הדפסה

בכר נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני: כב' ה שופטת קרן כהן

המערער
אלי בכר
ע"י ב"כ עו"ד ענת גלעד כרמל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אורי רייך

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 7.1.2014, אשר קבעה כי למערער נכות בשיעור 5% לפי תקנה 35(1)א-ב מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

העובדות
המערער יליד 1976, נפגע בתאונת עבודה ביום 6.8.2009.

ביום 8.8.2013 ניתן פסק דין בעניינו של המערער אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה "עניינו של המערער יוחזר להתייעצות עם ראומטולוג וכמובן כי תישקל נכות בגין מחלה זו" (להלן: פסק הדין).

בעקבות פסק הדין ביום 1.10.2013 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. המערער לא התייצב על אף שהוזמן לדיון כדין. לפיכך דנה הוועדה בהיעדרו וקבעה כך "הועדה עיינה בפסק הדין מ-8/8/13 אשר קבע שיש להפנות את התובע ליעוץ ראומטולוג. הועדה ממלאת אחר הוראות פסק הדין ומפנה את התובע לחוות דעת ראומטולוג, ותסכם את התיק בנוכחות".

לבקשת הוועדה זומן המערער ביום 10.12.2014 לד"ר פישל בנו – ראומטולוג (להלן: המומחה). המומחה שמע את תלונות המערער, ביצע בדיקה קלינית ופירט את ממצאיה באופן הבא:
"מצב כללי טוב, משתף פעולה בבדיקת המפרקים אין סימנים של סינוביטיס והתנועות בכל המפרקים תקינים ללא הגבלה בתנועה. בבדיקת מערכות השרירים נמדדו 11 נקודות רגישות מתוך 18 נקודות המוכרות כנקודות פיברומיאלגיה. בדיקה נוירולוגית תקינה".

המומחה איבחן "תסמונת הכאב הכרוני עם מאפיינים חשודים לפיברומיאלגיה".

לסיכום קבע המומחה:
"מתאונת עבודה ב-2009 החל לחוש כאב הצוואר, בכתפיים ובהמשך כאבים שהתפשטו לכל הגוף. לאחר בדיקות אורטופדיות ונוירולוגיות הועבר לטיפול של ד"ר אלוש ואלרי שאבחנה פיברומיאלגיה בפרק זמן סביר מאז קרות התאונה. מחמת הספק אני קובע נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1)א-ב מותאם".

ביום 7.1.2014 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער, ללא נוכחות, וקבעה כך :
" בהמשך לפסק הדין מ-8/8/13 הועדה עיינה בחוות הדעת של הראומטולוג ד"ר פישל ומקבלת אותה שנכותו מבחינת הפיברומאוטולוגיה 5% ס' 35(1)א-ב' מותאם. יתר הנכויות כפי שנקבע בועדה לעררים מ-22/3/11: 15% מ-5/9/09 – 31/8/10 (ב עניין הנכות הזמנית בתוספת הנכות בשיעור 5% בגין הפיברומיאלגיה). הנכות הצמיתה בשיעור 5% החל מ-1/9/10".

לעניין הפעלת תקנה 15 קבעה הועדה כי "אין מקום לת' 15 חזר לעבודתו".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
המערער טען כי נפלו טעויות משפטיות בעבודת המומחה. נטען כי לא ברור מדוע ק בע המומחה את שיעור הנכות מחמת הספק, שהרי מצא בבדיקה הקלינית 11 נקודות רגישות מתוך 18 נקודות המוכרות כנקודות פיברומיאלגיה ו אף מצא כי אבחון מחלת הפיברומיאלגיה היה בתוך פרק זמן סביר ממועד קרות התאונה. בנוסף נטען כי לא ברור מדוע קבע המומחה נכות בשיעור נמוך. עוד נטען כי המומחה בדק את ההגבלות בתנועה אולם לא התייחס לפרמטר החלופי של 'כושר הפעולה' בהתאם לעניין חזן ולא פירט את המבחנים שביצע לאבחון רמת כושר הפעולה.
המערער הוסיף וטען כי הוועדה שגתה בכך שלא התייחסה באופן ענייני לחוות דעת המומחה ולתמיהות העולות ממנה אלא רק קבעה כי היא מאמצת את האמור בה .

מנגד טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת המומחה. נטען כי במסגרת שיקול הדעת הרפואי המקצועי רשאי המומחה לקבוע נכות מותאמת מחמת הספק. עוד נטען כי המומחה ערך בדיקה קלינית ומצא שאין הגבלה בתנועות המפרקים ושהבדיקה הנוירולוגית תקינה. המשיב הוסיף כי עניין חזן אינו רלוונטי לעניינו מכיוון שהוא עוסק בפגיעה אורטופדית מובהקת ולא במחלת הפיברומיאלגיה ולכן לא היה על המומחה להתייחס לפרמטר של 'כושר הפעולה' .
המשיב טען כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין וכי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. הוועדה אימצה את חוות דעת המומחה ולכן אינה צריכה לנמק קביעתה וזאת בשונה ממקרה בו היא אינה מקבלת את חוות דעת המומחה.

הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

יצוין, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.

בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה להעביר את עניינו של המערער לראומטולג על מנת שישקול קביעת נכות בגין פגיעות המערער. הוועדה התכנסה ביום 1.10.2013 והפנתה את המערער למומחה בתחום הראומטולוגי בהתאם להוראות פסק הדין .

המערער הוזמן לראומטולוג אשר ביצע בדיקה קלינית הן אורתופדית והן נוירולוגית ופירט את הממצאים בפרוטוקול. המומחה לא מצא הגבלות בתנוע ות המפרקים והבדיקה הנו ירולוגית נמצאה אף היא תקינה.

בנוסף קבע המומחה כי בבדיקת מערכת השרירים נמדדו 11 נקודות רגישות מתוך 18 נקודות המוכרות כנקודות פיברומיאלגיה. המומחה אבחן על יסוד הבדיקה הקלינית שביצע תסמונת הכאב הכרוני עם מאפיינים חשודים לפיברומיאלגיה. כלומר, המומחה לא מצא כי המערער חולה במחלת הפיברומיאלגיה. עם זאת, המומחה הוסיף כי ד"ר אלוש המטפלת במערער אבחנה פיברומיאלגיה בפרק זמן סביר מהתאונה ולכן מחמת הספק קבע כי למערער 5% אחוזי נכות בהתאם לתקנה 35 (1) לתקנות שעניינה השפעה על כושר הפעולה . המומחה קבע כי למערער נכות מותאמת בשיעור 5% לפי תקנה 35 (1) א-ב, דהיינו בין היעדר השפעה על כושר הפעולה לבין השפעה קלה על כושר הפעולה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת המצויה בתחום הסמכות הבלעדית של המומחה הרפואי שלבית הדין אין את הסמכות או הכלים להתערב בה.

בהקשר זה אציין כי הנחת המוצא של המערער ולפיה הנתונים שעמדו בפני המומחה (11 נקודות רגישות מתוך 18 נקודות) מצביעים באופן חד משמעי על מחלת הפיברומיאלגיה, אינה ברורה, שכן כאמור המומחה לא קבע אבחנה של מחלת הפיברומיאלגיה אלא של תסמונת הכאב הכרוני עם 'מאפיינים חשודים לפיברומיאלגיה'. כך או כך, מדובר בקביעה רפואית מובהקת שלבית הדין אין את הכלים להתערב בה.

אציין כי בעניין חזן, אליו הפנה המערער, היה מדובר בפגימה בתחום האורתופדי. באותו עניין פסק הדין שהחזיר מלכתחילה את העניין לדיון מחדש בוועדה הורה לה באופן מפורש להתייחס להשפעת השינויים הניווניים בקרסול על כושר הפעולה הכללי ומשלא עשתה כן הוחזר אליה העניין בשנית על מנת שתפרט את הבדיקות שבוצעו בעניין זה . כלומר, העניין שנדון בפסק דין חזן שונה מענייננו. בענייננו המומחה לא מצא כל הגבלה בתנועות המערער ואף לא מצא ליקויים כלשהם בבדיקה הנוירולוגית. קביעת הנכות נעשתה מחמת הספק בלבד וזאת מכיוון שהמומחה מצא 11 נקודות מתוך 18 בלבד ומכיוון שאובחנה מחלת פיברומיאלגיה על ידי הרופאה המטפלת של המערער סמוך למועד התאונה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת על יסוד ממצאי הבדיקה הקלינית והמסמכים שעמדו בפני המומחה ולטעמי ניתן לעמוד אחר הלך מחשבתו של המומחה.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודתו של המומחה.

משלא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת המומחה, הרי שמטבע הדברים לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה שהחליטה לאמץ את חוות דעת המומחה. בהקשר זה אוסיף, כי מקום בו הוועד ה מאמצת את קביעת המומחה אין היא מחויבת לנמק החלטתה וזאת בשונה ממקרה בו היא סוטה מהאמור בחוות הדעת.

לסיכום, הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה ולא נפל פגם משפטי בעבודתה. הוועדה הפנתה את המערער למומחה בתחום הראומטולוגי. המומחה בדק את המערער ופירט את ממצאי הבדיקה הקלינית ואת אבחנתו בפרוטוקול. על יסוד הבדיקה הקלינית והעובדה שהרופאה המטפלת במערער אבחנה פיברומיאלגיה סמוך למועד התאונה קבע המומחה מחמת הספק נכות מותאמת למערער, קביעה אותה אימצה הוועדה. אי לכך, הוועדה ביצעה את עבודה כראוי ולא נמצא פגם משפטי כלשהי בעבודתה.

סוף דבר
הערעור נדחה.
משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ה, (28 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .