הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 27659-02-18

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

דב און

נגד

הנתבעים:

1.אנה מישל (ניתן פסק-דין)
2.ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית על סך של 7,500 ₪, שעניינה בתאונת דרכים.

רקע ובתמצית טענות הצדדים

על מנת לסבר את האוזן, התובע מר דב און נהג ברכבו (להלן: " התובע", "רכב התובע", בהתאמה), והגיש תביעתו כנגד הנתבעות - נתבעת 1, שהינה הנהגת ברכב המבוטח אצל הנתבעת 2, ובבעלות זו האחרונה (להלן: " נתבעת 1", "נתבעת 2", "רכב הנתבעות", בהתאמה).

לשיטת התובע, ביום 31.03.2017 התרחשה התאונה (להלן: "התאונה"), עת נתבעת 1 פגעה ברכבו, מאחור.

התובע ציין בכתב תביעתו כי רכב הנתבעת 1 מבוטח אצל שלמה סיקיסט ליסינג, וכתב התביעה הופנה אליה, אל נתבעת 2, אך יצוין כי שלמה רכב בע"מ התגוננה אל מול התביעה, ואף הגישה תביעה שכנגד על סך של 6,831 ש"ח , בו ציינה כי רכב הנתבעת בבעלותה, ולא הכחישה את דבר היותה מבטחת, מכאן שיש לראותה כמבטחת.

מנגד, טענו הנתבעות במסגרת כתב הגנתן, לגופו של עניין - כי התובע חסם את נתיב התנועה, והפריע לתנועה, ומכאן חבותו.

על מנת שלא נמצא חסרים, ביום 24.07.2018 התקיים דיון בפני כב' השופט רז נבון. במעמד הדיון, התייצב נציג נתבעת 2, לא הייתה התייצבות מטעם נתבעת 1, ונטען על ידי נציג נתבעת 2, כי כתב ההגנה הוגש גם בשם נתבעת 1, שהתקיימה שיחה ביניהם, ביום 09.07.2018, ושבנוסף, ביום 19.07.2018 נתבעת 1 תוזכרה אודות הדיון. בסופו של דבר השופט נבון דחה את הדיון.
ביום 13.09.2018 התקיים דיון נוסף בפני כב' השופט נבון, בו ניתן פסק דין כנגד הנתבעות, בגין אי התייצבותן.

לאור האמור, הוגשה בקשה מטעם נתבעת 2 לביטול פסק הדין, וניתנה החלטה לפיה פסק הדין יבוטל אך בעניינה של נתבעת 2, ופסק הדין כנגד נתבעת 1 נותר על כנו.

הדיון בעניינה של נתבעת 2 נקבע בפניי, ובמעמד הדיון ביקש נציג הנתבעת 2 להורות על מחיקת התביעה שכנגד, ונענתי לבקשתו.

בנוגע להליך שנותר בפניי, העלתה נתבעת 2 טענה, לראשונה, כי נתבעת 1 אינה משתפת עמה פעולה.

מנגד, התובע מבקש לחייב את נתבעת 2. לשיטתו, הנתבעת 1 פגעה ברכבו, מאחור, ויש לחייב את המבטחת של הנתבעת 1, ולדחות את טענת ההתנערות מהתחייבות של נתבעת 2.

דיון והכרעה

אין חולק כי ניתן פסק דין כנגד הנתבעת 1, והוא עומד בעינו.

השאלה הדורשת הכרעה – האם יש לחייב את נתבעת 2, בגין התאונה, או שמא היא פטורה מהטעם שנתבעת 1, אינה משתפת עמה פעולה, כנטען.

אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי לחייב את נתבעת 2, ולהלן נימוקיי בתמצית.

בקליפת אגוז, סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 , יוצר יריבות ישירה בין הניזוק (הצד השלישי), לבין מבטחת המזיק, וקובע כ י הצד השלישי זכאי לפיצוי ישירות מאת מבטחת המזיק.

פסק הדין המנחה בנושא הוא בר"ע (מחוזי י-ם) 2180/06 סתי נ' איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ (13.3.2007) (להלן – "עניין סתי") [פורסם בנבו] , שם נקבע:
"כדי לפטור עצמו מחבות או כדי להפחית את חבותו, המבטח נדרש להוכיח ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה".

וכן, ס' 24 לחוק חוזה הביטוח הוא זה העוסק בזכויות המוקנות לחברת הביטוח מקום בו המבוטח לא ממלא אחר החיובים להם הוא מחויב , בהתאם להוראות ס' 22 ו – 23 לחוק, וזו לשון הס':
"(א) לא קוימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה ; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:
(1) החובה לא קוימה או קוימה באיחור מסיבות מוצדקות;
(2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.
(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר".

השאלה עליה יש ליתן מענה הינה - האם חבה נתבעת 2, כמבטחת כלפי המוטב מכוח הפוליסה שהוצאה על ידה, מקום בו המבוטח ת אינ ה משת פת עמה פעולה, ואינ ה מאפשר ת למבטחת לברר נסיבות התאונה וחבותה בהתאם, או שמא אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח ת מפקיע תוקף הפוליסה גם כלפי המוטב .

בפסק הדין ת.א 13010/05 פתאל תמי נ' נימני אורן ואח' ( ת"א , שלום , 2005 ) [פורסם בנבו] עמודים 5-6 נאמר :
"..." בבחירה בין העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין על פיו יש לשאוף שלא יוותר הניזוק ללא פיצוי, לבין הטלת אחריות על מבטחת שלא יכולה להתגונן כראוי עקב אי שיתוף פעולה מצד מבוטחה - שיקולי מדיניות מטים את הכף לעבר הדאגה לפיצוי הניזוק, וזאת מהשיקולים הבאים:
1. הנתבעת כחברת ביטוח היא מפזרת הנזק הטובה יותר, במקרים בהם מדובר בתובע פרטי .
מכוח העיקרון הבסיסי בדיני הנזיקין שלא יוותר ניזוק ללא פיצוי .
לחברת הביטוח יש את פרטי המבוטח, ולכן יכולה ביתר קלות ליצור קשר עם מבוטחה מאשר צד ג' .
אכן אין הדעת נוחה ממצב בו מבטח אינו יכול להתגונן בפני טענות המועלות כנגדו עקב אי שיתוף פעולה מצד המבוטח, אך אין זה מתקבל על הדעת שבמקרים אלו, יוותר הניזוק ללא פיצוי.
מכוח השיקולים לעיל, מן הראוי שגם במקרים בהם אין שיתוף פעולה מצד מבוטחה, תשא המבטחת בנזק שנגרם לצד ג' על ידי הרכב המבוטח, במקרים בהם עמד צד ג' בנטל להוכיח גרסתו באשר לאחריות לגרם התאונה...".

כמו כן, בעניין רע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם מצליח , פ"ד מט ( 3) 265 בפסקה 2 נאמר מפי כב' השופט קדמי:
"…אין הצדקה לפטור את המבטח מוציא הפוליסה ממחויבותו, כלפי ניזוק צד שלישי, בשל " טענות " חיצוניות לפוליסה, שיש לו כלפי המבוטח רוכש הפוליסה, שאלה אינן " נוגעות " לניזוק ואינן מעניינו. הכלל הוא, שעם כניסתה לתוקף של פוליסת ביטוח לטובת ניזוק צד שלישי, שוב אין זכויותיו של הניזוק כלפי המבטח כפופות למערכת היחסים שבין האחרון לבין המבוטח…".
בענייננו, נתבעת 1 מסרה גרסה לנתבעת 2, כתב הגנה הוגש על ידי שתי הנתבעות יחד , כמקשה אחת, ואף נציג הנתבעת 2 ציין בפני כב' השופט נבון כי יצר קשר עם נתבעת 1, כפי שהדברים מצאו ביטויים לעיל.

מהאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי נתבעת 2 זכתה לשיתוף פעולה ממבוטחה , בכדי לברר נסיבות התאונה וחבותה בהתאם, כך שלא נשללה חבותה של המבטחת כלפי המוטב.

יודגש, סעיף 24 לחוק אי נו קובע פטור מלא שיינתן למבטחת מקום בו היא לא זוכה לשיתוף פעולה מצד המבוטח, כי אם להפחתת שיעור תגמולי הביטוח שעליה לשלם (וראה לעניין זה למשל פסה"ד בעניין ראה ת.א 39404/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (ת"א, שלום, 1998 ) [פורסם בנבו]

לא זו אף זו, לא נעלם מעיני כי נתבעת 1, לא ערערה ולא ביקש ה לבטל את פסק הדין שניתן נגד ה. לטעמי, הדבר מלמד כי הלכה למעשה, היא מקבלת את פסק הדין, ואת אחריותה לתאונה.

ועוד, נתבעת 2 לא שכנעה בדבר פעילות מספקת וסבירה מול המבוטחת שלה , וטענה בדבר אי שיתוף פעולה, בלשון רפה.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, הנני לקבל את התביעה כנגד נתבע 2, במלואה.

נתבעת 2 תשלם לתובע סך של 7,500 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הכשת התביעה, ועד התשלום בפועל. כמו כן, נתבעת 2, תישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 ימים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ט, 21 יולי 2019, בהעדר הצדדים.