הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 3181-04-19

בפני כב' השופט עידו רוזין, שופט בכיר
התובעים:
1.אלדד ויטליה
2.רחל וויטלה

נ ג ד

הנתבעת:
אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ

פסק דין

התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך של 9,240 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות כך שביום 02/03/2019 בשעה 21:45, נתבקשו לרדת ממטוס שהיה אמור להטיסם מיוהנסבורג לת"א ו הם נאלצו לטוס בטיסה חלופית בחלוף כ - 16 שעות.

הנתבעת מודה שהתובעים אכן הורדו מהטיסה, בהנחיית קברניט המטוס, הואיל ולשיטתה עלה חשש שהתובעים אינם בבריאות תקינה, וכן עלה חשש שהם יסכנו את ציבור הנוסעים ב עקבות מחלה מדבקת.

התובעים חולקים בכל תוקף על כך שסבלו מבעיה רפואית כלשהי, ולשיטתם היו רק עייפים, אך בריאים לחלוטין .

במהלך הדיון נשמעו התובעים עצמם, קברניט המטוס מר נדב ברבי, מנהלת שירות הטיסה הגב' הדס כרמון ונציג הנתבעת מר יוסי קורסיה.

אין מחלוקת שהתובעים רכשו מהנתבעת את כרטיס הטיסה בעלות של 16,500 ₪ לשהייה במחלקת עסקים. התובעים נסעו לטיול קבוצתי שבו השתתפו כ – 21 נוס עים. כ מו-כן אין מחלוקת שחלק מחברי הקבוצה חלו. שני נוסעים אחרים אף הקיאו במטוס וסבלו משלשולים וחום.

על פי הוראות הדין רשאי קברניט המטוס להוריד נוסע מטיסה, בין היתר בשל טעמי ביטחון, בשל מצב בריאותו של הנוסע, או בשל חשש לפגיעה בבטיחות הטיסה.

השאלות שבמחלוקת הן כדלקמן:

א. האם ההחלטה על הורדתם של התובעים מהמטוס התבססה על מידע רפואי מספק המעיד על קיומו של חשש שהתובעים סבלו ממחלה והם עשויים להדביק אחרים במחלה.

ב. האם התובעים זכאים לפיצוי בעקבות היחס שקבלו מעובדי הנתבעת עת התבקשו לרדת מהמטוס.

ג. שאלת הנזק.

ביחס למחלוקת הראשונה – בשאלה הרפואית – סבורני שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שההחלטה על הורדתם של התובעים מהמטוס התבססה על מידע רפואי מספק. בפני ביהמ"ש לא הוצג כל מסמך רפואי אשר היה בפני קברניט המטוס בעת שהחליט על הורדת התובעים מהמטוס. ההחלטה התקבלה ככל הנראה על מידע שהועבר בע"פ, בין פרמדיקים שבדקו את התובעים לבין קברניט המטוס , שהוא בגדר של עדות שמיעה. אין מחלוקת שאותם פרמדיקים שבדקו את התובעים במשך כשעה וחצי ערכו לתובעים בדיקות שונות , בין הייתר, בדיקת חום, לחץ דם ריאות וכליות. סבורני שאין כל סיבה שלא להציג בפני בית המשפט תרשומת לגבי הבדיקות שנערכו ותוצאותיהם. משהנתבעת לא הציגה בפני ביהמ"ש את התוצאות של הבדיקות הרפואיות שנערכו לתובעים, הרי שאי הצגת הראיות (תוצאות הבדיקות) יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להציג את הראיות. מעבר לכך, גרסת התובעים מהימנה בעיני לפיה לא נמצאו ליקויים באף אחת מהבדיקות הנ"ל, היינו במעמד ביצוע הבדיקות התובעים לא סבלו מחום, ייתר לחץ דם וכיוצ"ב.

אומנם ההחלטה על הורדת התובעים התלוותה גם בייעוץ טלפוני מרופא שהיה בישראל, אולם אין מחלוקת ש הרופא מישראל לא בדק את התובעים וגם לא העיד במשפט. הקברניט לא הסתיר את העובדה שההחלטה על הורדת התובעים מהמטוס התקבלה בתקופה בה חלו אחרים במחלת חצבת, וייתכן והדבר השפיע על מקבל ההחלטה שכן, היתה באותה תקופה בהלה ולחץ ממחלת החצבת.

עת הורד ו התובעים מהמטוס , הנתבעת הלינה א ותם בבית מלון הסמוך לשדה התעופה ובחל וף כ- 16 שעות הסדירה הנתבעת לתובעים טיסה חלופית לישראל, באמצעות חברת אתיופיאן איירליינס, שכללה עצירה באדיס אבבה. כאמור, ממועד הורדתם של התובעים מהמטוס ועד למועד עלייתם של התובעים לטיסה החלופית (בחלוף כ – 16 שעות) לא נערכה לתובעים כל בדיקה רפואית נוספת. ביהמ"ש חזר ושאל את נציגי הנתבעת , אם נכונה הטענה כי התובעים לא היו כשירים מבחינה רפואית לטוס בטיסה המקורית, כיצד הנתבעת יזמה את הטסתם בטיסה החלופית, בחלוף 16 שעות, מבלי שבדקה את כשירותם רפואית. לשאלה זו לא נתקבלה כל תשובה עניינית. הרושם שנותר בידי בית המשפט הוא כי מלכתחילה עלה ספק בדבר הצורך של הורדת התובעים מהטיסה המקורית, שכן אם באמת התובעים היו חולים, לא היה צריך לאפשר להם לטוס בטיסה החלופית, מבלי שהציגו אישור רפואי מתאים.

כאמור, התובעים לא נבדקו בזמן אמת על ידי רופא (אלא על ידי פרמדיק בלבד) ולא הוצג בפני ביהמ"ש כל מסמך רפואי שנערך לתובעים מזמן הבדיקה. סיכומו של דבר – ביחס למחלוקת הראשונה נראה כי התובעים הורדו מהמטוס משיקולים של "זהירות יתר" והנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהיה צורך בהורדת התובעים מהמטוס בשל מצבם הבריאותי.
ביחס למחלוקת השנייה – האם התובעים זכאים לפיצוי בעקבות היחס שהתקבל מעובדי הנתבעת עת התבקשו לרדת מהמטוס – סבורני שיש לקבל את עמדת התובעים גם בסוגיה זו. התובעים שהם אנשים מבוגרים, התובעים בני 75 ו – 78 שנים. התובעת מס' 2 העידה כי "נפגעתי בעיקר מהיחס מהורדה מהמטוס, גם אם התקבלה החלטה רפואית שגויה אפשר היה להתייחס אלינו בצורה מכובדת יותר. נאמר לנו 'תרדו ומייד אני לא רוצה אתכם בטיסה שלי'. מי שאמר זה הקברניט".

אומנם, גם התובעים התבטאו כלפי נציגי הנתבעת באמירות פוגעניות, ואולם לאחר שביהמ"ש בחן את השיח שהתקיים בזמן אמת בין הצדדים , ביהמ"ש הגיע למסקנה שראוי היה להתייחס לתובעים , שהם אנשים מבוגרים בני 75 ו – 78 שנים, באופן מכובד יותר. אין לשלול אפשרות שהתביעה הוגשה בעיקר בגלל היחס לו זכו התובעים.

ביחס למחלוקת השלישית – בשאלת הנזק – טוענים התובעים כי כל אחד מהם זכאי לפיצוי בסך של 3,120 ₪ בהתאם לסעיף 3(א)(4) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "החוק") (כמפורט בסעיפים 18 ו – 19 לכתב התביעה ) ו בנוסף הם זכאים לקבל פיצוי לדוגמה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי שהמקרה מצדיק מתן פיצוי לדוגמה. קברניט המטוס הפעיל שיקול דעת בזמן אמת בהסתמך על מידע שקיבל מהפרמדיקים אודות החשש ממחלה מדבקת, תוך שהביא בחשבון שחברים אחרים, בקבוצות המטיילים עם התובעים , חלו והקיאו במטוס. על אף שמתברר בדיעבד שהתובעים לא היו חולים, נראה שהחלטת הקברניט התקבלה משיקולי זהירות יתר , כדי לשמור על בריאות ייתר הנוסעים במטוס ומתוך הגנה על בריאות התובעים עצמם.

בבואו של ביהמ"ש לפסוק פיצוי, ביהמ"ש הביא בחשבון את כל הטענות שנטענו בפניו, לרבות הדאגה של הנתבעת לספק לתובעים מלון בזמן ההמתנה לטיסה החלופית שיצאה כאמור בחלוף 16 שעות.

בשים לב לכל הנסיבות שהובאו בפני, מצאתי לפסוק לכל אחד מהתובעים פיצוי בשיעור שנקבע בתוספת הראשונה לחוק בסך של 3,120 ₪ ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

לפיכך, ומכל המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום כולל של 6,490 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 21 ימים ממועד מתן פסק הדין שאחרת יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן להגיש בקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, 24 יולי 2019, בהעדר הצדדים.