הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 25894-04-19

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

שמואל כהנא-שפירא

נגד

הנתבע:

אדי מועדד

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים.

פתח דבר
עסקינן תביעה כספית אשר הוגשה ביום 11.04.19 על סך 30,933 ₪. התביעה הוגשה בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 23.03.19.
מדובר בתאונת דרכים שהתרחשה בכביש 1 לכיוון ירושלים. אין חולק כי אירעה התאונה וכי הנתבע פגע מאחור ברכב התובע. המחלוקת הינה לעניין גובה הנזק שנגרם לרכב התובע.

הצדדים
שמואל כהנא-שפירא (להלן: "התובע") הינו הבעלים ונהג הרכב הנושא לוחית רישוי 8802338 במועד הרלוונטי לתביעה זו.
אדי מועדד (להלן: "הנתבע") הינו נהג רכב הפוגע המעורב בתאונה.

תמצית טענות הצדדים
ביום 23.03.19 התובע נהג ברכבו בכביש 1 לכיוון ירושלים לביתו שבקרית גת. סמוך לשער הגיא, התובע האט את רכבו עד לכדי עצירה בעת הגעתו לפקק תנועה. לטענתו, לפתע, הגיח רכב הנתבע במהירות, התנגש ברכבו מאח ור בחוזקה, הרכב נהדף קדימה, ונגרם נזק בחלקו האחורי של הרכב.

לפי הערכת שמאי שצורפה לכתב התביעה עלות החלפת ותיקון חלקי הרכב עומדת על סך של 26,094 ₪. הנזק בגין ירידת ערך הרכב הוערך בסך של 2,931 ₪. עלות שכר טרחת השמאי עומדת על סך של 1,600 ₪.

יודגש, כי על פי חוות הדעת השמאית, כל החלקים שהוחלפו ברכב הנפגע הינם חלקים מקוריים וחדשים. לגבי דלת המטען האחורית, נערך חיפוש (באמצעות אתר קאר פארט) אצל גורמים רבים על מנת להשיג דלת מטען חלופית, אולם לא אותר חלק זה במלאי, ולכן גם דלת המטען הוחלפה בחלק מקורי וחדש. עלות דלת המטען 6 ,482.40 ₪ בצירוף מע"מ.

התובע צירף לכתב התביעה חשבונית שלפיה שילם עבור עלות תיקון הרכב סך של 26,095 ₪.

הנתבע אישר כי פגע מאחור ברכב התובע. לטענתו, מדובר בפגיעה קלה והנזקים המופיעים בכתב התביעה בהתאם לחוות הדעת השמאית הם מופרזים, בשיעור בלתי סביר של 25% לערך משווי הרכב העומד על 117,253 ₪, זאת לפי חוות דעת השמאי. בפועל, לא נגרמה לרכב התובע כל פגיעה חיצונית ניכרת לעין (ראה פרוטוקול דיון מיום 30.10.19, עמ' 2, שורות 2-4).

זאת ועוד, הנתבע טען כי צילומי רכב התובע מלמדים על גרימת נזק קל בלבד, נזק שנאות לתקן ע"י איש מטעמו, אך התובע סירב (ראה פרוטוקול דיון מיום 30.10.19, עמ' 1, שורות 25-28). הנתבע אף ציין כי לפי כתב התביעה עצמו הנזק הוערך בתחילה על ידי בעל מוסך בסכום של 11,000 ₪ לערך (לא כולל עבודה וחלקים פנימיים שלא ידוע אם נפגעו).

הנתבע חלק על חוות הדעת השמאית, וטען כי שמאות מטעם המוסך המתקן את הרכב אינה יכולה להיחשב כאובייקטיבית, שכן למוסך יש אינטרס מובהק להגדלת סכום הנזקים שנגרמו לרכב התובע.

ביום 22.7.19 התקיים דיון שבו ניתנה לנתבע אפשרות להמציא חוות דעת שמאית מטעמו על מנת שיהיה באפשרותו לסתור את חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע, ובהתאם נ קבע מועד דיון נוסף בתובענה.

ביום 04.08.19 הנתבע הודיע לבית המשפט כי אין בכוונתו להגיש חוות דעת נגדית.

ביום 27.10.19 הודיע הנתבע לבית המשפט כי הוא מוותר על חקירה נגדית של השמאי מטעם התובע, בשל שיקולים כלכליים.

ביום 30.10.19 התקיים דיון הוכחות שבו הצדדים העידו ונחקרו ובנוסף, התובע הציג סרט וידיאו שצולם ממצלמה המותקנת ברכבו בעת התרחשות התאונה (להלן: "סרט הוידיאו").

דיון והכרעה
הנתבע אישר שפגע ברכב התובע מאחור, אישורו זה עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות שלפני, קרי מוקדי הנזק בחלקו האחורי של רכב הנפגע, חוות הדעת השמאית וסרט וידיאו שצולם בעת התרחשות התאונה והוצג במהלך הדיון.

עם זאת, טען הנתבע כי נסע במהירות סבירה כ-40-50 קמ"ש ואף בהתקרבו לרכב התובע נהג במהירות של 10 קמ"ש ולכן מדובר בפגיעה קלה. כמו כן לגישתו, התובע לחץ על הברקס בפתאומיות (פרוטוקול דיון מיום 30.10.19, עמ' 1, שורה 1 6). לא קיבלתי עדות זו של הנתבע, אשר לא הועלתה בכתב ההגנה מטעמו, והיא בגדר עדות כבושה. אוסיף כי מסרט הוידיאו שהוצג במהלך הדיון ניתן להבחין בעוצמת הפגיעה ברכב התובע, אשר נהדף קדימה, על אף שמדובר במיניוואן.

הסיטואציה שלפנינו הינה שני כלי רכב הנוסעים להם זה אחר זה בכביש, ולפתע, פוגע הרכב שנוסע מאחור עם חזיתו, בחלקו האחורי של הרכב שלפניו. על פניו, נסיעה זהירה, תוך מתן תשומת לב לתנועה בכביש, ושמירה על מרחק ראוי מן הרכב שלפניו לא הייתה צריכה להסתיים בתאונה (ע"פ (ת"א) 38835-08-16‏ רונן מירז נ' מדינת ישראל, עמ' 12 (05.07.17).

ראוי לעניין זה להביא את תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, הקובעת כי: "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

לפיכך, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

לעניין גובה הנזק: התובע הוכיח את נזקיו באמצעות חוות דעת שמאית. בהתאם לחוות הדעת נגרם לרכב התובע נזק בסך של 26,094 ₪ וכן ירידת ערך בסך 2,931 ₪ והוא אף צירף חשבון שכר טרחה בסך של 1,600 ₪.

הנתבע וויתר על זימון השמאי לחקירה, ונמנע מלהביא חוות דעת שמאית מטעמו על מנת לסתור את חוות דעת ה שמאי שהוגשה מטעם התובע, ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. לבית המשפט אין ידע מקצועי על מנת לקבוע כי לא נדרש היה לתקן את הרכב באופן שצוין על ידי השמאי.

כל החלקים שהוחלפו ברכב התובע הינם חלקים מקוריים שניתן להניח כי הינם יקרים יותר מחלקים תחליפיים או משומשים.
תאריך הרישום של רכב התובע הוא 26.7.16, ומכאן שבעת התאונה חלפו למעלה משנתיים ממועד רישומו ברישיון הרכב. בתקנה 10 של תקנות הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (ניהול יומן ורישום בו, דיווח על גניבת חלק והגבלת השימוש בחלקי רכב), תשס"ז-2007, נקבע כדלקמן: "לא יתקין אדם חלק משומש ברכב שניזוק וטרם חלפו שנתיים ממועד רישומו ברישיון רכב." מכאן עולה כי ברכב התובע ניתן היה להתקין חלקים משומשים או תחליפיים.
בע"א 646/77 לוי נ' אברהם, נקבע מפי כבוד השופט אשר כדלקמן:
משנפגעה המכונית זכאי המערער להוצאות תיקון אך אינו יכול לדרוש, כדבר מובן מאליו, שהחלקים הבלויים יוחלפו בחלקים חדשים דווקא. לכן, אם סבר המערער שמן הנמנע הוא למצוא בשוק חלקים משומשים חייב היה להביא ראיות לתמיכה בתביעתו לחלקים חדשים. לבית-המשפט אין ידיעה שיפוטית בדבר הימצאות חלפים מסוג זה או אחר בשוק המקומי, ובהעדר ראיות פוזיטיביות רשאי היה השופט המלומד לעיין בחוות-דעתם של המומחים ולהסיק מתוכם מה שהסיק (ראה דברי השופט ברנזון במקרה דומה במקצת שנדון ב-ע"א 198/69, [1], בע' 687).
התובע הוכיח במידה המניחה את הדעת כי בעת תיקון הרכב לא ניתן היה להשיג דלת מטען אחורית משומשת. עם זאת, הוא נמנע מלהביא כל ראיה או הסבר מדוע שאר החלקים שהותקנו ברכב היו מקוריים ולא תחליפיים או משומשים. כגון, מגן אחורי תחתון, מגן אחורי חיצוני, מגן פנימי אחורי. התובע היה זכאי כי המצב יושב לקדמותו, אך ברכב המשומש הותקנו חלקים חדשים ומקוריים. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי התובע זכאי לקבל פיצוי נוסף בגין ירידת ערך, ודי בפיצוי העודף שקיבל כאמור בגין חלקים מקוריים.
במקביל, יש מקום לאשר ולפסוק בהתאם לחוות דעת השמאי לעניין תיקון הנזקים.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע סך של 27,694 ₪.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסך של 300 ₪.

הסכום הכולל בסך של 27,994 ₪ ישולם לתובע על ידי הנתבע בתוך 30 ימים מהיום.

ככל שהנתבע לא ישלם לתובע את הסכום הכולל בסך של 27,994 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תש"פ, 07 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.