הדפסה

בכר ואח' נ' המברשת רוחמה אגורה שיתופית חלקאית בע"מ ואח'

בפני
השופטת הדס עובדיה

תובעים

1.דוד בכר
2.דרור בכר
שניהם ע"י עו"ד עמיר פרידמן

נגד

נתבעים

1.המברשת רוחמה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
ע"י עו"ד אביגדור דורות, עו"ד רונית אפשטין, עו"ד שרה גיליס
2.המברשת תעשיות (1993) בע"מ- נמחקה
3.המברשת תעשית מברשות קבוץ רוחמה 1973- נמחקה
4.המברשת תעשיות מברשות קבוץ רוחמה- נמחקה

פסק דין

התובעים, אב ובנו, עותרים למתן סעדים בגין הפרת פטנט רשום ועילות נוספות שבתחום הקניין הרוחני כנגד הנתבעת. הסעדים הנתבעים הם צו מניעה קבוע, מתן חשבונות, פיצוי ושיפוי כספי.
העובדות בתמצית
התובעים הם בעלי ומנהל חברת רגומי (1978) בע"מ העוסקת בעיבוד טכנולוגי של ספוגים, מגבים, מטאטאים מסיליקון ומרכיבים נלווים. (להלן: "רגומי"). מוצרי רגומי נמכרים בשם "ויויאן".
הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת") היא אגודה שיתופית בע"מ שעיסוקה ייצור מברשות ומתן פתרונות בתחום הניקיון למשק הביתי והמוסדי. מוצרי הנתבעת נמכרים בשם " המברשת רוחמה". הנתבעות 2-4 נמחקו מהתביעה בהסכמת התובעים על יסוד הצהרת הנתבעת שהנתבעות הנוספות אינן פעילות בעסקי מפעל הנתבעת ואינן עוסקות בשיווק ומכירת מגבים.
ביום 10.12.1986 נרשם על שם מר רפאל בכר ז"ל, אחי התובע 1, פטנט ישראלי מספר 80938 שכינויו " מהדק למטלית רצפה" (להלן: "הפטנט הראשון" וגם " פטנט מספר 938 ") (העתק טופס הבקשה ומסמכי הפטנט צורפו כנספח ז' לתצהיר התובע 1). תוקף הפטנט הראשון למשך עשרים שנה והוא פג ביום 9.2.2006 .
ביום 3.2.1999 נרשם על שם התובעים פטנט ישראלי מספר 128361 שעניינו " תפס מטלית עבור מגבי שטיפת רצפה" (להלן: "הפטנט השני" וגם " פטנט מספר 361 "). (טופס הבקשה ומסמכי הפטנט השני צורפו כנספח ח' לתצהיר התובע 1). בבקשת הפטנט השני צויין שמטרתו היא לשפר את הפטנט הראשון ולהתגבר על מגרעותיו בעניינים מסוימים, כפי שיפורט בהמשך. לפני רישום הפטנט השני נדונו בין עורך הבקשה מטעם התובעים, עו"ד פריימן, ובין רשות הפטנטים השגות רשות הפטנטים לקבלת הפטנט ( הפרסומים הקודמים שהוצגו על ידי רשות הפטנטים צורפו כנספח ט' לתצהיר התובע 1 ; תשובות התובעים לעו"ד פריימן במענה על השגות הרשות ומענה עו"ד פריימן לרשות צורפו כנספחים י' וי"א לתצהיר התובע 1 ; ההשגות עצמן לא צורפו לתצהיר התובע 1). על שם התובעים נרשם מדגם מספר 49035 ביחס למחזיק מגב המכונה " אייפל 10" שיצרו התובעים על בסיס הפטנט השני ( העתק תעודת רישום המדגם וצילומיו צורפו כנספחים י"ג-י"ד לתצהיר התובע 1).
רגומי מוכרת בשווקים מגבים הכוללים תפס מטלית כיישומים של שני הפטנטים הרשומים שתוארו לעיל. אחד על יסוד הפטנט הראשן ועל אריזתו נכתב כי הוא מבית ויויאן איטליה ( המגב המקורי הוגש וסומן כמוצג נ/2), ושניים נוספים על יסוד הפטנט השני ושמותיהם המסחריים הם " אייפל" ו"אייפל 10" ( מגב " אייפל " הוגש וסומן כמוצג נ/3; מגב " אייפל 10" הוגש וסומן כמוצג נ/1).
הנתבעת מייצרת ומשווקת את המגב ששמו המסחרי " מגב הקסם" ("מגב הקסם" הוגש וסומן כמוצג נ/4). בטרם החלה הנתבעת בייצור " מגב הקסם", פנתה בחודש ספטמבר 2010 למשרד לחיפוש פטנטים כדי לבדוק את קיומם של פטנטים רשומים שמונעים את ייצורו. בנוסף פנתה הנתבעת בחודש ספטמבר 2011 לעורך הפטנטים ד"ר פנסטר, שערך בהמשך גם את חוות דעת המומחה מטעמה, לקבלת יעוץ ולבירור האם ב"מגב הקסם" יש פגיעה בקניין הרוחני של התובעים או אחרים. ד"ר פנסטר חיווה דעתו בטרם תחילת הייצור ובמהלך ההתדיינות ש"מגב הקסם" אינו מפר את זכויות התובעים ובהינתן עצה זו החלה הנתבעת ביצור ושיווק " מגב הקסם" .
כל המגבים, היינו המגב " מבית ויויאן", "אייפל", "אייפל 10" ו"מגב הקסם", כוללים התקנים שמטרתם הצמדת מטלית שטיפת הרצפה למגב.

טענות הצדדים
טענות התובעים
התובעים טוענים שביצור, שיווק והפצת " מגב הקסם" על ידי הנתבעת היא מפרה את עיקר אמצאתם המוגנת בפטנט השני.
לטענתם היישום נושא הפטנט השני הוא שכלול אמצאתי, חדשני ומתקדם במהותו למוצר נושא בקשת הפטנט הראשון, עובדה שאף צויינה מפורשות בבקשת הפטנט השני. בטרם רישום הפטנט השני קיבלו את השגות הבוחן הראשי ברשות הפטנטים, מר סרין מסלר, עליהן השיבו ולאחר מכן הפטנט השני נרשם ללא סייג.
עיקר החדשנות בפטנט השני כפי שהוצגה במכתב התובע 1 לעורך הפטנטים עו"ד פריימן מיום 1.9.2000 , שנערך במענה להשגות בוחן הרשות, היא בעוגנים המשמשים צירים עם פרקי שחרור מאמצים. הכוונה במכתב זה שנערך על ידי התובע 1 , שאינו עורך פטנטים, היא לאמצעי עיגון וריתוק. עורך הפטנטים עו"ד פריימן כתב בתגובתו לרשות הפטנטים מיום 14.9.2000 שהאמצאה מאופיינת באמצעים למניעת שחרור מפרקי החיבור של התפס שתואר בפטנט הראשון, וזאת בלשון רבים. מכאן שהמטרה היא ספציפית ולא אמצעי הריתוק שאינו ספציפי.
תביעה מספר 1 בפטנט השני מציגה מהדק מטלית למגב בעל ראש מגב ( בית הברגה) שלתוכו מוברג המקל. המכשיר כולל זוג זרועות מרווחות, נפרדות וערוכות באופן נגדי. הזרועות גמישות ומחוברות באופן צירי לראש המגב בקצוותיהן הפנימיים והחיצוניים. הקצוות החיצוניים מחוברים למנשא התפס שהוא בעל יכולת החלקה לאורך המקל. במצב הנמוך התפס נדחק לראש המגב, מחזיק את המטלית ומתאים להתגמש למצב המורם שבו הזרועות עוברות דרך נקודה מרכזית מתה. הדבר מתאפיין בחיבור צירי כולל אמצעי עצירה ( ריתוק) למניעת התפרקות הזרועות מראש המגב.
בתביעה 6 לפטנט השני לזרועות יש לפחות שני קווי קימוט ( ציר אינטגראלי, דיקוק).
בתביעה 7 לפטנט השני המכשיר כולל שרוול תומך לתנועת גלישה מעל למקל המיוצר כחלק אינטגראלי של מנשא התפס המעוצב כידית אחיזה ארגומטרית.
הפטנט השני נבדל מהפטנט הראשון ומציג קיבוע של הזרועות באופן צירי לראש המגב. זו התביעה המרכזית ובלעדיה המנגנון יכשל. אמצעי הריתוק בין הזרועות לראש המגב יכולים להיות מגוונים, למשל טבעת המוזרקת יחד עם הזרועות, או מחבר מתברג וכד'. על החידוש וההתקדמות שבפטנט העיד המומחה מטעם התובעים מר אנדרמן, המומחה בפלסטיקה, שהעיד שעצם הריתוק מספיק כדי להגן " על זה" מפני פתרונות אחרים ( עמוד 26 לפרוטוקול).
"מגב הקסם" דומה ומקביל במהותו לפטנט השני ולדגם הרשום " אייפל 10" הרשום על בסיס הפטנט. ל"מגב הקסם" ציר מכאני שהוא סוג של מחבר, שתי זרועות קשתיות המרותקות לקצוות המנשא ולטבעת מרכזית המרתקת אותן לתותב פלסטיק תחתון המוברג יחד עם מחבר לראש המגב. ל"מגב הקסם" קמטי כיפוף בקצה החיצוני של הזרועות, הפועלים כצירים אינטגראליים המתוכננים מראש. בחלק הפנימי של הזרועות צירים אינטגראליים מסוג אחר המולדים באופן מעשי על ידי מבניות המוצר, הזרועות מתכופפות כל הזמן על שפת החיבור לטבעת המרכזית. ל"מגב הקסם" חיבור צירי עם אמצעי עצירה למניעת התנתקות הזרועות, העוברות דרך נקודה מתה כמפורט בתביעה 1 של הפטנט השני. בנוסף כולל " מגב הקסם" מנשא הצמדה הנע לאורך המקל. בתביעה 1 לפטנט השני צויין שהמנשא נע כלפי המקל מקצה לקצה, והקצה העליון של המנשא ב"מגב הקסם" הוא למעשה ידית אחיזה העוברת לאזור המקל החשוף במצב עליון. המנשא מחובר לראש המגב על ידי תותב ומחבר הברגה ונוסע לאורך כלפי הקצה הרחוק של המקל.
על הפרת " מגב הקסם" את עיקר אמצאת התובעים שבפטנט השני העידו התובע 1 והמומחה מטעם התובעים מר אנדרמן. מעדויותיהם עולה שלמרות השוני בין " מגב הקסם" ו"אייפל 10" ותביעת הפטנט השני בעניין אמצעי הריתוק לראש המגב יש לקבוע שמדובר בהפרת עיקר האמצאה בפטנט השני שהיא אמצעי ריתוק לראש המגב, אמנם באמצעות תותב ומחבר, וכן זרועות עליהן צירים אינטגראליים של קמטי דיקוק לשחרור מאמצים המחוברות לטבעת שמאפשרת ריתוק הזרועות לראש המגב. תוספת הטבעת או עזרי ריתוק בהברגה ב"מגב הקסם" היא אך תוספת פיקטיבית שמעידה בעיקר על נסיון להסתיר את הפרת הפטנט השני, אשר על פי תורת האקוויוולנטים שאומצה בפסיקה לא תצלח.
הנתבעת ידעה על הפרתה את הפטנט השני, ואף בעבר פרסמה מידע מטעה בעניין אחר הנוגע ל"מגב עם מגע סיליקון" שלא היה עשוי סיליקון והפר מדגם אחר של התובעים בשם " מגב מסיליקון". הנתבעת אף הסכימה להסרת כיתוב זה לאחר שהוגשה כנגדה תביעה בעניין.
הנתבעת הסתירה מהתובעים את הדו"ח הראשוני שערך לבקשתה ד"ר פנסטר ואף לא ראתה לנכון להציגו בדיון הראשוני בבית המשפט. לא צורפה ראיה על פנייה למשרד חיפוש הפטנטים ניוטון על ידי הנתבעת לפני ייצור " מגב הקסם". הנתבעת הקצתה לחיפוש רק סכום סמלי בסך 2,500 ₪, המצביע על הקצאת משאבים דלים שהצמיחו חיפוש רשלני שלא גילה את הפטנט השני.
עד הנתבעת, מר פרינס, הוכתר לא אחת כעד בלתי מהימן שאינו אובייקטיבי ואף עדותו בתובענה זו לקתה באי דיוקים. בעדויות עדי הנתבעת נמצאו סתירות ואין להסתמך עליהן. הנתבעת ביקשה לאפשר את הימצאות עדיה באולם כדי להיעזר בד"ר פנסטר בעת חקירת מומחה התובעים, אך בסופו של דבר באמתלת שווא נשארו עדי הנתבעת באולם וב"כ הנתבעת לא הסתייע בהם.
טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת שראוי לדחות את התביעה הן בהיעדר תוקף לפטנט השני בשל היעדר חידוש והיעדר התקדמות המצאתית, והן באשר " מגב הקסם" אינו מפר את הפטנט השני, אפילו אם יקבע שהפטנט בתוקף.
האמצאה אינה כלל בעלת חדשנות כדרישת סעיף 4 לחוק הפטנטים, שכן הפטנט הראשון שולל את החדשנות שבהמצאה. בעל מקצוע בתחום הרלבנטי היה מסוגל לייצר את המוצר בהסתמך על הפטנט הראשון. על פי חוות דעת ד"ר פנסטר, תביעות 1 ו-7 בפטנט השני חסרות תוקף עקב היעדר חדשנות לאור הפטנט הראשון. השוואה שערך ד"ר פנסטר בין תביעות 1 ו-7 של הפטנט השני לבין תיאור הפטנט הראשון מראה שכל אחד ואחד מרכיבי התביעות מצוי בפטנט הראשון ( סעיף 8 לחוות הדעת). גם המהנדס פרינס חיווה דעתו באופן זה על יסוד השוואה שערך. מומחי הנתבעת כמעט לא נחקרו על נושא זה בחוות דעתם. אף התובע 1 עצמו הודה בחקירתו בנוגע לחדשנות שבפטנט השני, שבפטנט הראשון נכללו זוג זרועות המחוברות לשרוול או טבעת שנעה מעלה ומטה לאורך המקל, וכי הזרועות מתרוממות כשהטבעת עולה והן נצמדות למטלית כשהטבעת יורדת ואף שהן עוברות בתהליך זה דרך נקודה מתה. התובע 1 הודה בחקירתו בעניין החדשנות, שביחס להטיית הזרועות הבלתי שווה בפטנט הראשון, הבעיה לא קיימת. גם המהנדס אנדרמן חזר בו בחקירתו מהאמור בחוות דעתו והודה שבפטנט הראשון יש זוג זרועות ערוכות במקביל, שהן גמישות, שהזרועות מחוברות לטבעת שעולה ויורדת לאורך המקל, שבזמן תנועת הזרועות הן עוברות דרך נקודה מתה, וכי בזמן העליה והירידה אין בעיה של הטיה לא שווה של הזרועות ( איור 7). המהנדס אנדרמן הודה גם שבאיור 7 בפטנט הראשון יש אלמנט המונע את התנתקות הזרועות וכי באיור 6 יש אמצעים למניעת התנתקות הזרועות. המהנדס אנדרמן הודה שבאיורים 4 ו-5 לפטנט הראשון, חיבור הזרועות הוא לראש המגב ולא למקל והאמור בסעיף 18.2 לחוות דעתו אינו מדוייק. ביחס לאמצעי הריתוק העיד המהנדס אנדרמן שבפטנט הראשון היה קיים אמצעי למניעת התנתקות.
כפי שנקבע בחוות דעת ד"ר פנסטר, אין באמצאה שבפטנט השני התקדמות המצאתית על פי סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הפטנטים"). תביעה 1 בפטנט השני מנוסחת באופן רחב ומנסה לכלול את כל אמצעי ההתנתקות הבלתי מכוונת בין שני חלקים ציריים, ולפיכך אינה כשירה לפטנט. פירוש כה רחב של התובעים לתביעה מספר 1 בפטנט השני כאילו היא משתרעת על כל אמצעי ריתוק משמיט את הקרקע תחת תקפות תביעה מספר 1 על פי הקבוע בסעיף 13( א) לחוק הפטנטים. גם בפתרון שבפטנט – שן עצירה בצורת טריז – אין כל המצאה שכן מדובר בשימוש ישן ורווח. הנתבעת הפנתה בעניין זה גם לחוות דעת המהנדס פרינס ולידע הקודם אליו הפנה, הכולל פטנטים רשומים בארצות הברית שבעניינם לא נחקר.
על פי ההלכה המשפטית, יש לפרש את היקף תחולת הפטנט בזהירות לאור כוחו המקנה מעין מונופולין בשוק. הפטנט השני לגביו נטענת טענת ההפרה כולל 8 תביעות. לא צוין על ידי התובעים מהן התביעות שהופרו. לא יכולה להיות מחלוקת שהתביעה היחידה הרלבנטית היא תביעה 1 , ותביעה 7 התלויה בתביעה 1. תביעה מספר 7 לא מופרת שכן אין ב"מגב הקסם" שרוול שהוא חלק בלתי נפרד מהמנשא. יתר התביעות תלויות זו בזו ובאמצעי הריתום המיוחד בעל " השיניים" (snap in coupling wedge) שבתביעה מספר 2, שאינו קיים ב"מגב הקסם". ארבעת האלמנטים הנכללים בתביעה מספר 1 שאינם מתקיימים ב"מגב הקסם" הם כדלקמן:
זוג זרועות המחוברות צירית לראש המגב; החיבור לראש המגב הוא של הקצוות החופשיים הפנימיים של זוג הזרועות; מנשא התפס ניתן להחלקה לאורך מקל המטאטא; ההתקן מתאפיין בכך שהחיבור הצירי כולל אמצעי עצירה למניעת התנתקות לא מכוונת של הזרועות מראש המגב. על מנת להפר את התביעה יש להפר את כל אחד מהאלמנטים הללו אשר כאמור אינם מתקיימים ב"מגב הקסם".
התובעים נמנעו מלפרט בכתב התביעה ובתצהיר התובע 1 במה מפר לטענתם " מגב הקסם" את עיקר אמצאתם. במכתב עו"ד פריימן מאפיין עורך הבקשה את האמצאה " בתוספת אמצעים למניעת שחרור לא רצוי של מפרקי החיבור של תפס המגב, במיוחד מן הסוג שתואר בפטנט קודם מספר 80938". כשהוצג בפני התובע 1 המגב המקורי מוצג נ/2 ונשאל לגבי עיקר האמצאה בפטנט השני, השיב כי עיקר האמצאה מבחינת הפטנט החדש הוא הריתוק לראש המגב. מכאן למדה הנתבעת שלפי טענת התובעים, די בתוספת העוגנים למגב המקורי כדי שיחשב כמוגן בפטנט השני ללא המרכיבים הנוספים שהם כלל אינם מעיקרי האמצאה. על פי חוות דעת המהנדס פרינס ב"מגב הקסם" אין אמצעים למניעת התנתקות כחלק מחיבור צירי שכן אין כלל צירים היכולים להשתחרר ממקומם.
"מגב הקסם" בנוי באופן שונה מההתקן המתואר בתביעה מספר 1 של הפטנט השני. המנשא והזרועות מיוצרים ביציקה אחת והזרועות עם הטבעת הן חלק מאותה יציקה. הזרועות ב"מגב הקסם" אינן מחוברות לראש המגב אלא נתפסות בין התותב ובין השרוול ( מוט הארכה של מקל המטאטא). כאשר מוט ההארכה מוברג לתוך התותב הטבעת תפוסה בין מוט ההארכה לבין התותב וכך אין כל אפשרות לשחרור לא מכוון של הקצוות הפנימיים של הזרועות. "מגב הקסם" הוא מתקן בעל מבנה שונה, מטרה פונקציונלית שונה, המאפשר להחליף את ראש המגב לאחר בלאי, ללא החלפת כל ההתקן. אין מדובר בהסוואה של ההפרה על ידי עריכת שינוי שמטרתו היא אך ליצור הבדל בין " מגב הקסם" לפטנט.
מטעם התובעים הוגשו תצהירי התובע 1 והמהנדס אנדרמן שהם זהים לחלוטין בנושאים רבים ומרכזיים. הזהות בנוסח התצהירים מצביעה על כך שלא העדים הם שערכו את התצהירים, ומכאן שמשקלם נמוך ביותר. לעומת זאת, עדי הנתבעת חזרו בחקירתם על עיקרי התצהיר וחוות הדעת ומכאן שמשקלם גבוה. בעניין המהנדס פרינס ניתנו פסקי דין רבים שאימצו את חוות דעתו וראו בהן חוות דעת מבוססות ואובייקטיביות. ד"ר פנסטר כלל לא נחקר על חוות דעתו אלא אך על תצהירו שהוגש בנוסף לחוות הדעת, כך גם ביחס למנהל התובעת שנחקר בעניינים שוליים. יש לאמץ את האמור בחוות הדעת ובתצהירים. תביעה קודמת שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעת בעניין מגב שהנתבעת כינתה " חד להב עם מגע סיליקון" הסתיימה בפשרה ללא כל הודאה מטעם הנתבעת ומטעמים פרגמטיים.

דיון
על פי ההלכה המשפטית, נטל ההוכחה בשאלת ההפרה רובץ על התובע בעל הפטנט, והנטל להוכחת טענה שפטנט שנרשם חסר תוקף בשל היעדר חידוש או התקדמות המצאתית מוטל על הנתבע. ראו: ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45 (1990); ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ' Smith Kline Beecham PLC (18.5.2011) (להלן: "עניין hughes" ו"עניין אוניפארם" בהתאמה); ע"א 47/87 חסם מערכות הגנה אמינות בע"מ נ' בחרי, פ"ד מה(5) 194 (1991); ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4) 729 (1987).
איני סבורה שהתובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת ההפרה. אפרט:
ההלכה היא כי כללי הפרשנות של פטנטים אינם שונים מכללי פרשנות מסמכים משפטיים המתפרשים לפי נוסחם ותכליתם. גישת הפסיקה הישראלית בעניין זה בוארה בעניין אוניפרם על ידי השופטת ( בדימ') א. פרוקצ'יה בפסקה 34 לפסק דינה, כדלקמן:
"גישת הפסיקה הישראלית לפירוש מסמכי פטנט מבקשת, מצד אחד, להעניק לבעל הפטנט הגנה מלאה על אמצאתו, ובצידה, ליצור מידת וודאות ראויה בקרב אלה העוסקים בתחום הרלבנטי. בה בעת, ניכרת נטייה להימנע מנקיטת עמדה פרשנית רחבה מדי בהגדרת ההגנה על הפטנט בשל אופייה המונופוליסטי ( ענין צוק אור, בעמ' 681). על רקע הגישה האמורה, התגבשו מספר עקרונות וכללים לפרשנות פטנט, עליהם נימנים העקרונות הבאים: ראשית, ההגנה הקניינית הראויה על האמצאה מחייבת לפרוש הגנה על גרעין האמצאה. על כן, אין לאפשר פגיעה באמצאה באמצעות עקיפה טכנית של הניסוח המילולי של הפטנט. במקרים בהם מוצר מתחרה פועל פעולה זהה לזו של האמצאה המוגנת בפטנט, תתהווה הפרה של הפטנט גם בהיעדר זהות טכנית מוחלטת בין המוצר המפר ובין האמצאה. עיקרון זה מעוגן בסעיף 49( א) לחוק הפטנטים, עליו עמדנו לעיל ( ענין יוז, בעמ' 71-73 ; ענין צוק אור, בעמ' 687; עמיר פרידמן פטנטים – דין פסיקה ומשפט משווה 678-679 (2001)). שנית, על פי סעיף 13 לחוק הפטנטים, היקף ההגנה על האמצאה נקבע בהתאם לתביעות המגדירות את האמצאה, ולא על פי כתב הפירוט כמשמעותו בסעיף 12 לחוק הפטנטים, הכולל, בין היתר, את שם האמצאה, ואת תיאורה ( ענין יוז, בעמ' 68); זאת, אף שניתן לפנות לכתב הפירוט ככלי עזר פרשני להבנת מהותן של התביעות ( ע"א 2972/95 יוסף וולף ושות' בע"מ נ' דפוס בארי שותפות מוגבלת, פ"ד נג(3) 472, 477 (1999)).
בעניין hughes הודגש כי " מה שלא נכלל בתביעות אינו כלול בתחום המונופולין" ( עמ' 68).
לאור כללי פרשנות אלה תיבחן המחלוקת שלפני.
בסיכומי התובעים לא צוין מפורשות מהן תביעות הפטנט שהופרו על פי הנטען על ידי הנתבעת. בסיכומי התגובה מטעם התובעים נטען בהקשר זה שתביעה מספר 1 בפטנט השני איננה ספציפית שכן מגב " אייפל 10" תואם את תביעות 1,2 ו-6, ולכן " מגב הקסם" מפר את מהות האמצאה בתביעה מספר 1 הן לגבי הזרועות הציריות המחוברות לראש המגב והן לגבי ההחלקה לאורך המקל. הטבעת ואביזריה מרתקים את המנשא בהברגה לראש המגב. טענת התובעים היא בעיקרה להפרת עיקר האמצאה ביחס לתביעה מספר 1 לגבי הזרועות הציריות המחוברות לראש המגב ולהחלקה לאורך המקל, ולא להפרה מילולית כלשהי. הוספת חיבור ליצירת אבחנה פיקטיבית בין הפטנט השני ל"מגב הקסם" אינה משנה על פי הנטען את דבר ההפרה.
הגנת הנתבעת תצלח אם יקבע ש"מגב הקסם" אינו כולל את כל רכיבי התביעה או את עיקר האמצאה, או אם הוכח על ידה ש"מגב הקסם" הוא גרסה מובנת מאליה של ידע קודם, בעיניו של בעל מקצוע ממוצע ובקיא בידע הקודם, באופן השולל מהאמצאה את כשירותה כאמצאה בהיעדר חדשנות והתקדמות המצאתית ( ראו: ע"א 314/77 ל' מ' ליפסקי בע"מ נ' מנור, פ"ד לב(1) 205 (1977); ע"א 4867/92 סניטובסקי נ' תעמס בע"מ, פ"ד נ(2) 509 (1996)).
להוכחת הגנתה הובאו מטעם הנתבעת עדויות המומחים עורך הפטנטים ד"ר פנסטר והמהנדס פרינס. חוות הדעת מטעם מומחי הנתבעת בנוגע לשאלת ההפרה מנומקות, מפורטות ומשכנעות, והמומחים עמדו על עיקר תוכנן בחקירותיהם הנגדיות וביססו אותן. קביעות בדבר מהימנות ומשקל חוות דעת העד המהנדס פרינס בעניינים אחרים מטוב ועד רע אינן רלבנטיות להתדיינות שלפני, בגדרה ראיתי לנכון להיעזר אף באמור בחוות דעתו לצורך מסקנות פסק הדין. חוות דעת עורך הפטנטים ד"ר פנסטר ועדותו התבלטו בבהירות, מקצועיות, מהימנות, ובצניעות שבה הוסברו השאלות שבמחלוקת בנושאים שבמומחיות.
לעומת זאת, המומחה מטעם התובעים המהנדס אנדרמן ואף התובע 1 אישרו בחקירתם הנגדית חלקים משמעותיים מגרסתה העובדתית של הנתבעת המשמשת יסוד להגנתה, כפי שיפורט בהמשך.
סבורתני שמומחי הנתבעת סיפקו בחוות דעתם ובעדויותיהם בסיס מהימן ובעל משקל רב להכרעה במחלוקת הנוגעת להפרת הפטנט השני, העולה על תרומת עדות התובע 1 והמומחה מטעם התובעים, בשים לב לתהליך בירור המחלוקת ולחקירות הנגדיות של העדים והמומחים.
הטענה בדבר הפרת תביעות הפטנט השני
הפטנט השני כולל שמונה תביעות ( טופס הבקשה ומסמכי הפטנט צורפו כנספח ח' לתצהיר התובע מספר 1). להלן האמור בתביעה מספר 1 לפטנט השני:
"A rag clamping device for floor-washing wipers having a wiper head mounted to a broomstick, the device comprising a pair of spaced apart, oppositely aligned, flexible arms pivotably connected to the wiper head at their respective inner free ends and at their outer ends connected to a clamp carrier, the clamp carrier being slidable along the broomstick so that in a first, lower position the clamp is urged against the wiper head for holding the rag, and adapted to be flexed into a second elevated position whereby the arms pass through a dead-center position characterized in that the pivotal connection comprise arresting means for preventing the unintentional disengagement of the arms from the wiper head" (ההדגשה לא במקור ה.ע)
תביעה מספר 1 בפטנט השני כוללת ארבעה אלמנטים שאינם מתקיימים ב"מגב הקסם" ואלה הם:
זוג זרועות המחוברות צירית לראש המגב - Flexible arms pivotably connected to the wiper head.
בסעיף 9.5 לחוות דעתו ציין ד"ר פנסטר שב"מגב הקסם" הזרועות הגמישות אינן מחוברות צירית לטבעת. על פי העולה מתרשים 2 שבחוות דעתו ובתצלום תרשים 6 בחוות דעתו המתארים את " מגב הקסם", אין סיבוביות של הזרוע בנקודת החיבור כמצוין בשרטוטי הפטנט השני הכוללים ציר. מסקנה זו עולה גם מבחינה ויזואלית של " מגב הקסם" מוצג נ/4. ד"ר פנסטר חיווה דעתו בנוסף שקיים דימיון בהיבט זה בין " מגב הקסם" לשרטוטים של הפטנט הראשון.
המהנדס פרינס חיווה דעתו בהתייחסו למונח " חיבור צירי" כי מדובר בחיבור המבוסס על ציר פיזי מוגדר, או על קו ציר ברור ומוגדר שסביבו מתבצעת התנועה ביחסים בין שני חלקים ( סעיף 17 א' לחוות הדעת). בסעיף 33 א' לחוות הדעת ציין המהנדס פרינס ש"במגב הקסם" אין כלל חיבור המבוסס על ציר. בחקירתו נשאל ד"ר פנסטר על האמור בסעיף 9.5-9.6 לחוות דעתו ובתשובתו חזר על עמדתו. מתשובתו עולה שקווי הקמט בנקודות החיבור אינם מסתובבים על ציר ( עדותו בעמוד 33 לפרוטוקול שורות 8-12 ). מכאן שאין ב"מגב הקסם" חיבור צירי כנטען על ידי התובעים.
איני סבורה שהתובעים הוכיחו שהיציקה הכוללת את הקצוות הפנימיים של זרועות " מגב הקסם" והטבעת היא " חיבור צירי" בין הזרועות לראש המגב. ד"ר פנסטר חיווה דעתו בסעיף 9.6 לחוות הדעת שמה שהתובעים מכנים " קמטי הכיפוף / קמטי הדיקוק / הפסים הלבנים", שהתובעים רואים בהם מעין צירים אינטגראליים ומתוכננים מראש, אינם צירים ואינם מעין צירים. בעניין זה הוסבר על ידו שמדובר אך בקווי בלאי בנקודה שבה הזרוע מתחברת אל הטבעת. המדובר בתופעה לא רצויה ולבטח לא מתוכננת מראש שאינה משמשת כציר בהיעדר סיבוביות בנקודה זו. במוצר שעל פיתוחו שקדה הנתבעת, " מגב קסם משופר", שהוצג לד"ר פנסטר, יצקה הנתבעת זרוע עבה יותר שלא נוצר בה קו בלאי, גם לא לאחר מאות שימושים. תמונת " מגב הקסם המשופר" צורפה כתרשים 7 לחוות דעת ד"ר פנסטר.

ב. החיבור לראש המגב הוא של הקצוות החופשיים הפנימיים של זוג הזרועות - Connected to the wiper head at their respective inner free ends
ד"ר פנסטר חיווה דעתו בעניין זה כי לחלק " מגב הקסם" שמעל ראש המגב אין מקביל אמיתי בפטנט השני. מדובר בשרוול חלול שדרכו עוברים התושבת של ראש המגב ומוט ההארכה של המקל. כאשר מוט ההארכה של המקל עובר דרך השרוול החלול הוא מוברג לתוך התושבת בראש המגב. השרוול החלול אינו מחובר למוט ההארכה של המקל או לראש המגב והוא אינו מהווה חלק מאף אחד מהם ( סעיף 9.4.3 לחוות הדעת). מכאן שאין במגב הקסם חיבור של הזרועות לראש המגב, כפי שניתן להיווכח בהתבוננות במוצג נ/4.
המהנדס פרינס אף הוא חיווה דעתו בעניין זה כי ב"מגב הקסם" אין כל זרועות המחוברות לראש המגב ואין לזרועות קצוות חופשיים ( סעיף 31 לחוות הדעת). בסעיף 33 ג' הוסיף המהנדס פרינס שב"מגב הקסם" הזרועות יצוקות כרצף אחד עם הטבעת המרכזית. כך העיד גם בחקירתו הנגדית בגדרה חלק על ההנחות שהוצגו לו בשאלות שנשאל ( עמ' 38 לפרוטוקול שורות 4-11 ). המהנדס אנדרמן מומחה התובעים העיד בחקירתו הנגדית ביחס לנטען באשר לקצוות החופשיים:
"ש. אני מבקש שתראה לי על מגב הקסם נ/4 איפה הקצוות החופשיים?
ת. כאן הם לא חופשיים אבל זה משרת את אותה מטרה. הם חוברו מראש לטבעת" (עדותו בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 9 – 8).
ובחקירה החוזרת:
"ש. נשאלת על ידי חברי היכן הקצות החופשיים, היכן לשיטתך הקצוות החופשיים?
ת. הקצוות החופשיים כמו שהם מופיעים בקליים, הם קצוות שיש להם סנפ כפי שמופיע באייפל. לצורך העניין, כשהקצוות מחוברים לטבעת הם כבר לא חופשיים" (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 11-14 ).
הוכח והוסכם לפיכך שאין הפרה מילולית של תביעה 1 גם בהיבט זה.
ג. מנשא התפס ניתן להחלקה לאורך מקל המטאטא - The clamp carrier being slidable along the broomstick.
ד"ר פנסטר חיווה דעתו כי ב"מגב הקסם" החבק אינו נע לאורך המוט של המגב, אלא לאורך תותב ההארכה הפלסטי המתחבר אל המשך המוט. ד"ר פנסטר ציין של"מגב הקסם" תכונה אשר לא כוללת את שני שיפורי הפטנט השני, וכי כפי שניתן לראות בתרשים 4 לחוות הדעת ( צילום " מגב הקסם" במצב הטייה בלתי שווה של הזרועות), הטיית הזרועות ב"מגב הקסם" יכולה להיות בלתי שווה, עקב העובדה שהידית אינה רוכבת על המקל או על ידית המקל כפי שרוכבת הטבעת בפטנט השני על המקל. ידית התפס ב"מגב הקסם" חצויה לאורכה כך שאין חיכוך עם המקל. לפי הגדרה זו הידית " במגב הקסם" אינה מחליקה על המקל ( סעיף 9.8 לחוות הדעת).
גם המהנדס פרינס ציין בחוות דעתו שב"מגב הקסם" החבק אינו נע לאורך מוט המגב, אלא לאורך תותב ההארכה הפלסטי המתחבר להמשך המוט ( סעיף 33 ד' לחוות הדעת). קשה לחלוק על מאפיין בולט זה שב"מגב הקסם".
המומחים לא נחקרו בעניין זה. תנועת המנשא " במגב הקסם" אינה כנטען בסיכומי התשובה לאורך המקל לכל היותר ניתן לומר שהיא נעשית במקביל למקל. איני סבורה שניתן לומר כי מדובר בהפרה מילולית של תביעה מספר 1.
ד. ההתקן מתאפיין בכך שהחיבור הצירי כולל אמצעי עצירה למניעת התנתקות לא מכוונת של הזרועות מראש המגב - Arresting means for preventing the unintentional disengagement of the arms.
בעניין זה טוענים התובעים שהמונח " arresting means" שבתביעה מספר 1 כולל גם אמצעי ריתוק ציריים לראש המגב ובנוסף אמצעי ריתוק בטכניקות ושיטות שונים, זאת באשר ההגדרה שבתביעה 1 היא כללית וגורפת.
אם טענתם זו של התובעים הייתה מתקבלת היה בכך כדי לפגוע בכשרות הפטנט השני להירשם כפטנט שכן ניסוח כה כללי אינו מדויק די הצורך ואינו מגדיר באופן מפורש את האמצאה.
בסעיף 13 לחוק הפטנטים נקבע:
"(א) הפירוט יכלול שם שיש בו כדי לזהות את האמצאה, ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט.
(ב) ניתן לבטא בתביעה יסוד מיסודותיה של האמצאה כאמצעי או כצעד לעשיית פעולה מסויימת ואין צורך לפרט את המבנה, החומר או הפעולות הדרושות לעשייתה של אותה פעולה; רואים תביעה שבוטאה כאמור כאילו פורטו בה המבנה, החומר או הפעולות הנוגעות בדבר כפי שתוארו בפירוט."
מהקבוע בסעיף 13( ב) לחוק הפטנטים עולה שאת תביעה מספר 1 בפטנט השני המתייחסת ל- arresting meansצריך לפרש ככוללת את אמצעי הריתוק שתואר בפירוט ולא כל אמצעי ריתוק. בפירוט הפטנט השני צוינו אמצעי עצירה שהם שיני עצירה בתוך תושבות. על פי פרשנות זו אלה הם אמצעי העצירה נושא תביעה מספר 1.
פירוש זה הוא הפירוש המקיים את הפטנט השני אשר אינו מביא לבטלותו. זהו הפירוש הנלמד מהוראות חוק הפטנטים, ומההלכה הנוגעת לפרשנות מסמכי הפטנט כפי שתוארה לעיל, שעיקרה מתן הגנה לאמצאה תוך יצירת וודאות כלפי העוסקים בתחום ונקיטת זהירות מפני הרחבת גדר המונופולין. אימוץ פרשנות התובעים לאמצעי העצירה שבתביעה 1 מרחיבה את האמצעים המוגנים בפטנט עד כדי הפיכתם למושג אמורפי וגורף, בעל תכנים משתנים.
מטרת אמצעי הריתוק שבתביעה הראשונה הם כמתואר בה " Arresting means for preventing the unintentional disengagement of the arms from the wiper head". המדובר באמצעי ריתוק שנועדו למנוע את התנתקות הזרועות מראש המגב. על פי העולה מהאמור בשורות 9-5 בעמוד 5 למסמכי הפטנט, מדובר בחיבור של קבע לראש המגב.
אין חולק על כי ב"מגב הקסם" הקצוות הפנימיים של הזרועות אינם יכולים להשתחרר באופן בלתי מכוון והם אינם מחוברים חיבור של קבע לראש המגב. בעניין זה העיד המהנדס אנדרמן:
"ש. הראה לי במוצג נ/4 מגב הקסם כיצד הזרועות יכולות להשתחרר השתחררות בלתי מכוונת?
ת. הוא לא יכול להשתחרר השתחררות בלתי מכוונת."
(עדותו בעמ' 23 לפרוטוקול שורות 6-8 ).
איני סבורה כי בהסברי עורך הבקשה, עו"ד פריימן, לבוחן הפטנטים יש לשנות מתוצאה זו. ספק אם במכתב הבהרה זה עולה הכוונה המיוחסת על ידי ב"כ התובעים לעורך המכתב שיש לפרש את התביעה ככוללת את כל " האמצעים" מכל הסוגים והמינים גם אלה שכלל לא תוארו בפירוט אשר יכול והיה בה כדי להכשיל את רישום הפטנט לאור כוללנותה.
הטענה בדבר הפרת עיקר אמצאת הפטנט השני
בסעיף 49( א) לחוק הפטנטים נקבע:
"בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין אם בדרך המוגדרת בתביעות ובין אם בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן תביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט ( להלן: "הפרה")."
בעמוד 69 לפסק הדין בענייןhughes נקבע ביחס לקבוע בסעיף 49 לחוק האמור להלן:
"כאשר נטענת הפרת פטנט, נדרש בית המשפט לתחימת המונופולין המוגן בתביעות, תחימה שעניינה פרשנות האמור בתביעות, בהתאם לכללים שצוינו לעיל. מלאכת הפרשנות נתונה בידי בית המשפט, המתחשב במכלול הראיות שלפניו ומגדיר את תחום המונופולין. כניסה אסורה לתחום זה הינה הפרת פטנט, ואין להבחין לצורך כך בין העתקה מילולית לבין נטילה של המהות והעיקר".
אבחן להלן את השאלה האם הנתבעת הפרה את עיקר אמצאת התובעים שבפטנט השני.
לצורך טענת ההפרה ( סעיף 49 לחוק) פרשו התובעים את המונופולין שבתביעות הפטנט השני ואת עיקר האמצאה שבו באופן רחב וגורף. בנוסף גימדו התובעים בטענותיהם את ההבדלים בין " מגב הקסם" לתביעות המתוארות בפטנט השני ולעיקר האמצאה שבו. לקידום טענת התובעים בדבר תוקף הפטנט השני וההתקדמות ההמצאתית שבו ( סעיף 4 לחוק) פרשו התובעים את הפטנט הראשון, המהווה פרסום פומבי קודם לצורך העניין, באופן צר והאדירו את ההבדלים בין תביעות הפטנט השני לכלל גילומי הפטנט הראשון ועיקר האמצאה שבו. סבורתני שטענתם לוקה בעניין זה בחוסר עקביות וכי היא שגויה. אציין כי אף הנתבעת אימצה קו טיעון מעין זה ( במהופך) במאמציה להוכיח שלא זאת בלבד שלא הפרה את הפטנט השני ( הצר), אלא שבנוסף הפטנט השני אינו כשיר כלל להירשם כפטנט לאור הפרסום הקודם שבפטנט הראשון ( הרחב). הנתבעת לא הסתפקה בהגנה העולה מהייעוץ שקיבלה מד"ר פנסטר בטרם החלה ביצור " מגב הקסם", כמפורט במכתבו לנתבעת שצורף לתצהירו, שעיקרה טענה בדבר היעדר הפרה של הפטנט.

על עקביות הטיעון הנדרשת בהעלאת טענות כגון אלה עמד בית המשפט בע"א 4867/92 סניטובסקי נ' תעמס בע"מ, פ"ד נ(2) 509, 516 (1996) , זאת כדלקמן:
"מחד גיסא, ההגנה על הפטנט פרוסה לא רק על הפטנט כפי שתואר בתביעות, אלא על הגרעין ההמצאתי שבו, המכונה בחוק " עיקר האמצאה" (סעיף 49). מאידך גיסא, הטענה של חוסר חידוש שניתן להעלות כנגד הפרת פטנט ( סעיף 4 לחוק) חלה לא רק על פירסום קודם הכולל את כל רכיבי האמצאה, אלא גם על פירסום קודם של עיקר האמצאה. כלומר, על-מנת להשיג איזון בין האינטרסים המתנגשים כפי שתוארו לעיל, קיימת זהות בין יסודות ההגנה על פטנט לבין היסודות שהוכחת אי-קיומם תביא לשלילת ההגנה ( דהיינו, חוסר חידוש או היעדר התקדמות המצאתית)."
ראו בנוסף בעניין זה ע"א 314/77 ל' מ' ליפסקי בע"מ נ' מנור, פ"ד לב (1) 205 , 211:
"מה שחיוני לענין החידוש ( והצעד האמצאתי) כדי לבסס פטנט בר-תוקף הוא גם אלמנט חיוני לשאלת הפרתו".
הדברים יפים בהתאמה אף בעניין שלפני.
לא ניתן לתחם בקלות את טענת התובעים ביחס לשאלה מהו עיקר האמצאה שבפטנט השני. בסיכומי התגובה טענו התובעים ש"מגב הקסם" מפר את מהות האמצאה המפורטת בתביעה מספר 1 הן לגבי הזרועות הציריות המחוברות לראש המגב והן לגבי ההחלקה לאורך המקל. לא כך העיד ביחס לעיקר האמצאה שבפטנט השני התובע 1, זאת כמפורט להלן:
"ש. כשאתה כותב שהוא מוגן בפטנט רשום אתה מתכוון לחדש שהוא בתוקף?
ת. כן, זה מדבר על הריתוק מבחינת הפטנט החדש.
ש. ברגע שהוספת את העוגנים.
ת. עניתי על עיקר האמצאה שהיא ריתוק לראש המגב.
ש. ולכן כתבת שהוא מוגן בפטנט?
ת. כן."
(עדות התובע 1 בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 3-14 ).
בסעיף 23 לתצהיר התובע 1 ובמכתבו לעורך הפטנטים, עו"ד פריימן, לא נכללה התייחסות לזרועות הציריות, ואף לא להחלקה לאורך המקל כעיקר האמצאה. בסעיף זה בתצהיר נאמר:
"..העברתי ביום 1.9.2000 במכתב פנימי לעורך הפטנטים דניאל פריימן, שכלל אבחנות של הפטנט החדש מהפרסומים הקודמים שהציג בוחן הפטנטים. (במכתב זה הגדרתי את עיקר החדשנות בעוגנים המשמשים כצירים עם פרקי שיחרור מאמצים, כאשר במילה עוגנים התכוונתי לאמצעי עגון וריתוק."
במכתב התובע 1 לעו"ד פריימן מיום 1.9.2000 תוארה החדשנות כדלקמן:
"וזה עיקר החדשנות : עוגנים עם פרקי שחרור מאמצים" (ההדגשה במקור ה.ע; נספח י' לתצהיר התובע 1).
במכתב עו"ד פריימן לבוחן הראשי מיום 14.9.2000 נאמר ביחס לחדשנות האמצאה האמור להלן:
"כעולה באופן ברור מנוסח התביעה מספר 1, מאופיינת האמצאה בתוספת אמצעים למניעת שחרור לא רצוי של מיפרקי החיבור של תפס המגב, במיוחד מן הסוג שתואר ונתבע בפטנט קודם מס' 80938..." (נספח י"א לתצהיר התובע 1).
ניכר כי מפי התובעים ובשליחותם נמסר מספר רב של גרסאות ביחס לשאלה מהו עיקר האמצאה שבפטנט השני, אף לא אחת מהן התייחסה להחלקה על המקל כנטען בסיכומי התשובה. מהנטען בהרחבה ביחס לתיאור החדשנות וההתקדמות שבפטנט השני, כמפורט בסעיף 29 לתצהיר התובע 1 ובחוות דעת המהנדס אנדרמן, חזרו בהם התובע 1 והמהנדס אנדרמן בחקירתם הנגדית. אציין כי מרבית החידושים הנטענים ממילא היו קיימים כבר בפטנט הראשון ובכך הודו כאמור המהנדס אנדרמן והתובע 1 בחקירותיהם (עמודים 9-10 ו-18-21 לפרוטוקול).
המסקנה העולה מהמוצגים, מהעדויות שנשמעו ובכלל זה עדויות המומחים וממסמכי הפטנטים הראשון והשני, היא כי עיקר האמצאה בפטנט השני הוא השיפור של הפטנט הראשון שלקה בחסרון שנבע משחרור בלתי רצוני של הזרועות, הנוגע לעיגון הזרועות לראש המגב באמצעות שיני עצירה בתוך תושבות. לעניין זה אפנה גם לדברי הרקע וההסברים לתכלית האמצאה שבפטנט השני כמפורט בעמוד 1 למסמכי הפטנט השני ( נספח ח' לתצהיר התובע 1) , שם מתוארת מטרת הפטנט השני כהתגברות על חסרונות הפטנט הראשון הנובעים מהשתחררות בלתי רצונית של הזרועות והטיה לא שווה של הזרועות. אף מתיאור מטרת הפטנט השני עולה כי אינו מציג חדשנות והתקדמות אלא ביחס לעיגון הזרועות לתפס המגב כמתואר בפירוט.
"מגב הקסם" בנוי, בשונה מעיקר האמצאה שבפטנט השני, ממנשא וזרועות שנוצקו ביציקה אחת, שהזרועות והטבעת אף הן מהוות חלק ממנה. זרועות " מגב הקסם" והטבעת אינן מחוברות לראש המגב. זרועות " מגב הקסם" נתפסות בין התותב לבין מוט ההארכה, השרוול שעל מקל המגב. מוט ההארכה מוברג לתוך התותב והטבעת אחוזה בין מוט ההארכה לבין התותב באופן שאינו מאפשר שחרור לא מכוון ולא רצוי של הקצוות הפנימיים של הזרועות. את מתקן "מגב הקסם" ניתן לחבר לכל מגב המשווק בשוק ולהחליפו לאחר בלאי בהתקן חדש, ללא צורך בהחלפת מקל המגב עצמו, כמתואר בחוות דעת המהנדס פרינס ( סעיף 32 לחוות הדעת).
בהיעדר צירים היכולים להשתחרר ממקומם ב"מגב הקסם", "מגב הקסם" אינו כולל אמצעי עצירה כחלק מחיבור צירי למניעת התנתקות לא מכוונת של הזרועות מראש המגב. "מגב הקסם" אינו נדרש לספק פתרון לבעיות שפתרונן הוא עיקר האמצאה בפטנט השני ואינו כולל עיגון של הזרועות לראש המגב בכלל, ובפרט לא עיגון באמצעות שיני עצירה הנעוצות בתושבות ( סעיף 31 לחוות דעת המהנדס פרינס).
איני סבורה שכנטען על ידי התובעים התקני " מגב הקסם", השרוול והתותב, הם אך אמצעים פיקטיביים שנועדו לטשטש ולהסוות את דבר ההפרה. הדימיון בין " מגב הקסם" ו"אייפל 10" / "אייפל" הוא תולדה של היותם בנים לאותו " אב", שהוא הפטנט הראשון מספר 80398 – " מהדק למטלית רצפה" שפרץ דרך בתחומו, אשר תוקפו פג.
טענת הנתבעת בדבר היעדר חידוש והתקדמות אמצאתית
גם את טענת הנתבעת שאין כל חידוש והתקדמות המצאתית בפטנט השני לא ראיתי לנכון לקבל. אפרט:
בסעיף 4 לחוק הפטנטים נקבע:
"אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה-
על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; ..."
בפסק הדין בענייןhughes בואר טעמה של דרישה זו כדלקמן:
"טעמה של דרישה זו בכך, שאם הייתה האמצאה נושא הפטנט נחלת הציבור לפני תאריך הבקשה, אין מקום לפרוש עליה הגנתו של החוק. משפורסמה האמצאה, אין בידי המבקש אותה התמורה הנדרשת ממנו לקניית זכות במונופולין, והיא גילוי אמצאתו לציבור." (דברי הנשיא שמגר בעמ' 102)
דרישה נוספת לצורך כשירות לפטנט נוגעת לחדשנותו. בסעיף 5 לחוק הפטנטים נקבע:
"התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4".

ביחס לטעמה של הדרישה להתקדמות המצאתית והיקפה נפסק:
"דרישה זו לתקפותו של פטנט רחבה מן הדרישה של חידוש, וטעמה בכך, שאין די בהיותו של המוצר או התהליך דבר חדש שטרם נתגלה לציבור, אלא כי לצורך קבלת הגנתו של החוק יש להראות תרומה ממשית לתחום, אשר מצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים...
כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלוואנטי, ולצורך כך מותר לצרף פירסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת... אולם יש לזכור תמיד, כי גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלבנטי; שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך- במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים – אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לומר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית...
ההתקדמות הנדרשת, על-מנת שתהא בלתי מובנת מאליה, אינה צריכה להיות גדולה: צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהיה צנוע וקטן; פשטות האמצאה אינה צריכה לשמש מכשול לתקפות הפטנט."
(ראו: פסק דין הנשיא שמגר בעניין hughes בעמ' 109 -108)
בהתחשב בפרשנות הצרה להיקף המונופולין שבפטנט השני שראיתי לנכון לאמץ כמפורט לעיל, סבורתני כי הפטנט השני כולל חדשנות והתקדמות המצאתית בפתרון שתי בעיות הפטנט הראשון באמצעות ריתוק הזרועות לראש המגב על ידי שיני עצירה הנעוצות בתושבות.
מדובר בצעד המצאתי קטן שאינו פורץ דרך כמידת ההתקדמות ההמצאתית שבפטנט הראשון שתוקפו פג. עם זאת, אף זו התקדמות המצאתית שהושגה באמצעים חדשים שלא היו נחלת הכלל עקב הפטנט הראשון והפרסומים הקודמים בישראל ומחוצה לה.
לאור כל האמור לעיל נדחית טענת הנתבעת בדבר חוסר כשרות הפטנט השני להירשם כפטנט, ונדחית טענת התובעים על הפרת הפטנט השני על ידי הנתבעת. ביתר טענות התובעים לא מצאתי ממש. התביעה לפיכך נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט הכוללות את שכר המומחים מטעמה ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח.
ניתן היום, ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.