הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 21353-02-20

מספר בקשה: 1+ 2
לפני כבוד השופט אילן צור

התובע:

יורי ריקליס

נגד

הנתבעים:

  1. אפרת הרצברג מורג
  2. נעה מורג

החלטה

לפניי שתי בקשות מטעם הצדדים. האחת - מטעם הנתבעים (בקשה מס' 1) – בה התבקש בית המשפט להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום ; והשנייה - מטעם התובע (בקשה מס' 2), למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

תמצית טענות הצדדים
במסגרת הבקשה וכן בכתב ההגנה, טענו הנתבעים - להעברת התובענה לדיון בבית משפט השלום. לטענתם, התובענה אינה מתאימה לבירור במסגרת תביעה קטנה, זאת נוכח הנימוקים המפורטים בבקשה ובכתב ההגנה, בצד הגנות אחרות העומדות להם בדין. לחיזוק טענתם, צירפו הנתבעים פסיקה, שיש בה כדי ללמד כי תובענות הנוגעות ל"לשון הרע" - ראוי שיידונו בבית משפט השלום, חלף דיון בתביעה קטנה.

מנגד, מבקש התובע להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים – מחמת שזה הוגש שלא כדין, בחתימת עורך-דין במסגרת תביעה קטנה, וכן למתן פסק דין בהיעדר הגנה לאחר מחיקת כתב ההגנה. לטענת התובע, הגיש הוא את התובענה בהליך תביעה קטנה, כדי לקצר את ההליך המשפטי ולהקטין את נזקיו. כן הוסיף התובע, כי ככל שמותב זה יורה על העברת התיק לבית משפט השלום, הרי שבית המשפט מתבקש להתיר לו לתקן את כתב התביעה ולתבוע את מלוא נזקיו, באמצעות ייצוג משפטי הולם.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שאלה עולים מכתבי טענותיהם, נחה דעתי כי אין מקום - בשלב זה - להעביר את הדיון לבית משפט השלום. עוד יובהר, כי תובענות מסוג זה – נדונות בבתי המשפט לתביעות קטנות חדשות לבקרים, ויש לכבד את בחירתו של התובע להתדיין במסגרת תביעה קטנה דווקא - על יתרונותיה וחסרונותיה, תוך פתיחת שעריו של בית המשפט בפני האזרח מן השורה, במסגרת זכות הגישה לערכאות (ראו: רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177).

אכן, תביעת לשון הרע – ככל תביעה אחרת, בשעה שהיא מצריכה שמיעת ראיות מורכבות וריבוי עדים, ראוי לה שתועבר לבית משפט השלום. ואולם, כל עוד אין בכך כדי להכביד על בירור התובענה, במסגרת תביעה קטנה – ניתן ואף רצוי לדון בה, במסגרת זו. יצוין, כי כיום נשמעות תובענות מסוג זה תדיר בבתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי הארץ, תוך בחינת כל מקרה לגופו ואופן התאמתו להליך, במסגרת המתאימה לו.
יצוין, כי בגדרה של תובענה זו, תבע התובע את הנתבעים בגין "לשון הרע" לכאורה, ביחס לשני מכתבים - בהם נכתב כי התובע נגוע בחשש לאי סדרים ניהוליים וכספיים – ולא מצאתי בשלב זה כאמור, כי מדובר בעניין שלא ניתן לדון בו במסגרת תביעה קטנה.

לעניין זה, יפים דברי המלומדים נמרודי וחבקין, בספרם "התביעה הקטנה" (2017), עמ' 151 (להלן: "ספר התביעה הקטנה"):
"הצורך להכריע בטענה או לדון בעילת תביעה שככלל מצריכה בירור עובדתי רחב, כגון הרמת מסך, מרמה או לשון הרע אינו שולל כשלעצמו את התאמתה להתברר במתכונת של תביעה קטנה. כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו ולפי דוקטרינת המידתיות. מקום שמדובר בתביעה בסכום נמוך יחסית, אשר חושפת את הנתבע לסיכון שאינו גבוה, ומנגד העברת התביעה לבית משפט השלום עלולה להוביל לזניחתה, תיטה הכף שלא להעבירה. לא אחת דחתה ערכאת הערעור את הטענה שהיה מקום להעביר תביעה קטנה לבית משפט השלום מחמת מורכבות הבירור כנימוק יחיד."
[ראו גם בר"ע (מחוזי ב"ש) 917/99 והדי נ' סבח (לא פורסם, 21.1.2000)]

זאת אף זאת, המבקשים תמכו יתדותיהם בטענה לאי התאמתה של עילת תביעה בגין "לשון הרע", להידון בבית משפט לתביעות קטנות, בהחלטה ובפסק דין, כמפורט בבקשתם. מעיון בהחלטה ובפסק הדין האמורים, איני מוצא בסיס חד-חד ערכי, לתמיכה בטענתם. ובמה דברים אמורים:

בר"ע 2323/96 לייזר רוזן נ' אנה לסקובה (לא פורסמה, ניתנה ביום 26.1.1997) – להחלטה זו התייחסו המלומדים נמרודי וחבקין בספרם "התביעה הקטנה" (בעמ' 151) בזו הלשון:
"לכתחילה הביע השופט א' רובינשטיין את דעתו, באמירה גורפת למדי, כי תביעת לשון הרע ככלל אינה מתאימה להתברר בבית משפט לתביעות קטנות. ראו בר"ע (מחוזי י-ם) 2323/96 רוזן נ' לסקובה, פס' ב(1) (פורסם בתקדין, 26.1.1997)... מאוחר יותר איזכר השופט רובינשטיין את ההחלטה האמורה בבית משפט העליון בנימה מסתייגת, ומההקשר אפשר להבין ששינה את דעתו: רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, פס' ח (פורסם בנבו, 20.3.2005)... בפועל נוהגים בתי המשפט לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, והמקרים המתאימים אינם מועברים לבית משפט השלום. ראו למשל ת"ק (תביעות קטנות קר') 58919-06-15 זילברמן נ' ביטון, פס' 39 (פורסם בנבו, 13.3.2016): "סברתי כי המקרה שלפנינו מתאים להידון בבית המשפט לתביעות קטנות, על אף שעילת התביעה העיקרית היא לשון הרע..."

ברת"ק (מחוזי ב"ש) 50190-09-16 מיכה דוד נ' רז הוכמן (לא פורסם, ניתן ביום 21.2.2017) (להלן: "עניין הוכמן")– מעיון בפסק הדין ונסיבותיו, עולה, כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בין המקרה בעניין הוכמן, לבין המקרה שלפניי. בשונה מהמקרה שלפניי כפי שפירטתי בס' 4 להחלטה זו, ציין בית המשפט בפסק דינו, כי המקרה שלפניו טומן בחובו סוגיות משפטיות, עובדתיות ואתיות מורכבות ומנסיבות המקרה עולה, כי אין הוא מתאים להידון בבית משפט לתביעות קטנות.

ובאשר לעניין הייצוג של הנתבעים באמצעות עו"ד - צודק התובע בטענתו, כי אסור היה לנתבעים להגיש את כתב ההגנה מטעמם באמצעות עו"ד המייצג אותם – בלי ליטול את רשותו של בית המשפט תחילה. לעניין זה נקבע בסעיף 63(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד – 1984 כדלקמן:
"ייצוג בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות על ידי עורך דין יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו...וכו'"

דומה, כי "ב"כ הנתבעים" החתום על כתב ההגנה, לא דק פורתא בהוראות החוק, ותוך שהוא עושה דין לעצמו ומבלי ליטול רשות תחילה מבית המשפט – חתם על כתב ההגנה, ואף ציין במסגרת חתימתו - כי עשה כן במסגרת היותו ב"כ הנתבעים. כך עשה גם ביחס לבקשה מס' 1.

יובהר, ייצוג של צד אחד ע"י עו"ד במסגרת תביעה קטנה, פוגע בעיקרון השוויון – וייצוג כאמור מתאפשר אך ברשות בית המשפט - במשורה, ורק מטעמים מיוחדים (ראו: רע"א 5711/08 סול טורגמן בע"מ נ' רשל פרטוק (לא פורסם, ניתן ביום 17.03.2009).
אשר על כן אני מורה כדלקמן:
כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, ישמש אותם במסגרת התובענה שלפניי. ואולם, אני אוסר על הנתבעים להיות מיוצגים בדיון הקבוע לפניי באמצעות עו"ד ובכל דיון נדחה אחר, ואף לא בנוכחות עו"ד במסגרת הדיון הקבוע.
בשלב זה ועד להחלטה אחרת, הדיון ייערך לפניי במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות.
למען הסר ספק, למועד הדיון יתייצבו הצדדים עם כל העדים שברצונם להעיד וכל הראיות שבדעתם להגיש. עד שאינו בשליטת מי מהצדדים, יקדים הצד ויגיש בקשה מתאימה לזימונו. תוך הפקדת הסך של - 300 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת ביחס לכל עד להבטחת שכר העד וכתנאי לזימונו.
סוגיית ההוצאות תידון בסיום ההליך.

המזכירות תודיע לצדדים וכן לעו"ד איתמר כץ - את החלטתי, ללא דיחוי גם טלפונית.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תש"פ, 14 יוני 2020, בהעדר הצדדים.