הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 48236-11-19

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

אושר מגריסו

נגד

הנתבעים:

1.מישל דוד סולטן
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית על סך של 5,641 ₪, שעניינה בתאונת דרכים.

רקע ובתמצית טענות הצדדים :

לשיטת התובע, ביום 10.03.2017 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

התובע ציין בכתב תביעתו כי היה במהלך נסיעה, האט למתן זכות קדימה להולכי רגל, לפתע חש חבטה ברכבו. רכב הנתבעים, שהיה נהוג על ידי נתבע 1, ומבוטח אצל הנתבעת 2, פגע ברכבו, וגרם לנזקים הנטענים.

הנתבע 1, טוען כי היה במקום התאונה הנטענת, אולם לא פגע ברכב התובע. הנתבע 1 מכחיש כל התרחשות של תאונה.

העידו בפני שני הנהגים.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם אכן נתבע 1 פגע ברכב התובע, וגרם לנקים הנטענים, אם לאו.

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע 1, ואבאר.

במקרה שבפני אכן מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.

ובת"א (תל אביב) 3056/86 לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י, בעמ' 1198 נאמר:

"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...".

העיד בפני התובע, כי נסע ברחוב ארלוזורוב בת"א, שנתבע 1 נסע ברכב אוטובוס זעיר עם נוסעים, ופגע ברכבו מאחור.

התובע הוסיף ואמר:

"... אני לא ראיתי פגיעה, זה היה גומי. נסיתי לדבר איתו אחרי התאונה,
חסמתי אותו...הוא סרב לתת לי פרטים ואמר לי "לא נגעתי בך"".
(עמ' 1 לפרוטוקול שורות 26-27 ועמ' 2 לפרוטוקול שורה 1).

התובע הקריא את טופס ההודעה שדיווח לחברת הביטוח, מיום 10.3.2017, והגרסה אותה גרסה.

מנגד, העיד הנתבע 1 ואמר בראשית עדותו:

"לא היה כלום. אין לי מה להציג לבית המשפט כי לא היה כלום. זה היה יום שישי, רחוב ארלוזורוב, שעה שלוש, מסיבת רחוב של בני נוער בתל אביב פורים, רחוב סואן פקקים אדירים כי הייתה מסיבת רחוב לבני נוער... פתאום יוצא לי בן אדם מאיזה רכב לבן ואומר לי עצור פגעת בי תן לי פרטים. אני אומר לו על מה אתה מדבר. היו חיילים ברכב ואמרו מה הוא רוצה בכלל".
( עמ' 2 לפרוטוקול שורות 24-29).

וישאל השואל מדוע הנתבע 1 לא זימן נוסע אחד שהיה עמו ברכב?

הנתבע 1 העיד ואמר: "נורא התאמצתי להביא עדים אבל הם חיילים והם צריכים צו..." (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 9).

עולה אם כן, כי נתבע 1 לא עשה מאמץ כלשהו כדי לזמן עד, על מנת שיבסס את גרסתו, ולא הגיש כל בקשה לזימון עד, טרם הדיון.

ועוד, ציין נתבע 1 כי בעת ההתרחשות, יצא מרכבו, צילם את הרכב של התובע, ושנשאל היכן התמונות, השיב: "יכול להיות הם בבית במחשב" (שם, שורה 20).

וישאל שוב השואל – מדוע לא הציג נתבע 1 את התמונות, כפי שטוען כי צילם, שהרי הם באמתחתו.

כבר נאמר לא אחת שצד אשר נמנע מלהביא ראייה שבשליטתו, או נמנע מלזמן עד, הדבר עומד לו לרועץ.

לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי כי הכף נוטה לקבלת גרסתו של התובע. לא התרשמתי כי התובע ביקש לייחס לנתבע 1 תאונה, שכלל לא התרחשה.
משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, ביחד ולחוד , הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע.

התובע תמך את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, וחוות דעת זו לא נסתרה. כמו כן, צירף אישור של פגיעה בהנחת העדר תביעות.

לאור האמור, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו ל ו בעקבות התאונה שבענייננו.

לאור המקובץ לעיל, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך כולל של 5,641 ₪, שהרי סכום זה כלל הוצאות משפט.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.