הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 6535-04-19

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

אהוד חזקיה

נגד

הנתבעים:

1.ליליאן ואחיד
2.ישיר איי.די.איי חברה לביטוח

פסק דין

לפני תביעת התובע על סך של 9818 ₪ ₪. הסכום הנתבע הינו בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו בתאונת דרכים מיום 30. 7.118, שהתרחשה בדרך נמיר בתל אביב, כאשר התובע וכן הנתבעת 1 (להלן- הנתבעת) נסעו מכיוון דרום לצפון, כאשר רכב התובע נסע לפני רכב הנתבעת.
אין חולק כי אירעה התאונה אך כל צד טען כי האשם רובץ לפתחו של משנהו.

הצדדים:

א. התובע נהג ברכב מסוג הונדה מ.ר. 4967456 במועד הרלוונטי לתביעה זו.
ב. הנתבעת נהגת רכב מסוג סוזוקי מ.ר. 7205337 במועד הרלוונטי לתביעה זו.

תמצית טענות הצדדים:
3. התובע טען כי נסע בדרך נמיר בתל אביב מכיוון דרום לצפון, בנתיב השמאלי. הנתבעת פגעה ברכב התובע מאחור. התובע שהיה המום מהפגיעה עצר את רכבו, וכך גם הנתבעת. הנתבעת לא הכחישה את אחריותה לאירוע התאונה, והציעה כי הצדדים יוותרו על התביעות ההדדיות זה כנגד זה.
4. הנתבעת טענה כי נסעה בנתיב השמאלי מאחורי התובע. אך במקרה דנן, לא מדובר בפגיעת חזית אחור קלאסית, אלא תוך כדי הנסיעה, התובע החל לפנות ימינה לנתיב האמצעי, אך כשכלי הרכב שנסעו בנתיב האמצעי צפרו לו, התובע ללא כל איתות או אזהרה חזר חזרה חדה ומהירה שמאלה, לנתיב בו המשיך לנסוע רכב הנתבעת, חסם דרכו וקיצר את זמן התגובה ומרחק הבלימה של רכב הנתבעת, וכך נגרמה התאונה שהייתה בלתי נמנעת בנסיבות. הנתבעת צרפה צילומים מהם עולה כי רכבה נפגע בצדו הימני קדמי, וכן צילומים שצולמו במקום התאונה מהם עולה כי רכבו של התובע היה בנתיב השמאלי, בזווית מסוימת שמאלה.

העדויות והראיות:
5. התובע העיד : "אני נוסע בשמאלי. הדרך הזו תמיד עמוסה ואי אפשר לנסוע במהירות גבוהה, זה היה בסביבות 16:00 או 17:00. באיזה שהוא שלב הנתבעת פגעה בי מאחור. זה היה תוך כדי נסיעה איטית. היא טוענת שאני ניסיתי לקחת ימינה, נסעתי במסלול שלי. הרכב שלי נפגע מאחור" (פרוטוקול מיום 25.7.19, עמ' 1, שורות 13-15).
6. על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, לרכב התובע נגרם נזק בסך של 5695 ₪, ובצירוף מע"מ- סך של 6663.20 ₪. מוקד הנזק הוא בצד האחורי שמאלי של הרכב, לרבות, מגן אחורי, פנס אחורי שמאלי, פח אחורי וכנף שמאלית אחורית. כן צרף התובע קבלה בגין תשלום שכר טרחת השמאי בסך של 1053 ₪, כאשר השמאי העריך כי לרכב התובע נגרמה ירידת ערך בסכום של 932 ₪ (6.1% מערך הרכב).
7. הנתבעת העידה כי : "אחרי הצומת הוא מחליט לקחת ימינה, הוא שם וינקר, אני המשכת בנתיב שלי, הוא קיבל צפירות מאחור מהמכוניות והוא החליט בבום לחזור לשמאלי, בלי שום איתות, אני כבר בנתיב שלי. אני באותו הנתיב השמאלי, גם אחרי הצומת וגם לפני. הוא החליט לחזור לשמאלי בבום וזה מה שהיה. הוא נכנס בזווית כזאת אלכסונית."
8. מטעם ההגנה העידה גם הנוסעת שישבה ברכב לצד הנתבעת, אשר טענה כי התובע נסע בנתיב האמצעי וסטה שמאלה.

דיון והכרעה :
9. אכן, איני סבורה כי מדובר בתא ונת חזית אחור קלאסית, זאת לנוכח העובדה שרכב התובע נפגע בצד האחורי שמאלי ורכב הנתבעת בצד הימני קדמי. אם נקבל את גרסת התובע, לפיה הוא נסע ישר בנתיב השמאלי, ובהינתן כי קיים אי תנועה בנוי בדרך נמיר בין המסלול לכיוון צפון לבין המסלול לכיוון דרום, הרי על מנת שתיגרם פגיעה בצד הקדמי ימני של רכב הנתבעת, היה עליה לעלות על גדר ההפרדה, ולכן גרסת התובע אינה מתיישבת עם השכל הישר ואף לא עם הצילומים שהוגשו לעיוני, לפיהם רכב התובע היה בזווית אלכסונית שמאלה (אם כי קלה) ואילו הנתבעת נסעה ישר.
10. אני סבורה כי התאונה ארעה כפי שהוסבר בסעיף 3 לכתב ההגנה מטעם הנתבעות, היינו התובע אותת על כוונתו לפנות לנתיב הימני (הנתיב האמצעי בדרך נמיר) והחל לפנות ימינה, אך כשכלי הרכב שנסעו בנתיב האמצעי צפרו לתובע, הוא בתגובה ללא איתות, ובאופן פתאומי חזר בחזרה לנתיב השמאלי בו המשיכה הנתבעת בנסיעתה. כתוצאה מכך ארעה התאונה.
11. אינני סבורה כי התובע כבר השתלב באופן מלא בנתיב האמצעי וחזר חזרה לנתיב השמאלי רק משום שכלי רכב שנסעו בנתיב האמצעי צפרו לו. גרסה זו אינה סבירה ואינה מתיישבת עם השכל הישר, וכאמור היא אינה מתיישבת עם כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות.
12. על כך יש להוסיף את עדות העדה מטעם הנתבעת, אשר הייתה מגמתית, כשברי כי העדה כלל לא הייתה מודעת לנסיבות התאונה (ראה, פרוטוקול הדיון מיום 25.7.19, עמ' 5, שו' 8-9).
13. בשקלול כלל הנתונים, אני סבורה כי מירב האחריות לקרות התאונה רובצת על התובע, אולם לנתבעת אשם תורם. על הנתבעת הייתה מוטל להאט את מהירות נסיעתה, כאשר הבחינה כי התובע מבקש לסטות לנתיב האמצעי, ולנסוע במהירות נמוכה עד אשר ישלים התובע את הסטייה ימינה. התובע העיד כי הכביש היה עמוס בשעת אחר הצהריים בה ארעה התאונה. אני סבורה כי עדות זו נכונה, והיא אף משתלבת עם עדות הנתבעת לפיה הרכבים שנסעו בנתיב האמצעי צפרו לתובע לאות אזהרה. על הנתבעת היה להביא בחשבון כי תיתכן האטה של התנועה בנתיב השמאלי עד אשר ישלים התובע את הפנייה ימינה. היה מוטל עליה להאט את מהירות נסיעתה, זאת תוך שמירת מרחק מרכב התובע. אין בפי הנתבעת טענה כי בשלב כלשהו האטה את מהירות נסיעתה.

אני סבורה כי מירב האחריות רובצת על התובע, אשר לאחר שלא התאפשר לו להשתלב בנתיב האמצעי, ביצע סטייה שמאלה באופן מהיר וחד.

לפיכך, הנני סבורה כי נכון יהיה שהתובע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 65%, ואילו הנתבעת תישא באחריות בשיעור של 35%.
סך הנזק שנגרם לתובע עומד על 8648 ₪, כולל שכר טרחת השמאי. סכום זה כולל ירידת ערך נכבדה בשיעור של 6.1%, כאשר עסקינן ברכב משנת ייצור משנת 2004, ואולם הנתבעות נמנעו מלזמן את השמאי לחקירה נגדית, כאשר הנתבעת 2 היא גוף מקצועי ו"שחקן חוזר".
אין מקום לפסוק לטובת התובע תשלום בגין יעוץ משפטי.

סוף דבר:

26. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סכום של 3,026 שקלים.
27. כן תישאנה הנתבעות בהוצאות התובע בסכום של 500 ₪.
הסכום הכולל בסך של 3526 ₪ ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה
וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
28. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

29. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, 01 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.