הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 24784-03-21

לפני כבוד הרשם בכיר מיכאל שמפל

התובעת:

יעל טפירו אפרתי

נגד

הנתבעת:
אלקטרה השקעות (1998) בע"מ - 512 649146

פסק דין

בבסיס התביעה מונחת טענת התובעת לאיחור במסירת דירה אותה רכשה מהנתבעת - איחור המזכה אותה, לטענתה, בפיצוי מכח חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר"). התביעה הועמדה על סך 27,120 ₪. כפי שיפורט להלן, הנתבעת דוחה את טענות התובעת.

עיקרי טענות התובעת בכתב התביעה

ביום 31/12/2019 בין התובעת לבין הנתבעת נחתם הסכם לרכישת דירת ארבעה חדרים ברעננה (הסכם שצורף כנספח ב' לכתב התביעה) , לפיו מועד המסירה הצפוי שלה הוא ביום 30/4/2020 (סעיף 4 לנספח א' להסכם).
ביום 19/3/2020 התובעת פנתה ביוזמתה לנתבעת והתעניינה באשר למועד המסירה הצפוי והאם אכן עדיין מדובר ביום 30/4/2020 כאמור בהסכם. פניה יזומה זו נעשתה, לטענת התובעת, על מנת להיערך לביצוע התשלום האחרון, אשר אמור היה להתבצע באמצעות כספי משכנתא. הנתבעת השיבה מיידית לפנייתה האמורה של התובע ת, כי הדירה אכן אמורה להימסר בסוף חודש אפריל 2020.
סוף חודש אפריל הגיע, והדירה לא נמסרה לידי התובעת . במהלך חודש יוני 2020 (ובשים לב לקצב התקדמות העבודות בדירה) שבה התובעת ופנתה לנתבעת על מנת להתעדכן באשר למועד המסירה החדש. הנתבעת השיבה, שהדירה אמורה להימסר עד לסוף חודש יוני 2020.
התובעת טוענת, כי הפעם הראשונה בה קיבלה הודעה ברורה בכתב מאת הנתבעת וביוזמתה ביחס למועד מסירת הדירה (להבדיל מהערכות ביחס למועד זה) היתה באמצעות דוא"ל ביום 1/7/2020. בהודעה זו נכתב, כי מסירת הדירה תתבצע בתוך מספר ימים (דוא"ל זה צורף כנספח לכתב התביעה).
ביום 7/7/2020, לאחר השלמת התקנת הקרמיקה במטבח והשלמת עבודות נוספות בדירה , התובעת עודכנה כי כל העבודות הסתיימו. בתאריך 20/7/2020 (לאחר שהתובעת השלימה ביצוע כל התשלומים אותם דרשה הנתבעת לקבל), נציג הנתבעת עדכן אותה, כי אושר לו למסור את הדירה. בסופו של דבר, אין כל מחלוקת, כי הדירה נמסרה ביום 22/7/2020.
בין לבין, ביום 2/7/2020 התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לקזז מיתרת התשלום עבור הדירה את סכום הפיצוי המגיע לה, לטענתה, בשל האיחור במסירת הדירה, אך נענתה, כי לא קיים כל איחור במסירה ובמקביל הועבר לה תדפיס מצב חשבון סופי לתשלום בסך 189,080 ₪ - סכום שלא כלל קיזוז הפיצוי בגין האיחור במסירה, אך כלל גם כלל חיוב בריבית פיגורים בלתי מוצדק (לטענת התובעת) בסך 2,331 ₪. לטענת התובעת, ריבית הפיגורים נבעה מכך, שהנתבעת הזינה כמועד המסירה את יום ה-30/6/2020 ובהתאם לכך חישבה את ריבית הפיגורים מיום 16/6/2020, היינו - 14 יום ממועד המסירה הנטען על ידה. התובעת טוענת, כי מדובר במועד מסירה אותו קבעה הנתבעת בינה לבין עצמה, היות ולא היה כל קשר בינו לבין מצב הדברים בפועל, שהרי נכון למוע ד זה העבודות בדירה טרם הושלמו וממילא לא הזמינו אותה לקבל את הדירה ב אותו המועד.
ביום 6/7/2020 התובעת העבירה לנתבעת סך של 167,249 ₪ (יתרת התשלום עבור הדירה, אך ללא ריבית פיגורים ובניכוי סכום הפיצוי הנדרש על ידה בגין האיחור הנטען במסירת הדירה כפי שחושב ע"י התובעת בהתאם להוראות החוזה וחוק המכר ). לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות בעניין ניכויים אלה, התובעת שילמה, תחת מחאה, סכום נוסף של 22,122 ₪ בהתאם לדרישת הנתבעת , שאחרת הנתבעת סירבה למסור לה את הדירה והדירה נמסרה לה ביום 22/7/2020.
התובעת העמידה את התביעה על סך 27,120 ₪ - סכום זה מורכב משני רכיבים: פיצוי עבור איחור של 83 ימים במסירת הדירה על בסיס דמי שכירות המשולמים בפועל עבור דירת התובעת (6,100 ₪ עבור דמי שכירות חודשיים X 1.5 X 2.7 חודשים) וכן השבת סכום ריבית פיגורים בסך 2,622 ₪ אות ו לא היה כל מקום לגבות - כך לטענת התובעת בכתב התביעה.

עיקרי טענות הנתבעת בכתב ה הגנה

מועד מסירת החזקה בדירה בהתאם להסכם נקבע ליום 30/4/2020, אלא שלאור העובדה, כי בימי מסירת החזקה בדירות הפרויקט, התפרצה לראשונה מגפת נגיף הקורונה ועל המדינה הוטל הסגר הראשון, הנתבעת הודיעה לתובעת על מועד מסירה מעודכן, הכולל את תקופת החסד ( grace) בהתאם לחוק המכר ובהתאם להסכם. מועד המסירה עודכן ליום 30/6/2020.
על אף שלתובעת נמסרה הודעה כאמור וכן נמסר לה, כי עליה להשלים את מלוא התמורה עבור הדירה (ולאחר מכן תוכל לתאם את קבלת החזקה), התובעת עיכבה את התשלום לספק השיש וכן את תשלום יתרת התמורה עבור הדירה, תוך שהיא מתנה תנאים להשלמת התשלום. חובה של התובעת לספק השיש שולם רק ביום 18/6/2020, ויתרת התמורה עבור הדירה שולמה רק ביום 16/7/2020. הדירה נמסרה לתובעת ימים ספורים לאחר מכן. מכאן ברור, כי התנהלות התובעת היא זו שהביאה לכך, שהדירה נמסרה רק ביום 22/7/2020.
לטענת הנתבעת, לא היה כל עיכוב במסירת הדירה שמקורו בה ולו התובעת היתה משלמת את חובה לספק השיש , אזי השיש היה מותקן בדירתה במועד וניתן היה למסור את הדירה עד ליום 30/6/2020 (בכפוף לביצוע מלוא התשלום עבור הדירה - שאף הוא התעכב באש מת התובעת עצמה) .
התחייבות הרוכש לשלם את מלוא עלות הדירה הינה התחייבות מהותית על פי סעיף 7.7 להסכם, אשר בלעדיה לא ניתן למסור את החזקה בדירה.

התייחסות התובעת בכתבי טענותיה לטענות הנתבעת

התובעת התייחסה לטענות הנתבעת הן במסגרת כתב התביעה (היות ומתוך ההתכתבויות בין הצדדים שקדמו להגשת התביעה, היא כבר נחשפה לעיקר טענות הנתבעת) והן במסגרת כתב תשובה, אשר הוגש לקראת הדיון (ר' החלטתי בעניין זה מיום 21/7/2021).
עוד בכתב התביעה ציינה התובעת, כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם, היא כבר ביצעה הזמנת ארונות למטבח, ואף הזמינה את השיש ומלוא התמורה עבורם שולמה במעמד ההזמנה. לאחר שתכניות ארונות המטבח והשיש הועברו לנתבעת, היא, מצידה, שלחה לתובעת נספח שינויים על פיו לא יהיה כל עיכוב במסירת הדירה בעקבות שדרוג המטבח . הנתבעת היא שתיאמה מדידות מול ספק השיש ליום 18/6/2020, כאשר במהלכן נתגלו אי התאמות כאלה ואחרות. התובעת נדרשה לשלם לספק השיש סכום זניח נוסף, אותו שילמה עוד באותו היום. אישור ביצוע סופי של התקנת ארונות המטבח והשיש ניתן ביום 22/6/2020 והרכבת השיש בוצעה, בסופו של דבר, ביום 2/7/2020. בשים לב ללוח הזמנים הנ"ל, התובעת דחתה מכל וכל את טענות הנתבעת כי האיחור בהשלמת התקנת המטבח היה באשמתה. התובעת טענה, כי ככל שהנתבעת קיוותה למסור את הדירה ביום 30/6/2020, היה עליה לדאוג לכך, שהמדידות תיערכנה במועד מוקדם יותר מיום ה- 18/6/2020 - מועד ביצוע המדידות בפועל.
בכתב התשובה שבה התובעת וציינה, כי בניגוד גמור לטענות הנתבעת, היא לא קיבלה הודעה מסודרת בכתב ביחס למועד מסירת הדירה הצפוי, וזאת כפי שמתחייב מכח ה הסכם.
התובעת הדגישה, כי ביום 30/6/2020 העבודות בדירה טרם הסתיימו, כאשר הודעה על השלמתן נמסרה לה ע"י נציג הנתבעת רק ביום 7/7/2020.
התובעת שבה וטענה, כי היא זו אשר פנתה לנתבעת באופן יזום מספר פעמים הן ביחס למועד המסירה הצפוי והן ביחס למצב החשבון וביצוע התשלומים האחרונים .
בכל מקרה, בשים לב למועד המסירה הנקוב ב הסכם ובשים לב לתקופת ה- grace, היה על הנתבעת למסור את הדירה לכל המאוחר ביום 29/6/2020, כך שגם מועד המסירה אותו קבעה הנתבעת (בינה לבין עצמה) ליום 30/6/2020 מזכה את התובעת בפיצוי בגין איחור במסירה.

מהלך הדיון

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת ושני נציגים מטעם הנתבעת: גב' סיגלית בכר (מנהלת לקוחות) ומר גיא שם טוב (מהנדס ראשי).
הצדדים שבו וחזרו על עיקרי טענותיהם ואף הגישו מסמכים בנוסף לאלה שצורפו לכתבי הטענות. התובעת הציגה והגישה תכתובת דוא"ל בינה לבין הנתבעת שנערכה בחודשים ינואר - אפריל 2020 (ת/1), כמו גם תכתובת דוא"ל בינה לבין ספק השיש שנערכה בימים 18-23/6/2020 (ת/2). הנתבעת, מצידה, הציגה והגישה תכתובת דוא"ל בינה לבין התובעת שנערכה בימים 18-22/6/2020 (נ/1) וכן הציגה בתחילת הדיון הודעת תשלום מיום 16/6/2020 - מעין מצב חשבון נכון למועד זה (ר' עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 18-21 ועמ' 2, שורות 5-7). בהתאם להחלטתי, מסמך זה הוגש ע"י הנתבעת למערכת נט המשפט מייד לאחר הדיון במצורף ל-נ/1 (שהוגש בשנית) .
במהלך הדיון ניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לכל אותם המסמכים אשר הוצגו והוגשו במהלכו והם אכן ניצלו אותה.

דיון והכרעה

לאחר עיון מעמיק בכל כתבי הטענות על נספחיהם, במסמכים שהוגשו במהלך הדיון ולאחריו ולאחר ששמעתי את הצדדים שהופיעו בפניי והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. אציין כבר עתה, כי עדות התובעת הותירה עלי רושם חיובי ונתתי בה אמון מלא. סבורני, כי התובעת פעלה לכל אורך הדרך בתום לב מוחלט, בהגינות וכמצופה מרוכש דירה סביר. לעומת זאת, הגעתי למסקנה כי הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב ובאופן בלתי ראוי ובלתי סביר, תוך שהיא מעלה כנגד התובעת, לכל אורך הדרך (גם לפני פתיחת ההליך המשפטי וגם במסגרתו) טענות שאין בינן לבין המציאות ולא כלום. רואה אני התנהלות זו מצד הנתבעת בחומרה רבה.
ראשית, נדון בטענת הנתבעת כפי שזו הועלתה בסעיף 5 לכתב ההגנה, כי אחת הסיבות לאיחור במסירה היא עיכוב בתשלום לספק השיש - עיכוב שכל כולו באשמת התובעת : דין טענה זו להידחות מכל וכל. עיון יסודי בהתכתבויות דוא"ל אשר הוגשו ע"י הצדדים, כמו גם עיון בנספח ח' לכתב התביעה ובנספחי כתב התשובה מלמד, כי התובעת הזדרזה והזמינה את ארונות המטבח עוד ביום 22/1/2020 ואת השיש עוד ביום 10/2/2020 ואף שילמה עבורו בסמוך לאחר מכן. כן מתברר, כי הסכם לעריכת שינויים ותוספות בדירה נחתם בין הצדדים ביום 15/3/2020 (נספח ח' לכתב התביעה) - הסכם בו נרשם באופן הברור ביותר כי בעקבות השינויים לא יחול כל עיכוב במועד מסירת הדירה. מסיבה לא ברורה (היות והנתבעת לא טרחה להסביר זאת), מועד המדידות במטבח נקבע ע"י הנתבעת ליום 18/6/2020 ורק אז התברר לראשונה, כי קיימת אי התאמה כלשהי בין גודל הארונות לבין גודל השיש, כאשר טיפול באי התאמה זו גרר תשלום נוסף לספק השיש בסך 750 ₪, סכום אותו שילמה התובעת עוד באותו היום. אשר על כן ברור לחלוטין, כי טענות הנתבעת לעניין "עיכוב" בתשלום לספק השיש, כמו גם טענתה לעניין שדרוג המטבח שגרר עיכוב בהשלמתו הינן טענות סרק, אשר מוטב היה לולא נטענו, אך שעה שנטענו - דינן להידחות. אוסיף ואציין בהקשר זה, כי רואה אני בחומרה את העובדה, שנציג הנתבעת הוסיף וטען טענות אלה גם במהלך הדיון, על אף ש מהמסמכים הנ"ל עולה בבירור כי אין כל שחר לטענותיו. כוונתי היא לדברי נציג הנתבעת כפי שנרשמו בעמ' 5, שורות 12-17.
עתה נבחן מהו המועד בו העבודות בדירה הסתיימו והיא היתה ערוכה ומוכנה למסירה: עיון בנספח ד' לכתב התביעה (תכתובות דוא"ל בין התובעת לבין נציגי הנתבעת) מלמד, כי ביום 2/7/2020 (יום חמישי בשבוע) נציג הנתבעת עדכן את התובעת בכך, שניתן יהיה למסור את הדירה ". ..ביום שני הקרוב", כאשר עיון פשוט ביומן מגלה, כי מדובר ביום 6/7/2020. זאת ועוד: מתוך נספח ב' לכתב התשובה ניתן ללמוד, כי בסופו של דבר, העבודות במטבח הסתיימו רק ביום 7/7/2020. אשר על כן אני קובע כעניין שבעובדה, כי העבודות בדירה הסתיימו ביום 7/7/2020 וזהו המועד המוקדם ביותר בו ניתן היה למסור את הדירה . אני דוחה מכל וכל את טענות הנתבעת בכתב הגנתה (ר', למשל, סעיף 7) כי הדירה היתה מוכנה למסירה כבר ביום 30/6/2020 ואני אף דוחה את הטענה המקוממת שהועלתה ע"י נציג הנתבעת במהלך הדיון שניתן למסור את הדירה, הגם שהעבודות במט בח טרם הסתיימו (עמ' 6, שורה 22). מדובר בטענה כה בלתי מתקבלת על הדעת, עד שמוטב היה לא להעלותה כלל, ולו ברמז. האם ניתן למסור דירה בטרם הושלמה בנייתו של חדר אמבטיה או חדר שירותים? כמובן שכל בר דעת ישיב על כך בשלילה. כך גם בכל הנוגע למטבח: לעתים, מהווה המטבח את לב ליבו של הבית - מקום בו לא רק מתבצעת מלאכת הבישול, אלא מקום בו המשפחה מתכנסת לארוחות משותפות - מקום בו נעשה שימוש רב. לא יעלה על הדעת שמסירת הדירה תתבצע בטרם הושלמה בניית המטבח ונציגי הנתבעת אף היו מודעים לכך היטב בזמן אמת, שהרי מתוך תכתובות דוא"ל עולה, כי הם ביקשו למסור את הדירה רק לאחר השלמת העבודות הנ"ל. ברור, כי לא עלה בדעתם של נציגי הנתבעת למסור את הדירה לפני שכל העבודות במטבח תושלמנה ומכאן שלא מובן לי כיצד עלה בדעתו של נציג הנתבעת לטעון אחרת במהלך הדיון.
שעה שקבעתי, כי המועד המוקדם ביותר בו ניתן היה למסור את הדירה הוא 7/7/2020, ברור לגמרי כי גם אם הנתבעת היתה מוסרת את הדירה ב מועד זה, מדובר היה באיחור במסיר ה המזכה את התובעת בפיצוי, שהרי היה על הנתבעת למסור את הדירה, לכל המאוחר (ובתום תקופת ה- grace) ביום 29/6/2020 (ולא ביום 30/6/2020 כטענת הנתבעת בכתב ההגנה, ואף ראה לעניין זה את דברי נציגה דיון, במהלכו הודה כי פרק הזמן של 60 הימים חושב באופן שגוי - עמ' 5 שורה 9).
כעת נבחן האם איחור זה במסירה היה מוצדק. האם הנתבעת הסבירה מדוע איחרה במסירת הדירה ומדוע זו היתה מוכנה למסירה רק ביום 7/7/2020? התשובה לשאלה זו היא שלילית. הנתבעת נימקה את האיחור במסירה בבואה לעולם של מגפת הקורונה ובהתנהלות התובעת - כמפ ורט לעיל. אלה ש"קורונה" אינה מילת קסם שיש בכוחה להסביר, לנמק ולהצדיק כל איחור בהשלמת הבניה. היה על הנתבעת להתכבד ולפרט באיזה אופן בדיוק גרמה מגפת הקורונה והסגרים והמגבלות שהוטלו בעקבותיה עיכוב בהשלמת הבניה והאם יש בכך כדי לשלול מהתובעת זכאות לפיצוי בגין איחור במסירה . זאת הנתבעת לא עשתה. לא די להפנות לסעיף 7 להסכם, על תת סעיפיו השונים, ולטעון כי הוא מאפשר במקרים מסוימים למסור את הדירה באיחור שהינו אף מעבר לתקופת הגרייס. היה על הנתבעת להראות ולהוכיח כי הנסיבות המפורטות בסעיף 7 הנ"ל מתקיימות בענייננו, אלא שכאמור - הנתבעת לא עשתה זאת ולא הציגה ולו בדל ראיה לתמיכה בטענתה. לו היתה הנתבעת משלימה את הבניה ומוסרת את הדירה עד ליום 29/6/2020 - היא אף לא היתה צריכה לנמק כלל עיכוב זה, אלא שכאמור לעיל, בניית הדירה הושלמה רק ביום 7/7/2020, כאשר הסיבה לכך לא הובררה לחלוטין ובוודאי שהתובעת אינה אחראית למועד בו הבניה הושלמה, ו לכך כבר התייחסתי לעיל. אם כן, לא רק שבניית הדירה הושלמה רק ביום 7/7/2020 (וזהו המוע ד המוקדם ביותר בו ניתן היה למסור אותה), אלא שעיכוב זה כלל לא הוסבר ע"י הנתבעת ואיני מוצא לו כל הצדקה. כאמור, עיכוב זה מזכה את התובעת בפיצוי וזאת מכח חוק המכר.
אין חולק, כי הדירה נמסרה בפועל רק ביום 22/7/2020. כעת יש להשיב לשאלה, האם עיכוב נוסף זה הינו באחריות התובעת, או שמא גם לגביו מלוא האחריות מוטלת על כתפי הנתבעת. לאחר עיון בכל אשר הוגש בתיק ולאור הדברים שנאמרו בדיון, הגעתי למסקנה כי גם עיכוב נוסף זה הינו באחריותה הבלעדית של הנתבעת, שהתנהלה בחוסר תום לב תוך ניצול מצבה ומצוקתה של הת ובעת, ואפרט:
לכל אורך הדרך טענה הנתבעת, כי לו היתה התובעת מסיימת את ביצוע את התשלומים עבור הדירה במועד וכנדרש, היה ניתן למסור אותה עד ליום 30/6/2020. השאלה נשאלת היא, האם יש ממש בטענת הנתבעת ולחילופין (בשים לב לקביעתי ביחס למועד בו ניתן היה למסור את הדירה לכל המוקדם) - האם התובעת היא האחראית לכך שדירתה לא נמסרה לה ביום 7/7/2020, אלא רק ביום 22/7/2020 - אחריות הנובעת מאי תשלומה במועד של יתרת התמורה.
בהתאם לאמור בסעיף 5.1.3 לנספח א' להסכם, התשלום האחרון עבור הדירה עומד על 500,000 ₪ והוא אמור להיות משולם עד 14 ימים לפני מועד מסירת הדירה הצפוי על פי ההסכם, שהינו, כזכור, 30/4/2020. אציין, כי בהסכם אף נקבע שניתן להקדים את מועדי התשלומים (לרבות התשלום האחרון). התובעת היתה מודעת, כמובן, לגובה התשלום האחרון ולמועד ביצועו ולכן, ביום 19/3/2020 היא פנתה ביוזמתה בדוא"ל לנתבעת על מנת להתעדכן ביחס למועד המסירה הצפוי. עוד באותו היום נציגת הנתבעת השיבה תשובה שאינה חד משמעית, תוך שהיא מציינת, כי לא ידוע לה על עיכוב כלשהו במסירת הדירה וכי היא מאמינה כי הדירה תימסר עד לסוף חודש אפריל 2020 (ר' נספח ו' לכתב התביעה).
סעיף 7.5 להסכם קובע, כי בסמוך לאחר שנודע למוכר על הצורך לדחות את מועד המסירה הצפוי, עליו להודיע על כך לרוכש, וכן עליו להודיע על מועד המסירה החדש. בסעיף 7.10 להסכם נרשם, בין היתר, כי הרוכש מתחייב לקבל לחזקתו את הדירה במועד המסירה אשר לא יהיה מאוחר מאשר תוך 14 ימים ממועד קבלת ההודעה בכתב על מועד המסירה.
על אף תשובתה הנ"ל של הנתבעת לתובעת בדוא"ל מיום 19/3/2020, יש להניח כי כבר במהלך חודש אפריל היה ברור לה, כי הדירה לא תימסר ביום 30/4/2020, אלא שהנתבעת כלל לא טרחה לעדכן את התובעת כנדרש על פי ההסכם (אותו ה יא עצמה ניסחה) בדבר מועד המסירה החדש - לא בעל פה ובוודאי שלא בכתב, כדרישת ההסכם. למעשה, הנתבעת כלל אינה חולקת על כך שלא בוצעה פניה בכתב וכנדרש לתובעת בעניין מועד המסירה החדש, אותו קבעה הנתבעת (בינה לבין עצמה וללא כל קשר לכך שהבניה טרם הסתיימה) ליום 30/6/2020 ובעניין זה אפנה הן לדברי נציגת הנתבעת במהלך הדיון (עמ' 6, שורות 15-16) והן אפנה לדוא"ל מיום 12/7/2020 אשר נשלח ע"י באת כח הנתבעת לתובעת (צורף כנספח לכתב ההגנה) בו נרשם בסעיף 1, כי כל שנשלח לתובעת ביום 1 6/6/2020 הוא הודעת/דרישת תשלום וכן נרשם באותו דוא"ל, כי נערכה שיחת טלפון בין התובעת לבין נציגי הנתבעת בה נאמר, כי על התובעת להשלים את ביצוע יתרת התשלומים עד ליום 30/6/2020, או אז תימסר הדירה.
אני מקבל את דברי התובעת אשר העידה בפניי, כי מצב החשבון אשר נשלח אליה ביום 16/6/2020 (בו נרשם כי עליה להוסיף ולשם סך של 501,750 ₪), נשלח אליה בעקבות פניה יזומה מ צדה. בעקבות זאת, ועל אף שאין מדובר בהודעה על מועד מסירה חדש, התובעת הקדימה תשלום ושילמה לנתבעת ביום 29/6/2020 סך של 315,000 ₪ (ר' עמ' 4 לפרוטוקול, 9-20, וכן ר' נספח ג' לכתב התביעה).
כאמור לעיל, הפניה הראשונה בכתב מצד הנתבעת לתובעת ביחס למועד המסירה הצפוי נעשתה בדוא"ל ביום 2/7/2020 (יום חמישי בשבוע) ופחות משעה לאחר מכן, התובעת פנתה לגורמים הרלוונטיים אצל הנתבעת בבקשה לקבל מצב חשבון עדכני לאחר העברת הסך הנ"ל של 315,000 ₪ (אשר שולם ע"י התובעת מתוך כספי המשכנתא) ולאחר קיזוז פיצוי בגין איחור במסירה בהתאם להסכם. התובעת הוסיפה וציינה, כי ברגע שתקבל את פירוט מצב החשבון, תוכל לבצע את התשלום כבר ביום ראשון, קרי - עוד לפני מועד המסירה אותה ביקשה הנתבעת לערוך ביום שני (ר' נספח ד' לכתב התביעה). הנתבעת השיבה לדוא"ל זה של התובעת בתוך פחות משעתיים ובתשובתה ציינה, כי לא קיים כל איחור במסירה. כן צורף לתשובתה פירוט חשבון עדכני על סך 189,080 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה).
מרגע זה ועד לסמוך למועד מסירת הדירה, בין הצדדים (לרבות ב"כ הנתבעת) התנהלה תכתובת דוא"ל כאשר מצד אחד, התובעת טוענת כי הי א זכאית לפיצוי בגין עיכוב במסירה , מוחה על כך שמצב החשבון כולל ריבית פיגורים ומנסה לשכנע את הנתבעת , כי הסכום שנותר לתשלום עבור הדירה אינו אמור לכלול ריבית פיגורים ואף יש להפחית ממנו את הפיצוי ב של האיחור במסירה , ואילו מאידך הנתבעת שבה וטוענת כי אין, במקרה זה, כל איחור במסירה - בוודאי לא איחור לו הי א אחראית (נספח ד' לכתב התביעה, כמו גם נספחי כתב ההגנה).
בין לבין, היות ומאמצי השכנוע של התובעת לא צלחו, ביום 6/7/2020 היא שילמה לנתבעת סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 167,249 ₪, דהיינו - דרישת הנתבעת בסך 189,080 ₪ (כמפורט בתדפיס מצב חשב ון הנ"ל מיום 2/7/2020 - נספח ג' לכתב התביעה) בניכוי ריבית הפיגורים אותה דרשה הנתבעת ובניכוי הפיצוי אותו דרשה התובעת בגין האיחור במסירה. באשר למועד התשלום האמור , ראה הנטען בעמוד 1 לכתב התביעה - מועד שלא נסתר ע"י ה נתבעת. לפיכך, אין חולק כי נכון ליום 6/7/2020, לטענת הנתבעת , התובעת עדיין היתה חייבת לשלם עבור דירתה סך כולל של 22,122 ₪ ואין גם חולק, כי הנתבעת סירבה למסור לתובעת את הדירה (שבנייתה הושלמה ביום 7/7/2020) אך ורק בשל אי תשלום ההפרש האמור.
היות והנתבעת עמדה על ביצוע תשלום ההפרש האמור כתנאי למסירת הדירה, התובעת נאלצה לשלמו תחת מחאה, לאחר שכאמור לעיל, כל מאמציה לשכנע את הנתב עת כי עמדתה שגויה - כשלו. ההפרש שולם ע"י הת ובעת ביום 16/7/2020 - יום חמישי בשבוע (ר' סעיף 8 לכתב התשובה וסעיף 7 לכתב ההגנה). מועד המסירה תואם ליום 22/7/2020 (יום שלישי בשבוע).
בשים לב להשתלשלות הדברים כמפורט לעיל מצאתי לקבוע, כי: א) התובעת שילמה את כל היתרה לה היתה זכאית הנתבעת בסך 167,249 ₪ עוד ביום 6/7/2020, קרי - פחות משבוע ממועד בו מסרה הנתבעת לתובעת לראשונה את מועד המסירה העדכני הצפוי; ב) דרישת הנתבעת לתשלום ריבית פיגורים, כמו גם סירובה לקזז מדרישתה הכספית את גובה הפיצוי בגין איחור במסירה נעשו בחוסר תום לב קיצוני, תוך ניצול מצוקתה של התובעת, ויש להוקיע התנהלות זו.
גם אם אניח לרגע, כי הנתבעת סברה בתום לב, כי מלוא היתרה עבור הדירה עומדת על סך של 189,080 ₪ וכי המחלוקת בין הצדדים בעניין זה הי א לגיטימית (אולם כאמור - לא כך קבעתי), היה על יה לנהוג בתום לב ולמסור את הדירה מייד עם קבלת הסכום שאינו שנוי במחלוקת ובאשר ליתרה הזניחה והזעומה (יחסית לעלות הדירה) - היה עליה לפתור את העניין רק לאחר המסירה (בהידברות, במו"מ, או באמצעות תביעה משפטית). ראה לעניין זה, בין היתר, ע"א 765/90 סב"ם שיטות בניה מתוחכמות בע"מ נ' רוקח (פורסם בנבו) וכן ראה ע"א 2981/92 כהן נ' צמד ע.א בע"מ פ"ד נ(2) 869, 876 .
סיכומו של דבר: לא רק שהנתבעת איחרה במסירת הדירה ומסרה אותה רק ביום 22/7/2020, שעה שהיה עליה למסור אותה (בהתאם לתקופת הגרייס) לכל המאוחר ביום 29/6/2020, היא אף התנהלה בחוסר תום לב קיצוני היות והיתה חייבת למסור את הדירה מייד עם השלמת ביצוע העבודות בה ביום 7/7/2020 ולא להתנות את המסירה בתשלום סכומים (זעומים - יחסית לעלות הדירה) אותם כלל לא היתה זכאית לקבל ואשר אותם, למעשה, דורשת התובעת להשיב לידיה במסגרת תביעתה.
גובה הפיצוי בגין האיחור במסירה הוכח ע"י התובעת באמצעות הסכם השכירות שצורף כנספח ה' לכתב התביעה ואופן החישוב אותו ערכה התובעת במסגרת כתב התביעה מקובל עלי (למעט טעות בחישוב בכתב התביעה) . לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין איחור במסירת הדירה בסך 24,705 ₪ וכן עליה להשיב לתובעת את הפרשי הריבית אשר נגבו שלא כדין ובחוסר תום לב בסך של 2,331 ₪ - סך הכל 27,036 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (10/3/2021) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 4,500 ₪. סכום ההוצאות מגלם בחובו הן את אגרת המשפט בה נשאה התובעת והן את הזמן אותו היה עליה להשקיע לצורך ניהול ההליך (זמן שנדרש לצורך הכנת כתב תביעה ו כתב תשובה מפורטים ביותר ו זמן שנדרש לצורך הדיון הארוך, יחסית). כל הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.