הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 60064-11-19

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

ניר כהן

נגד

הנתבעת:

טי.אל.וי מודלס בע"מ

פסק דין

מהות התביעה

בפני תביעה כספית על סך של 5,000 ₪ שעניינה ביטול הסכם מיום 20.06.2019 .

רקע ועיקרי טענות הצדדים

התובע, ניר כהן (להלן: " התובע"), הוא חייל משוחרר.

הנתבעת הינה "טי.אל.וי. מודלס בע"מ", סוכנות לדוגמנים/ות ועוד (להלן: " הנתבעת"), שמנהלה הוא מר מוטי פרסר (להלן: "נציג הנתבעת" ו/או "מוטי").

התובע מתאר בכתב התביעה כי ביום 20.06.2019 נפגש עם מוטי במשרדו, לאחר שנציגה מטעם הנתבע ת הזמינה אותו ל"אודישן" , וזאת לאחר שמילא פרטיו באתר.

התובע מוסיף כי נערכו לו מדידות גוף, מוטי קבע לו יום צילומים והחתים אותו על ההסכם מיום 20.06.2019 (להלן: "ההסכם"). בהתאם לסעיף 3 להסכם, התחייב התובע לשלם סך של 5,000 ₪, עבור השתתפות בהוצאות הצלמים החיצוניים, המאפרים ועוד, כאמור בסעיף.

על מנת לסבר את האוזן, ייאמר כבר כאן, כי סעיף 8 להסכם קובע –

"...המיוצג מתחייב להגיע ליום צילומי הבוק שנקבע לו, ביטול ההסכם יחייב את המיוצג דמי טיפול והרשמה בסך 2,000 ₪. ביטול ההסכם יעשה אך ורק באמצעות מברק ו/או פקס, במקרה של ביטול ההסכם ביום הצילום ו/או אחריו ואי הגעה ליום הצילומים יחויב המיוצג/ת במלוא הסכום ככתוב בסעיף 3 לעיל".

וסעיף 9 ב' קובע –

"מיוצג/ת אשר יקבל עבודה, ולא יגיע לעבודה לאחר שסוכם איתו/ה תאריך עבודה בכתב ו/או בע"פ ישלם קנס בגובה מינימום של 2,500$".

התובע מתאר בכתב התביעה כי הדברים התרחשו במהירות ועוד לפני שהספיק להבין את הפרטים לאשורם. מציין כי חויב על ידי המזכירה, באמצעות כרטיס האשראי שמסר, וסבור היה כי מסר אותו לצורך תשלומים עתידיים . כן מוסיף כי מוטי ביקש שיחתום על הקבלה, מסר לו העתק ואמר לו להשליכו. לדבריו, הנתבע הסביר לו את פרטי ההסכם בכלליות, ולא ציין בפניו פרטים מהותיים, כגון - הקנס.

התובע מוסיף שבדרכו הביתה, ברכבת, קרא את ההסכם וביקש לבטלו. לשם כך, התקשר למזכירה מטעם הנתבעת לאחר כשעתיים, ונאמר לו כי הדבר אינו אפשרי. התובע מתאר כי מוטי חזר אליו בשעה 22:30, כעס וניתק את הטלפון. למחרת, התובע שלח פקס ומייל לנתבעת, במסגרתו ביקש לבטל את ההסכם.

מוטי מכחיש את הטענות של התובע. לטענתו, התובע לא שלח פקס או מייל, והתובע חתם על ספח כרטיס האשראי בנוכחותו ובאישורו.

לשיטת נציג הנתבעת, התובע אישר הגעתו ליום צילומים, אך לא הגיע, ועל כן עליו לשאת במלוא סכום התמורה, כאמור בהסכם. וכן, מציין כי ביום 26.06.2019 נשלח מייל מ"סטודיו ואזנה" למוטי, שם צוין כי התובע מאשר את הזמנת העבודה (ראו מייל שצורף לכתב ההגנה מטעם הנתבע ת).

לאור האמור, מבקש נציג הנתבעת לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.07.2020, העידו התובע ונציג הנתבעת, הוגשו הראיות, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

אין חולק כי התובע חתם על הסכם עם הנתבעת, אך יש חולק האם יש בידי התובע לבטל את ההסכם, או לחילופין לקבוע כי התובע זכאי להחזר כספי.

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

סעיף 14ו ל חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן" ), מסמיך את השר הממונה על ביצוע החוק להתקין תקנות בנושא התנאים לביטול עסקאות צרכניות מסוגים שונים. מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010. (להלן: "התקנות"). התקנות קובעות את התנאים לביטול עסקאות לרכישת נכסים או שירותים המנויים בתוספת. ברי הוא, כי הן אינן חלות על נכסים או שירותים שאינם מנויים בתוספת.

שירותים מושא העסקה שלפנינו אינם מנויים בתוספת לתקנות, ולכן תקנות ביטול עסקה אינן מקנות למתקשר עם הנתבעת זכות לבטלן. ייתכן שהתובע סבר שיוכל לבטל את ההסכם מכוח תקנות אלו, ולכן הקל ראש כשחתם עליו.

סעיף 13ג ל חוק הגנת הצרכן מגדיר "עסקה מתמשכת" כ "עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה או תוספת לה שאינם מהווים עסקה חדשה, והכל בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה, ולמעט עסקה להספקת גז בין צרכן גז לספק גז". סעיף 13ג(ב) מטיל על עוסק המתקשר עם צרכן בעסקה מתמשכת חובה לגלות לו, בעל פה, וטרם ההתקשרות בעסקה, את הפרטים המנויים בסעיף 13ג(ב) לחוק ובהם את זכותו לבטל את העסקה ודרכי ביטולה; הכתובת ומספר הטלפון של העוסק, וכן מספר הפקסימיליה וכתובת הדואר האלקטרוני שלו, אם קיימים, שבאמצעותם אפשר למסור הודעת ביטול; פירוט תשלומים שעל הצרכן לשלם בשל הביטול, ככל שישנם, לפי תנאי העסקה המתמשכת, ודרך חישוב התשלומים כאמור, ככל שנקבעה.

סעיף 13ד(א) לחוק הגנת הצרכן קובע כי צרכן המבטל עסקה מתמשכת רשאי למסור לעוסק הודעת ביטול בעל פה, בטלפון , בהודעה במקום העסק , או בכתב - בדואר רשום או בדואר אלקטרוני או בפקסימיליה לפי בחירתו.

סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן קובע כי חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול כאמור, ואם נמסרה באמצעות דואר רשום – בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול; במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול.

העסקה נשוא התביעה שלפנינו הינה עסקה מתמשכת. השירות המהותי שציפ ה התובע לקבל מהנתבעת הוא הייצוג אשר אמור להימשך על פני התקופה שנקבעה בהסכם. על כן , הי ה התובע זכאי לבטל את העסק ה בכל שלב, כפי שמתירים להם סעיפים 13ד(א) ו- (ג) ל חוק הגנת הצרכן. החל ממועד הביטול, היה על הנתבעת להימנע מלחייב את התובע בגין שירותים שלא סופקו לו.

עם זאת, הייתה הנתבעת רשאית לגבות תשלום בעד הביטול, ובלבד שגילתה בהסכם כמה תגבה. הנתבעת אכן ציינה בהסכם שביטול ההסכם יחייב את המיוצג בדמי ביטול והרשמה בסך של 2,000 ₪. וכן, נקבע שבמקרה של ביטול ההסכם ביום הצילום ו/או אחריו, ואי הגעה ליום הצילומים יחייב את המיוצג במלוא הסכום, קרי, ב- 5,000 ₪.

בענייננו, הנתבעת קובעת מועד לצילומים בשעת החתימה על ההסכם, ומכל מקום יוצא שכל המתקשר עמה בהסכם, בכל מקרה , מחויב לפחות ב - 2,000 ש"ח מהסכום ששילם.

כאמור, סעיף 13ד(א) ל חוק הגנת הצרכן, מקנה ללקוח זכות לבטל עסקה מתמשכת בכל עת. על כן , הסכומים שמותירה הנתבעת בידיה במקרה של ביטול כמותם כפיצוי מוסכם, ללא הוכחת נזק.

כידוע, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת להפחית "פיצוי מוסכם", אם מצא שסכומו נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של הביטול (סעיף 15(א) ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)").

לטעמי, הסכום שהנתבעת ביקשה להשאיר בידיה כפיצוי מוסכם בגין ביטול ההסכם, אינו סביר ביחס לנזק שניתן היה לצפותו כאמור.

הנתבעת – בהתאם לדין המחייב אותה לאפשר ביטול של עסקה מתמשכת – מאפשרת ללקוח לבטל את העסקה בכל עת, ומכאן שאין מדובר בהסכם שמבוטל מחמת הפרתו על ידי הצרכן.

בנסיבות שבהן ההסכם בוטל מיד לאחר שנכרת, ולפני שסופק שירות כלשהו, זכאית הנתבעת לפיצויי הסתמכות ולא לפיצויי ציפייה, ובכל מקרה יחול בעניינה סעיף 15(א) ל חוק החוזים (תרופות) .

אשר על כן, בנסיבות, לדידי, הפיצוי הסביר הינו סך של 1,000 ₪.

למעלה מכך, הנתבעת לא הוכיחה בשום דרך כיצד חישבה את סכום הפיצוי המוסכם, מדוע ראתה לגבות סכום כה גבוה גם כאשר ההסכם בוטל מיד. מאחר ו הנתבעת לא הראתה את העלויות כתוצאה מביטול ההסכם , סבורה אני כי מדובר בפיצוי בלתי סביר.

בענייננו, הייתה מחלוקת האם התובע אכן הודיע על ביטול ההסכם, טרם מועד יום הצילומים.

לאחר ששמעתי את עדות התובע, השתכנעתי כי הוא ביקש לסיים את ההתקשרות בסמוך, שעות ספורות לאחר חתימת ההסכם, ושלח הודעת ביטול.

התובע העיד –

"אני במסגרת כתב התביעה מציין שביום 20.6.19 התקשרתי עם הנתבעת ושכבר באותו היום רציתי לבטל את העסקה, אני משיב שנכון. אני רוצה להוסיף איך הגענו להתקשרות הזו. אני יצרתי קשר עם אתר אינטרנט כשבוע לפני ההתקשרות. כמה ימים לאחר מכן התקשרו אלי מטעם הסוכנות והזמינו אותי לאודישן שיצרתי קשר לסדרות. הם יצרו איתי קשר כמה ימים לפני מועד הפגישה שקבענו, לפני ההסכם. קבענו מועד פגישה והגעתי וישבתי עם מר פרסר ושם התחילו להסביר לי שזו בעצם סוכנות דוגמנות והגישו לי חוזה. החוזה שנמצא אצל ביהמ"ש, ההסכם מופיע בכתב התביעה ובזמן שאני קורא אותו נאמר לי והסברתי כמה דברים על החוזה ונאמר לי ממר מוטי פרסר שאין צורך לקרוא אותו כי הוא הסביר לי הכל ושאני אחתום. אז אחרי שקראתי עמוד אחד חתמתי".
(עמ' 1, שורות 18-22, ועמ' 2, שורות 1-4).

"מר מוטי פרסר הציג עצמו כבעל החברה והוא אמר שהוא מנהל אותם והוא נציג. הופעל עלי לחץ לחתום מבלי שאני יודע מה אני עושה. לאחר שחתמתי הוסכם על תשלום של 5,000 ₪ והגשתי תעודת זהות וכרטיס אשראי. לשאלת בית המשפט, נטען שאישרת הגעה לצילומים ולא הגעת, מה יש לך לומר על זה, אני משיב שאני לא אישרתי הגעה. יום הצילומים נקבע במעמדי ואני הסכמתי ליום צילומים ואישרתי הגעה במועד. האישור היה ביום 20.6.19 ביום חתימה על ההסכם. סיימתי את ההתקשרות ויצאתי משם והבנתי שבעצם רציתי להגיע לאודישנים ולא לימי צילומים או סוכנות דוגמנות וזה פשוט לא מה שרציתי. אז עוד ברכבת ובאוטובוס ניסיתי להתקשר לחברה עצמה ולבטל. דיברתי עם מר מוטי פרסר באותו ערב ובשיחה נאמר לי "אני לא רוצה לשמוע את זה" וניתקו לי".

התובע הציג הקלטה של שיחת הטלפון. בהקלטה שומעים שהתובע התקשר לנתבעת וביקש לשוחח עם נציג הנתבעת , ושם ציין נצ יג הנתבעת כי הוא קיבל את המייל (עמ' 3, שורות20-21). עולה אם כן, שהנתבע ת קיבל ה את הודעת הביטול.
מנגד, הנתבע הכחיש את טענות התובע, וחזר על האמור בכתב ההגנה. הנתבע ביקש למחוק את ההקלטה, טען שהיא ערוכה , כי אין זה הקול שלו ו שההקלטה אינה קבילה בפני בית המשפט על פי הדין (עמ' 4, שורות 24-33).

לשאלת בית המשפט, שהופנתה לנציג הנתבעת, לפיה בהקלטה שומעים את זה האחרון מאשר לתובע שקיבל את המייל, השיב שאין לו מושג. לטענתו, לא קיבל לא פקס ולא מייל. והוסיף –

"אני יודע שיום לפני בגלל שזה צילומים מיוחדים, אז בקבוצות של 4 אנשים על מנת ללמוד מה זה הפקה ומבצעים אישור גם על ידי הסטודיו וגם על ידי הסוכנות לקבל אישור הגעה. פשוט הוא גרם נזק" (עמ' 4 שורות 27-30).

כידוע, בית המשפט לתביעות קטנות, אינו כפוף לדיני הראיות.

לדידי, עדות התובע היתה אמינה, סדורה והגיונית. כמו כן, ההקלטה חיזקה את טענות התובע ובידי בית המשפט האפשרות להתרשם גם מראיות מסוג זה – הקלטה המושמעת בבית המשפט .

עם זאת, לא השתכנעתי כי הופעל על התובע לחץ מצד הנתבעת, על מנת שיחתום על ההסכם. נחה דעתי כי התובע חתם על ההסכם, מרצונו החופשי, והתחרט.

משחתם התובע על ההסכם, יש לכבד את ההסכם, עם זאת ראיתי לנכון להתערב בגובה סכום הפיצוי, כפי שקבעתי לעיל, הואיל והשתכנעתי כי התובע ביטל את ההסכם טרם מועד הצילומים הקבוע.

נציג הנתבעת ט וען כי נקבע יום צילומים, ושהתובע לא הגיע ליום זה, ועל כן אינו זכאי להשבה כלשהי, וזאת בהתאם להוראות ההסכם.

בהקשר זה יצוין כי הנתבע לא הביא לעדות את מר צחי ואזנה, על מנת לשפוך אור על טענותי ו בקשר עם הצילומים. כמו כן, לא הביא לעדות את המזכירה, אשר היתה נוכחת אותה עת. עדותו היתה מתחמקת ולא התיישבה עם חומר הראיות שהוצג בפניי.

אשר על כן, מצאתי כי גרסתו של התובע – עדיפה ומהימנה.

סוף דבר

בנסיבות העניין, לאור המקובץ לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל .
הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪, א שר ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.