הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 55646-11-20

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעים
נתבעים שכנגד

  1. זכריה גולדשטיין, ת.ז. XXXXXX002
  2. בלה בינוס, ת"ז XXXXXX219

נגד

נתבעת
תובעת שכנגד

לילי חכים, ת.ז. XXXXX414

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי כספי שעניינן בהתקשרות הצדדים בחוזה שכירות דירה.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים

התובעים עולים חדשים בני זוג צעירים שכרו מהנתבעת דירת מגורים בת 3 חדרים ברמת גן שבבעלותה.

הסכם השכירות בין הצדדים נחתם ביום 18.02.2019 לתקופה של 12 חודשים מיום 14.03.19 – 13.03.20, ודמי השכירות החודשיים נעמדו על סך של 5,000 ₪. התובעים חויבו לשלם דמי ארנונה חודשיים בגובה 500 ₪ ישירות לידי הנתבעת. תשלום הארנונה נעשה ישירות לידי הנתבעת וזאת במקום להעביר את רישום הנכס בעירייה על שם השוכרים כדי שהתובעים יוכלו לשלם את הארנונה ישירות לעירייה. התובעים חויבו בדמי ועד בית בסך של 100 ₪ לחודש כאשר הנתבעת היא זו שניהלה את ועד הבית, אך לטענת התובעים דמי ועד הבית לא נוצלו לצורך תחזוקת הבית המשותף. כמו כן, התובעים העבירו שטר חוב בסך של 50,000 ₪, שלושה שיקים פתוחים לרשויות וערבות בנקאית בגובה של חודשיים שכירות, בסך של 10,000 ₪.

לימים ביקשו התובעים לקבל הסברים מהנתבעת מדוע לא מבוצעות פעולות לצורך תחזוקת הבית המשותף וביקשו לראות קבלות המעידות כי דמי הועד שהם משלמים לנתבעת אכן משמשים לצורך תחזוקת הבית המשותף. לטענת התובעים, הנתבעת לא אהבה את הפנייה הזו של התובעים ולכן בהמשך ביקשה לסיים את ההסכם השכירות בתום תקופת השכירות בשל חוסר אמון, ולא נענתה לבקשת התובעים שתיתן להם להאריך את הסכם השכירות.

התובעים מלינים על כך שקיבלו עשרות פניות מהנתבעת כי היא מעוניינת להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאלים והם שיתפו עמה פעולה הגם שהדבר היה בלתי סביר. לטענתם, חרף התנהלותם האדיבה של התובעים הנתבעת ביקשה לאיים ולרדות בתובעים. הנתבעת טענה כי התובעים השאירו את הדירה במצב לא תקין לא מסוידת ועם נזקים הכל במטרה להשאיר בידיה את כספי הפיקדון.

ביום 13.03.2020 השיבו התובעים את החזקה בדירה לידי הנתבעת והנתבעת הסכימה כי הדירה נמסרה לה בהתאם לקבוע בהסכם. כמו כן, התובעים שילמו את מלוא התשלומים לרשויות וציפו לקבל בחזרה את הערבות הבנקאית תוך חודשיים מתום תקופת השכירות. אלא שלא קיבלו בחזרה ותחת זאת קיבלו מכתב התראה בסך של 200,874 ₪. רק כעבור חצי שנה מתום תקופת השכירות הודיעה הנתבעת כי נגרמו לה נזקים בדירה ולכן היא תפדה את השיק הערבות בסך של 10,000 ₪ לצורך תיקון הנזקים בעלות של 4,180 ₪ ותשיב לתובעים את היתרה 5,820 ₪.

כמו כן, טוענים התובעים כי לא קיבלו בחזרה את שטר החוב.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים:

החזר היתרה מתוך שיק הערבות בסך של 4,180 ₪.

ריבית שבועית של 4% בגין הסכום 5,820 ₪ (מתוך שיק הערבות) שהושב באיחור ניכר בסך של 5,487 ₪.

7.3.החזר תשלום לועד הבית שהנתבעת שלשלה לכיסה הפרטי בסך של 1,200 ₪.

7.4.הפרת הסכם השכירות ועגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

7.5.הוצאות ושכ"ט בסך של 5,000 ₪.

מנגד, טוענת הנתבעת כי נוכח התנהגותם של התובעים אשר הפרו את ההסכם שוב ושוב ואף השמיצו אותה בפני דיירים אחרים בבניין לא הסכימה הנתבעת להאריך את תקופת השכירות ודרשה מהתובעים לפנות את הדירה ביום סיום תקופת השכירות. לטענת הנתבעת, התובעים גרמו לנתבעת נזקים והערימו קשיים על הצגת הדירה לשוכרים פוטנציאליים ואף השמיצו את הנתבעת בפניהם.

לגבי פדיון שיק הערבות בנקאית על סך 10,000 ₪ טוענת הנתבעת כי פדתה רק סך של 4,180 ₪ בגין תיקון נזקים שהתובעים לא תיקנו בדירה.

לגבי החזר דמי ועד בית שהתובעים דורשים, טוענת הנתבעת כי על התובעים לשלם סכום זה מכוח היותם דיירים בבית המשותף.

בד בבד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ובו היא תובעת את התובעים העיקריים בגין: ביטול זמן בהצגת המושכר לשוכרים פוטנציאליים כאשר התובעים במכוון ובאופן שיטתי סיכלו את האפשרויות השכרת הדירה, בסך של 12,000 ₪; הפרת פרטיות סך של 5,000 ₪; תיקון אינטרקום סך של 1,300 ₪ כאשר לטענת התובעת שכנגד אחד הדיירים טען כי כאשר הנתבעים שכנגד עזבו את המושכר חיבלו באינטרקום; לשון הרע סך של 15,500 ₪ בגין הוצאת דיבה כנגד התובעת שכנגד בפני שוכרים פוטנציאליים ובפני דיירי הבית המשותף.

ביום 06.05.2021 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו הצדדים וחקרו זה את זה בחקירה נגדית.

במהלך ישיבת ההוכחות הנתבעת והתובעת שכנגד הסכימה להשמיט את ראש הנזק בגין הוצאת דיבה בסך של 15,500 ₪, ולהעמיד את תביעתה על סך של 18,300 ₪.

עתה כל שנותר הוא לדון ולהכריע בתביעה.

דיון והכרעה

על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל חלקית, ודין התביעה שכנגד להידחות, מהנימוקים הבאים וכפי המפורט להלן באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:

התביעה העיקרית

אשר להחזר היתרה בסך 5,820 ₪ מתוך שיק הערבות טוענת הנתבעת כי היתרה הושבה אלא שהיא הושבה באיחור ניכר ולכן יש לחייב את הנתבעת בריבית שבועית של 4% בגין סכום זה, בסך של 5,487 ₪, וזאת על בסיס סעיף 4 ד'4 להסכם השכירות – הרי שאיני מקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בתביעה מופרכת לתשלום ריבית. מקום שבהסכם השכירות נקבע מפורשות כי על כל איחור בתשלום דמי השכירות או כל תשלום אחר בו חייב המשכיר על פי הסכם זה יוטלו הפרשי הצמדה וריבית שבועית בשיעור של 4 אחוזים. איני מקבל את טענתה הכללית של הנתבעת ללא כל נימוק ענייני בגינו השיבה את היתרה באיחור. הנתבעת לא הכחישה כי השיבה את היתרה באיחור אלא שהסתפקה בטענה כוללנית כי מדובר בראש נזק מופרך. משכך, אני מקבל ראש נזק זה במלואו בסך של 5,487 ₪.

אשר להחזר יתרה מתוך שיק הערבות בסך של 4,180 ₪ - הרי שלא היה בידי הנתבעת להציג הסבר מתקבל לחיוב התובעים בסכום. מצד אחד טוענת הנתבעת כי סכום זה נוכה על ידה משיק הביטחון על סך של 10,000 ₪ לאור תיקון הנזקים שהותירו התובעים בדירה ומצד שני בעדותה בבית המשפט טוענת כי סכום זה הינו למעשה גבייה בגין תקופת שכירות של 3 שבועות שבהם הדירה נותרה ריקה לאור הערמת הקשיים מצד התובעים ביכולתה של הנתבעת להציג את הדירה לשוכרים אחרים. עם כל הכבוד מדובר בגרסה מתפתחת ומתפתלת של הנתבעת. משכך, אני מקבל ראש הנזק זה במלואו בסך של 4,180 ₪.

החזר תשלום לועד הבית שהנתבעת שלשלה, כביכול, לכיסה הפרטי בסך של 1,200 ₪. מדובר בטענה ספקולטיבית של התובעים, לפיה הנתבעת שלשלה לכיסה את כספי דמי ועד הבית אך משום שהיא זו שהייתה אמונה לטיפול שוטף בבית המשותף. לא אחת דמי ועד הבית לא מנוצלים על מלוא סכומם אלא נשמרים בקופת ועדת הבית לעת צורך. מה גם שבעניין זה אני מקבל את טענתה של הנתבעת כי שילמה לספקים שנתנו שירות לבית המשותף. לכן, אני דוחה ראש נזק זה.

אשר להפרת הסכם השכירות ועגמת נפש בסך של 5,000 ₪ - הרי שמדובר בראש נזק שלא הוכח ונועד רק כדי לנפח את סכום התביעה. לא ברור איזו עגמת נפש נגרמה לתובעים. לכן, אני דוחה ראש נזק זה.

אשר לראש הנזק והוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שהציאו התובעים לצורך הכנת מכתב התראה והכנת כתבי טענות הקשורות בתובענה זו, התובעים אכן המציאו לאחר ישיבת ההוכחות את הקבלות בגין הוצאותיהם בעניין זה. לכן אני מקבל ראש נזק זה.

לפיכך, הוכח על ידי התובעים כי על הנתבעת לפצות ולהשיב לתובעים סך של 19,667 ₪.

התביעה שכנגד

לאחר שבחנתי את ראשי הנזק המרכיבים את התביעה שכנגד שוכנעתי כי מדובר בתביעה טקטית, תביעה שנועדה להוות משקל נגד על מנת לנסות "להשתיק" את התובעים.

בראש ובראשונה, אומר כי אין זה ברור כלל ועיקר הכיצד מבקשת התובעת שכנגד להראות כי הנתבעים שכנגד גרמו לה לנזקים באשר הם, כאשר מנגד היא חתמה על מסמך המאשר כי בעת מסירת הדירה בחזרה לידי התובעת שכנגד הדירה נמסרה לה באופן נקי ותקין (עמ' 8, שורות 10-7 לפרוטוקול). תשובתה של התובעת שכנגד לפיה חתמה על המסמך למרות שהדירה לא הייתה נקיה אך הסכימה "לשחרר" את הנתבעים שכנגד, אינה מקובלת עליי ומדובר בתשובה מיתממת.

אולם, אף אם אבחן את ראשי הנזק המרכיבים את התביעה שכנגד התוצאה תהיה זהה.
אשר לראש הנזק בגין פרסום לשון הרע הרי שהתובעת הסכימה להורדת ראש נזק מהתביעה שכנגד.

אשר לראש הנזק הפרת פרטיות, הרי שהתובעת שכנגד לא הוכיחה כי פרטיותה של התובעת שכנגד נפגעה. התובעת שכנגד העידה בבית המשפט כי הפרת פרטיותה מתבטאת בכך שלנתבעים שכנגד היה מפתח לתיבת הדואר והם לא השיבו את המפתחות בעת עזיבתם את המושכר וכאשר התובעת שכנגד ביקשה מהם להשיב את מפתחות תיבת הדואר טענו בפניה כי לא קיבלו מפתחות מעולם (עמ' 5, שורות 31-27 לפרוטוקול).

לא עלה בידי התובעת שכנגד להראות כי אי החזרת מפתחות תיבת הדואר בנסיבות העניין פגעה בפרטיותה. לא עלה בידי התובעת שכנגד להראות כי הנתבעים שכנגד הם אשר פתחו את המכתב מבזק שהרי היא בעצמה העידה בעדותה כי הנתבעים שכנגד התגוררו באחת היחידות בדירה שחולקה לשניים. כך שלא מן הנמנע כי גם לדיירים ביחידה השנייה היה מפתחות לתיבת דואר. נראה כי ראש נזק זה הוסף ונופח באופן מוגזם כדי לנפח את סכום התביעה יש מאין.

אשר לראש הנזק "ביטול זמן" בגין סיכול היכולת של התובעת שכנגד להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, הרי שגם כאן מדובר בראש נזק חסר בסיס. לא עלה בידי התובעת שכנגד להראות כי הנתבעים שכנגד חיבלו ביכולת של התובעת שכנגד להראות את הדירה. לא עלה בידי התובעת שכנגד להראות כי בקשותיה של התובעת שכנגד להיכנס למושכר לשם הצגת הדירה לשוכרים פוטנציאליים היו סבירות ומתקבלות על הדעת הן בבחינת תדירות והן מבחינת שעות, כפי העולה מסעיף 10 להסכם השכירות. גם כאן, אני סבור כי מדובר בראש נזק שנועד אך כדי לנפח את סכום התביעה שכנגד.

אשר לראש הנזק תיקון אינטרקום, טוענת התובעת שכנגד כי בעת עזיבתם את הדירה חיבלו הנתבעים שכנגד באינטרקום החיצוני של המבנה ולא ניתן היה לעשות בו שימוש. התובעת שכנגד טוענת כי הדבר נודע לה על ידי אחד מהדיירים בבית המשותף. אותו דייר לא הובא לעדות על ידי התובעת שכנגד. במצב דברים זה מדובר בטענה חסרת ערך, שהרי שבהיעדר ראיה הקושרת בין הנזק או החבלה באינטרקום לנתבעים שכנגד, לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח ראש נזק זה.

לפיכך, מקום שכל ראשי הנזק המרכיבים את התביעה שכנגד לא הוכחו, הרי שלא עלה בידי התובעת שכנד להוכיח את תביעתה. לכן, דין התביעה שכנגד הוא דחייה.

סיכום

משכך, על הנתבעת בתביעה העיקרית לשלם, תוך 30 יום, לתובעים בתביעה העיקרית את הנזק המוכח בסך של 19,667 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת והתובעת שכנגד תשלם שכר העדים מטעמה בסך של 300 ₪ עבור כל אחד משני עדיה, אשר ישולם להם על ידה תוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"א, 23 מאי 2021, בהעדר הצדדים.