הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 46428-01-20

לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובע:

חיים שמאי

נגד

הנתבעת:

עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ח.פ 520017393

פסק דין

תביעה כספית בסכום של 2,532 ₪.

1. התובע הוא בעליה של דירה בתל אביב שהושכרה לדר רחוב הנמצא בטיפול המנהל לשירותים חברתיים (היחידה לטיפול בדרי רחוב) של עירית תל אביב. הדירה הושכרה מתאריך 20.12.17 לתקופה של 6 חודשים, ומפעם לפעם הוארכה תקופת השכירות. הסכם השכירות האחרון שנחתם בין התובע לבין דר הרחוב היה לתקופה שמתאריך 15.6.19 ועד לתאריך 15.12.19, תמורת סכום חודשי של 1,900 ₪ (ראו נספח א לכתב התביעה).

2. דר הרחוב זכאי לקבל סיוע כספי בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון, באמצעות הנתבעת שזכתה במ כרז לביצוע האמור. במסגרת זו הוא חותם על כתב התחייבות המופנה למשרד הבינוי והשיכון ולנתבעת לפיו, בין היתר, הוא מאשר כי כספי הסיוע בשכר דירה יועברו ישירות למשכיר ששמו אף נקוב בכתב ההתחייבות (ראו נספח ב לכתב התביעה). וכך, התובע עצמו קיבל ממשרד הבינוי והשיכון/הנתבעת סכום של 1,170 ₪ מידי חודש (ראו דוח ריכוז תשלומים שצורף לתגובת הנתבעת מתאריך 10.6.20. בין החודשים אפריל 19 – ספטמבר 19 הוגדל הסיוע באופן זמני ב - 180 ₪ נוספים ).

3. אלא שלטענת התובע, התשלום עבור 3 חודשי השכירות האחרונים (15.10.19-15.12.19) בסך של 3,510 ₪ (1,170 ₪ * 3 ח') בושש לבוא. וממשולם - שולמו רק 2,008 ₪. את היתרה בסכום של 1,502 ₪ הוא תובע עתה, וכן עוגמת נפש בסך 500 ₪ (על סכום נוסף של 530 ₪ ויתר במהלך הדיון שהתקיים לפניי – ראו בפרוטוקול בעמ' 1 שו' 22).

4. הנתבעת טוענת כי היא מהווה גוף המטפל בסיוע בשכר דירה מטעם משרד הבינוי והשיכון לזכאים השוכרים דירה בשוק הפרטי. לה עצמה אין יחסי שכירות או התחייבות כלשהיא כלפי התובע, באשר הסכם השכירות הוא בין התובע לבין הזכאי (דר הרחוב). בהתאם לנהלי משרד הבינוי והשיכון, כספי הסיוע להם זכאי דר הרחוב מועברים ישירות לידי המשכיר, אולם אין בכך כל התחייבות מצידה לשאת בתשלומי שכר הדירה או להקים יריבות כלשהיא בינה לבין המשכיר.

לגופו של עניין, הנתבעת טוענת שכספי הסיוע לדייר עמדו על 1,170 ₪ לחודש החל מאוקטובר 2017 (זהו המועד שבו הדייר החל להשכיר דירה, גם אם לא היה זה מהתובע אלא מגוף אחר). סכום זה הוא למשך שנתיים בלבד, ומהשנה השלישית הדייר זכאי רק לסל של 1,004 ₪. לכן , עבור חודשים אוקטובר – נובמבר 2019 הועבר סכום כולל של 2,008 ₪ בלבד . זאת ועוד, על פי נהלי משרד הבינוי והשיכון, כספי הסיוע משולמים לדיירים עבור חודש מלא, והם אינם זכאים לחלק היחסי של החודש. במקרה דנן, הדייר אינו זכאי לסיוע עבור חודש דצמבר 2019 שכן החוזה מסתיים כבר באמצע החודש. לאור כל האמור, יש לדחות את התביעה.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים, דין התביעה להתקבל ( אם כי בחלקה).

5. לכל הגופים העוסקים במלאכה – משרד הבינוי והשיכון, הנתבעת אשר מטפלת בסיוע בשכר דירה בעקבות מכרז שבו זכתה והאגף לשירותים חברתיים בעיריית תל אביב – לכולם יש אינטרס ברור לתמוך בדרי הרחוב ולסייע בשיקומם. במסגרת זו מאותרים בעלי נכסים המוכנים להשכיר את נכסיהם לזכאים, ויש לברכם על כך. אולם, בד בבד יש להביא לידיעת אותם המשכירים את כל הפרטים הרלוונטיים העשויים להשפיע על קבלת החלטה האם להשתתף בפרויקט ציבורי חשוב זה. לא יכולה להיות מחלוקת כי משכירים אלו יש לעודד ולשמר, לא להבריח. לא בכדי הדייר-הזכאי מאשר כי כספי הסיוע יועברו ישירות למשכיר, וזאת כדי להבטיח שלפחות חלק מדמי השכירות יגיע למשכיר, כשאת היתר אמור לשלם לו הדייר ישירות. נהלי משרד הבינוי והשיכון לפיהם לאחר שנתיים סכום הזכאות החודשי פוחת, או שהתשלום הוא רק עבור חודש שכירות מלא - לא הובאו לידיעתו של התובע (עמ' 2 שו' 10). נהפוך הוא - בסמוך לאחר חתימת הסכם השכירות, עובדת סוציאלית של עירית תל אביב אישרה למ שרד הבינוי והשיכון (באמצעות הנתבעת) כי חוזה השכירות נבדק ואושר " בהתאם לכך אבקש לשחרר עבורו את כספי הסיוע על סמך החוזה המצורף". ומידי תקופה העובדת הסוציאלית אף מבקרת בדירה ומדווחת למשרד הבינוי והשיכון כי הדייר-הזכאי משתף פעולה עם תכנית השיקום ומתגורר בדירה (נספחים ג-ה לכתב התביעה). הנתבעת טוענת כי אין להטיל לפתחה את האחריות למצב שנוצר, ויש לפנות למשרד הבינוי והשיכון שאלו הם נהליו. אולם, לפני התובע הוצג מצב עניינים מסוים עליו הוא הסתמך, ולא ראיתי מדוע הוא צריך לכתת רגליו בין גופי הענק (משרד הבינוי והשיכון-הנתבעת-עיריית תל אביב) בניסיון לקבל את המינימום עבור השכרת דירתו והסכמתו להשתתף בשיקום מי שגורלם שפר עליהם פחות.

6. מעיון בדוח ריכוז תשלומים עולה כי התובע השכיר את הדירה לדייר החל מתאריך 20.12.17. התשלום הראשון שהועבר לתובע היה רק מתחילת חודש ינואר 2018 וכך מידי חודש עבור חודש מלא. יוצא אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע עבור 12 הימים של תחילת השכירות (20.12.17-31.12.17) ו – 15 הימים של סוף השכירות (1.12.19-15.12.19). במעוגל מדובר בסכום של 1,053 ₪ (1,170 : 30 * 27 ימים). זאת ועוד; חודשים אוקטובר – נובמבר 2019 שולמו בחסר, ועל כן יש להשלים סכום של 332 ₪ (1,170-1,004 * 2 ח').
סה"כ 1,385 ₪.

7. על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,385 ₪ בנוסף לסכום של 600 ₪ בגין נזק לא ממוני והוצאות (כולל אגרת בית משפט). סך הכל, הנתבעת תשלם לתובע 2,000 ₪ (במעוגל) תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ג' אב תש"פ, 24 יולי 2020, בהעדר הצדדים.