הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 34556-04-20

לפני
כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין

התובעים:
דפנה נבעה, ת.ז. XXXXXX738
מאיר נבעה, ת.ז. XXXXXX599

נגד

הנתבעות:
ורשבסקי רחל בע״מ, ח.פ. 516043106
רחל ורשבסקי, ת.ז.

פסק דין

בין הצדדים בנדון נכרת בספטמבר 2019 הסכם למתן שירותי תכנון אדריכלי לשיפוץ דירת התובעים - בין התובעים, המזמינים, לבין האדריכלית, ספקית השירות (להלן: "ההסכם" או "החוזה").

לפניי תביעה קטנה למתן סעד כספי של השבה בסך 20,000 ₪ בהקשרו של הסכם זה . התובעים טוענים כי, בנסיבות ענייננו, קמה להם זכות להשבת כספים בסכום כולל של 19,830 ₪; כספים ששילמו על החשבון בתשלומים לנתבעת 1 (שהיא חברה בבעלות האדריכלית 2, האדריכלית), כשכר עבודה על פי מועדיתשלום שהוסכמו בהסכם; זאת - כנגד התחייבות הנתבעות למתן שירותי תכנון אדריכלי , שלפי הנטען מטעם התובעים - סופקו חלקית בלבד ובאופן רשלני.
הסעד מבוקש - בעקבות הפסקת ההתקשרות בין התובעים לנתבעות, טרם שסופקו כל השירותים המוסכמים בהסכם. התובעים טוענים, לחילופין, כי, לכל היותר, עליהם לשלם רק בעבור החלופות האדריכליות שסופקו ע״י האדריכלית כפי שתומחרו בהצעתה, בעלות כוללת של 7,800 ש״ח , וכי הם זכאים להחזר כספי גדול יותר מאשר מה שהאדריכלית הסכימה להשיב להם בעת הפסקת ההתקשרות, כאמור .

הנתבעות (הואיל ומדובר בהסכם לשירות אישי – להלן "האדריכלית") טוענות כי מדובר בתביעה חסרת בסיס וקנטרנית, שלא היה מקום להגישה מלכתחילה, באשר הסכימו לביטול התחייבות התובעים לתשלומים שטרם נגבו במועד הפסקת ההתקשרות, ופעל ו למסור לתובעים את כל הנדרש להם להמשך עבודה על התוכניות שהכינה, אף שלהפסקת ההתקשרות לא היתה כל הצדקה או עילה ממשית, והטענות שמועלות לצורך התביעה בענין איכות השירותים שנתנה – אין להן בסיס. האדריכלית מפנה לכך שבהתאם – לא קמה לתובעים זכות להשבה של הכספים שכבר שילמו על פי מועדי התשלומים בהסכם, כפי שגם עולה מפורשות מנוסח ההסכם.

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי בנדון ועמדתי על טיב המחלוקת , בהסכמת הצדדים, מיניתי מומחה מכריע "לצורך מתן חוות דעת סופית ומכרעת במחלוקת מושא תביעה זו". ממצאי חוות הדעת, מלמדים כי עבודתה של האדריכלית בשלב התכנון המוקדם בוצעה עד לסופה ובאופן תקין, וכי ככל הנראה הפסקת ההתקשרות של התובעים מול האדריכלית היא בעצם בשל הבדלים בטמפרמנט ובסגנון העבודה, יותר מאשר - עניין של חילוקי דעות מקצועיים או מעשיים .
המחלוקת בין הצדדים
בכתב התביעה טוענים התובעים כי סיום ההתקשרות עם האדריכלית נגרם עקב חוסר שביעות רצונם מהתנהלותה ומהקצב בו בוצע התכנון. לטענת התובעים, בהסכם סוכם כי התובעים זכאים להשבת תשלומים ששילמו, למעט לעלות ההתחייבות ש כבר בוצעה ע״י האדריכלית. לטענתם, על האדריכלית להשיב להם את התשלומים שנפדו בגין התחיבויות שלא בוצעו, ומשכך שלחו לנתבעת דרישה להחזר כספי. עוד טענו כי האדריכלית סיפקה רק את החלופות האדריכליות שתומחרו בהצעתה, שהם בעלות כוללת של 7,800 ש״ח.
לטענת התובעים, התקשו לקבל את התייחסותה של האדריכלית בעת שניסו לתכנן את המטבח, בפגישה שבוצעה בחברת שמייצרת את המטבחים (להלן: "יצרנית המטבחים"). לטענתם, הייתה האדריכלית שקועה בשיחות טלפון שונות בעת הפגישה ; בנוסף לכך , טענו כי לא נכחה בחלק מהפגישות שבוצעו, וכי לא עידכנה את התכנית של תכנון המטבח בהתאם לדרישתם. משכך, התובעים חשו בהתנהגות מזלזלת מצידה של האדריכלית ונתקלו בחוסר אכפתיות , ועל כן הפסיקו את ההתקשרות עימה – בהודעה חד-צדדית מיום 29.12.19.
התובעים טוענים כי שילמו לנתבעת בעת התחייבותם בהסכם – סכומי כסף המסתכמים לסך כולל של 39,780 ₪ (34,000 ₪ בתוספת מע״מ). התשלום בוצע מראש בשי שה תשלומים חודשיים דחויים - בכרטיס אשראי. בעקבות הודעתם על סיום ההתקשרות, האדריכלית עצרה וביטלה את פירעון התשלומים שטרם ניגבו עד לאותו מועד ; סה״כ 19,890 ש״ח.
כאמור, לטענת התובעים, הם זכאים להשבה של 20,000 ש״ח (הסכום כולל מע״מ), עבור התכניות אשר לא בוצעו; ו לחילופין, לכל היותר, עליהם ל שאת בתשלום סך כולל של 7,800 ש״ח בלבד, ועל כן - על האדריכלית להשיב כ-12,000 ש״ח.
עוד טוענים התובעים, כי התנהלותה הרשלנית והאיטית של האדריכלית גרמה לתובעים להרגיש מושפלים ולא מרוצים, הן מבחינת התכנון והן מבחינת קצב ההתקדמות. ו בנוסף מצביעים התובעים על כך שבשל הפסקת ההתקשרות עם האדריכלית, היה עליהם למצוא אדריכלית חלופית, ולהוציא כספים נוספים מכיסם, כמו כן למצוא קבלן אחר להמשך שיפוץ הדירה, וציינו כי לאדריכלית החדשה - שילמו עוד 29,000 ש״ח ללא מע״מ.
לטענת האדריכלית בכתב ההגנה, לכל אורך התהליך, קיבלה חיזוקים מהתובעים בעבור עבודתה, שהביעה את שביעות רצונם מעבודתה. באשר לסכומים ששולמו, טענה האדריכלית כי , לפנים משורת הדין , החליטה להשיב לתובעים מחצית מהסכום אשר שולם על ידם (השבה בצורה של ביטול ההתחייבות לתשלומים מתועדים באשראי), וזאת - על אף שאינם זכאים לכך לפי הוראות החוזה ביניהם. מכל מקום, לטענתה, החזר כספים הוא בניגוד מוחלט להסכם שנחתם עם התובעים, שפועלים בהפרתו, על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונה.
לטענת האדריכלית , לא זו בלבד שמצידה לא הייתה הפרה של החוזה, אלא - הה יפך הוא הנכון, באשר התובעים הם אלה אשר הפרו את החוזה הפרה יסודית; שכן , בהתאם לחוזה אשר נחתם בין הצדדים, היא זכאית לתשלום סך של 34,000 ש״ח בתוספת מע״מ בגין חלופה פרימיום, אופציה מספר 3, וזאת לאחר שהאדריכלית הציגה להם 7 חלופות. עוד טענה כי בטרם הוגשה התביעה, ביקשו התובעים הפחתה מחלופה 1 לחלופה 3 על פי החוזה , ובכל זאת מצאו להגיש את תביעתם על הסכום המלא.
עוד טוענת האדריכלית, כי המומחה המכריע מצא כי לאחר הפסקת ההתקשרות ביניהם, המשיכו התובעים ועשו שימוש דווקא בתכני ות אשר גובשו ותוכננו על ידה במשך שעות רבות, וכי בעצם הוציאו אותן לפועל , לאחר ששימשו את האדריכלית הנוספת אליה פנו. משכך, לשיטתה, תביעתם של התובעים מהווה חוסר תום לב משווע. יתרה מכך, הסכום אשר השיבה לתובע בסף 20,000 ש״ח בטרם הגשת התביעה, נעשתה מתוך רצון טוב שלה, מתוך הבנה ש בכך תמה ההתקשרות ביניהם בהסכמה .
עוד טוענת האדריכלית כי מי שהתחייב בהסכם היא הנתבעת 1 בלבד, החברה באמצעותה היא פועלת; ועל כן, בכל מקרה, אין עילה אישית נגדה, הנתבעת 2.
כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שקיימתי בנדון, בשמיעת עדויות הצדדים התחדדה המחלוקת בשמיעת טענות סותרות באשר לטיב, היקף ומהות השירות שהוזמן על ידי התובעים והשירות שבפועל ניתן לתובעים עד להפסקת ההתקשרות . לנוכח האמור, הצעתי לצדדים כי בהסכמתם ימונה מומחה מכריע מטעם בית המשפט, שייתן חוות דעתו בתשובה לסדרת שאלות מהותיות שהושמעו לצדדים, בכל הנוגע להשתלשלות האירועים, לטיב השירות שהוזמן, למה שנעשה בפועל ולתמחור הראוי של הזמנת העבודה.
הצדדים הסכימו. בהחלטה בענין מינוי המומחה מטעם בית המשפט של האדריכל המומחה אריה שילה (להל ן: "המומחה"), מצאתי להציג למומחה סידרה של שאלות שהמומחה התבקש לבחון ולהתייחס אליהן בחוות דעתו.
עיקרי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט
לצורך כתיבת חוות הדעת נפגש המומחה עם הצדדים (בחוות הדעת מצויינים - שני מועדים), עיין בכתבי הטענות של הצדדים, בפרוטוקול, ובתוכניות האדריכליות שהוכנו על ידי האדריכלית ובמסמכים שהוצגו ע"י הצדדים ; המומחה גם ביקר בדירה מושא תביעה זו.

בחוות דעתו המנומקת, המושכלת והמעמיקה התייחס המומחה גם לשאלות הספציפיות שמניתי בכתב המינוי כמפורט להלן. אקדים ואומר כי דומה שתשובותיו של המומחה מדברות בעד עצמן ( ההדגשות בקו להלן – הוספו על ידי ה ח"מ).

שאלה 1: מה היקף העבודה שהוזמן ע"י התובעים מהאדריכלית?
תשובה: החוזה בין הצדדים מבהיר את סוג התכניות הכלולות בעבודת האדריכלית, אך אינו מפרט באופן מובנה את תהליך התכנון. המומחה ציין לפי מדריכי התכנון המקובלים את הגדרת התהליך, אשר מורכב מ-4 שלבים; תכנון מוקדם, תכנון סופי, תכנון מפורט, פיקוח וליווי הביצוע. להלן הפירוט;
תכנון מוקדם; עריכת חלופות סכימטיות, הכוללות תכניות, חתכים לפי צורך, המחשה ויזואלית (הדמיות).
תכנון סופי; עיבוד חלופה נבחרת, פרוט מידות, חומרים וכיו״ב (בתכנון פנים לא נדרשת בקשה להיתר בניה).
תכנון מפורט; עריכת תכניות הדירה, הפתחים, המערכות, פריסות, פרטי גימור. בחירת מוצרים וגימורים.
פיקוח עליון; הנחיית המבצעים, פיקוח על עבודת קבלני משנה, השלמת בחירת מוצרים, אישור חשבונות.
צויין כי בחוזה בין הצדדים, הוגדרו 3 אופציות להיקף התכנון, אין מחלקות בין הצדדים כי הוזמנה אופציה 3, שהיא הנרחבת ביותר.

שאלה 2: מהן הפעולות שביצעה האדריכלית לקידום העבודה שהוזמנה?
תשובה: פעולות האדריכלית נמצאות רובן ככולן בתחום התכנון המוקדם. לא בוצעו חתכים על קירות, אשר חשיבותם בשלב התכנון המוקדם הוא זניח, נערכו הדמיות פנימיות, צויין כי נערכו פגישות אצל החברה יצרנית המטבחים - לתיאום תכנון המטבח. המומחה ציין , כי כלל את תכנון המטבח בש לב התכנון המוקדם ולא בשלב הסופי: א. מפני שלא ניתן להשלים תכנון מוקדם ללא תכנון מטבח ; ב. מפני שהתכנון נעשה ע״י חברת המטבחים.

שאלה 3: כמה חלופות תכנוניות הוצעו ע״י האדריכלית?
תשובה: המומחה ציין כי בתכנון דירות מקובל להתחייב לעריכת 3 חלופות, אך בפועל מקובל לערוך חלופות ותת-חלופות נוספות ללא תוספת שכר. האדריכלית הגישה 20 גליונות המייצגים 4 חלופות ראשיות, וכל השאר הן תתי-חלופות. ״בסיכומו של ענין, ניתן לקבוע שהאדריכלית עמדה במטלה של עריכת חלופות במספר מספיק, הן מבחינה כמותית, הן מבחינה איכותית״.

שאלה 4: כמה מהחלופות אינן רלוונטיות, או לא מעשיות?
תשובה: התובעים טוענים כי הציגו לנתבעת מספר דרישות, שניתן באמצעותן לבחון את מידת הרלוונטיות. המומחה ציין; "מטרת התכנון היא להגיע לחלופה נבחרת, זו אשר תבוצע בפועל. לטעמי, ברגע שהושגה חלופה אחת רלוונטית, פוחת משקלן של האחרות. התרשמתי מהחלופות שהוצגו לי שנעשה תהליך תכנון מוקדם כהילכתו, ואכן הושגה המטרה- חלופה נבחרת״. המומחה ציין מספר חלופות שמצא אותן כרלוונטיות לדרישת ״פרוזדור אוורור ואור״, אשר עמדו במידה רבה גם בדרישות הנוספות.

שאלה 5: האם נכון שלא סופקו כלל תכניות עבודה? מה משמעות הדבר לענין ולמחלוקת?
תשובה: המומחה ציין כי האדריכלית ערכה חלופות אשר מתאימות לשלב התכנון המוקדם, שכן התכנון לא הגיע לשלב הסופי, ובהתאם - לא הגיע לשלב תכניות העבודה. ״לצדדים יש טיעונים שונים ביחס לנסיבות שבהם נעצר התכנון בשלב זה, אך תשובתי מתייחסת לשאלה עליה נתבקשתי להשיב לפי דעתי המקצועית... לא נערך תכנון סופי, לא נערכו תכניות עבודה״.

שאלה 6: מה טיב וסוג העבודה שביצעה האדריכלית עד למועד הפסקת ההתקשרות?
תשובה: המומחה בחן את החלופות שהגישה האדריכלית, ופירט את התכנית שבחרו בה התובעים. להלן הפירוט;
״התאמה לדרישות הלקוח- מכיוון שנבעה הבהירו שבסופו של תהליך התכנון הם בחרו באחת מהחלופות שהתאימה לדרישותיהם, ניתן בהחלט לראות בכך מילוי של דרישה זו. הערכת טיב התכנון- בחנתי את הדירה שבוצעה בקירוב לפי חלופה זו. לא בחנתי את ההיבטים העיצוביים, שהם ענין לטעם אישי ואשר ברובם נעשו בשלב התכנון המפורט על ידי אדריכלית [שמה]. הבחינה שערכתי היא על פי הפרמטרים הבאים״.
המומחה, שפירט את הפרמטרים (פסקה 8 לחוו״ד), ציין עוד;
״כאן המקום להתייחס לטענות נבעה, שאינן נוגעות לחלופה הנבחרת:
אי עמידה בלו״ז- אכן התכנון המוקדם נמשך זמן רב מדי, אך היה ניתן להשלים תכנון לביצוע עד פברואר.
אי תשומת לב בפגישות- אכן היו ארועים מעטים כאלה, שהיו כרוכים בנסיבות אישיות.
עריכת חלופות שלא הוזמנו- מקובל שאדריכלים מציעים ללקוח גם חלופות שלא הוזמנו. וודאי שאין בכך פגם.
לסיכום- טיב התכנון הוא ברמה טובה מאוד״.

שאלה 7: מה טיב החומרים (תוצרים) שערכה האדריכלית עד למועד ההפסקה?
תשובה: ״התכנית ערוכה באופן תקין״.

שאלה 8: לאיזה שלב בתכנון הגיעו הצדדים, מבחינת כמות העבודה ומצב הדברים, עד לסיום ההתקשרות?
תשובה: המומחה חזר והבהיר כי החוזה בין הצדדים אינו מבהיר במפורט את שלבי התכנון. משכך, המומחה העריך את שלב התכנון לפי הפרמטרים המקובלים בענף. המומחה הציג החוסרים אשר משאירים את התכנון בשלב התכנון המוקדם, אשר הגיע לסיומו. אך התכנית אינה מייצגת תכנון סופי.

שאלה 6: מה בוצע בפועל בדירה? מה העלות הנוספת הדרושה לשלב התכנון?
תשובה: ״ביקרתי בדירה ומצאתי שהיא מבוצעת כמעט בדיוק לפי התכנון שערכה אדריכלית [שמה]. תכנון זה דומה וכמעט זהה לתכנון של אדריכלית רחל ורשבסקי, המבוטא בגליון 6. אומנם מצאתי מספר הבדלים קטנים בין גליון 6 של ורשבסקי, לבין התכנית של [שמה], כמו גם הבדלים כאלה בין התכנית של [שמה] לבין הביצוע בפועל. הבדלים מסוג זה הם דבר שבשיגרה. ידוע שבזמן הביצוע נעשים שינויים, בדרך כלל קטנים, לצורך התאמה סופית לדרישות הלקוח, וכמו כן עקב אילוצים הנובעים מהביצוע במקום, או בשל חומרים ומוצרים שנבחרו לאחר התכנון״.

שאלה 6: מה חלק השכר הראוי, בהתחשב בבחינה המקצועית והמעשית, ובהתייחס להתקשרות בין הצדדים?
תשובה: המומחה ערך את חלקם היחסי של שלבי התכנון, זאת בכדי להעריך את השכר הראוי בגין התכנון המוקדם. המומחה לקח מידע ממדריכים שונים לאדריכלות פנים ועמד על הבדלים שונים ביניהם. לבסוף, העריך את היקף ההשקעה בשלבי העבודה של תכנון ועיצוב דירה. להלן הפירוט;
״תכנון מוקדם- 40%. יצירת חלופות תוך דיאלוג מתמיד עם צרכי הלקוח.
תכנון סופי- 10%. עיבוד חלופה נבחרת, בחירת מוצרים וגימורים.
תכנון מפורט- 35%. עריכת גליונות פרוט רבים, אך העבודה היא טענית וגנרית לפחות בחלקה.
פיקוח עליון- 15%. פגישות עם קבלני משנה לפיקוח, השלמת בחירת מוצרים.

לסיכום- אני מעריך את העבודה שהשקיעה האדריכלית בכ- 40% מהיקף העבודה הכוללת לתכנון הדירה. השכר הראוי לפיכף הוא 13,600 ש״ח + מע״מ. להשלמת התכנון נדרש שכר נוסף של 20,400 ש״ח + מע״מ".
על פי החלטת בית המשפט הועברו שאלות ההבהרה מטעם הצדדים למומחה להתייחסותו. המומחה ציין כי מצא לנכון לענות על כל שאלות הצדדים. בין ארבעת שאלות ההבהרה שהציגו התובעים, אתמקד בשאלה 3 , בה שאלו התובעים בנוגע לאי -העמידה בלו״ז אשר נקבע וכיצד ניתן היה להשלים את שאר התכנון עד לחודש פברואר? המומחה השיב, כי בהתאם לתכנית שהתובע מסר כי מקובלת עליו, נשארו חודשיים לעריכת תכנון מפורט, ״דבר שלהערכתי הינו סביר״.
שאלה נוספת מטעם התובעים ( שאלה מספר 4) התייחסה לסכום שעליהם לשלם בנסיבות. היא שאל ה את המומחה מדוע העריך את שכרה של האדריכלית ב-40% בתכנון השלב המוקדם. המומחה השיב: "נתבקשתי על ידי כבוד בית המשפט להעריך את החלק היחסי שנראה לי שראוי היה שיינתן לנתבעות, בהתחשב בבחינה המקצועית והמעשית של פעולותיהן, ובהתייחס להתקשרות וההתחייבות הכוללת... לא נותר אלא להעריך את השכר הראוי לעבודה שבוצעה לפי מיטב הבנתי ונסיוני״.
המומחה השיב גם לשאלות ההבהרה מטעם האדריכלית. שאלה 3 מטעם האדריכלית עוסקת בכמות השעות שלטענתה לא צויינו בחוות הדעת של המומחה. בתשובתו השיב המומחה, כי חלק מהרשימות לא הוצגו עד לשאלות ההב הרה, וכי חלק מהסיכומי השעות שהוצגו אינם מדוייקים. המומחה מאשר שלפי המסמכים כמות שעות עבודה של האדריכלית מגעת לכ-165 שעות.
המומחה השיב לשאלה נוספת מטעם האדריכלית, האם לא נכון לייחס לה 50% לפחות, כלומר להוסיף להה10% נוספים, במקום שינתנו לאדריכלית אחרת, שכן – המומחה לא מצא בחוות דעתו שנעשה שינוי או פיתוח מהותי מפרטי התכנית שהאדריכלית הכינה, למעט שינוי עיצובי אדריכלי (שאלה 4) . המומחה השיב; כי הערכת חלק העבודה שבוצע נעשה על בסיס נסיונו בפרויקטים רבים של עיצוב ותכנון פנים. המומחה הפנה לכך שבנסיבות אף העריך את החלק של עבודת האדריכלית ביותר מהמקובל.
דיון והכרעה
האדריכלית מפנה לסעיפים מפורשים בהסכם שלשיטתה שוללים מהתובעים בנסיבות בהן הסתיימה ההתקשרות בענייננו – זכות להשבה כלשהי ; ולחילופין – זכות להשבה מעבר לאותן התחייבויות עתידיות לתשלום עליהן ויתרה לתובעים.
ואלו הסעיפים בהסכם שנחזים להיות רלוונטיים לענייננו :
סעיף 1.1.2 : "במקרה של הפרדות הצדדים ומקבל השירות חוזר בו מהתהליך, ושולם עפ"י "אופציה שניה" כתשלום במזומן, לא יוחזר תשלום יחסי על הסכום / לאחר חודשיים ימים";
סעיף 1.1.3: "במקרה של הפסקת התקשרות בין הצדדים, ותשלום ההתקשרות בוצע בתשלומים, יוחזר התשלום עד ה- 1 לחודש הבא ולא על החודש הנוכחי. יש להודיע על הפסקת תהליך עד ה-20 לחודש לפני מועד החיוב הבא, לא יוחזר תשלום לאחר פירעון או קרוב למועד פירעון".
סעיף 2.1.4: "במקרה של ביטול התקשרות, יוחזר החלק היחסי לפני תאריך הגבייה הבא. החזר רטרו-אקטיבי לא יתאפשר לאחר פדיון בכל אמצעי שניתן".
לשאלת הבהרה מטעם האדריכלית ( שאלה 2), השיב המומחה כי ״אכן בחוזה בין הצדדים מופיע סעיף שלפיו אין אופציה להחזרת כספים״ .
מדובר בהסכם שנחזה שנוסח על ידי האדריכלית, מטעם ספקית שירותי התכנון האדריכלית, שהתובעים לא הכחישו שחתמו עליו; ולפי המועדים העולים מהמסמכים – כנראה כבר בספטמבר 2019.
הסעיפים מההסכם שצוטטו לעיל נחזים להיות חלק הסכמי , שככל הנראה הוכנס להסכם בו משתמשת האדריכלית מול לקוחותיה, משום הנחיצות במנגנון לפתרון מצב בו הצדדים "אינם מסתדרים", משום שמדובר בשירות אישי, שהוא תלוי טעם וקשור להתאמות של אישיות ושל סגנון.
על פי מבחן ההגיון של העסקה ותכליתה, וכן – תקנת הציבור, את הסעיפים הללו יש לפרש, שהם חלים רק במקרה בו סיום ההתקשרות איננה בעקבות ביטול הסכם שנעשה על ידי המזמין של שירותי התכנון האדריכלי על פי זכות שבדין; היינו, לא ביטול - בעקבות הפרה יסודית של ההסכם שניתנה עליה הודעה בתוך זמן סביר מהמועד בו נודע למזמין על ההפרה, או הפרה לא יסודית של ההסכם, שניתנה בגינה הודעה וניתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה [ הוראת סעיפים 7 ו-8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970].
במלים אחרות, הנטל על התובע בענייננו – הוא להוכיח כי ביטל את ההסכם כדין (כפי שפורט לעיל), על מנת שיזוכה בהשבה בהיקף - שחורג מההסכמה שבהסכם.
כך מתאר התובע בעדותו בבית המשפט את מה שאירע בענייננו: "ב-29/12 הודענו שאנו רוצים להפסיק את ההתקשרות, דיברנו עם הנתבעת טלפונית והיא אמרה שהיא מבינה וקורה לפעמים שלא מתחברים, שלא רואים עין בעין את הדברים ואמרה שהיא מקבלת את זה ותעשה בדיקה ותבדוק כמה כסף היא צריכה להחזיר" [עמ' 1-2 לפרו']. גם האדריכלית בעדותה רואה בנסיבות הפסקת התקשרות, נסיבות מהסוג שקיים בהסכם מנגנון להסדרתן: "1.3 ו-1.4 הם הסעיפים בחוזה על התשלומים. יש סעיף בחוזה מה ההחזר אם התוכנית מופסקת באמצע" [עמ' 3 לפרו'] .
בשל המחלוקות העובדתיות והמקצועיות בין הצדדים מונה בנדון מומחה, כאמור, מומחה מכריע. כאמור, המומחה ערך חוות דעת מעמיקה וענה באופן ענייני ויסודי על כל השאלות שנשאלו, ואף השיב על שאלות ההבהרה מטעם הצדדים.
באשר לנסיבות שהוביל ו לסיום ההתקשרות בענייננו, ראוי להביא את דברי המומחה ברישא של הפרק שדן ב"גוף חוות הדעת", בענין החשיבות של "החיבור" במתן שירותי תכנון אדריכלי, כדלקמן: ״תכנון אדריכלי הוא תהליך מורכב, משום שהוא משלב תחומי ידע עם תחומי יצירה, הבנה טכנית והנדסית עם גישה אסתטית, כמו גם תפיסה פסיכולוגית וחברתית״. ובהמשך לאמור, יש להפנות שהמומחה ציין כי התרשמותו מהפגישה עם הצדדים היא, שיותר מעניין של חילוקי דעות בין הצדדים, מתקיימת חוסר התאמה בסגנון העבודה. מדברי המומחה, ניתן להבין שלהערכתו, ככל שהיו נשארים התובעים בהתקשרות עם האדריכלית, יתכן כי התכנית הייתה מתבצעת בזמן לשביעות רצונם של התובעים בסוף ההליך; שכן החשש העיקרי לדבריהם היה שהאדריכלית לא תצליח להביא לסיומה של התכנית, בזמן, כפי שתוכנן.
אם נחזור לעובדות, המומחה המכריע שמונה בנדון קבע כי: פעולות האדריכלית מצויים רובן ככולן בתחום התכנון המוקדם, שהשירות שסיפקה בפועל לתובעים מסתכם לכ-40% מהיקף כל השירותים להם התחייבה בהסכם למתן שירותי תכנון אדריכלי שנחתם מולם , שטיב התכנון שסיפקה הוא ברמה טובה מאוד והתוכנית תקינה , וכי אכן - התכנון המוקדם שסיפקה נמשך זמן רב מדי, "אך היה ניתן להשלים תכנון לביצוע עד פברואר".
בנסיבות, אינני מוצא כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהוא זכאי לביטול חד-צדדי של ההסכם בגין הפרתו ; ואני מוצא כי, בכל מקרה - לא היתה בענייננו הפרה יסודית. כפי שציין המומחה, אין בהסכם פירוט לגבי שלבי התכנון ומועדי סיום כל שלב שמחייבים את האדריכלית; כך שהתחושות של התובעים לגבי קיומו של איחור וסיכוניו אינן מבוססות על הפרה ברורה של לוח זמנים מוסכם . המומחה גם מבהיר בתשובות לשאלות ההבהרה , כי בהתאם לתכנית שהתובע מסר כי מקובלת עליו, נותרו ביום בו הסתיימה ההתקשרות מול האדריכלית - כ חודשיים לעריכת תכנון מפורט, ״דבר שלהערכתי הינו סביר״.
מאידך, התובעים אכן זכאים עקרונית לפעול על פי זכותם לקבלת השבה - מכוח המוסכם בהסכם. אך כאן נשאלת בענייננו השאלה: האם בעת הצגת הדרישה לאדריכלית להשבה מליאה או גדולה יותר (ב-24.2.2020 – ראה פניה במכתב המצורף לכתב התביעה) או - בעת הגשת התביעה, התובעים עדיין זכאים להשבה נוספת? ודוק, מדובר בהשבה נוספת; נוספת על ביטול ההתחייבויות העתידיות שלו הסכימה האדריכלית לבקשת התובעים - כבר בשלהי 2019 בעקבות פניה טלפונית של התובעים .
כפי שיפורט להלן – אני מוצא כי זכותם של התובעים להשבה על פי ההסכם - בנסיבות, מוצתה - עוד טרם מועד הגשת התביעה.
כאמור, בהסכם מובהר כי הזכות להשבה במקרה של סיום ההתקשרות מבחירת המזמין, היא - מותנית ו חלקית, ובנסיבות של התחייבות הסכמית לתשלומים, מוסכם גם שמה שכבר נפרע – איננו בר-השבה . ובכן, התובעים מבקשים לתקוף את חוסר הצדק, לשיטתם, ב ניסוח הזה -שהאדריכלית ניסחה, שבעצם איננו כורך את היקף העבודה שב וצעה בפועל עם היקף ההשבה שמוסכם שהם זכאים לו.
כאן חשובות הנסיבות. המומחה קובע כי לאחר הפסקת ההתקשרות ביניהם, המשיכו התובעים ועשו שימוש בתכניות אשר גובשו ותוכננו על ידי האדריכלית, וכי בעצם הוציאו אותן לפועל , לאחר ששימשו את האדריכלית הנוספת אליה פנו [ התכנון שבוצע בפועל - ״דומה וכמעט זהה לתכנון של אדריכלית רחל ורשבסקי״]. אפנה לכך שהתובעים בעצם - אינם טוענים כי בגין החלפת האדריכלית נגרם בפועל עיכוב בסיום השיפוץ ; להבדיל - מטענה לגבי הלחץ זמנים שנכנסו אליו בשלהי 2019, בשל התנהלות איטית נטענת של האדריכלית, בשל התחייבות מול קבלן השיפוצים לתחילת מועד בפברואר 2020 [ס' 9 לכתב התביעה].
אזכיר כי מול גרסת התובעים לגבי מה אירע או לא אירע בפגישות אצל יצרן המטבחים, ניצבת גרסת האדריכלית, שמכחישה את מרבית הדברים ורק מאשר יציאה מוקדמת אחרת בהסכמה, לצורך איסוף בתה הקטנה.
נעבור למפה הכספית ופרטי התשלומים. כאשר התקשרו הצדדים בהסכם, שילמו התובעים לנתבעת בשישה תשלומים בכרטיס אשראי כ- 34,000 ש״ח בתוספת מע״מ (קרוב ל-40,000 ₪) . בפועל, קיבלה האדריכלית 19,830 ש״ח בלבד ( היינו - 16,949 בתוספת מע״מ) ; ו כאמור - עצרה וביטלה את זכותה ל פירעון התשלומים העתידיים להם התחייבו התובעים באשראי. האדריכלית קיבלה למעשה כמחצית מהשכר שנקבע בין הצדדים מלכתחילה.
אני מפנה לתשלומים, כי לאור ממצאי וקביעותי לעיל, עולה כי, בעצם, טענת התובעים מכוונת להוצאה (היתרה לשיטתם) שבפועל הוציאו על התכנון האדריכלי של השיפוץ בדירתם - בעקבות החלפת האדריכלית, לעומת – " הרווח" לו זכתה האדריכלית , כשבגין עבודה שהשכר הראוי שלה מצטמצם (על פי קביעת המומחה) לסך של כ-13,600 ש״ח בתוספת מע״מ, שולם לה – בפועל - סך של 16,949 ₪ בתוספת מע"מ (סך כולל של 19,830 ₪). היינו, התובעים מפנים, שהאדריכלית "זוכתה" שלא כנגד עבודה שביצעה בפועל בסך של – לפחות - 3,349 ₪ (בתוספת מע"מ) .
התובע לא הציג קבלות כמה בפועל שילם לאדריכלית הנוספת. רק בטענה בע"פ בעת הדיון נטען כי שולם לאדריכלית הנוספת סך 22,000 ₪ ללא מע"מ [עמ' 2 לפרו'] . אבל, מדובר ב"עדות בעל דין יחידה", ללא סיוע, ומכל מקום אינני מוצא כי ניתן ליתן משקל ל"עדות כבושה" (גרסה שלא נטענת בכתב התביעה) זו. אמנם בשאלות ההבהרה למומחה מפנים התובעים להצעת מחיר בסך 29,000 ₪ בתוספת מע"מ שלכאורה הציגו לו , אך זו לא הוצגה לבית המשפט, ומכל מקום - עדות התובע בבית המשפט מדברת על תשלום – בפועל - לאדריכלית הנוספת בשיעור 22,000 ₪ (בלבד) בתוספת מע"מ. עוד אפנה לכך שעולה מתשובת המומחה שלאלת הבהרה מס' 4 מטעם התובעים כי התמחור בהצעת האדריכלית החדשה עולה על האומדן של מחיר סביר להשלמת עבודת התכנון.
אך גם אם נניח שאכן התובע שילם לאדריכלית הנוספת 29,000 ₪ בתוספת מע"מ (מה שלא הוכח, כאמור), עולה כי התובע שילם על התכנון – בסופו של יום - במקום 34,000 ₪ בתוספת מע"מ - 39,000 ₪ [16,949 + 22,000] בתוספת מע"מ. לשון אחר התובע שילם "ביתר" כ-5,000 ₪ [39,000-34,000] בתוספת מע"מ בגין יוזמתו להחלפת האדריכליות, כאמור; ואילו האדריכלית הפסידה הזדמנות עסקית לקבל סך נוסף של 17,000 ₪ (בתוספת מע"מ) – על החלק של התכנון הסופי , וקיבלה ביתר מעל לשכר ראוי בגין השירות שהספיקה ליתן טרם הפסקת ההתקשרות – סך של 3,349 ₪ בתוספת מע"מ .
ובכן, מאחר שהמומחה לא מצא פגם מהותי בהתנהלות האדריכלית ובטיב עבודתה , ושלא מצאתי הפרת הסכם המזכה בסעד של ביט ול מצד התובעים, אני מוצא כי התוצאה לעיל הינה גם צודקת בנסיבות. ודוק; התובעים אינם זכאים לפיצוי או השבה בגין סיום ההתקשרות בהסכם, שקבעתי שנעשה ביוזמה חד-צדדית של התובעים, וללא זכות שבדין לביטול ההסכם. בכל הקשור לאדריכלית, תוצאה לפיה כנגד הפסד הזדמנות לעסקה על סך 17,000 ₪ בתוספת מע"מ, זוכתה בפחות מ-20% מסכום זה (3,349 ₪), הינה סבירה אף אם נראה בתניה - תנית פיצויים מוסכ מים למול התובעים.
ואסביר; על פי הדין ביטול הסכם ללא זכות כרוך בסיכון שיהווה הפרת הסכם בעצמו המזכה בפיצויים. בענין ע"א 7633/12  קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן , מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ (פורסם; 16.09.2014) נקבע: "אין חולק כי ביטול חוזה הוא אקט דרמטי, הנושא בחובו סיכונים, והדברים יפים במיוחד בביטול חוזה ללא התראה. זאת, באשר אם יימצא כי החוזה בוטל שלא כדין, הצד השולח את הודעת הביטול ייחשב כמפר חוזה, על כל ההשלכות הכרוכות בכך".
על רקע הרגישות של ביטול הסכם שלא על פי זכות שבדין, ותוצאותיה האפשריות, בענייננו בעצם – במהות – תניית פיצויים מוסכמים בשל האופי המיוחד של העסקה למתן שירות אישי, שעניינה : מה קורה במקרה של ביטול ההסכם על ידי המזמין - באופן חד-צדדי, שלא על פי זכות שבדין ? זוהי בעצם תניית פיצויים מוסכמים, שקובעת מראש מה "התשלום" או "הפיצוי" שמשלם מזמין שמבקש להפעיל את זכותו החוזית להתנתק מההתקשרות עם האדריכלית (שלא בגין הפרת הסכם המזכה בזכות ביטול). כפי שיפורט להלן אני מוצא כי מדובר בתניה שהדין ביישומו של חופש החוזים מקנה אפשרות להתקשר בה, ושהיא סבירה - בנסיבות.
הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 היא:
"(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.
(ב) הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.
(ג) לענין סימן זה, סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה והצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים".
הסבירות של תנית פיצויים מוסכמים נבחנת במבחן של החריגה מהיחס הסביר בינה לבין הנזק הצפוי למי שהתניה עומדת לטובתו. המבחן הוא מבחן סבירות אובייקטיבי. במלים אחרות, בית המשפט שואל עצמו, איך היה נוהג אדם סביר בעת כריתת החוזה המסוים בנסיבות שהיו קיימות אז.
בענייננו, הסעיפים בהסכם שקובעים כי המזמין שנסוג מההסכם כבול למה שכבר שילם, הוא סעיף גלוי וברור, וגם טיבו ועוצמתו העונשית ברורה. הואיל והתשלומים בענייננו חולקו לשש –שרירותית ובהיעדר לוח זמנים מפורט ומחייב , התובעים מוחזקים כמי שידעו לאיזה סיכונים הם נכנסים, והסכימו. בבדיקת ההסדר הזה של "שחרור מההסכם" כנגד תשלום חלקי, יש לזכור כי האדריכלית נמצאת ניזוקה מהחופש שהיא מאפשרת למזמין להתנתק מההסכם, ובאופן טבעי מבקשת לה בטיח את עצמה לגבי סכומים שכבר שולמו לה על חשבון עבודתה. האדריכלית מוחזקת כמי שי ש לה הוצאות עסקה בהתקשרות מול לקוח; הוצאות - שהיא זכאית לקבל פיצוי או שיפוי בגינם, במקרה של ביטול חד-צדדי של ההסכם על ידי המזמין . כאמור, 20% מעל לתשלום הרואי בגין העבודה שבוצעה בפועל - הוא סכום סביר שמראש באופן אובייקטיבי ניתן לצפותו כמכסה נזק אפשרי. אין מדובר בתנייה גורפת.
מעבר לצורך, בהערת אגב בנושא משני , אפנה לכך שבחוות דעתו ציין המומחה שאלה ״שלא מן המניין״, שבה לא התבקש לתת את הדעת. וציין; ״ בין הצדדים התעוררה מחלוקת בענין זכויות יוצרים. ענין מורכב זה אינו בין הדברים אליהם נתבקשתי להתייחס. עם זאת אבהיר כי העברת תכנון מיד ליד היא דבר נפוץ ומקובל. בעת העברה כזו, ישנה חשיבות רבה להסכמות בין הצדדים בשאלה- האם מותר ללקוח לעשות שימוש בתכניות של האדריכלית״. על מנת להפיס את דעת הצדדים בעניין, יובהר כי בנסיבות ענייננו זכות היוצרים האישית-מוסרית [ סעיף 4א לפקודת זכויות יוצרים] נשארת של האדריכלית ו/או החברה שבבעלותה, אך זכות השימוש של התובעים ביצירה של הנתבעות (התוכניות שהעבירה האדריכלית לשימוש התובעים) - לצורך שיפוץ ביתם, גם באמצעות אדריכלית נוספת – היא זכותם.
אשר על כן, עולה ממכלול הדברים לעיל כי דין התביעה הנדונה להידחות . בהתחשב בכך ש בענייננו האדריכלית הוטרחה להגיש מטעם הנתבעות כתב הגנה, להתייצב לדיון, לשלם את חלקה בהוצאות המומחה המוסכם, ולסכם בענייננו, אני מוצא כי יש להורות על החזר הוצאות הנתבעות; כך , שבנוסף לשיפוי בגין תשלום סך 2,340 ₪ [2,000 ₪ בתוספת מע"מ] למומחה המכריע, ישופו הנתבעות ב גין הוצאות משפט נוספות בסך של 1,660 ₪. ההוצאות ישולמו לנתבעת 1, שהיא לעמדת הנתבעת 2 – "הנתבעת הנכונה" היחידה, כאמור.
סוף דבר
התביעה נדחית בזאת .
התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת 1 סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט .
הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
5129371
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ג' אדר תשפ"א, 15 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.