הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 41833-03-19

לפני כבוד השופטת שרון הינדה

התובעים:

אדריאן פיינר

נגד

הנתבעים:

1.אור חלימי
2.הילית לוינטל

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 33,900 ₪ ותביעה שכנגד על סך 12,504 ₪.
בתביעה העיקרית עותר התובע לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לטענתו על ידי הנתבעים לדירה שהשכיר להם.
התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבע 1 כנגד התובע ובמסגרתה עותר הנתבע 1/התובע שכנגד להשבת סכום הערבות בנקאית שמימש התובע/הנתבע שכנגד, ולהחזר הוצאות כספיות שנגרמו לו עקב מחדליו של הנתבע שכנגד וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת:
התובע השכיר דירה לנתבעים כשותפים. הנתבעים גרו בדירה במשך שלוש שנים. כל שנה חידשו את הסכם השכירות לשנה נוספת.
בתום תקופת השכירות הציג התובע לנתבעים ליקויים שהותירו בדירה ודרש תיקונם.
התובע מימש את הערבות הבנקאית שמסר הנתבע 1 כביטחון.
טענות הצדדים:
טענות התובע:
עם קבלת הדירה, הנתבעים אישרו שבדקו אותה ומצאו אותה מתאימה. הנתבעים הכינו רשימת דרישות שטופלו ובנוסף קיבלו חודש לבדוק ולראות אם יש ליקויים שברצונם לתקן.
בזמן מגוריהם בדירה, הנתבעים לא הודיעו על ליקוי או בעיה כלשהי.
הנתבעים גרמו ברשלנותם לנזקים גדולים בכל הדירה ולא כתוצאה מבלאי.
בתום תקופת השכירות פנה התובע אל הנתבעים על מנת שיתקנו את הנזקים אך הם סרבו לתקנם.
בנוסף הנתבעים לא אפשרו לו לתקן את הליקויים בדירה ואף לא להראותה לשוכרים חדשים, ועל כן התריע בפניהם כי יכול להיגרם נזק מאי השכרת הדירה והם יצטרכו לשאת בו.
התובע תיקן את הנזקים על חשבונו למרות שהנתבעים מחויבים לעשות זאת על פי הסכם השכירות וכעת מבקש את החזר התשלום על הנזקים.
עוד טען התובע כי הנתבעים לא שילמו את מסי ועד הבית במשך 14 חודשים ובכך הפרו את סעיף 12.3 להסכם השכירות.
טענות הנתבעים:
לטענת הנתבעים החזירו לתובע את הדירה במצב תקין ואין כל בסיס לחייבם לממן תיקונים ולהשביח את הנכס.
לטענת הנתבעים היו דיירים למופת, שילמו את דמי השכירות ויתר התשלומים במועד, שמרו על הדירה והקפידו לדווח לתובע באופן מידי על כל ליקוי שהתגלה אך הוא התעלם מפניותיהם. עקב כך נאלצו להוציא כספים רבים מכיסם ומכיס הוריהם על מנת לשכור איש מקצוע מטעמם לתיקון הליקויים שהתובע התנער מאחריותו לתקנם.
במשך כל תקופת השכירות התריעו לתובע על נזקים וליקויים. לטענתם הדירה הייתה במצב ירוד ורעוע עוד כאשר עברו לגור בה לראשונה. התובע לא תיקן את הנזקים שהתריעו עליהם ולכן הם תיקנו בעצמם ועל חשבונם.
הנתבעים נענו בחיוב לבקשות התובע לתקן את הדירה בעצמו ככל שירצה אך התובע הטריד אותם שוב ושוב לפני מועד הפינוי. לטענת הנתבעים התובע נכנס לדירה לעיתים קרובות וללא תיאום מראש, הפעיל ציוד כבד ורועש ובכך הפריע למהלך יומם בדירה.
בתקופה האחרונה של השכירות התובע הפעיל לחץ כבד ואיומים על הנתבעת 2 על מנת שתאפשר לו להיכנס ולבצע שיפוצים כללים בדירה כדי שיוכל להשכיר אותה בסכום גבוה יותר.
בסיום החוזה, בשלב שהנתבעים העבירו חפציהם מהדירה, ניצל התובע את ההזדמנות ובדה באזני הנתבע 1 סיפור לפיו סיכם עם הנתבעת 2 שכל אחד מהם ישלם לו 400 ש"ח לחידוש האמבטיה. בדיעבד הסתבר לנתבע 1 כי הדבר אינו נכון אולם התובע סירב להשיב לו את הכספים.
עם סיום תקופת השכירות הנתבעים החזירו את הדירה לתובע כשהיא נקיה ובמצב טוב יותר משקיבלו אותה. ביום 31.7.18 נפגשו עם התובע כדי למסור לידיו את החזקה בדירה כשהיא נקיה וצבועה אולם הוא החל לרשום על דף דרישות כספיות תוך איום שיממש את הערבות של הנתבע 1.
לגבי הנזקים טענו הנתבעים כי כל הנזקים עליהם התובע מלין הם נזקים הנובעים מבלאי טבעי ושימוש סביר בדירה. התובע נכנס לחדרו של נתבע 1, לפני תום תקופת השכירות והחל לקלף את הקיר. הנתבעים טוענים כי מדובר בבלאי טבעי והתובע הוא שהחמיר את הנזק בעצמו. בנוסף טענו הנתבעים כי התובע לא תמך תביעתו בחוות דעת מקצועית ו"ניפח" את סכום התביעה תוך שהוא מצרף הצעות מחיר מעסקים שלחלקם אין קשר בין תחום העיסוק שלהם לבין העבודות המוצעות בהצעת העבודה ואף הנפיק חשבוניות מעסקו שלו.
דיון והכרעה
בין הצדדים נטועה מחלוקת לגבי חבות הנתבעים לשלם לתובע עלות שיפוץ הדירה ששכרו והתגוררו בה משך כ- 3 שנים.
אין חולק בין הצדדים כי מדובר בדירה ישנה. יחד עם זאת אין גם חולק כי חוזה השכירות הוארך משנה לשנה ולפיכך חזקה על הנתבעים כי מצאו את הדירה לשביעות רצונם וכי התאימה לצרכיהם. הדבר גם מקבל ביטוי בהסכם השכירות.
בתום תקופת השכירות העלה התובע טענות כנגד הנתבעים בדבר נזקים שגרמו לדירה ושלדידו עליהם לשלם עבור תיקונם.
התובע פרט שורה של נזקים שנתגלו, לדבריו, בדירה לאחר שהנתבעים עזבו. נזקים כגון שבירת אריחים באמבטיה שגרמו לחדירת מים לחדר השינה של נתבע 1 וכתוצאה מכך לעובש בקיר, תיקונים וצביעת קירות בדרך חובבנית, דלתות שרוטות על ידי כלבים, הרס של מזגן, שבירת ארון, שבירת סוללה באמבטיה, שבירת שלבים במטבח יצירת חורים מקידוח, נזילה בשירותים, תריסים שבורים במטבח הבית שנראה כי נשברו עקב תליית כביסה, רצפה מלוכלכת, בלגן במקלחון, ברז אמבטיה שבור, עובש במקלחת, קילופים בקירות הבית, כתמי צבע על הרצפה ועוד.
ככלל נטל השכנוע להוכחת טענה, מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו - עליו הראיה" (י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1509-1508). דהיינו, על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבעים הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512).
הוכחת הנזקים שנגרמו לדירת התובע, היקפם ועלות תיקונם היא עניין שבמומחיות ולפיכך היה על התובע להביא בפני בית המשפט חוות דעת מקצועית על מנת להוכיח כי התרשלות הנתבעים היא שגרמה לליקויים הנטענים על ידו או למצער להחמרתם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה, אלא צירף לכתב התביעה צילומי הדירה לאחר פינויה מהם ניתן לראות תיעוד של הנזקים כאמור לעיל. מעבר לצילומי הדירה, התובע צירף להוכחת תביעתו הצעות מחיר לתיקון הליקויים שלטענתו נגרמו על ידי הנתבעים.
בית המשפט לתביעות קטנות אינו כבול לסדרי הדין ודיני הראיות ועל כן אף שלא הובאה חוות דעת מקצועית, הרי שלצורך בירור המחלוקת והבאתה לסיומה, ייבחנו הראיות הנוספות שהובאו.
התובע העיד באריכות אודות מצבה של הדירה ודרך ההתנהלות של הצדדים במהלך תקופת השכירות.
בעדותו טען כי הנתבעים החזירו את הדירה מלוכלכת. עוד טען כי העובדה שהנתבעים חידשו את חוזה השכירות מלמדת כי הדירה התאימה לצרכיהם. ראיה להתאמת הדירה לנתבעים מצא התובע בתמלול שיחה עם אבי הנתבעת במסגרתה אמר האב כי הנתבעת מתנהגת כמו ילדה קטנה ושכנע אותו שלא לדבר עמה אלא רק עמו ושהוא יהיה האחראי.
עוד העיד התובע כי הנתבעת התלוננה בפניו כי יוצא סירחון אדיר מהחדר של הנתבע מכיוון שהוא לא מאוורר את החדר שלו. לטענת התובע התברר כי הסירחון נבע מכניסת מים מהמקלחת לחדרו של הנתבע ויצירת עובש. כן טען כי כשהזיזו את המזרונים בחדרו של הנתבע היה סימן עובש ענק. התובע הציג צילומים של מיטתו של הנתבע בהם נחזה עובש על הכרית והמזרון שלו.
התובע צירף לכתב התביעה צילום מסרונים שהוחלפו בינו לבין הנתבעים המלמדים על הלך הרוח ביניהם ושיש בהם ביטוי לטענות הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות ובעדויותיהם בדיון.
כהוכחה נוספת לצדקתו טען התובע כי ביום האחרון כשנפגש עם נציג הנתבעים ועבר אתו על כל הדירה הוא לא טען לבלאי אלא אמר שאפשר לסדר.
התובע צירף תמלול שיחה ממנו ניתן ללמוד כי הסב את תשומת ליבו של מי שנכח בדירה, אדם בשם רונן, אודות הלכלוך שהושאר בה ואותו רונן השיב שהכול ייצא. בהמשך, בהתייחס לקלקול בדירה אמר רונן שאם הם לא הודיעו לתובע שיתבע אותם. וכן בהתייחס לדברי התובע לגבי הצורך לפנות חפצים שהושארו השיב לו רונן "יהיה לך שירות ניקיון שישולם" וכן כי ימצא מישהו לצביעה.
מעיון בצילומים שהגיש התובע נחזה כי הנתבעים אכן השאירו את הדירה במצב תחזוקתי ירוד, כשהיא מלוכלכת וצבועה באופן חובבני שלא כיסה את הצבע הירוק בו נצבע הקיר.
הנתבעת העידה כי מדובר בדירה ישנה שמלכתחילה הייתה זולה והיו בה תקלות מתחילת החוזה. הנתבע הכין רשימת ליקויים והתובע סירב לבצע תיקונים ובמשך שנתיים וחצי שיפוצניק מטעמה אמה ביצע את התיקונים. לדידה חידשה את החוזה מאחר שחששה לעזוב. לעניין הצביעה העידה כי פיזרו ניילון על הרצפה ויש צילומים של האמבטיה והחדר המלמדים על הצביעה.
הנתבע העיד כי חודשיים לפני תום תקופת השכירות הראה לתובע צבע שקצת התקלת בחדר שלו ושאל מה לעשות והתובע השיב שהנתבע צריך לתקן את זה. לדידו של הנתבע הזמין איש מקצוע וכשהזיזו את המיטה התגלה הטחב.
הנתבעים צירפו לכתב ההגנה צילומים המעידים לדידם על כך שהותירו את הדירה במצב תקין. בין השאר קיימים צילומים המעידים על צביעת הקיר הירוק. הנתבעים אף צירפו תמלול שיחה עם שכנה שלא הובאה לעדות וצילומי תכתובת במסרונים המבטאים את המחלוקות בין הצדדים כפי שקיבלו ביטוי גם במסרונים שצורפו על ידי התובע ונטענו בהרחבה על ידי הצדדים. כן צירפו תצהיר של אם הנתבעת ואישור של אדם בשם מרק שביצע עבודות בדירה.
אמה של הנתבעת העידה אף היא. לטענתה הנתבעים נכנסו לדירה כשהכול היה שבור והדירה מעולם לא עברה שיפוץ. עוד העידה כי הזמינה את איש המקצוע, מרק, שאמר שצריך לעשות שיפוץ יסודי בדירה. לגבי התיקונים העידה כי לא לקחה קבלות כי לא חשבה שיהיה משפט.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהגישו הצדדים ושמעתי את העדויות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי מהטעמים שיפורטו להלן .
אין חולק בין הצדדים כי מדובר בדירה ישנה. התובע לא הציג צילומי הדירה או ראיה אחרת מתחילת תקופת השכירות אשר תלמד על מצב הדירה עובר למגורי הנתבעים בה. עיון בצילומים שהוגשו על ידי שני הצדדים מלמד כי אכן מדובר בדירה ישנה שמצבה התחזוקתי ירוד באופן המחזק את גרסת הנתבעים לגבי מצב הדירה בתחילת תקופת השכירות, ו מעורר ספק גדול בעיני כי נמסרה לנתבעים במצב אותה מבקש התובע להעמידה כיום לאור היקף השיפוץ והעלויות בהם התובע מצפה שהנתבעים יישאו.
התובע טען, כי הנתבעים ראו את הדירה קודם לחתימתם על ההסכם, ולפיכך היו יכולים לעמוד בזמנו על טיבה. בנוסף לכך טען, כי העובדה שהנתבעים, המשיכו לחדש את החוזה מדי שנה למשך שלוש שנים יש בה כדי להצביע על כך שהדירה הייתה ראויה למגורים. איני נכנסת לבחינת השאלה האם הדירה הייתה ראויה למגורים אם לאו שכן לא הועלתה טענה כזו ולאור העובדה כי הנתבעים חידשו את החוזה משנה לשנה, נראה כי רצו להמשיך ולגור בדירה.
יחד עם זאת העובדה כי בחרו לחדש את חוזה השכירות אינה מלמדת כי לא היו לנתבעים טענות לגבי המצב התחזוקתי של הדירה. ייתכן כי כטענת הנתבעים דמי השכירות הנמוכים הם שגרמו להם להמשיך את הסכם השכירות על אף מצבה התחזוקתי הגרוע כטענתם. אולם אין בכך כדי לייתר את התחייבותם להחזיר את הדירה בתום תקופת השכירות למצבה כפי שהייתה כשקיבלו אותה וזאת להבדיל משיפוץ הדירה והשבחתה על חשבונם.
זאת ועוד, גם אם אניח כי מצבה של הדירה מלכתחילה היה ירוד, אין בכך כדי להקנות לנתבעים את הזכות להזניח את הדירה ולהחמיר את מצבה.
מעיון בצילומים שהגיש התובע, נחזה כי הנתבעים השאירו את הדירה כשהיא מלוכלכת והותירו בה חפצים. סיוד הדירה בתום תקופת השכירות נחזה להיות חובבני ולא כיסה את הצבע הירוק בו נצבע הקיר ונראה כי אכן היה על התובע להשקיע משאבים על מנת לנקות את הדירה לאחר שעזבו. חיזוק לכך ניתן למצוא גם בתמלול השיחה עם אותו רונן שהגיע לדירה מטעמם של הנתבעים ואישר כי הוא רואה את המצב בו הותירו הנתבעים את הדירה ואף התחייב כי יגיע מישהו לנקות.
הצילומים המלמדים על טחב בקיר חדרו של הנתבע והעובש על מיטתו ועל הכרית מעוררים תהיה כיצד לא הבחין בטחב בקיר גם כשהמצב כה החמיר עד כדי עובש במיטה ובכרית ומשכך ניתן לקבל גרסת התובע כי באי הדיווח אודות הטחב בקיר החמיר הנתבע את מצב הקיר. חיזוק לכך נמצא גם בעדות שלא נסתרה אודות הזמנת התובע לדירה על מנת לאוורר את חדר הנתבע ממנו בקע ריח לא טוב. מנגד עדות הנתבע כי הצילום משקף את מצב הקיר לאחר שקולף לא נסתרה והיא מתיישבת עם מראה הקיר בצילום.
חיזוק לגרסת הנתבעים בדבר מצבה הירוד של הדירה נמצא בעדות אמה של הנתבעת שטענה שכשהם נכנסו לדירה הכול היה שבור והדירה מעולם לא עברה שיפוץ ביחד עם העולה מתוכן המסרונים שהוגשו המלמד כי התובע אכן הגיע לדירה על מנת לבצע בה תיקונים.
אימה של הנתבעת העידה גם כי פועל בשם מרק הגיע לדירה ותיקן בה ליקויים אולם לא היו בידיה ראיות להוכיח מה תוקן ובאיזו עלות. מרק לא הובא לעדות ומשכך האישור שצורף מטעמו של מרק לכתב ההגנה, אינו בעל ערך ראייתי.
התובע עתר לחיוב הנתבעים בסך של 33,900 ש"ח תוך שהוא מפרט רשימה ארוכה של ליקויים. להוכחת סכום התביעה היה על התובע להמציא חוות דעת מקצועית וראיות להוכחת הנזקים הכספיים שלטענתו נגרמו לו.
דיני הנזיקין נועדו לפצות אדם על מנת שלא יצא בחסרון כיס ולא על מנת שיתעשר על חשבון מי שהוא טוען שגרם לנזק. לפיכך, על מנת שיזכה בתביעתו היה על התובע להוכיח היקף הנזק, גרימתו על ידי הנתבעים וחיסרון הכיס שנגרם לו.
כאמור התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה להוכחת הנזק והתרשלות הנתבעים, ולהוכחת הנזקים הכספיים הגיש הצעות מחיר אשר אין בהן כדי להוכיח כי התובע אכן נדרש להוצאות אלה לצורך השבת הדירה לקדמותה ובוודאי שאין אינן מלמדות כי הוציא הסכומים האלה בפועל.
התובע הגיש הצעת מחיר של פיקוס מיזוג אוויר העוסקת בטיח לקירות ושכפטל. לא הובהר הקשר בין עסק למיזוג אוויר לטיוח הקירות ויותר מכך לא ניתן ללמוד מהצעת המחיר הזו כי עלות העבודה נועדה להשבת מצב לקדמות ולא להשבחת הנכס. כך גם לגבי הצעת המחיר של ד.ה. שירותי בנייה.
בנוסף צירף התובע קבלות של עסק הנושא שם זהה לשמו וממנו הוציא קבלות. אין מניעה כי אדם יקבל שירותים מעסק שבבעלותו אולם התובע טען כי הוא יהלומן בעל ידע בשיפוצים מעברו. לא הובהר מהו העסק שהוציא את הקבלות וכאמור, אין בקבלות כדי להוות הוכחה כי מדובר בעלויות שהוצאו להשבת מצב הדירה לקדמותה ולא לשיפורה.
זאת ועוד, רשימת הנזקים הכספיים שצירף התובע לכתב התביעה לא רק שאינה נתמכת בראיות הנדרשות להוכחת ההוצאות האמורות, אלא שלאור כל האמור לעיל, התרשמתי כי היקף העבודות וההוצאות הנטענות אינו משקף דרישה להשבת מצב הדירה לקדמותה אלא שיפוץ נרחב שהנתבעים אינם אמורים לשאת בו.
בין השאר עותר התובע לחיוב הנתבעים בדמי שכירות עבור החודשים אוגוסט וספטמבר אולם לא הביא כל ראיות להוכחת הטענה כי אכן הדירה לא הושכרה, אילו מאמצים עשה כדי להשכירה, האם היה באפשרותו להקטין הנזק וכד'.
באשר לדרישת התשלום עבור חיפוש בעלי מקצוע – ככל שהתובע עותר לחייב הנתבעים בגין זמנו, הרי שלא הובאה כל ראיה לערך שעת עבודה ולהיקף הזמן שבזבז לשם כך ולפיכך אין לפצותו בגין רכיב זה.
התובע עותר גם לחייב את הנתבעים בגין עגמת נפש. מהמסרונים שהוחלפו בין הצדדים נראה כי הסכסוך ביניהם התלהט ואף אחד מהצדדים לא נהג כלפי האחר בדרך המקובלת בין צדדים לחוזה ועל כן ועל מנת שלא להגביר ריב ומדון בין הצדדים איני מוצאת לקבוע פיצוי בגין עגמת נפש.
לגבי חיובים בגין יעוץ משפטי המדובר בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות שהצדדים בו אינם מיוצגים ועל כן אין לפצות בין הוצאה עבור עורך דין.
תשלום עבור ועד הבית אשר אוזכר בתביעה אך לא ברשימת הנזקים הכספיים – עולה מתצהיר ועד הבית שצורף לתביעה כי החוב שולם מספר ימים לפני תום מועד השכירות. על כן לא היה מקום לאזכר רכיב זה בתביעה.
לסיכום עד כה אני סבורה כי התובע לא הניח בפני בית המשפט תשתית ראייתית מספקת לעניין מצבה התחזוקתי של הדירה עובר להשכרתה לנתבעים ולא הרים הנטל להוכיח כי התרשלו בתחזוקת הדירה באופן המצדיק חיובם בתשלום השיפוץ בהיקף הנטען על ידי התובע. התובע גם לא הרים הנטל להוכיח הנזק הכספי שנגרם לו לטענתו על ידי הנתבעים. אולם התרשמתי כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם על פי החוזה להשיב את הדירה למצבה כפי שהשכירו אותה ועל כך עליהם לפצות את התובע באופן חלקי בגין הניקיון שנדרש לדירה ופינויה מחפציהם.
מאחר שמצויים אנו בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתו בית המשפט אינו כפוף לסדרי הדין ולדיני הראיות, ועל מנת להביא המחלוקת בין הצדדים לסיומה, אני קובעת על דרך האומדנה, לאחר שהתרשמתי מהראיות שהובאו, כי לאור המצב בו הותירו הנתבעים את הדירה שהשכירו מהתובע, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,500 ש"ח המשקפים את עלות השבת הדירה למצבה בעת שהושכרה בשים לב לכך כי נחזה שמלכתחילה רמת התחזוקה של הדירה הייתה ירודה.
התביעה שכנגד
התביעה שכנגד היא להחזר סך הערבות הבנקאית שנתן הנתבע 1 ומומשה על ידי התובע, בסך של 5,000 ש"ח ועוד 400 ₪ שהוצאו במרמה לטענתו על ידי הנתבע שכנגד, הוצאות משפט ועוגמת נפש.
סעיף 16.3 להסכם השכירות מתיר למשכיר להיפרע מהערבות הבנקאית במקרה של הפרת ההסכם. כמו כן, על פי הוראות החוק, על המשכיר להודיע לשכור זמן סביר מראש כי בכוונתו לממש את הערבות. במקרה שלפנינו, לא ניתנה הודעה מראש על ידי התובע לנתבע כי ברצונו להיפרע מן הערבות. יחד עם זאת, באם אכן נעשו נזקים, זכאי התובע לממש את הערבות שניתנה לו.
משהגעתי למסקנה כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,500 ש"ח הרי שעל התובע להשיב לנתבע 1 את הפרש הכספים שמומשו על ידו.
באשר לרכיב הייעוץ המשפטי – איני פוסקת פיצוי עבור יעוץ משפטי מאותו הטעם שלא נפסקו לטובת התובע בהליך העיקרי.
באשר לרכיב אבדן ימי עבודה, תשלומים לתיקון ליקויים ועגמת נפש- מעבר לצירוף תלוש השכר של נתבע 1, לא הונחו בפניי ראיות המעידות על הפסד ימי עבודה, פורט כמה ימי עבודה הפסיד התובעת שכנגד ובגין מה הפסיד ימים אלה. כמו כן, לא הוצגו ראיות לגבי התשלומים שבוצעו לצורך תיקון ליקויים. איני פוסקת פיצוי עבור עגמת נפש מאותו הטעם שלא נפסק בהליך העיקרי. על כן התביעה שכנגד נדחית בגין רכיבים אלה.
מאחר שמצאתי לקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי ולחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 2,500 ש"ח, דהיינו על כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע סך של 1,250 ש"ח. ומאחר שהתובע חילט את הערבות הבנקאית וגבה מהנתבע סך של 400 ש"ח ללא הצדקה, אני מורה כי התובע/נתבע שכנגד, ישיב לתובע שכנגד סך של 4,150 ש"ח.
סיכום
התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי ולפיכך אני מחייבת את הנתבעים כל אחד לחוד, לשלם לתובע סך של 1,250 ₪ (בסה"כ 2,500 ₪).
בהיעדר חולק כי התובע חילט ערבות בנקאית שמסר הנתבע ומשצאתי כי יש לקבל התביעה שכנגד באופן חלקי, יקוזזו החיובים בין התובע לנתבע, באופן שנותר חיוב כלפי הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,250 ש"ח.
התביעה שכנגד מתקבלת באופן שחלקו של הנתבע בחיוב בתביעה העיקרית יקוזז מסכום הערבות הבנקאית שחולטה ועל כן ישלם התובע/הנתבע שכנגד, לנתבע/התובע שכנגד סך של 4,150 ש"ח.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
איני עושה צו להוצאות.
ערעור ברשות על פסק הדין בתוך 15 ימים מקבלתו.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.