הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 71255-01-19

לפני כבוד השופטת איילת טופז-אחיעזר

התובעים:

1.אהוד ריימן
2.רחל ריימן

נגד

הנתבעת:

מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.10.18 באזור התעשייה שבחולון.

לטענת התובעים, במהלך פנייה שמאלה בצומת שבין הרחובות המלאכה והמרכבה בחולון, רכב הנתבע שנסע בנתיב הימני סטה למסלול של רכב התובעים וכתוצאה מכך פגע בחלקו הימני קדמי של רכבם. לאחר התאונה, המשיך נהג רכב הנתבעת בנסיעה ורק לאחר מרדף קצר, התובע 1 שנהג ברכב חסם את דרכו וביקש פרטים.

לטענת הנתבעת, עת פנה נהג רכב הנתבעת מן הנתיב הימני מבין שני נתיבים המיועדים לפנייה שמאלה בצומת, הגיח לפתע רכב התובעים, סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת ופגע בו בחלקו האחורי.

במהלך הדיון שנערך בפני, העידו התובע 1 ומר ישראל פרבמן, הם הנהגים המעורבים בתאונה. יש לציין שהתובע 1 ציין את היותו עורך דין רק בתשובה לשאלת הנתבעת. ברם, לא מצאתי מקום לעצור את הדיון ולהתיר ליצוג לנתבעת משזו היתה מיוצגת ע"י נציג מטעמה, אשר בקיא בתחום ומופיע מידי יום מטעמה של הנתבעת בתיק מהסוג דנן, ולפיכך השוויון קיים. שיקוף לכך ניתן למצוא בפרוטוקול במספר השאלות הרב ואורך הסיכומים ע"י נציג הנתבעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסת התובעים ולכן, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע 1 שנהג ברכב והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכב הנתבעת נסע במסלול שמימין לרכב התובעים, לא הבחין ברכב התובעים אשר משמאלו, סטה למסלול נסיעתו ופגע בו. בנוסף, הדגיש התובע 1 שנהג רכב הנתבעת נמנע מלעצור לאחר התאונה ורק לאחר שנסע אחריו מרחק של כקילומטר, בעודו צופר לכל אורך הדרך, חסם את רכב הנתבעת ורק אז הצליח לעצור אותו ולהחליף פרטים. התובע הציג תמונות מהמקום בו עצרו הרכבים ממנו ניתן ללמוד על המרחק ממקום התאונה. התובע 1 טען שלאחר שרכב הנתבעת נעצר הנהג טען תחילה שחשב שארגז נפל מרכבו, בהמשך טען שהתובע אשם בתאונה ועוד טען שאסור היה לפנות שמאלה מנתיב נסיעתו של התובע. לגישת התובע 1 יתכן שזו הסיבה בשלה לא הבחין הנהג ברכב התובע שכן לא חשד בקיומו של הרכב. התובע 1 הציג סרטון בטלפון לפיו ניתן לשמוע את הטענות השונות העולות מצד נהג הנתבעת.

שנית, נהג הנתבעת נתן מספר גרסאות לאופן קרות התאונה. תחילה הודה ששמע רעש אך טען שטעה לחשוב שמדובר בארגזים שנפלו מרכבו והודה שלא הבחין בתובע 1 או בקרות התאונה בטרם עצר אותו התובע לאחר התרחשותה. בהמשך שינה גרסתו וטען שרכב התובעים שהיה מאחוריו הוא שפגע ברכב הנתבעת מאחור וכי האחריות לתאונה מוטלת על התובע 1. ברם, משלטענתו לא ידע שארעה תאונה, כיצד ידע לטעון כיצד ארעה ומי אשם בה. לו זו אף זו. הנהג ברכב הנתבעת לא נתן הסברים מדוע נאלץ התובע לרדוף אחריו כקילומטר.

יתרה מכך, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר. קרי, פגיעה נקודתית בצדו הקדמי ימני של רכב התובעים.

לפיכך, יש לקבל את גרסת התובע 1 לאופן קרות התאונה לפיה רכב הנתבעת סטה לנתיבו. אני סבורה כי היה על נהג רכב הנתבעת, שהחל את הפנייה שמאלה בצומת כשהוא נוסע בנתיב הימני, להבחין ברכב התובעים שהיה מצוי בנתיב אשר משמאלו ולהימנע מסטייה לנתיב נסיעתו של התובע 1. משלא עשה כן, הרי שנהג רכב הנתבעת הוא האחראי הבלעדי לתאונה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

באשר לרכיב עוגמת הנפש הנתבע, מצאתי מקום להפחיתו משבתביעת רכוש עסקינן.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,655 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.1.19 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשא הנתבעת בשכר העד כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.