הדפסה

בלוטמן נ' מדינת ישראל

לפני כבוד ה שופט שלמה בנג'ו
המבקש
אבי בלוטמן

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקש: עו"ד לאה גולדמן
המבקש: איו הופעה
ב"כ המשיבה: מתמחה מר שי עמרני
פרוטוקול

ב"כ המבקש:
אני חוזרת על האמור בבקשה. הבקשה להחזרת הרכב היא בשם בעל הרכב הרשום. מדובר בנהיגת רכב השייך למבקש כאשר הבת של המבקש לא חשה בטוב ולכן הבחור נהג במקומה. לבעל הרכב יש נסיבות מיוחדות שהוא לא יכול היה להתייצב היום. מאחר ולא רצינו לדחות את הדיון מפני שאנחנו נושקים לפגרה וחלף יותר משבוע, הגענו היום.
יש כשלים לגבי מי עצר את האיש, אם חברי יקרא בנסיבות כתוב השוטר שעצר אותו עמד 15 מטר ממני. שכרות 330, מאפיינים מצביעים על השפעה קלה, כל מבחן הביצוע תקין. למבקש נגרם נזק מעצם העובדה שהרכב מוחזר. הרכב מוחזר מ-4.7.15. הרכב נהוג על ידי הנאשם בתיק העיקרי. הרכב נמסר לבתו של בעל הרכב ולא לנאשם. הוא תידרך אותה והיא הבינה את מה שהוא אומר.
עובדתית הרכב לא שייך למי שנהג. כשאדם עובר עבירת מהירות מאוד קשה וחמורה, ומפנה מכתב עם תצהיר של מי שנהג ברכב, בהינף יד ממירים. אם בית המשפט אומר לי שללא המצהיר אין משקל לתצהיר, אני אומרת שאני מגישה הרבה פעמים בבתי משפט בחדרה ואחרים ונותנים לזה משקל. מדובר בבעל רכב שלא היה בעת העבירה והעבירה המקורית לא מיוחסת לו ובנסיבות של האירוע בעצמו, שרמת האלכוהול שנמדדה היא לא גבוהה והמאפיינים הם תקינים לחלוטין, מאחר והרכב נתפס ב-4.7.15, אנחנו מבקשים שבית המשפט יקצר את משך ההשבתה.

ב"כ המשיבה:
מתנגדים לבקשה, מדובר בראיות לכאורה של עבירת נהיגה בשכרות המיוחסת לחברה של בתו של המבקש. מדובר בנהג הנאשם כי ב-4.7.15 שעה 1:50 ביום שבת, נהג בהיותו שיכור, בבדיקת ינשוף נמצאה לו רמת אלכוהול של 330 מיקרוגרם. בדוח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות סעיף 3, הנאשם אמר כי שתה בירה, בפאב אלתרמן. בסעיף ד' השוטר התרשם כי הנהג תחת השפעת אלכוהול קלה. הנאשם הודה בתחקור חשוד ובהזמנה לדין כי שתה חצי ליטר בירה. הנהג נוהג משנת 2004, לחובתו עבירה אחת, ההגנה העומדת למבקש על פי סעיף 57 (ב) לפקודה אינה עומדת לזכותו שכן לא הוכיח כי קיים אחד או שניים מתנאי הסעיף.

<#3#>
החלטה
בפניי בקשה להורות על ביטול הודעת איסור שימוש עליה הורה קצין משטרה לאחר שנהג הרכב, החבר של ביתו של בעל הרכב, נתפס נוהג ברכב כשהוא שיכור.

ב"כ המבקש טוענת, כי עומדת למבקש הגנה לפי החוק. לטענתה קיימים כשלים ראייתים. כמו כן, היא מסתמכת על תצהיר שמסר בעל הרכב אותו הציגה בפני ביהמ"ש.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה מהטעמים שפירט לפרוטוקול.

מעיון בחומר החקירה עולה, כי נהג הרכב נעצר על ידי השוטרים ברחוב הנביאים 30, חיפה. השוטר ניגש אליו, שוחח עימו, חש בריח של אלכוהול הנודף מפיו, ביקש ממנו לבצע בדיקת נשיפון ולכשנכשל, עוכב לבדיקות שכרות. מבדיקות השכרות שנעשו לו, עולה כי בגופו של הנהג היה ריכוז של 330 מק"ג אלכוהול. בוצעה לנהג בדיקת מאפיינים והתרשמות השוטרים היתה כי הוא נתון תחת השפעה קלה של אלכוהול. בתיק דוחות נוספים של השוטרים פלטים של מכשיר הינשוף לרבות פלטי כיול המעידים, לכאורה, כי בוצעה מדידה תקינה במכשיר תקין אשר הניב את התוצאה האמורה ביחס לריכוז האלכוהול בגופו של נהג הרכב.

טוענת ב"כ המבקש, כי בעל הרכב מסר תצהיר התומך בבקשה ועל פיו, קמה לו הגנה על פי החוק וקיימת עילה להשיב לו את רכבו. לדבריה, הוא מסר את הרכב לביתו וזו ללא ידיעתו מסרה את הרכב לחברה.

לפי הוראות סעיף 55ב(ב) לפקודת התעבורה, ביהמ"ש יבטל הודעת איסור שימוש אם נוכח לדעת, בין היתר, כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

הוראה זו פורשה באופן מחמיר בפסיקה (ראה הלכת אמברם), תוך שביהמ"ש העליון קבע כי חובה על בעל הרכב לוודא היטב טרם מסירת מפתחות הרכב לנהג אחר, כי לא תבוצע עבירת התעבורה, בדגש על עבירות שכרות. ככל שהרכב נמסר לבן או בת של בעל הרכב, עליו לוודא כי קיים נהג מחליף אם בכוונתו של נהג הרכב לצאת לבלות, שאז יש סיכון שישתה אלכוהול.
בנסיבות שבפניי, לא עומדת לבעל הרכב אף הגנה מההגנות המניות בסעיף 57ב לפקודה. יצוין, כי בעל הרכב לא טרח להתייצב בבית המשפט ולכן, אין לתצהירו כל משקל משעה שהוא בחר שלא הופיע בפני ביהמ"ש, לא חזר על האמור בו ולא נחקר עליו. ההלכה הפסוקה היא, כי בעל דין המבקש לתמוך עובדות עליהן הוא מסתמך בטיעוניו, אותן פירט בתצהיר שהוגש על ידו, חייב להתייצב להעיד ולהיחקר על תצהירו, ואם לא עשה כן, רשאי ביהמ"ש שלא ליתן כל משקל לתצהירו שלא אומת על ידו.

מעבר לכך, האמור בתצהיר אינו מקים למבקש הגנה. לא עולה מהתצהיר כי בעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה. ההיפך מכך, מהתצהיר עולה כי בעל הרכב ידע שביתו יוצאת לבלות וכנראה תשתה אלכוהול, ולכן מצא להזהיר אותה שלא תנהג ברכב שיכורה. חייב היה בעל הרכב לוודא כי ככל שתעשה כן, יש נהג מחליף שאף הוא לא יצרוך אלכוהול. בעל הרכב לא פעל כך. נפסק לא אחת כי בעל רכב לא יכול לפטור עצמו מאחריות לשימוש פסול שנעשה ברכב, שימוש מסכן חיים, בהבל פיו בלבד. עליו לפעול באופן אקטיבי ולוודא כי אכן לא יעשה כל שימוש אסור על פי החוק. דברים אלה עולים מהלשון בה נקט המחוקק, כאמור בסעיף 57ב(ב)(2) לפקודה.

בנוסף, לא מצאתי כל נימוק נוסף המצדיק השבת הרכב לבעל הרכב. אין צורך להכביר מילים אודות החומרה היתרה שיש במסירת רכב המתגלגל לידיו של נהג לא אחראי אשר צורך אלכוהול ונוהג ברכב, תוך סיכון יתר המשתמשים בדרך.

הבקשה נדחית.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תמוז תשע"ה, 15/07/2015 במעמד הנוכחים.

שלמה בנג'ו , שופט