הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 1992-12-20

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובע:

סיון מגזניק

נגד

הנתבעת:
אורטל עוזיאל

פסק דין

לפני תביעה על סך 30,000 ₪ לתשלום עבור שירותי הפקה ועיבוד של שלושה שירים, בטענה להסכם בעל פה בין התובע לבין הנתבעת.

1. התובע, במאי, מפיק ועורך מוזיקלי. לטענתו, בשנת 2017 פנתה אליו הנתבעת, דרך מכרה משותפת, וביקשה, כי יעבד ויפיק עבורה שלושה שירים אותם כתבה והלחינה, זאת לאחר שניסיון קודם לעבדם ולהפיקם באמצעות אחרים לא צלח.

2. התובע טוען כי הוסכם, שהנתבעת תשלם בסיום העבודה בגין עיבוד והפקה לכל שיר סך של 8,500 ₪ בתוספת מע"מ, ועוד 1,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור "מיקס" ו"מאסטרינג" וכי מדובר במחיר מוזל ונמוך באופן ניכר מהמחיר המקובל בתחום .

3. התובע טוען כי השקיע מעל 100 שעות עבודה, אך הנתבעת לא שילמה לו את שכרו כפי שסוכם. בהמשך ניסה לפנות לנתבעת באמצעות עו"ד אך ללא הועיל.

4. הנתבעת עתרה להעברת הדיון לבית משפט שלום בטענה כי לא מדובר בתביעה צרכנית. כמו כן טענה, כי התביעה מצריכה בירור עובדתי מורכב ואינה מתאימה לדיון במסגרת תביעות קטנות . הבקשה נדחתה בהחלטה מיום מיום 7.2.2020. נקבע, כי התביעה אינה מעלה סוגיה משפטית מיוחדת, אינה מורכבת מבחינת התשתית העובדתית והראייתית וכי גם אם תוגש חוו"ד , אין בשיקול זה כשלעצמו כדי להצדיק את העברת הדיון.

5. בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי פנתה אל התובע דרך מכרה משותפת, שהציגה את התובע כבמאי בעל קשרים בתעשייה. לטענתה, יצרה קשר עם התובע לצורך קידומה המקצועי. נערכו מספר פגישות "ללא כיוון" ( סעיף 8 לכתב ההגנה). התובע התנהל באיטיות והשאיר "את השטח אפור" (סעיף 10 לכתב ההגנה). לא השתכללה התקשרות חוזית. ככל שהיה נכרת הסכם, הנתבעת לא היתה מסכימה להתנהלות זו. בהמשך הציגה בפני התובע שלושה שירים . התובע ציין כי יסייע לה בהפקתם, אף שמעולם לא נאמר לה שהתובע מפיק.

6. הנתבעת טוענת כי מעולם לא סוכם על תשלום ו כי "היה ברור לשנינו כי נבנה איזו שותפות בשירים". כל שהנתבעת עשתה זה "לזרום" והשותפות בין הצדדים היתה "חברית" (סעיף 12 לכתב ההגנה). הנתבעת מציינת כי: "...למעשה התחלנו לעבוד אחרי כמה חודשים של שיחות!" (סעיף 13 לכתב ההגנה). לטענתה, התובע פעל "בשיטת מצליח" והמתין לראות אם הנתבעת תצליח לקדם את השירים ובהתאם לבדוק מה משתלם לו.

7. לטענת הנתבעת, התהליך עם התובע נמשך שנתיים. הנתבעת לא היתה מסכימה לשלם על תהליך כה ממושך. אין הלימה בין התוצר המוגמר לסכום הנדרש (לא "שווה" את הסכום המבוקש (סעיף 28 לכתב ההגנה)). הסכום ה נדרש מתאים למפיק מקצועי, בעל מוניטין ולא למי שמפיק "במקרה הטוב על הדרך" ( סעיף 38 לכתב ההגנה).

8. בדיון מיום 11.5.2021 חזר התובע חזר על טענותיו. לטענתו, מדובר במערכת יחסים שנמשכה מספר שנים. תחילה סוכם לעבוד על שיר אחד, ולאחר שהיתה נכונות מצד הנתבעת , המשיך לעבוד על שני שירים נוספים. התובע ציין כי הצדדים דנו מספר פעמים על המחיר, אך לא היה הסכם כתוב. לדבריו, העמיד את סכום התביעה על בסיס המחיר הנהוג בשוק.

הנתבעת מצידה טענה:
"זה לא נכון שלא הייתי מוכנה לשלם. נכון שהיה שיר ששילמתי עליו 6,000 ₪, אבל זה לא עניינו של התובע מה עשיתי קודם ולא משנה מה היו הבחירות המוזיקליות שלי. הלכתי אליו בגלל הקשרים כדי שיחבר אותי למישהו. כשהוא שמע את היצירות שלי, הוא אהב את הקניין הרוחני שלי. לשאלת בית משפט, מעולם לא שמעתי מהתובע שהוא מבקש תשלום עבור השירות. קיבלתי את שלושת השירים במשך שנתיים. התובע תובע סוכם של 10,000 ₪ על כל שיר. אם היה לו מחירון, המחירון היה מוצג מראש כמו מספרה שיש לה מחירון קבוע, זה לא היום ככה ומחר אחרת. אם הייתי רוצה ללכת למפיק ולעשות הפקה מוזיקלית, הייתי עושה את זה באולפן הקלטות. אני מאמינה בחפותי, לכן אני לשאלת בית משפט, לא מוכנה לשלם, אני הצעתי 50 אחוז בקניין הרוחני." (עמ' 2 ש' 17-25).

לכך השיב התובע:

"נאמר פה שלא דובר על תשלום, הנתבעת סתרה את עצמה כי אמרה שהציעה 50 אחוז מהקניין הרוחני כי היה דיון, אפרופו הספה שהיא הציעה את השותפות ואת החמישים אחוז, אמרתי שאני אחשוב על זה וכעבור יומיים הודעתי לה שאני לא מעוניין וביקשתי את מה שדיברנו. דיברנו על העלויות, 8,000 ₪ על הפקה של שיר ועוד 2,000 ₪ על הפיניש מיקס ומסטר. לגבי המחירון, בכל מקום אחר על דבר כזה היו לוקחים לה יותר כסף".

לעניין איכות השרותים טען התובע:
"יש לי פוסט שהנתבעת העלתה ברשתות החברתיות שהוא אומרת שהיא מאוד מרוצה מהתוצאה. היה כתוב בפוסט שהעבודה שלי הייתה ברמה גבוהה ביותר". (עמ' 3 ש' 2-4).

9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה;

10. במשפט האזרחי נטל ההוכחה מורכב משני נדבכים. נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. הכלל הבסיסי במשפט אזרחי הוא "המוציא מחברו – עליו הראיה". כלומר, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע. עליו להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, דהיינו עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שגרסתו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מגרסת הנתבע.

11. בענייננו, אין מחלוקת כי התובע הפיק עבור הנתבעת שלושה שירים. הפלוגתא הטעונה הכרעה היא אם כן, האם הוסכם בין הצדדים על תשלום עבור השירותים שסופקו ע"י התובע ואם כן מה גובהו?

12. הנתבעת אישרה כי " זה לא נכון שלא הייתי מוכנה לשלם ." (עמוד 2 שורות 17 -18) ובהמשך במענה לשאלת בית המשפט השיבה "... אני הצעתי 50 אחוז בקניין הרוחני." (עמוד 2 שורה 25). אמירות הנתבעת אינן מתיישבות עם הטענה לפיה עניין התשלום לא נדון מעולם.

13. לכך יש להוסיף כי, טענות הנתבעת בנוגע לטיב השירות שקיבלה, נסתרו. התובע טען כי הנתבעת העלתה פוסט ברשתות החברתיות בו היא מציינת כי: "...מאוד מרוצה מהתוצאה. היה כתוב בפוסט שהעבודה שלי הייתה ברמה גבוהה ביותר." (עמוד 3 שורות 3 - 4).
לכך השיבה הנתבעת: "הפוסט בא מתוך פרגון לחבר ומתוך אהבה..." (עמוד 3 שורות 7 - 8). תשובת הנתבעת אינה מתיישבת עם טענותיה כנגד טיב ואיכות השירותים.

14. לענין התמורה טען התובע כי: "אני תובע את המחיר על סמך מה שנהוג בשוק, לא אני קבעתי את המחיר, המחירים הנהוגים הם השוק" (פרו' עמ' 1 שו' 22 -23). עם זאת, התובע לא צירף ראיות לקיומו של הנוהג הנטען.

15. בהיעדר ראיות לקיומו של נוהג, יש לעבור לבחינת השכר הראוי, על יסוד כלל החומר הראייתי שעמד בפני בית המשפט [ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ נ' ברוך חסן (פורסם בנבו,3.9.2017) (להלן: "עניין אזורים")].
סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כדלקמן:
 
"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה."

16. בבסיס הוראה זו עומד העיקרון לפיו, אדם זכאי לשכר על עבודה שביצע או שירותים שנתן, והימנעות ממתן אותו שכר רק משום שלא הוסכם עליו בחוזה תוביל להתעשרותו של הנהנה על חשבונו של נותן השירות [ראו: בעניין אזורים; ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, פ"ד מו(4) 586, 594 (1992) (להלן: "עניין רמת אביבים"); ע"א 136/92‏ ביניש-עדיאל - עורכי-דין‎ ‎נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ''ד מז (5) 114, 125 (1993) (להלן: "עניין בייניש-עדיאל"].

17. היעדרו של הסכם שכר טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם [ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח (5) 20 (2004)].

18. עת הוכח להנחת דעתי, כי התובע השקיע מזמנו במפגשים עם הנתבעת, השקיע מידיעותיו ומנסיונו כאיש מקצוע ולבסוף סיפק לתובעת שרותים בגין שלושה שירים. כמו כן היה ברור גם לנתבעת שלא מדובר בשרותים הניתנים ללא תמורה, ואף טענות הנתבעת לעניין טיבם וטבעם של השירותים נסתרו (ראו סעיף 16 לעיל). הגעתי לכלל מסקנה כי התובע זכאי לשכר על עבודה שביצע, והימנעות ממתן שכר תוביל להתעשרותה של הנתבעת על חשבונו . הנתבעת אף טענה בכתב ההגנה כי לא קידמה את השירים גם מחשש שהתובע "יצוץ פתאום וידרוש דברים" (סעיף 45 לכתב ההגנה).

19. במקרים בהם לא ברור וידוע היקף הנזק, הרי אין למהר ולשלול פיצוי בדרך של "הכל או לא כלום", אלא יש לנסות ולהגיע לקביעת הנזק בדרך של הערכה ואומדנה. (להרחבה בעניין זה ר' ע"א 2538/15 הסתדרות מדיצינית "הדסה" נ' יהודית זר [פורסם בנבו] (מיום 15/1/17, כב' הש' י' עמית, נ' סולברג וא' שהם); וכן ע"א 3251/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבדי [פורסם בנבו] (מיום 22/6/14, כב' הש' י' דנציגר, נ' הנדל וא' שהם).

פסיקת בית המשפט התייחסה למקרים בהם יש לקבוע שכר טרחת עו"ד (ראו בע"א 136/92, ביניש-עדיאל – עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 5/10/93) וכן ר' ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל [פורסם בנבו] (מיום 28/4/04) ע"א 8934/17 אלי זהר – נאמן המכון לרפורמות מבניות בע"מ נ' החברה הכלכלית לראש העין בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 17/3/19).
לעניין זה נקבע כי בעת קביעת התשלום "יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך-הדין לטיפול בעניינו של הלקוח; את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות" (ר' יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל המוזכר לעיל).

להשלמת התמונה ייאמר כי פסיקת תשלום על דרך האומדנה מצאה מקומה בשורה של פסקי דין כאשר נקבע כי "באותם מקרים אשר בהם קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק בשיעור הפיצוי, אין בכך כדי להכשיל את תביעת הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" [תא (ת"א) 4890-05-14 ת.מ. טלעדן בע"מ נ' א. דורי בניה בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 2/7/18)]. ההלכה היא שעל בית המשפט להסתמך על נתונים שהובאו ולנמק האומדנה בהתאם לכך, ור' למשל ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נגד אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 11/11/2010) וכן דנ"א 4963/05 בי"ח כרמל חיפה נ' עדן מלול [פורסם בנבו] (מיום 29/8/20) .

20. התובע טוען כי התמורה בסך הנדרש -10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל שיר- נמוכה באופן ניכר מהמחיר המקובל בתחום (סעיף 4 לכתב התביעה). הנתבעת מנגד אישרה את טענת התובע לפיה שילמה עבור הפקה קודמת של אחד מ השירים: "נכון שהיה שיר ששילמתי עליו 6,000 ₪" (פרו' בעמ' 2 בשו' 18). בהעדר תימוכין נוספים לטענת התובע הרי שנתון זה שנמסר ע"י הנתבעת עצמה, יכול לשמש בסיס לאמדנה.

21. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע את סך של 18,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין השרותים. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 500 ₪ בתוך 30 ימים. סכום זה ככל ולא ישולם במוע דו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשפ"א, 07 יוני 2021, בהעדר הצדדים.