הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 22715-02-19

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

נתנאל אביב

נגד

הנתבעת:

טרוולייק בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית על סך של 4,000 ₪, שעניינה בביטול חבילת נופש.

רקע

התובע, מר נתנאל אביב (להלן: "התובע") רכש ביום 24.10.18 מהנתבעת, "טרוולייק בע"מ" (להלן: "הנתבעת"), חבילת נופש הכוללת טיסות, העברות ובית מלון בברלין לתאריכים 22-25.3.19 (להלן: " החופשה").

רכישת החופשה בוצעה באמצעות אתר הקופונים "בא לי גם", כאשר מלוא ההתנהלות הייתה באמצעות הנתבעת, אשר זו האחרונה התחייבה לספק את החופשה.

על מנת לסבר את האוזן, חברת התעופה "גרמניה איירליינס" שדרכה הנתבעת הזמינה את הטיסות, הודיעה ביום 5.2.19 על פירוק.

לאור הנסיבות, התובע ביקש לבטל את העסקה, ופנה לנתבעת בימים 06.02.2019 ו – 07.02.2019. בין הצדדים הוחלפו תכתובות (ראו נספחי כתב התביעה).

ביום 10.02.2019 הנתבעת שלחה הודעת מייל בעקבות הפסקת הפעילות של חברת התעופה. בהודעת המייל הודיעה הנתבעת ללקוחות כי לא ניתן לקבל את התמורה ששולמה לחברת התעופה, וכי האירוע אינו בשליטתה ו/או לא ניתן היה לצפייה. עם זאת נכתב כי "מוצע לכל לקוח לבצע הקטנת נזק על פי חובתו בדין לרבות רכישת טיסות חלופיות ו/או הודעת ביטול מלאה בהתאם לתנאי ההזמנה" (ראו נספח אחרון לנספחי כתב התביעה).

בסמוך, הנתבעת הציעה לתובע סך של 367 אירו, בכפוף לחתימה על "כתב ויתור וסילוק תביעות ודרישות בלתי חוזר" (ראו נספח ג' לכתב התביעה וכן הודעת מייל מיום 10.02.2019 ). התובע סרב להצעה, ומכאן התביעה לביטול ה עסקה, השבת התמורה בניכוי דמי ביטול ועוגמת נפש.

לדיון התייצב התובע בעצמו ונציג הנתבעת, מר אדם מועלם (להלן: " נציג הנתבעת"). השניים העידו וסיכמו טענותיהם בעל פה.

בתמצית טענות התביעה

כתב התביעה מבוסס בכותר על "תביעה להשבת תמורה בגין ביטול עסקת מכר מרחוק לרכישת שירותי תיירות הניתנים במלואם מחוץ לישראל, בהתאם לתיקון לחוק הגנת הצרכן שנכנס לתוקף החל מ 6.2.2019".

לשיטת התובע, ביום 06.02.2019 יצר קשר עם הנתבעת, ביקש לבטל את העסקה ולדאוג לו לטיסות מחברה אחרת . לחילופין, ביקש את השבת התמורה, אולם הנתבעת סרבה מהטעם כי חברת התעופה פשטה את הרגל.

התובע פנה שוב ביום 07.02.2019 וביקש בשנית את הביטול. התובע ה פנה את הנתבעת לנספח ד' לכתב התביעה; המדובר ב"תנאי ביטול וזיכוי" המנוים באתר הנתבעת ובפועל, במדיניות ביטולים (להלן: "המדיניות"). התובע גורס כי בהתאם למדיניות, הוא רשאי לבטל ולשלם דמי ביטול בשיעור של 25 דולר לאדם.

הנתבעת סרבה להיענות לדרישות התובע במלואן, אולם נענתה להשבת הסכום היחסי בגין המלון, קרי בתשלום על סך של 367 אירו והתנתה את התשלום בחתימה על טופס סילוק תביעות.

בתמצית טענות ההגנה

הנתבעת גורסת כי היא פעלה ללא דופי, ומדובר באירוע מצער לכלל צרכני התעופה עובר לקריסתה של חברת התעופה הגרמנית. לשיטתה, היא אינה נושאת באחריות במקרה דנן.

הפסיקה הכירה בכך שסוכן הנסיעות הינו חוליה מקשרת ומתווכת גרידא, בין הלקוח לבין חברות התעופה, ומשכך אינה נושאת באחריות. על התובע להוכיח שעל הסוכנת רובצת האחריות לנזקים שנגרמו לו בשל הקריסה הפתאומית של חברת התעופה.
תמורת כרטיסי הטיסה שולמה ומשולמת ככל חברות התעופה, באופן ישיר ומלא באמצעות מערכות דיגיטליות עולמיות, ומשכך לא ניתן לקבל החזר כספי ומעמד התובע לעניין זה הוא ככל נושי חברת התעופה. הניסיון להטיל אחריות לפתחה, מהווה עזות מצח.

הנתבעת טוענת כי התובע רכש את החבילה, והיא ביצעה את ההזמנה עד לפרט האחרון, תוך שקיבלה את האישורים הנדרשים מהספק , ופעלה במקצועיות ובמיומנות. לשיטתה, יצאה ידי חובתה בשעה שהיא ערכה את ההזמנה שאושרה על ידי הספק. לפיכך, כל שינוי שמבוצע לאחר מכן נעשה על ידי הספק, ו לה אין שליטה על כך.

בחודש פברואר 2019, ארבעה חודשים לאחר ביצוע ההזמנה, נודע לראשונה כי חברת התעופה התפרקה ותפסיק פעילותה לאלתר. עת נודע לה על כך, פעלה ללא לאות לבירור הסטטוס של הטיסות תוך עדכון מיידי של התובע ועשיית מירב המאמצים לאיתור חלופות, בכדי להקטין את הנזק, אולם התובע התעקש לזכותו במלוא כספו.

הפסיקה מבהירה כי עת הסוכן בדק היטב ולא ידע על מצב חברת התעופה הוא לא ימצא רשלן. חברת התעופה פעלה משך שנים וללא דופי והמידע היה בסמוך קריסת החברה.

נספח ד' שצורף, אינו מוכר לה ומהימנותו מוטלת בספק. הנתבעת מפנה לתנאי השימוש המקוריים, לרבות דמי הביטול ומפנה לנספח ב'.

הדין מורה כי ניתן לבטל עסקה בתוך 14 ימים ממועד ביצוע העסקה. בעניינינו, ההודעה בדבר הביטול בוצעה רק כעבור ארבע חודשים ולאחר קריסת החברה. על כן העסקה אינה כפופה לביטול עסקת מכר מרחוק.

הנתבעת טוענת להעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים להתנהלותה.

דיון והכרעה

השאלה הדורשת הכרעה – האם יש להורות לנתבעת להשיב לתובע את מלוא כספו, בגין כישלון התמורה?

כבר עתה אומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

סבורה אני שבנסיבות העניין, יש לחייב את הנתבעת בעלויות הנלוות, זולת כרטיסי הטיסה, ולהלן אבאר;

ראשית, באשר למעמדה המשפטי של הנתבעת, כסוכנות נסיעות; נפסק כי תפקידה של סוכנות נסיעות, אינו מתמצה בתיווך או שליחות מטעם הספקים, ואחריותה אינה מסתכמת בהזמנת שירותי התיירות ללקוח. על יחסי הצדדים חלים דיני החוזים הכלליים, דיני הצרכנות, והוראות חוק שירותי תיירות, התשל"ו- 1976 והתקנות שהותקנו על פיו, ומכח כל אלה חלות על הנתבע חובות נאמנות, החובה לפעול במקצועיות, בתום לב וכן חובת גילוי נאות. ראו את פסק הדין חא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועמ"ש, שניתן ביום 13/10/09, פורסם בנבו, להלן: ("עניין דיזנהויז").

הלקוח פונה אל הסוכנות, שהרי יש לה ידע ומומחיות. הציפיות הלגיטימיות של הלקוח הינן שהסוכנות תהא אחראית כלפיו על סיפוק כרטיסי הטיסה ותבטיח כי השירות אכן יינתן. תפקידה איננו מסתיים איפוא עם הזמנת השירות מהספק (ראו תק (ראשל"צ) 27564-05-14 יוסף אקסלרד נ' נהורה טורס בע"מ (נבו, 24.11.2014) (להלן: "עניין אקסלרד").

בבסיס ההגנה של הנתבעת עומדת הטענה כי היות וחברת התעופה נכנסה לחדלות פירעון, אין היא, כסוכנת נסיעות, מחויבת להשיב לתובע את כספו, ותרופתו היא פנייה לגורם המנהל את נכסיה של חברת התעופה.

איני רואה עין בעין טענה זו של הנתבעת, שיש להחילה באופן גורף, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו של עניין, על פי נסיבותיו. הגם, שערה אני לכך שהתובע לא רכש את כרטיסי הטיסה במישרין מחברת התעופה, אלא מהנתבעת עצמה – סוכנות הנסיעות.

יחד עם זאת, בהתאם לפסיקה, עולה כי לסוכנות נסיעות אין אחריות להשבת כספים מקום שבו חברת התעופה נקלעה להליכי חדלות פירעון. ראו בין היתר את פסק הדין בבר"ע (מחוזי – י-ם) 3278/01 בר-טוביה נ' רג'ואן נסיעות בע"מ, פמ תשס"א (1) 625 והן בת"ק (פ"ת) 1372/07 סחייק נ' גוליבר תיירות בע"מ ואח' (נבו, 29.07.2009), ככלל, משעה שהעביר סוכן הנסיעות את התשלום לחברת התעופה, אין מקום להטיל עליו אחריות לכושר הפירעון של חברת התעופה.

ברם, במקרים שבהם ניתן להוכיח שהסוכנות מכרה כרטיסים לטיסות, בעת שידעה כי מצבה הכלכלי של חברת התעופה רעוע, המצב הוא שונה, ורובצת לפתחה אחריות (ר' עניין אקסלרד).

אין מחלוקת בענייננו, כי הודעה רשמית על חדלות הפירעון יצאה ביום 05.02.2019. במקרה דנן, ההזמנה בוצעה, יחסית, זמן רב מראש – ביום 24.10.2018.

נציג הנתבעת טען בדיון כי עת הטיסה בוטלה, החברה לא ידעה על הקריסה הכלכלית של חברת התעופה. כן מציין כי הן חברה נוספת - "בא לי גם", דרכה ביצע התובע את ההזמנה, מצויה בפירוק. לטענתו, הנתבעת לא קיבלה תמורה עבור ההזמנה , ואם התובע היה חותם על כתב הויתור , היה מקבל את הכסף דרך "בא לי גם", ולא דרך הנתבעת. לשיטתו, אין לנתבעת חבות והוא בסך הכל מתווך נוסף (ראו בעמ' 4, שורות 9-15) .

עוד מוסיף נציג הנתבעת כי הנתבעת לא ידעה שחברת התעופה נתונה בקשיים כלכליים ( עמ' 3, שורה 21).

התובע העיד:

כי "חודש וחצי לפני המועד, שמעתי בחדשות שחברת התעופה פשטה את הרגל. מיד למחרת שלחתי מייל לסוכנות הנסיעות... כל ההתנהלות היתה מול הנתבעת. הם חזרו אליי יום למחרת והם אמרו לי שהם רוצים ליידע אותי שחברת התעופה פשטה את הרגל וכרגע אין מה לעשות ואז שאלו אותי האם אני רוצה להשאיר את המלון. אמרתי ואיך אני אגיע למלון אם אין לי טיסות. אמרו לי אולי נצליח להוציא את הכסף ואולי אתה רוצה לחכות. אמרו לי אני יכול להראות אם אוכל להחזיר לך את הכסף על המלון, אני שולח לך טופס ותחתום עליו. כבר בשיחה ביקשתי טיסות אחרות וביקשתי שיציע תאריכים אחרים כי אני רוצה את החופשה ואני מבין שהחברה פשטה את הרגל אך לא איכפת לי טיסות אחרות" (ראו עמ' 2, שורות 10-17 לפרוטוקול).

נציג הנתבעת אישר במעמד הדיון כי התובע הקדים את הנתבעת ופנה אליה ראשון בעניין. לדבריו, "בynet יש כבר כתבה והאנשים מקדימים אותנו" (ראו עמ' 3, שורה 18) .

ביני לביני, המדובר בסוכנת נסיעות גדולה ומקצועית. קשה לקבל את הטענה לפיה הסוכנת היתה מודעת לדברים רק בעת שכלל הציבור קיבל את הפרסו ם ה"מכריע" ביום 05.02.2019. שהרי בין כלל הציבור והלקוחות , לבין סוכנות הנסיעות קיים הבדל;

ללקוח אין את הידע הפנימי ואת המקצועיות שסוכנת הנסיעות רוכשת במרוצת השנים מול העבודה עם הספקים. קיימים פערי כוחות בין הסוכנת לבין הלקוח. גם קשה להאמין כי חברת תעופה נתונה בקשיים מ"הרגע להרגע", מבלי שהיה הליך כלשהו טרם המועד הסופי בו הודיעה חברת התעופה על חדלות הפירעון.

על הנתבעת, כמי שעורכת התקשרויות חוזרות ונשנות עם הספק שלה – לוודא את כל הנתונים, ובכלל זה יכולת הספק לספק הלכה למעשה את הטובין.
בהקשר זה ראו את ת"ק 7384/02 רבין נ' עקיבא טורס [פורסם בנבו, 2.2.03] שאוזכר בעניין אקסלרד, והדברים יפים לעניינינו;

"קיימת תמיד חובת נאמנות בין הלקוח לבין אותו סוכן, שלפיו חייב הסוכן לשקוד, תמיד, לדעת סחורה של מי הוא משווק, ואם הספק אותו משווק הסוכן אכן יכול לעמוד בהתחייבויותיו. אין סוכן נסיעות רשאי – בלי לחטוא ברשלנות – למכור כרטיסו של כל מוביל, או מרכולתו של כל ספק, בלי לבדוק עבור לקוחו ומתוך חובת הנאמנות עבור אותו לקוח, כי אכן אותו ספק יכול לספק את הסחורה, ולחסות תמיד תחת כנפי הטענה כי "מתווך הנני – ואחראי אינני".

הנה כי כן, עוד בראשית חודש ינואר 2019 התפרסמו כתבות לפיהן חברת התעופה נתונה בקשיים. משמע, כי הידיעה פורסמה והיתה נחלת הכלל. ראו ידיעה בגלובס https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001268299 (נצפה לאחרונה ביום 21.07.2019).

מסתמן אם כן שעלה כבר אז חשש מסוים ביחס לפעילות חברת התעופה , אולם חשוב לציין כי דווח בתקשורת שהטיסות יתנהלו כמתוכנן (שם).

לא נעלם מעיני כי מחד הכספים הועברו לחברת התעופה כנטען, אולם מאידך, עלתה תמונה מדאיגה במועד מוקדם להודעה בדבר חדלות הפירעון. יחד עם זאת, לא הוכח כי הנתבעת ידעה "ברחל בתך הקטנה " על כך שחברת התעופה נתונה בקשיים וכי היה לה מידע מקדים בעניין. הגם, שההזמנה בוצעה ביום 24.10.18.

אשר על כן, לא ראיתי לנכון לקבוע אחריות לנתבעת בכל הנוגע לכרטיסי הטיסה. בד בבד, יש ליתן את הדעת לכך שנרכשה חבילת נופש, ובין היתר על הנתבעת היה לספק בתי מלון והעברות.

יצוין, המדובר בשני שוברים. כל שובר הינו בעלות בסך של 1,974 ₪ וכולל טיסות ישירות לברלין, העברות, 3/4 לילות במלון, 4/5 ימים מלאים, מסי נמל, היטלים ודמי רישום.

הנתבעת לא הציגה בפני נתונים מלאים ביחס לעלויות; לדוגמה, ביחס לעלות הטיסה, השיב הנציג רק בסיום הדיון כי "הטיסה עלתה ... 300 ומשהו דולר, 340 דולר משהו כזה". לא הוצגה בפני שיטת עבודה של הנתבעת. מתי נוהגת היא "לסגור" את המלון הלכה למעשה, וכיוצב'.

הנתבעת לא הציעה לתובע, למצער, חלופות לניצול המלון וכאמור בעדות התובע (ראו לעיל), ביקשה ממנו לחתום על טופס הויתור, במסגרתו הציעה פיצוי על סך של 367 אירו.

כאמור, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי היא רק מתווכת. הפסיקה הכירה בכך שלסוכנת הנסיעות תפקיד רחב יותר, רובצת לפתחה אחריות רחבה יותר, והכל כמובן תלוי נסיבות.
יודגש, בין התובע לנתבעת הסכם. ההסכם כולל הן את מדיניות הביטולים. התובע צירף את נספח ד' הקובע את מדיניות הבטול, ו הנתבעת העלתה טענות ביחס לאותנטיות נספח זה. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שטענה זו לא עלתה במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים בחלופות המיילים.

מכל מקום, התרשמתי כי הנתבעת לא עמדה בסטנדרט השירות הנדרש ממנה, לא דאגה לתובע לחלופה ראויה, ולא פעלה להקטין את הנזקים אשר נגרמו לתובע, למעט הצעה להשיב 367 אירו על דרך של כתב ויתור. הנתבעת התנערה מהאחריות שנטלה על עצמה לעצם אספקת השירות שהוזמן על ידה.

לאחר ששמעתי את העדויות, הטענות והראיות, בראי הפסיקה נחה דעתי להורות לנתבעת להשיב לתובע את יתרת העלויות, זולת כרטיסי הטיסה. נציג הנתבעת העיד כי הטיסה "עלתה באזור 300 ומשהו דולר, 340 דולר משהו כזה" (עמ' 5, שורה 25). עלות שני השוברים יחד – 1,974 ₪ לשובר, כפול שני שוברים = 3,948 ₪. התובעת מפחית על דמי הביטול ובכתב תביעתו מעמיד את הסכום על 3,800 ₪.

היות והנתבעת אינה מציינת כדבעי את עלות הטיסה במדויק, נציג הנתבעת לא הציג ולא שטח האם נעשו פניות ל - IATA, ארגון חברות התעופה הבין-לאומי, והאם נעשתה או תעשה פנייה להחזר כספי כרטיסי הטיסה של הלקוחות. ראו אזכור של הארגון בסעיף 21 לכתב ההגנה שם טוענת הנתבעת כי הכל מנוהל ומאושר על ידי IATA.

לאור המבואר, ובנסיבות העניין, ראיתי לנכון לנכות את מחירי כרטיסי הטיסה על דרך האומדנא, ולפסוק לתובע סך של 2,000 ₪.

בשולי הדברים אעיר, שנציג הנתבעת הציג בפני פרוטוקול מדיון שהתנהל בבית משפט השלום בפתח תקווה, אשר נסיבותיו דומות, ששם נדחתה תביעה. אדגיש, כל מקרה נבחן לגופו של עניין ובית המשפט אינו מחויב לפסיקת הערכאה המקבילה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 1,000 ₪, בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, 22 יולי 2019, בהעדר הצדדים.