הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 3883-03-19

לפני כבוד השופטת אילת הרנוף

התובעים:

אביעד לוי

נגד

הנתבעים:

1.קשר רנט א קאר בע"מ
2.אדיר מימון

פסק דין

מונחת בפני תביעת התובע לתשלום סך של 24,9292 ₪, שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 20.2.18 בין רכב התובע בו הוא נהג, לבין רכב הנתבעת 1 בו נהג הנתבע 2.

לטענת התובע, ביום 20.2.18 בשעה 16:30 בעת נסיעה איטית בפקק בכביש 4, התנגש בו מאחור רכב הנתבעת 1 בו נהג הנתבע 2 (להלן: "התאונה"), וגרם לנזקים לרכב בסך 20,304 ש"ח וכן לירידת ערך בסך 2,725 ₪, הכל כמפורט בחוו"ד שמאי מטעמו אשר צורפה לכתב התביעה. השמאי לא זומן ע"י התובע לעדות.
כפי שניתן לראות בתמונות הרכב שצורפו לכתב התביעה, עיקר הנזק הוא בחלקו האחורי השמאלי של הרכב. התובע גם הציג תמונה של רכב הנתבעים אשר צולמה על ידו במועד התאונה, ובה נראית שריטה בפינה הימנית הקדמית של רכב הנתבעים.

הנתבעים מודים כי במהלך נסיעה איטית נתקע רכב הנתבעים ברכב התובע, אולם לטענתם כתוצאה מפגיעה זו, פגוש אל פגוש, שארעה בנסיעה איטית מאד, לא נגרם לרכב התובע כל נזק. לטענת הנתבעים, הנזק הנתבע אין מקורו בתאונה, שכן נתבע נזק בצידו השמאלי של רכב התובע (כולל כנף שמאלית, פנס אחורי שמאלי, ופינת הפגוש האחורי), ואילו רכב הנתבעים התנגש ברכבו של התובע במרכז הפגוש מאחור.
הנתבעים צרפו לכתב הגנתם חוו"ד שמאי מטעמם, אשר בדק את רכב התובע טרם תיקונו וכן את רכב הנתבעים. עפ"י חווה"ד לא ייתכן כי הנזק הנתבע מקורו בארוע הנדון. השמאי מטעם הנתבעים העיד בפני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדים - התובע, הנתבע 2 והשמאי מטעם הנתבעים – ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

לאורך כל הדרך טען התובע, כי רכב הנתבעים התנגש בו מאחור. כך בכתב התביעה, כך בהודעה על התאונה, כך בחוו"ד השמאי מטעמו, כך בתחילת עדותו בביהמ"ש. רק כשנשאל התובע במהלך עדותו בביהמ"ש, כיצד כל הנזק נגרם בצידו השמאלי של הרכב אם ההתנגשות היתה מאחור פגוש אל פגוש, טען התובע, כי ההתנגשות היתה תוך כדי שרכב הנתבעים ניסה לבצע עקיפה ולכן הפגיעה היא ברכב שלו בחלק השמאלי האחורי וברכב הנתבעים בחלק הימני הקדמי. כשנשאל התובע בחק"נ האם רכב הנתבעים היה בהטיה או ישר, השיב: "אני לא יודע להשיב על זה במאה אחוז. עברנו שנתיים מאז".
מנגד, הנתבע 2 העיד בפני, כי הפגיעה היתה מאחור במרכז הפגוש, כי הוא לא היה תוך כדי נסיון עקיפה, כי הם עצרו בצד לאחר התאונה והיה ברור שלאף אחד מהרכבים לא נגרם נזק כתוצאה מהפגיעה. עוד העיד הנתבע 2 כי השריטה בחלקו הימני הקדמי של הרכב הינה שריטה ישנה שהיתה קיימת עוד קודם לתאונה. עדותו של הנתבע 2 היתה ברורה ואמינה.
השמאי מטעם הנתבעים העיד כי לא ייתכן כי הנזק הנתבע מקורו בארוע הנדון. השמאי הסביר, כי לא ייתכן שבאותה התנגשות ייגרם לרכב התובע הנזק הנתבע כשלרכב הנתבעים לא ייגרם כל נזק או שתיגרם רק השריטה שצולמה ע"י התובע. עדותו של השמאי מטעם הנתבעים היתה בהירה וקוהרנטית והוא עשה עלי רושם מקצועי ואמין.
התובע מנגד בחר שלא לזמן את השמאי מטעמו לעדות.

על יסוד האמור לעיל, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקד הנזק, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי הנזק הנתבע נגרם בתאונה בה היה מעורב רכב הנתבעים.
אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת 1 בסך כולל של 1, 200 ש"ח (לרבות בגין שכ"ט השמאי מטעם הנתבעת כפי שנפסק בדיון ). כן ישא התובע בהוצאות הנתבע 2 בסך 300 ₪.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין ניתן להגיש תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.