הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 50802-05-18

לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

התובע

ישראל ויג

נגד

הנתבעים

1.אלי גרעיני
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
3.רומן אובגנג
4.עמיר משייב
5.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. זוהי תביעה קטנה בגין נזקים שנטען שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונה בה היו מעורבים שלושה רכבים ביום 26.4.2017 .

2. בכתב תביעתו טען התובע, כי רכבו מסוג טויוטה (מ. ר. 97-644-68; להלן: רכב א') נפגע במהלך נסיעתו בנתיב הימני כתוצאה מפגיעה על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 1, מסוג טיוטה (מ. ר. 82-472-79; להלן: רכב ב') אשר מבוטח על ידי הנתבעת 2.

כבר בכתב התביעה צוין, כי ככל שידוע לתובע – נתבע 1 טען, כי האירוע התרחש בגלל מכה שקיבל רכב ב מרכב נוסף. כפי שיפורט בהמשך, בשלב זה לא היה ברור מה פרטי הזיהוי של הרכב הנוסף. כך או כך, טען התובע – כי הוא מבקש מבית המשפט להחליט מי מבין הרכבים אשם בנזק שנגרם לו.

כתוצאה מהפגיעה, נטען, הסתובב רכב א וניזוק בגלגל השמאלי-אחורי וכן בחזיתו כתוצאה ממכה במעקה בטיחות.

3. בכתב ההגנה מטעם הנתבע 1 נטען, כפי שנטען בכתב התביעה, כי רכבו פגע ברכב א ' משום פגיעה שקיבל מרכבו של הנתבע 3, ומשום שכתוצאה ממכה זו – לא יכול היה למנוע או להשפיע על מסלול פגיעתו ברכב א ' (הפגיעה התרחשה, נטען, בחלקו הימני אחורי של רכב ב ').

4. הנתבעת 2, מבטחת הנתבע 1, חזרה אף היא על טענותיו.

5. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 נטען, כי לא מצוין באיזה רכב מדובר, ועל כן – לא יכול היה, כך נטען, הנתבע 3 לדעת באיזה נהג מדובר, שכן בבעלותו מספר רכבים. כמו כן נטען ביחס ליום האירוע – כי לא ידוע לו על תאונה שהתרחשה.

6. התביעה נקבעה לדיון ביום 28.8.2018 ובדיון נשמעה עדותו של התובע והנתבע 1.

7. באותו היום הוגשו מסמכים מטעם הנתבע1, אולם בשל איכות הסריקה – הוריתי בהחלטתי מאותו יום על הגשתם בשנית. אלה הוגשו ביום 17.9.2018. בהחלטתי מאות ו יום, ונוכח צירוף הודעתו של הנתבע 1 לנתבעת 2 (טופס הודעה על מקרה ביטוח מיום 26.4.2017), הוריתי לקיים דיון נוסף ביום 31.10.2018.

8. ביום 31.10.2018 הודיע הנתבע 3, כי לא הבין כי עליו להביא עמו לדיון את הנהג ברכבו. משכך, נדחה הדיון פעם נוספת, כאשר הוריתי להוסיף לתביעה את הנתבע 4 ואת המבטחת הנטענת של הרכב בו נהג ביום האירוע – מנורה חברה לביטוח בע" מ (להלן: מנורה).

הדיון נקבע ליום 13.12.2018.

9. ביום 5.12.2018 התקבלה הודעה מטעם מנורה לפיה הנתבע 3 לא היה מבוטח בזמנים הרלוונטיים לאירוע, ובית המשפט התבקש למחוק את מנורה מהתביעה. ההודעה הועברה לעמדת הנתבע 3, אולם עמדתו לא התקבלה על ליום הדיון. במעמד הנוכחים בדיון ביום 13.12.2018, ובשים לב להודעת מנורה – נמחקה מנורה מהתביעה, ובמקומה נוספה מבטחת רכב הנתבע 3 בזמן האירוע – הנתבעת 5 הנוכחית, הראל חברה לביטוח בע"מ.

10. בדיון העיד התובע, בדומה לנטען בכתב תביעתו, כי הוא נסע בנתיב ימני ברכב א ' במקטע של סוף ההאצה להתחברות לכביש, ואז פגע בו רכב ב בחלקו האחורי. עוד העיד, כי הוא הסתובב שני סיבובים, כתוצאה מהמגע בין הרכבים, ולבסוף פגע במעק ה בטיחות שבצד ימין של הכביש.

בחקירתו הנגדית ציין, כי לא ראה את אופן האירוע בתחילתו: במגע הנטען בין רכבו של נתבע 1 ובין רכב הנהוג על ידי הנתבע 4 (ואשר בבעלות הנתבע 3, והמבוטחת אצל הנתבעת 5, כאמור: מ. ר. 62-770-32 מדגם לנד-קרוזר בצבע שחור; להלן: רכב ג').

11. גם הנתבע 1, העיד פעם נוספת. בעדותו ציין, כי האירוע התרחש סביבות 5:30 בבוקר בכביש 4 לכיוון דרום. ליד מפעל משקאות בבני ברק, מתחת לגשר שמעל לכביש 4 בסמיכות לגבעת שמואל, החל הנתבע 1לעקוף רכב שחור מסוג טיוטה, הוא רכב ג '. לקראת סוף העקיפה, הרגיש מכה חזקה מצד ימין של רכבו (רכב ב') ורכבו החל להסתחרר. בהמשך, העיד, קיבל מכה נוספת ממכונית אחרת, כאשר הכוונה היא לרכב התובע, הוא רכב א'.

12. הנתבע 1 ציין עוד בעדותו, כי כל הנהגים עצרו, אך הוטחו בו האשמות כי כל האירוע התרחש מפאת נהיגתו. הנתבע 1 שלל האשמות אלה, וציין בפניהם, כי הוא כלל לא נסע בש וליים ונסע במסלולו הוא. הוסיף, כי צילם את המקום על מנת להוכיח – כי אין בו כלל שוליים (בצד שמאל) .

13. כאשר נשאל גרעיני באיזה אופן הוא מסביר את המכות שברכבו , כאשר אלה קיימות בצילום החל מאמצע הרכב ועד החלק האחורי – ציין, כי הוא זה שהיה במקום, וכי הרכב קיבל מכות במספר מוקדים, כאשר לבסוף הוא אף פגע ועצר במעקה הבטיחות מצדו הימני של הכביש.

נתבע 1 העיד, כי לא ראה את רכב ג סוטה לנתיבו, וכי לא ראה כל סיבה לסטייה זו, באשר לא היה לפני רכב ג ' כל רכב אחר אשר יצדיק זאת.

14. לשאלת בית המשפט ענה הנתבע 1, כי הסיק את המסקנה שבעדותו, כי נפגע מהרכב הקרוב ביותר שהיה לידו – משמע רכב ג ', בין היתר משום שלא היו מכוניות נוספות בסביבה. אופן הפגיעה במעקב הבטיחות בצדו הימני של הכביש על ידי רכב ב' – נתמך אומנם בעדותו של התובע עצמו (עמוד 14, שורות 2-5), אך גם הוא הודה כי מדובר על הסקת מסקנות.

15. הנתבע 4, נהג רכב ג', העיד כי לטעמו האירוע התרחש משום שרכב ב סטה לנתיב נסיעתו, פגע במכת שפשוף ברכב ג', אך כתוצאה ממכה זו – החל להסתובב באמצע הכביש ונזרק לנתיב הימני ביותר, או אז נפגע על ידי רכב התובע שהיה בסמיכות. הנתבע 4 העיד עוד, כי שני הרכבים – הן של התובע, והן של הנתבע 1 (רכבים א ' ו-ב ' בהתאמה) – פגעו במעקה הבטיחות בצדו הימני של הכביש.

16. בחקירתו הנגדית לנציג הנתבעת 2, חזר הנתבע 4 על טיעונו – כי ראה את רכב ב ' סוטה לתוך מסלולו, משפשף ושורט את רכבו (רכב ג ') (ומשום כך, לטענתו, נגרם לו נזק פעוט), וכאשר לפניו – לפני רכב ג ' – לא היו רכבים, ומכאן שלא הייתה לו כל סיבה לסטות אל עבר רכב ב '.

17. לאחר שבחנתי את עדויות הנהגים המעורבים, כולל העדויות שנשמעו בדיון הראשון, את תמונות הנזק, את טופסי ההודעה וטענות הצדדים – הגעתי למסקנה, כי האשם להתרחשות האירוע רובץ על נהג רכב ב ' – הנתבע 1. ואנמק:

18. צודק נציג הראל בסיכומיו, כי למעשה – עדויות התובע ונתבע 1 הן הסקת מסקנות, ייתכן שסבירה – אך הסקה היא. הנתבע 1 לא ידע להסביר את אופן הפגיעות הנמשכות ברכבו (בניגוד לפגיעה נקודתית) – אשר יוחסו לנהיגתו של הנתבע 4 ברכב ג '.

19. מכאן, שהיחיד שראה את אשר התרחש מול עיניו – הוא הנתבע 4. זה, בטיעוניו, ציין – כי נגרם לו נזק פעוט, ולכן "לא התרגש" האירוע, וגם לא תבע את המבטחת שלו. עדותו הולמת את המכות שעל הרכבים המתועד ות בתמונות ואני מעדיפה אותו בהיותה עדות קוהרנטית וחד משמעית.

20. בנוסף, כפי שנתבע 1 בעצמו העיד – עצירתו ליד מעקה הבטיחות לא הייתה בפגיעה בו (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 25), אלא עצירה "רגועה" (וזאת בניגוד לעדותו של הנתבע 4) . מכאן גם – כי סביר שכל הפגיעות המתוארות ברכב ב', בו נהג הנתבע 1, הן פגיעות שנגרמו במגעים עם הרכבים ולא עם מעקב הבטיחות. בכך, תומך גם מכתבו של הנתבע 4, אשר תיאר בו את אופן התרחשות האירוע (נ/1).

21. בהינתן האמור; בהינתן המסקנה – כי לרכב ג לא היה כל צורך לסטות לנתיב נסיעתו של רכב ב ' (נתיב שמאלי), שכן לא היו בסביבה רכבים נוספים אשר הפריעו לנסיעתו של רכב ג '; בהינתן עדותו של הנתבע 4, נהג רכב ג', אשר היה היחיד שראה את אופן התרחשות התאונה; בהינתן הפגיעות ברכבים כפי שהדבר עולה מהתמונות שצורפו לתיק בתי המשפט – הרי שהמסקנה המסתברת ביותר לאופן התרחשות האירוע היא, כי נתבע 1 (רכב ב) ביקש לעקוף את רכב ג ' בנתיב שמאלי לנתיב נסיעתו של רכב ג '. כתוצאה מכך, ולקראת סוף העקיפה – סטה מוקדם מדי לנתיב נסיעתו של רכב ג '. שם פגע מעט ברכב ג' וברכבו שלו הוא. כתוצאה מכך – הסתחרר רכב ב' ולבסוף פגע ברכב א ' – רכבו של התובע.

מכאן, כי האחריות להתרחשות האירוע היא של רכב ב – הן בפגיעות שנגרמו לת ובע, והן בפגיעות שנגרמו לרכב הנתבע 3.

22. בהינתן האמור – אני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2. ועל דחיית התביעה כנגד הנתבעים 3 עד 5.

23. לרכבו של התובע נגרם נזק העולה על הנזק שיש בו כדאיות כלכלית לתיקון ולכן הוכרז הרכב כאובדן גמור. תמורת שרידי הרכב קיבל התובע סך של 2,611 ₪ (ת/1). על כן, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 15,341 ₪ וכן החזר שכ"ט השמאי, מר זאב סגל (1,400 ₪).

24. נוכח האמור, ישלמו הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, לתובע סך של 16,741 ₪. סכום זה יישא הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (23.5.2018).

בנוסף, ישלמו הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, לתובע את הוצאותיו בסכום של 700₪ (סכום זה כולל את סכום אגרת בית המשפט).

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

25. בנוגע להוצאות הנתבעים 3 עד 5 – בשים לב לעובדה, כי הדיון בתובענה ובירורה הסופי התעכבו ונדחו משום שהנתבע 3 לא מצא לנכון להמציא את מספר הרכב הרלוונטי שהיה מעורב בתאונה, ומשום שלא זימן את העדים גם לדיון הנדחה (הדיון השני) – הרי שלא ראיתי לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים 3 עד 5.

26. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את תיק בית המשפט.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.