הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 25089-06-19

לפני כבוד הרשם בכיר אריה דורני-דורון

התובעים:

1.ולדימיר פובזנר
2.מיכאל פובזנר

נגד

הנתבעת:

מי אביבים 2010 בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה להשבת כספים בגין חיובי יתר עבור מים בסכום כולל של 33,000 ₪.
טענות התובעים

החל משנת 2006, לאורך 12 שנים, מקבלים התובעים חיובי מים שאינם נכונים, הן בשל מד מים שאינו תקין, הן מפני שלא עודכנה הטבת תעריפים שזכאי לה התובע מיום 01/07/2012 והן בשל דליפות שחויבו בגינן.

בשל החיובים הגבוהים הוטלו עיקולים על חשבונות התובעים.
טענות הנתבעת

חברת מי אביבים הוקמה בינואר 2010, והחיובים עד לחודש זה הינם של עיריית תל אביב. ביום 22/02/2010 הוחלף מד המים של התובעים במד תקין וכן בוצע זיכוי של כ- 400 ₪.

הטענות לחיובים עד לשנת 2012, דינם להידחות בשל התיישנות.

בינואר 2014, עודכנה לתובעים ההטבה בתעריף מוזל ל- 14 קו"ב הראשונים, בהתאם לרשימה שקיבלה מאת רשות המים. התובע לא הציג אף ראיה או מסמך המעידים על קבלת ההטבה לפני מועד זה, קרי משנת 2012. התובע קיבל הסבר בשפתו על אופן קבלת ההטבה.

ישנם חיובים השייכים לצריכה משותפת של כלל הבניין כמו השקיה ושטיפת מדרגות, אם ישנה נזילה בצנרת המשותפת, על הדיירים לדווח לנתבעת וזו בוחנת האם מדובר בנזילה ומזכה במידת הצורך . במקרה דנן, לא ד יווחו הדיירים וגם לא התובעים, על נזילות או חיובים גבוהים מהרגיל בכל התקופה מושא התביעה.

התובעים כאות מחאה, לא שילמו את חשבונות המים ובשל כך הוטלו על חשבונותיהם עיקולים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במובא בפניי, ולנוכח גרסאות הצדדים, הסתברות במאזן בדין האזרחי, העדויות, היבטים ראייתיים, ובמכלול השיקולים והטענות, אני קובע כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

התיישנות ושיהוי :

התקופה מושא התביעה היא משנת 2006 ועד שנת 2018. מדובר בתביעה כללית בטענותיה, הלוקה בהתיישנות ובשיהוי רב (ס' 5ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958). בגין עילות אלו היה מקום לדחות התביעה על הסף, אלא שבית המשפט ביקש בנסיבות היות התובעים בלתי מיוצגים לברר טיבה של התביעה במסגרת הדיון , ושוב מצא כי ההתיישנות והשיהוי הרב מצדיקים דחיית התביעה גם לגופן של הטענות .

התובע ולדימיר האב הוא שייצג את התובעים ברובו ככולו של הדיון, לא הצליח לעמוד ברף הראיות הנדרש לצורך הוכחת תביעתו בשום רכיב ממנה וככל שנשאל למסמכים ולדיוק לא עמד ברף הראיות וענה תשובות שאינן מאפשרות, גם לא בדיקה יסודית מק צועית לצורך בחינת טענותיו לאשורן (פרוטוקול דיון מיום 12/12/2019, עמ' 2, ש' 24-25).

גם ולו לא היה בית המשפט דוחה התביעה מטעמים אלה, והיה בשיהוי זה כדי להעמיד משקל הראיות לטובת הנתבעת , ולא עלה בידי התובע לבסס ראיותיו בדבר הזכות להשבה כלשהי כפי שיבואר להלן .

אי עמידה ברף הראיות הנדרש ונזק ראייתי :

התובע לא צירף כל חוות דעת מומחה או כל אסמכתא בדבר התעלמות מהודעות וחריגות הנופלות לפתחה של הנתבעת לפני מועד מכתב בא כוחו מ 2018 והתשובה לו על ידי הנתבעת עניינית . לאורך כל השנים לא פעל על פי דין , לא השיג כדין , לא הוכיח עילה לביטול חיוב ולא סיבה של ממש לביטול הליך ההוצאה לפועל בסופו של יום ברבות השנים .גם ולו יצויר כי הייתה חריגה של מים כתוצאה מכשל במערכת צנרת המים הפרטית כיצד ניתן היה לברר היום את סיבתה את היקפה את האחריות בהקשרה ועוד . גם ולו הייתה בעיה במערכת ה מים בצנרת המשותפת לא הובאה נציגות הבית המשותף , לא הובא כל גורם מקצועי בבית המשותף במועד סביר, ולפיכך לא יכול התובע לטעון רטרואקטיבית לדבריו בדיון 20 שנה לאחור כל שעל דעתו.

התובע גרם לנזק ראייתי משמעותי לאחר שנים כה רבות, כך שגם הנתבעת אינה יכולה היום לבדוק את תקינות מערכות המים או הסיבות לתשלומים כאלו ואחרים רטרואקטיבית (פרוטוקול דיון, עמ' 1, ש' 24-25, 28-29 וכן עמ' 2, ש' 1-2). גם אם הייתה איזה סיבה שהייתה אמורה לזכות בתשלום השבה, הרי שלא ניתן לב דוק אם מדובר בהוצאה של הרכוש המשותף או בתקלת נזילה בצנרת הבניין או בצנרת הפרטית. התובע מבקש להסתמך על בדיקה שבוצעה מ22.10.10 ועל פיה תוקן חיוב מים כדין . ככל שלא היה מבוצע התיקון הרי שחלפו שוב מעל 7 שנים .

הזכות להטבה :

קיבלתי את עדותה של נציגת הנתבעת והתרשמתי שהתובע קיבל הסבר מפורט בשפתו, על החוק, על זכויותיו ודרך יישומה של ההטבה שניתנה לו כדין. שוב עושה התובע שימוש שגוי באמור במסמך שכן הזכות רטרואקטיבית להטבה הינה כפוף ליום הזכאות התקבל מרשות המים וזו כאמור ובמפורש מ2014 ולא מ2012. והתרשמתי מעדות נציגת הנתבעת ש הוסבר לו היטב התעריף המדרגי בהתאם לרכיבים, כפי שכתובים בדף החיוב. גם בית המשפט עשה ניסיון להסביר לתובע חוסריו הראייתיים, ואופן היישום החוקי של ההנחה בעזרת המתורגמן מטעם התובע (פרוטוקול דיון, עמ' 5, ש' 11-13). למרות זאת, התובע היה סבור כי מגיע ה לו השבת כספים בפועל ולא חיוב על פי חישוב מדרגי כחוק . כך חשב וטעות בידו.

במסגרת הדיון התברר, שהנתבעת ביצעה את הזיכוי הנדרש בהתאם לחוק, דהיינו בדרך של חיוב מופחת בהתאם למועד הזכות כפי שנקבעה בדין משנת 2014 ואין מקום לחייבה מעבר לכך . לא הוצגה כל אסמכתא לזכות מוכרת ממועד אחר מוקדם יותר לא לנתבעת ולא בפני בית המשפט .

בית המשפט אינו מתיר הרחבת חזית מעבר לאמור בכתב התביעה, ולמרות שנעשה מאמץ להסביר לתובע, גם ע"י המתורגמן, כי אין בידו ממש כדי להביא להשבת כספים, התובע עמד על דעתו ללא כל תמיכת טענותיו בראיות. כאמור מכתב במכתב מ2018 הושב במכתבי הנתבעת לגופן של טענות .

התובע לא הביא כל ראיה מקצועית מכל סוג שהוא, בין אם חשבונאית ובין אם מקצועית בתחום האינסטלציה, כדי להוכיח זכות כלשהי להשבה, וגם בדיון עצמו ניכר כי תביעתו אינה מבוססת דיי צורכה. זאת, מלבד היבטים דיוניים, המצדיקים את דחיית התביעה, אף ללא כניסה לגופן של טענות.

התובע לא מיצה כל זכות להשיג על חיובי המים במועד בפני כל גורם מנהלי במסלול המיועד לכך על פי דין לא ברמה המוניציפאלית ולא ברמה הארצית בהתאם לסעיף 43 ( א ) לכללי תאגידי מים וביוב ( אמות מידה לשירות ) התשע"א – 2011 וסעיף 53 לפיו ניתן היה להשיג על מסקנת הבדיקה לרשות הממשלתית למים וביוב. לא בכדי המחוקק יצר במספר תחומים ייחודיים מסלול בדיקה והשגה ייחודי מנהלי וזאת כדי שתעריפי בדיקת חודש זה או אחר של חיוב מים של מיליוני אזרחים ימוצו בהליך מיוחד נקודתי ייעודי . התובע לא עשה כל שימוש בהליך זה לא במועד ולא בכלל. לתובע היו הכלים לפנות לגורמי עזר בזמן . השיהוי הרב מונע גם מהם לפעול עבורו בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בחוק לעניין זה .

בית המשפט עשה כל שניתן כדי לנסות לדלות באופן מסודר את טענותיו של התובע עצמו, אולם גם לזאת נדרש התובע לזמן רב בדיון, כדי לתור אחר מסמכים ותשובות לשאלות בית המשפט.

בית המשפט הציע לתובע לדחות את תביעתו ללא צו להוצאות, התובע סירב. אולם, בנסיבות בהן מדובר במי שאיננו בקיא בכללים ואיננו מיוצג ונדרש זמן לא מבוטל להסביר לשכנע ולתקשר עם התובע, נמלך בית המשפט מלהורות על פסיקת הוצאות תוך גילוי הבנה ל קושי של התובע ובנו לפעול נכון משפטית בזמן אמת ולאורך התקופה רבת השנים , ונוכח התקשורת הלקויה של התובע עם נציגי הרשות גם היום .
לאור האמור הריני מורה בזה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

אין באמור כדי למנוע מהתובע לפעול בכל הנוגע לחיוב שגוי או לתקלות ונזילות מים או כל חיוב חריג בראיות ועל פי דין מכאן ואילך , תוך מיצוי כללי ההשגה במועד .

זכות להגיש בקשת רשות לערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה .
ניתן היום, ז' טבת תש"פ, 04 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.