הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 52654-12-17

לפני כבוד השופט יאיר דלוגין

התובע:

מיכאל ורטנסקי

נגד

הנתבעת:

מ.נ.ש.ר - מלונאות בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית, בסך של 5,000 ₪ , בגין אירוע שארע במלון "אואזיס" בים המלח, מלון השייך לנתבעת ושבו לטענתו קיבל התובע יחס בלתי הולם מאחראית המשמרת בחדר האוכל של המלון.

התובע טוען בתביעתו כי בעת אירוח במלון ביום 6.3.17, הגיע לחדר האוכל לצורך ארוחת בוקר , כחצי שעה לפני סגירת חדר האוכל . עובדת המלון, אחראית המשמרת, ניסתה למנוע את כניסתו לחדר האוכל, בטענה כי אינה יודעת אם יש מקום פנוי .

לטענת התובע, לאחר שהוברר שיש הרבה מקום פנוי בחדר האוכל, העובדת המשיכה בהתנהלות חסרת הרסן, כשצרחה לעבר התובע: "תשב פה" והנחתה אותו לשבת בשולחן הסמוך לדלת הכניסה לחדר האוכל ואשר ממוקם בריחוק ממרכז חדר האוכל, בו נמצא המזנון.

כל האירוע התרחש לנגד עיני אורחי מלון אחרים. בשלב זה, החליט התובע לפעול בנחישות, התעלם מהעובדת, אשר היה נראה כי עמדה באופן פוגעני מולו, כדי למנוע ממנו כניסה למרכז חדר האוכל, ונכנס לעומקו של חדר האוכל והתיישב בשולחן פנוי, או אז פנתה אליו אורחת אחרת של המלון שישבה בשולחן סמוך ואמרה לו: "מה יש לה, תראה איך היא נועצת עיניים". התובע טוען כי מבטה של העובדת ליווה אותו גם בזמן שהתיישב ליד השולחן.

התובע טוען כי כל האירוע פגם לחלוטין בשהייה שלו במלון, אשר עד לאותו אירוע הייתה חיובית. פניות של התובע אל הנתבעת בשיחות טלפון ובכתב, הניבו מכתב התנצלות סטנדרטי, אשר לטענת התובע , אפילו לא הוכן ספציפית כתגובה למקרה שלו.

התובע עותר לחיוב הנתבעת בסכום של 5,000 ₪.
הנתבעת בכתב הגנתה, טוענת , בין היתר , כי היא מכחישה את כל טענות התובע ואף אינה מכירה כלל את האירוע הנטען, כי אין כל סבירות שעובד המלון ירים את קולו על אורח או ינסה לפגוע בו על ידי מניעת כניסתו לחדר האוכל, כי לא נרשם באותו היום במלון אירוע כזה, כי עובדי המלון שתושאלו על כך מעידים על יום שגרתי במלון ללא תקלות וכי התובע הגיש את התביעה על סכום מנופח , במטרה לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעת.

בדיון שהתקיים היום שמעתי את עדותו ואת טענותיו של התובע. כן שמעתי את עדותו וטענותיו של נציג הנתבעת, מר כפיר אלקריף, מנכ"ל קבוצת מלונות "פרימה", שהנתבעת שייכת לה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפני, הגעתי למסקנה שעלה בידי התובע להוכיח את קיומו של האירוע הנטען ואת נסיבותיו , כפי שתוארו על ידו בכתב התביעה.

לבד מכך שעדותו בדבר קרות האירוע ונסיבותיו הייתה אמינה עליי, הרי שבניגוד לנטען בכתב ההגנה, הסתבר בדיון של היום, כי הנתבעת מכירה גם מכירה את האירוע ואף מאשרת את קיומו (דבריו של מר אלקריף בעמ' 2 ש' 28 – עמ' 3 ש' 2).

דא עקא, הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את אחראית המשמרת המדוברת, ששמה רותי ולשאלת בית המשפט מדוע לא הובאה לעדות, ניתנה תשובה שאינה מניחה את הדעת (עמ' 3 ש' 10 – 20):

"ש. תתקן אותי אם אני טועה, אתה לא היית נוכח בארוע?
ת. לא
ש. למה רותי לא הגיעה להעיד היום כדי לספר לביהמש מה קרה אלא אתה?
ת. אני לרוב לא מגיע לביהמש. יש לי הרבה מאוד מנהלים וסמנכלים. יצא לי להיות בביהמש. היו מקרים שהיו נכונים . המקרה זה טורדני שאין לו שום קשר למציאות
ש. ?למה היא לא הגיעה להעיד. למה לא הבאת אותה כדי שתעיד מה היה
ת. היא אשה קשת יום וכל שעה חשובה לה להביא אותה למקום כזה לא ראוי. אני נמצא פה לא בגלל כסף. הסכום שהוא תובע או שילם , אני נמצא פה אנשי התיירות סובלים מתביעות על טעמה של הגבינה או שעובדת אמרה לו היכן לשבת. חדר אוכל הוא גדול. מדוע ההתעקשות לשבת פה או שם".

אם לא די בכך, גם מעדותו של אלקריף לגבי נסיבות האירוע, יש אישור מסוים לדברי התובע וראה עדותו בעמ' 3 ש' 5 – 7: "כפי שהוא ציין כשארוחת הבוקר מגיעה לסיומה אנו עורכים חלק מחדר האוכל לארוחות הבאות ולכן נאמר לו לשבת במקום מסוים. מאחר וזה נאמר לו יותר מפעם אחת יכול להיות שהיא אמרה זאת בצורה אסרטיבית".

לפיכך, אני מקבל כאמור את גרסת התובע ביחס לנסיבות באירוע.

התובע עותר לחיוב הנתבעת בסך של 5,000 ₪ בגין האירוע. התובע אינו מציין בכתב התביעה במפורש עילת תביעה מוכרת ובגין מה הוא תובע את הסכום המדובר. בסעיף 12 לתביעה, התובע אמנם מפרט שלושה עניינים , שהוא מ גדיר כעילות התביעה. מתוכן אולי אחת, שעניינה כשל בבחירת עובדת ראויה לעבוד מול לקוחות, אפשר להגדיר כעילת תביעה על בסיס דיני הרשלנות. השניים האחרים לא מתייחסים לאירוע עצמו, אלא לדברים שנוג עים למועדים שלאחר האירוע.

עם זאת, לצורך הקמת עילת תביעה, תובע אינו נדרש לצטט חוקים, לא רק בבית המשפט לתביעות קטנות. די שהעובדות שציין בכתב התביעה, יקימו עילה לפי דין זה או אחר, כדי שבית המשפט יפסוק לתובע פיצוי, ככל שהוכיח גם את נזקו.

ברי כי הגם שהדברים לא צוינו במפורש, מכתב התביעה עולה בבירור כי הסכום הנתבע מבטא את עגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב היחס הבלתי הולם שקיבל . התובע גם טוען כי חזר מידית לאחר האירוע לביתו ולא יכול היה עוד ליהנות מהתוכניות שהיו לו להמשך היום (מחוץ למלון בב"ש).

כאשר אני בוחן את נסיבות האירוע, כפי גרסת התובע , שאימצתי כאמור, האירוע אינו מצטייר להיות אירוע חמור במיוחד . עולה כי היה ויכוח לגבי מקום מושבו של התובע בחדר האוכל ואגב כך, עובדת המלון ככל הנראה הרימה את קולה כלפי התובע או דיברה אליו בטון לא מקובל ויתכן כי נעצה בו מבטים לאחר מכן .

הדברים אינם חמורים במיוחד, אולם מאידך גם אינם מקובלים. עובד מלון אינו רשאי להרים את קולו על אורח, אלא אם היה קנטור שהצדיק זאת קודם לכן. משלא הגיעה אחראית המשמרת לעדות, אין כל ראיה לכך שהתובע התנהל בצורה לא נאותה או כי התנהלותו הצדיקה כי עובדת המלון תדבר אליו בצורה לא נאותה (התובע הגדיר זאת כ"צרחה" ואילו מר אלקריף כי דיבור "אסרטיבי").

כבית מלון, אשר לא בכדי מגדיר את לקוחותיו כ"אורחים", מחויבת הנתבעת להתייחס ללקוחותיה באדיבות רבה. יחס כפי שקיבל התובע, לא ניתן להגדירו כאדיב, אלא להפך והרי לא בכדי, המציא מי שהמציא את האמרה "הלקוח תמיד צודק", אמרה שכולל בתוכה את התורה כולה, שעומדת נר לרגליהם של מי שעוסקים בענף מתן השירותים ללקוחות, וכחלק ממנה החובה לנהוג באדיבות כלפי לקוחות גם כאשר אלה מגלים בפחות סבלנות.

אמנם, בדרך כלל, ויכוח נקודתי בין עובד בית המלון, שחייב כאמור להיות אדיב, ולבין אורח, במסגרתו לא התנהל העובד באדיבות ואולי אף בחוסר נימוס מוחלט, לא ייחשב כ"אירוע משפטי" המזכה פיצוי. עם זאת, אורחים זכאים בדין ליחס הולם וכאשר המלון לא מקיים חובה זו, ישנם מקרים בהם יהיה זכאי האורח לפיצוי.

המקרה הנוכחי הנו גבולי. לאחר ששקלתי זאת, החלטתי במקרה הנוכחי להעניק לתובע פיצוי. עם זאת, בהתחשב בכלל הנסיבות ולרבות העובדה שלפי התובע עצמו, עד לאותו אירוע, השהייה במלון הייתה חיובית וכן בעיקר בהתחשב בפרטי הנסיבות עצמם, אשר כאמור , לא היו חמורים במיוחד ואף אירעו באירוע שנמשך זמן קצר ביותר , החלטתי להעמיד את הפיצוי על סכום של 500 ₪.

בהינתן כי התביעה מתקבלת באופן חלקי ביותר, כל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעת תשלם, אפוא, לתובע את 500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בלשכתי.