריח הנטענים על-ידם, שלטענתם מקורם במפעלי המשיבות, ולא לסוגיית עצם קיומם של מפגעים אלה.

סו. זאת ועוד, בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 9.9.2013, הועלתה על-ידי בית המשפט הצעה, כי ימונה מומחה מטעמו לאיכות הסביבה שיקיים שלושה ביקורי פתע במפעלי המשיבות, בשעות ובמזג אוויר, כפי שימצא המומחה לנכון, כששני הצדדים יוכלו לחקור את המומחה בחקירה נגדית על חוות דעתוֹ. אולם, הצעה זו נדחתה על-ידי שני הצדדים.

בהתייחס להצעה זו, אמר ב"כ המבקשים (עמ' 2 לפרוט'):

"אחדד, אני חושב שאין למעשה מחלוקת בין הצדדים עד כמה שיישמע מוזר מפני שהבקשה מתייחסת בעיקרה לדברים שקרו בעבר עד הגשת הבקשה ומנסה להסיק ממנה מסקנות לגבי התנהלות המשיבות להמשך...
אני חושב שאם מדברים בחלק שצופה פני עבר המומחיות לא תסייע אלא עדויות האנשים."

מדבריו אלה של ב"כ המבקשים ניתן להסיק, כי גם הוא סבור, כנראה, שמפעלי המשיבות אינם גורמים כיום למפגעי ריח, כשתמיכה לכך ניתן למצוא בדברי ד"ר תומא עבוד, לפיהם המשיבות משקיעות משאבים כדי לעמוד בדרישות שהציב להן המשרד להגנת הסביבה, והן ביצעו חלק מן הדרישות (עמ' 9 לפרוט' ש' 28 עד עמ' 10, ש' 2, וכן עמ' 11 לפרוט', ש' 25-24). גם מר איתמר יפה אישר כי הדרישות שהפנה למשיבות קוימו כמעט במלואן, כאשר הוא מציין "כמעט", מפני ש"חלק מהדרישות הם דברים שאנחנו לא יכולים לאכוף. לדוגמא פינוי מכולה בסוף כל יום אני לא יכול לבדוק זאת כל יום אבל זאת הדרישה. היו מקרים שהגענו לביקורות בלילה, שבהם כן ראינו שהמכולות לא פונו בסוף היום" (עמ' 20 לפרוט', ש' 27-21).

סז. כאמור כבר לעיל , קיימים מספר מוקדים המהווים פוטנציאל למפגעי ריח בסביבת מגוריהם של המבקשים, ואין אינדיקציה ברורה שמפגע הריח מקורו במפעלי המשיבות.

מחוות דעתוֹ של מר אבי בן ליש, שלא נסתרה על-ידי המבקשים, עולה, כי בהתחשב בתנאים הטופוגרפיים והמטאורולוגיים המיוחדים של האזור, כולל בחמש השנים טרם עריכת חוות הדעת, המסקנה היא שעוצמת הריח הנפלטת ממוקדי הריח במפעלי המשיבות אינה מגיעה לאזור מגוריהם של המבקשים, ואינה מורגשת על-ידי חוש הריח האנושי.

סח. נוכח המבנה הטופוגרפי הייחודי של האזור נשוא בקשת האישור, ונוכח הימצאותם של גורמים נוספים באזור המהווים פוטנציאל למפגעי ריח, היה מצופה כי המבקשים יצרפו לבקשת האישור חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיהם, או לפחות יבקשו להתיר להם להגיש חוות דעת נגדית, לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם המשיבות. אולם, המבקשים לא עשו כן, ואף התנגדו להצעת בית המשפט למינוי מומחה מטעמו (עמ'2 לפרוט').

יפים לענייננו דברים שכתבה כב' סגנית הנשיא השופטת ש. דברת בת"צ (מחוזי ב"ש) 24362-07-11‏ אילה רונן ואח' נ' אגן יצרני חימיקלים, בפיסקה 18 (8.12.2013):

"אכן, "לאור ההתפתחות העצומה שחלה בכל תחומי המדע, אין לקיים דיון משפטי ראוי לשמו בשאלה הדורשת הכשרה מקצועית מוקדמת – ללא קבלת עדות מומחה" (יעקב קדמי, על הראיות, עמ' 759 (2009)). בפסקי דין רבים העוסקים בתובענות ייצוגיות נקבע, כי טענות במומחיות הנוגעות לאישור הבקשה לאישור התובענה הייצוגית – יש לתמוך בחוות דעת של מומחה (ת"צ (מחוזי – מרכז) 7078-06-09 שליט נ' פריזמה ואח', עמ' 5 (16.6.11); ת"א (מחוזי - ב"ש) 5015-08 אטיאס נ' עין נטפים, עמ' 11 (26.1.11)). עם זאת, אין פירוש הדבר כי תמיכה בחוות דעת מומחה הינה תנאי בל יעבור לאישור התובענה הייצוגית, ויתכן שעל אף העדרה של זו יעלה בידי המבקש לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של אפשרות סבירה לקיומה של עילת התביעה (כך למשל ב – ת"צ (מחוזי – ת"א) 30284-01-10 דבוש נ' קונקטיב גרופ ואח' (30.3.11), וכן בת"צ (מחוזי חיפה) 11781-05-09 להט נ' כרמל כימיקלים (2.12.10)).
בענייננו, קיומם של מטרדי ריח הינה, לכאורה, שאלה שבמומחיות, ולא ברור מדוע המבקשים לא טרחו להגיש חוות דעת, וזאת בניגוד להגשת חוות הדעת בתביעה האזרחית ובקובלנה הפלילית, ואין ספק שלחוות דעת מקצועית בעניין זה ישנו משקל רב."

סט. עוד אציין, כי במסגרת ניהול ההליך הגישו המבקשים את ראיותיהם לשיעורין, ולא צירפו את כל הראיות עליהן הם מבקשים להסתמך לבקשת האישור.

כך, למשל, לבקשת האישור צורפו תצהירים לקוניים של המבקשים על דרך ההפניה, רק בתשובה לתגובת המשיבות צורפו תצהירים מפורטים (זהים) של שלושה מן המבקשים, ובנוסף של 11 אנשים נוספים, וזאת מבלי לבקש רשות מבית המשפט. בסופו של דבר, הושג ביום 3.9.2013 הסדר דיוני, לפיו יושמטו התצהירים של 11 האנשים הנוספים.

ביום 12.9.2013, לאחר שכבר התקיימה ישיבת קדם המשפט, ביקשו המבקשים לזמן כעדים שלושה עובדי ציבור, וזאת מבלי שצורפו לבקשת האישור תעוד וֹת עובד ציבור מטעמם. בסופו של דבר, בהחלטתי מיום 17.10.2013, אישרתי את הזמנתם של שלושת העדים, וזאת בשל הרלוונטיות שעשויה להיות לעדותם בבירור הפלוגתאות בין הצדדים. עם זאת ציינתי, שיש בהחלט טעם בטרוניית ב"כ המשיבות על כך שהמבקשים לא דאגו לפנות מבעוד מועד לעדים שהזמנתם מבוקשת, ולפחות היה עליהם לבקש מבית המשפט, בד בבד עם הגשת בקשת האישור, כי יורה לעדים אלה להגיש תעודות עובד ציבור, וכן לציין במפורש שבמידת הצורך יתבקש זימונם כעדים לבית המשפט.

במהלך ישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה ביום 15.1.2014, ביקשו המבקשים להגיש מסמך אותו לא צירפו לבקשת האישור (מוצג ת/3), אולם חלקו צוטט במסגרת בקשת האישור. בהחלטתי מאותו היום (עמ' 8-7 לפרוט') אִפשרתי את הגשת המסמך, אך רק בהתייחס לקטע שצוטט בבקשת האישור. לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה (ביום 24.2.2014), עתר ב"כ המבקשים להתיר להגיש את יתרת מסמך זה שהגשתו הוגבלה לקטע המצוטט בלבד. בהחלטתי מיום 12.3.2014 התרתי את הגשת יתרת המסמך (ת/3), בכפוף לאפשרות של המשיבות לשוב ולחקור את ד"ר עבוד תומא, שכבר העיד, אודות מסמך זה.

ביום 26.2.2014, בסיום ישיבת ההוכחות השניה בבקשת האישור, לאחר שתמה שמיעת הראיות בבקשה זו, ביקש ב"כ המבקשים לזמן את ד"ר יעל לאור, מנהלת המעבדה האולפקטומטרית בנווה יער, שתעודת עובד ציבור שערכה, צורפה לחוות דעתוֹ של מומחה המשיבות (שצורפה כנספח ז' (מוצג נ/8) לתגובת המשיבות). בהחלטתי מאותו יום, סברתי שאין מקום בשלב זה, לאחר תום שמיעת הראיות בבקשת האישור, להורות על זימונה של ד"ר לאור.

לאחר שתמה שמיעת הראיות בבקשת האישור, הגיש ב"כ המבקשים ביום 18.3.2014 בקשה להגשת דו"ח צוות מריחים מטעם המשרד להגנת הסביבה מיום 14.10.2012, משמע כחודשיים בטרם הגשת בקשת האישור, בטענה שנודע לו על קיומו של הדו"ח רק לאחר תום שמיעת הראיות בבקשת האישור.
בהחלטתי מיום 6.4.2014 דחיתי את הבקשה, שכן המבקשים היו מוּדעים, או חייבים היו להיות מוּדעים, לטענה של המשיבות, לפיה אין למבקשים הוכחות מדעיות ושאין להם תשתית לביסוס הטענה כי מקורו של מפגע הריח הוא במפעלי המשיבות, וזאת בשעה שהוגשה תגובת המשיבות לבקשת האישור. מכאן, שעמד זמן די והותר לרשות המבקשים על מנת לברר את כל הנדרש ולאסוף את כל הראיות הדרושות, ולהגיב על כך במסגרת התשובה לבקשת האישור, ולצרף לתשובה מסמכים אלה. כמו כן, ציינתי שאין בתצהיר בא כוח המבקשים, שניתן בתמיכה לתשובה לתגובת המשיבות בעניין הגשת דו"ח צוות המריחים, התייחסות לכך שהייתה שקידה סבירה, ראויה, על מנת להשיג את המסמך נשוא הבקשה, או כל ראיה אחרת שיהא בה כדי להתמודד עם הטענות שהעלו המשיבות בתגובתן, וראוי לציין כי בסופו של דבר יש לזכור כי מדובר במסמך שנערך עוד ביום 14.10.12, משמע כחודשיים בטרם הוגשה בקשת האישור.

ע. התנהלות זו של המבקשים אינה מתיישבת עם הכלל, לפיו יש להגיש את הראיות עליהן מבקשים להסתמך במסגרת בקשת האישור בד בבד עם הגשת בקשת האישור [עיינו בדברי כב' הנשיא (בדימוס) א. גרוניס ברע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' נאור, בפיסקה 5 (19.7.2012); וכן ברע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, בפיסקה 8 (15.4.2007)].

עא. אמנם, כאמור לעיל, בהחלטתי מיום 6.4.2014, קבעתי שאין להתיר את הגשת מסמך דו"ח המריחים, אשר ביקשו המבקשים להגיש לאחר תום שמיעת הראיות בתיק, ואשר נערך כחודשיים בטרם הוגשה בקשת האישור, אולם, למרות זאת אתייחס בקצרה לנכתב בו.

בדו"ח זה אשר נערך בתאריך 14.10.2012 על-ידי ד"ר תומא עבוד, שכאמור העיד בפניי מטעם המבקשים, אולם לא בעניין דו"ח זה, נכתב כי בתאריך 24.9.2012 נערך סיור צוות מריחים לבדיקת תלונות על מפגעי ריח ממפעלי המשיבות.

בדו"ח נרשם שבאותו הלילה הטמפרטורה היתה º19 צלזיוס, הלחות 77%, והרוח היתה צפונית חלשה מאוד.

צוין בדו"ח, כי נרשם מפגע ריח בשעה 21:15-21:18 בסמוך למכולת נבטים בכניסה למפעל הנבטים, ונרשם כי ממוצע עצמת הריח היה 2.

לאחר מכן נרשם, כי בצומת מח'ול, שככל הנראה מצוי בסמוך לשכונה המערבית של פקיעין (אולם עניין זה לא הובהר במהלך הדיון בבקשת האישור), נרשמה בשעה 21:35 עצמת ריח של 2.25, ונרשם: "רוב חברי הצוות – 3 מתוך 4 – קבעו שאופי הריח הנו קומפוסט ורק אחד קבע שזה זבל של לולים. חשוב לציין שהקומפוסט של הפטריות מכיל זבל לולים. עצמת הריח הממוצעת הייתה 2.25 הנחשבת כעוצמה חלשה."

זמן קצר לאחר מכן בשעה 21:51-22:00 נרשמה עצמת ריח בכניסה למפעל הפטריות בעצמה של 2. בשעה 00:20 נערכה בדיקה רביעית 50 מטר מערבית לצומת מח'ול, בה נמדד ה עצמת ריח של 1.67, ונרשם: "כל חברי הצוות קבעו שאופי הריח הנו ריח של קש רטוב שהרחנו במפעל הקומפוסט. נכון שהתקבלה עוצמת ריח יחסית חלשה, אבל נקבע באופן
חד-משמעי שהריח הנו מהקומפוסט".

עב. במסמך זה, שהגשתו התבקשה לאחר שכבר נחקר עורכו, ד"ר תומא עבוד, ולאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק, מה עוד שהוא נערך עוד בטרם שהוגשה בקשת האישור, יש מתודולוגיה ברורה למפגע ריח ממפעל הקומפוסט. אולם, בהיות מסמך זה המסמך היחיד שנערך בהתאם למתודולוגיה לבחינת מקור "ריח בלתי סביר" בהתאם לנוהל המשרד להגנת הסביבה, המצביע כי מקור הריח הינו במפעל הקומפוסט, הרי שהוא בגדר בדיקה בודדת, שסבורני שאין די בה כדי להניח תשתית לטענה כי מפעלי המשיבות מהווים מקור תדיר למפגעי ריח לתושבי השכונה המערבית של פקיעין.

בנוסף, עורך מסמך זה, ד"ר תומא עבוד, שהעיד מטעם המבקשים, לא נשאל במהלך עדותו לגבי מסמך זה ולא נחקר אודותיו (שכן, מסמך זה לא היה בידיעת המבקשים, על אף שהם לא נתנו כל טעם מניח את הדעת לכך, וזאת בהתחשב בכך שהמסמך נערך כחודשיים טרם הגשת בקשת האישור).

לפיכך, סבורני כי גם אילו הייתי מתיר הגשת מסמך זה, לא היה בו כדי לשנות את תוצאת ההליך, בהיותו משקף תוצאות של בדיקה בודדת.

עג. סעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות דורש, כי התובענה אשר מבוקש לאשר אותה כייצוגית, תעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי קיימת אפשרות סבירה ששאלות אלה תוכרענה לטובת הקבוצה.

משעה שהמבקשים לא העמידו תשתית מספקת להצביע על כך שלכאורה נגרמים בשכונה המערבית של פקיעין מפגעי ריח שמקורם במפעלי המשיבות, ובמיוחד נוכח ריבוי המוקדים באזור מהם קיים פוטנציאל למפגעי ריח, ומשעה שחוות דעתוֹ של מר בן ליש, מטעם המשיבות – לא נסתרה, ולא הוגשה מטעם המבקשים חוות דעת נוגדת, הרי שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שקיימת אפשרות סבירה שהשאלות המתעוררות בתובענה תוכרענה לטובת הקבוצה.

משעה שהתנאים המנויים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות הינם תנאים מצטברים, הרי שדי בכך על מנת להורות על דחיית בקשת האישור.

עד. המבקש מס' 5, שהוא היחיד מבין המבקשים המתגורר בסמיע, לא התייצב לעדות לא בישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת הראיות ולא בישיבה השניה.

ב"כ המבקשים טוען, כי נוכח ההסכמה הדיונית, לפיה ייחקרו על תצהיריהם שניים מן המבקשים בלבד, ואכן נחקרו על תצהיריהם המבקשים מס' 1 ומס' 4, לא היה מחובתו של המבקש מס' 5 להתייצב למתן עדות.

אולם, המבקש מס' 5 הוא המבקש היחידי המתגורר בסמיע, והיחיד מבין המבקשים שיכול להעיד על מפגע ריח במקום מגוריו, במיוחד נוכח דבריהם של המבקשים מס' 1 ומס' 4, כי עדותם מתייחסת אך למפגעי ריח בפקיעין (עמ' 26 לפרוט', ש' 11-9; וכן עמ' 31
לפרוט', ש' 19).

זאת ועוד, על אף ההחלטה מיום 15.1.2014 (עמ' 5 לפרוט'), לפיה על המבקש מס' 5 להודיע לבית המשפט מדוע לא הופיע לישיבת ההוכחות, לא ניתן כל הסבר לאי-הופעתו.

לפיכך, הרי שדין בקשת האישור ככל שהיא נוגעת למפגע ריח בסמיע – להידחות, מה גם שלא הובא כל מִמצא אובייקטיבי שיש בו אינדיקציה כלשהי למפגע ריח בסמיע (המרוחקת יותר ממפעלי המשיבות ביחס לשכונה המערבית של פקיעין – עיינו : עמ' 14 לחוות דעתוֹ של מר אבי בן ליש – נ/8 ).

עה. אכן זכותו של אדם לחיות בסביבת מגורים ראויה, שכן "רווחתו ואיכות חייו של הפרט תלויה במידה לא מבוטלת באיכות הסביבה בה הוא חי. ייתכן כי בחלק מהמקרים ניתן יהיה לראות בזכות לאיכות הסביבה זכות הנגזרת מהזכות לחיים, באחרים מהזכות לקיום מינימאלי בכבוד" (דברי כב' השופטת ד"ר מ. אגמון גונן בעמ"נ (מחוזי ת"א) 318/07 טיוטו ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בראשון לציון ואח', בפיסקה 5 (16.8.2010)), אולם עדיין אין הדבר מפחית את הנטל מן המבקשים להראות שקיימת אפשרות סבירה שייקבע כי מקורם של מפגעי הריח מהם הינם סובלים הוא במפעלי המשיבות. אולם, כאמור, המבקשים לא עמדו בנטל זה, ולפיכך דין בקשת האישור להידחות – וכך אני מחליט.

עו. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. נוכח המפורט לעיל – אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים.

2. נוכח המִמצאים במכתביהם של ד"ר תומא עבוד, מר סלמאן גדבאן, ומר איתמר יפה (ת/2, ת/3, ת/6, ת/7, ו-ת/8), על אף שאין די בהם כדי לבסס לכאורה מִמצא בדבר מפגע ריח שהגיע ממפעלי המשיבות לאזור מגוריהם של המבקשים, הרי הם חושפים כי בעבר התקיימו ליקויים שונים במפעלי המשיבות, מהם לא ניתן להתעלם. מטעם זה סבורני, שנכון יהא שלא לחייב את המבקשים בהוצאותיו של הליך זה, ולפיכך אני מחליט כי כל צד יישא בהוצאותיו.

3. על ב"כ המבקשים להודיע בכתב לבית המשפט לא יאוחר מיום 1.3.2015 (עם העתק ישירות לב"כ המשיבות), האם מעוניינים המבקשים להמשיך את ההליכים במסגרת תובענה אישית, וזאת בשים לב, בין היתר, להוראת תקנה 9 של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, בדבר "בירור תביעה אישית".

ככל שלא תינתן הודעה כאמור על-ידי ב"כ המבקשים, יינתן פסק דין המוחק את ההליך שהוגש במסגרת ת"צ 44582-12-12.

4. התיק יובא לעיוני ביום 1.3.2015.

המזכירות מתבקשת להמציא את העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים וזאת בדואר רשום.

כמו כן, מתבקשת המזכירות לשלוח העתק החלטה זו גם למנהל בתי המשפט לצורך רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.