הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 44864-03-19

לפני כבוד השופט יובל גזית

התובעים:

1.דודי שובל

2.אדוה שובל

נגד

הנתבע:

צביקה חורש

פסק דין

לפניי תביעה קטנה שהוגשה ע"י התובעים, דודי ואדווה שובל, כנגד צביקה חורש בגין שירותי עיצוב פנים ששכרו התובעים ממנו .

בכתב התביעה טוענים התובעים בראש ובראשונה כי הנתבע הציג עצמו תוך הטעייתם כאדריכל למרות שאינו אוחז בתואר כזה.

התובעים מציינים כי הלכה למעשה הנתבע לקח את כספם ונטש אותם. כך, חרף הסכם מפורט שנחתם בין הצדדים, במסגרתו שילמו לנתבע סכום של 18,000 ₪, הרי שהנתבע לא מילא אחר סעיפים רבים בהסכם, וכך לא קוימו כל הסעיפים העוסקים בשירותים שהיה על הנתבע להעניק להם, וכן לטענתם, הנתבע לא הכין תכניות עבודה סופיות ומאושרות עבור התכנית המוסכמת, וזאת בניגוד להסכם בין הצדדים.

התובעים מדגישים כי הנתבע אף לא הגיע לביתם ללוות את הפרויקט בניגוד למוסכם, למעט פעם אחת. התובעים מוסיפים כי אף נאלצו לשבת בגפם עם מעצבת בחברת דקור.

התובעים מוספים כי בניגוד להפרות ההסכם שתוארו, הרי שלבחירת חומרי הגלם התלווה אליהם הנתבע, וזאת על מנת "לגזור קופונים" לעצמו בעקבות רכישתם.

לטענת התובעים, נטישתו של הנתבע הסבה להם נזקים עצומים והביאה לשיטתם להימשכות הפרויקט 5 שנים. כך למשל מצביעים התובעים על ליקויים בחדר האמבטיה ובחדרי השינה, ואף טוענים כי הנתבע קישר אותם עם איש פרקטים שאף הוא לא ביצע עבודתו כראוי.

מנגד הנתבע הכחיש את המיוחס לו וטען בראש ובראשונה כי מעולם לא הציג עצמו כאדריכל, והוא אוחז בתואר מעצב פנים ובעל מוניטין רב בתחום. לטענתו, המושג אדריכל פנים משמש ברשת בפועל למעצב, אף שמעצב אינו אדריכל.

הנתבע טען כי העניק לתובעים את כלל השירותים המפורטים בפרויקט: לטענתו, הוא הגיש להם תוכניות עבודה, והם אישרו אותן.

הנתבע מוסיף כי ישיבתם של התובעים עם מעצבת חברת דקור היא חלק אינטגרלי וברור של ההסכם ביניהם, והוא מהווה שלב טבעי של ההליך.

הנתבע אף שלל כי התעלם מפניות התובעים או נטש אותם ועמד על כך כי ליווה אותם בכל שלבי הפרויקט כמוסכם.

הנתבע אף הכחיש את נזקיהם הנטענים של התובעים וטען כי ממילא עפ"י ההסכם הוא אינו אחראי לטיב עבודתם של בעלי המקצוע השונים. הנתבע אף הכחיש כי בעטיה של התנהלותו נמשך הפרויקט שנים רבות.

לבסוף ציין הנתבע כי התובעים לא הציגו את מלוא המסמכים שהיה עליהם להציג ובחרו שלא להוסיף לתביעה את בעלי המקצוע וספקי השירות, שלשיטתם התרשלו בעבודתם.

הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד כנגד התובעים שבה עתר לפיצוי בסך של 12,000 ₪ בגין בזבוז זמנו לריק ע"י התובעים והכפשת שמו.

דיון והכרעה

שני הצדדים בחרו שלא להעיד עדים והדבר פועל לחובתם.
אשר לטענתם של התובעים על הטעייתם ע"י הנתבע באשר להיותו אדריכל, אציין כי מכרטיס הביקור שהציגו התובעים, מהברושור ואף מן ה הסכם בין הצדדים, עולה כי הנתבע לא ציין כי הוא אדריכל להבדיל ממעצב פנים, ודובר ככלל על שירותי אדריכלות.

בעדותו הסביר הנתבע כי אומנם הוא עצמו אינו אדריכל, אולם אחד מהמעצבים המצוינים על גבי הכרטיס הוא אדריכל (דרור עמיתי), ולכן אין בעובדה כי מצוינים על הכרטיס של העסק שירותי אדריכלות כדי להטעות (פרוטוקול הדיון מיום 4.1.21 עמ' 13 ש' 30-33).

לזאת אציין כי מעבר לעובדה כי לא הוצגה כל תעודה או מסמך רשמי לפיהם אותו דרור עמיתי הוא אכן אדריכל, הרי שהנתבע לא טען כי דרור עמיתי נטל חלק בפרויקט או סייע לו בתכנון דירתם של התובעים. משכך עת אין מחלוקת כי הכרטיס הוצג בפני התובעים, וממנו עולה כי עסקינן בעסק אשר מקנה שירותי אדריכלות ועיצוב פנים, ובהחלט אדם סביר עלול לטעות ולחשוב כי מקבל שירותי עיצוב ואדריכלות.

הסכם ההתקשרות בין הצדדים הוכתר בכותרת "הסכם להזמנת שירותי אדריכלות ועיצוב פנים" (נספח ג' למוצגי התובעים). מכאן, ועת אין חולק כי הנתבע אינו אדריכל, ולא נטען כי אדריכל אחר בעסק ליווה את הפרויקט, מה גם ובמסמכים שהוצגו לא צויין ליד שמו של מר דרור אמיתי כי הינו אדריכל, הרי שהתובעים הוטעו במישור זה, גם אם לא במתכוון, שכן בהתאם לחוזה הובטח להם בין היתר תכנון אדריכלי.

אשר לטענה כי לא סופקו מלוא השירותים בחוזה, אציין כי התובעים עצמם אישרו כי הנתבע סיפק להם תכניות בעניין3 חדרי שינה, 2 חדרי אמבטיה, מטבח וסלון (עמ' 7 ש' 13-14). עם זאת לטענת התובעים, הנתבע לא ליווה את התכנון מבחינת אביזרים נלווים, כגון וילונות, ריהוט וכו' (עמ' 7 ש' 15-17).

הנתבע הסביר בעדותו לעניין זה כי עניין האביזרים הנלווים הוסדר בין היתר באמצעות ליווי התובעים לרכישות שונות של חפצים (עמ' 22 ש' 30-33 עמ' 23 ש' 5-16). על ליוויים של התובעים לרכישת חומרי הגלם והאביזרים לא חלקו אף התובעים והדגישו כי הנתבע התלווה אליהם במישור זה והעניק ליווי צמוד על מנת "לגזור קופונים" לעצמו.

כך או כך בהתאם לחוזה עולה כי היה על הנתבע בין היתר להכין תכניות העמדה של הריהוט (ס' 2.5 לחוזה), ולערוך סקיצות של סידור הריהוט ועיצוב פנים, לרבות הדמיה (ראה סעיף 2.5).

הנתבע לא הציג בפני בית המשפט תכניות כאלו המציגות כיצד תכנן לסדר את הריהוט ואת עיצוב הפנים, לא כל שכן הדמיות של תכניות כאלו.

הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מהמצאת ראיה האמורה להוכיח את טענותיו, פועלת ההימנעות נגד הנמנע:
"הימנעות מהבאת ראיה... מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע (ר' קדמי חלק שני בעמ' 917), ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג' אבו סאלח פ"ד נ (1) 499 (25.8.96) בעמ' 510-511.

בעידן של ימינו וודאי שמעצבים עורכים את תכניות העבודה, לא כל שכן את ההדמיות בדרך ממוחשבת או למצער מעלים אותן למחשב. משכך עת לא הוצגו תכניות כאלו, הרי יש בכך לתמוך כאמור בעמדת התובעים.

אשר לטענה כי הנתבע לא פיקח על העבודה כמו שהובטח בהתאם לחוזה, הרי הנתבע לא ציין בכתב תביעתו את מספר הפעמים שביקר בבית התובעים אשר טענו כי ביקר בביתם פעם אחת בלבד. מצופה מבעל מקצוע לתעד את ביקוריו במקום ואת ההתקדמות שביצע בכל פעם.

הנתבע טען כי ביקר 3 פעמים בדירה ולפחות 3 פעמים נוספות נפגש עם הקבלן (עמ' 18 ש' 12-10), כך שגם לשיטתו דובר על 6 פגישות. בהתאם לסעיף 3 בחוזה היה על הנתבע לבצע פיקוח עליון של ביצוע העבודה, ועת מדובר בעבודה מורכבת שכוללת את כל דירת התובעים, לרבות חדרי השינה, האמבטיה, הגימורים והמטבח, ספק אם 6 פגישות יש בהן די על מנת להוות פיקוח עליון על ביצוע העבודה.

התובעים טוענים כי היו פגמים בביצוע העבודה. עם זאת הם לא הציגו כל חוות דעת מומחה אשר לפגמים כאלו, אולם עת הנתבע, הגם שפטור מאחריות על ביצוע העבודה עצמה, התחייב כאמור לבצע פיקוח עליון על ביצועה, הרי שמצופה שייטול חלק רב יותר בליווי הפרויקט.

עת לא הוגשו חוות מומחה אשר לטיב העבודה של הנתבע, להבדיל מעבודת הקבלנים למיניהם, הרי התובעים לא הוכיחו כי בעטיה של התנהגות הנתבע סבלו נזקים מעבר להפרת החוזה על ידיו בהיבטים שפורטו.

אני מקבל את טענת הנתבע כי חלק מחוסר פעילותו נבע משיתוף הפעולה הלקוי עם התובעים.
לעיתים מתגלים חילוקי דעות בין מעצבים או אדריכלים לבין לקוחותיהם הן באשר לעיצוב והן באשר לעלות האביזרים או החומרים.
בסופו של יום הלקוח הוא הבוחר והמחליט אך יש בכך כדי לשבש את היחסים ולגרום למיעוט פגישות והימנעות משיתוף פעולה.
בעניין זה קשה להטיל את האחריות על מי מהצדדים.
אי לכך מחד גיסא הוכח כי גם לשיטת התובעים ביצע הנתבע חלק מעבודתו, ובכלל זה הגשת תוכניות עבודה לחלקי הבית השונים וליוויים לרכישת חומרי גלם ואביזרים נלווים. מאידך גיסא הנתבע הטעה למצער באופן כלשהו את התובעים באשר לקבלת שירותי אדריכלות, ואף הוכח כאמור כי לא פיקח כדבעי על ביצוע העבודה כי לא שיתף פעולה במאת האחוזים עם התובעים, ולא היה זמין כפי שהובטח. כן לא נשללה טענתם כי בתחום האביזרים הנלווים לא היה די בליוויים לרכישת חומרי הגלם והאביזרים.

אי לכך אני קובע כי הנתבע ישיב לתובעים 30% מן השכר ששולם לו על ידי התובעים.

אשר לתביעה שכנגד, הרי הגם שלא הוגש כתב הגנה שכנגד, הרי לא מצאתי ממש בטענות הנתבע (התובע שכנגד) . לא יעלה על הדעת כי מאן דהוא יגיש תביעה נגד אחר על בזבוז זמנו בעצם הגשת תביעה נגדו, ונתון זה מובא בחשבון בפסיקת הוצאות משפט עת תביעה שאין לה בסיס נדחית.
ממילא במקרה שלפנינו נקבע כאמור כי יש ממש בחלקן של טענות התובעים כמפורט לעיל.

אשר לטענה כי התובעים הכפישו את שמו של הנתבע, הרי שהנתבע לא הוכיח כי התובעים פרסמו על אודותיו לשון הרע באופן המקנה לו פיצוי, ואף לא נטען מפורשות ללשון הרע. תיאור מעשיו של הנתבע במסגרת כתב התביעה ממילא אפילו היה בו להכפישו ממילא מוחרג בהתאם לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 סעיף 13(5).

אי לכך, התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבע ישיב לנתבעים סכום של 5,400 ₪ .
כמו כן יישא הנתבע בהוצאות התובעים בסך של 600 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.