הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 18489-09-20

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

דוד חלאוה

נגד

הנתבעת:

איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סכום של 17,630 ₪ כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את תכולת דירתו של התובע, כולל הרחבה מיוחדת לחפצי ערך, ובפרט שעון יד מסוג רולקס.

עיקרי טענות התביעה:

התובע היה מבוטח ע"י הנתבעת בביטוח דירה ותכולתה, כולל הרחבה מיוחדת לשעון מסוג רולקס (להלן: "השעון"), וזאת לתקופה החל מיום 19.5.19 ועד ליום 19.5.19. בפוליסה צוין כי סכום הביטוח לתשלום עבור אובדן השעון הינו בסך 42,630 ₪, וזאת על בסיס אומדן שמאי.
ביום 3.10.19 ובהיותו של התובע בחוף קיסריה, נגנב השעון בעת ששהה בים. התובע ציין כי עסקינן בשעון ייחודי, וכי הכנסתו למים גורמת להריסתו, ולכן הסיר השעון מידו.
הנתבעת סירבה לשלם את הסכום המוסכם, וזאת כאמור במכתבה מיום 3.12.19. על כן, פנה התובע לסוכן ביטוח בתלונה כי החברה מפרה את חוזה הביטוח ומסרבת לשפותו. ביום 30.12.19 פנתה הנתבעת וציינה כ י נוכח חתימתו של התובע על הסכם פשרה, ולפנים משורת הדין, הנתבעת מסכימה לשלם לו סך של 25,000 ₪. סכום זה אכן הועבר לחשבון התובע.
התובע ציין כי לא ידע שמדובר בהסכם פשרה המונע ממנו לתבוע, ומעולם לא חתם על מסמך כלשהו המאשר את אותה פשרה. בהמשך הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, בה תיקן את גרסתו, וטען כעת כי סוכן הביטוח פנה אליו ומסר לו כי יקבל סכום של 25,000 ₪ מחברת הביטוח, אם יחתום על הסכמה. לכן ביקש מסוכן הביטוח לחתום בשמו על הטפסים. לטענתו, לא הבין שמדובר בהסדר פשרה, למרות שיתכן כי הדבר הוסבר לו ע"י סוכן הביטוח.
עוד טען התובע כי מדובר בהרחבה לחפצי ערך מסוג "כל הסיכונים" וכי הוסבר לו לפני עריכת חוזה הביטוח, כי השעון יכוסה גם במקרה של אבדן או גניבה.
התובע טען כי הגניבה לא ארעה עקב רשלנות תורמת מצדו, וציין כי המצאות בחוף הים לא אמורה לאפשר לחברת הביטוח להתנער מחובותיה.

עיקרי טענות ההגנה:

הנתבעת טענה כי לאחר שקיבלה הודעה על האירוע מינתה חוקר טעמה, אשר נפגש עם התובע ובדק את אמיתות האירוע. הנתבעת ציינה כי הנזק אשר התברר כי אירע בפועל, אינו נמנה על הסיכונים המכוסים בפוליסה, זאת בהתאם להרחבה בגין " כל הסיכונים" לדברי ערך כמפורט בפרק 2, סעיף 2.3 ב(10) של חוזה הביטוח, בו מצוין העדר כיסוי ביטוחי על: "אובדן או נזק שנגרם לרכוש המבוטח בהיותו מחוץ לדירה המבוטחת כשהמבוטח ו/או בני משפחתו אינם מלווים את הפריט". לאור זאת, דחתה הנתבעת את בקשת התובע לקבלת התשלום.
הנתבעת הוסיפה כי בהמשך, נעשתה אליה פנייה מטעם סוכן הביטוח לקבלת תשלום לפנים משורת הדין. מתוך ראייה מסחרית וכלכלית כלפי סוכן הביטוח, (אקסגרציה מסחרית – ראה נספח ג' לכתב ההגנה), הסכימה לשלם לפנים משורת הדין סכום של 25,000 ₪, וזאת עקב היקף פעילות הסוכן , ולא מתוך הודאה וחבות כלשהי כלפי התובע. לשם כך, הועבר לסוכן הביטוח כתב סילוק לצורך החתמת התובע. לאחר שכתב הסילוק החתום התקבל אצל הנתבעת, בוצעה ההעברה הכספית. כתב הסילוק צורף כנספח ד' לכתב ההגנה.
לאחר קבלת כתב התביעה בו טען התובע כי לא חתם על כתב הסילוק ולא נתן את הסכמתו לאותה פשרה, ערכה הנתבעת בירור עם סוכן הביטוח. מהבירור עלה כי סוכן הביטוח חתם במקום התובע, אך זאת בידיעתו ובהסכמתו של התובע. (העתק מכתב מטעם התובע בעניין זה צורף כנספח ה' לכתב ההגנה).

דיון והכרעה:

בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
בביטוח מסוג "כל הסיכונים", הביטוח הוא נגד אבדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא. על כן די לו למבוטח כי יוכיח שנגרם לו אבדן או נזק והוא אינו נדרש להוכיח את סיבת האבדן או הנזק ואת דרכי התרחשותו. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 172/89 סלע חב' לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, בעת שקבע כי בביטוח כזה עול ההוכחה קל יותר כי על התובע להוכיח את הנזק לרכושו, ותביעתו תתקבל גם אם לא תוכח הסיבה שגרמה את הנזק, בו בזמן שבביטוח נקנה סיכונים מוגדרים בלבד, חל העול להוכיח גם שהנזק נגרם ע"י סיכון מהסיכונים שדווחו. עם זאת, אין ללמוד מהדיבור "כל הסיכונים" כי הצדדים התכוונו לפוליסה בלתי מוגבלת, שתבטח מפני כל הסיכונים האפשריים וכי על המבטח לשאת בכל נזק שיגרם למבוטח. גם בביטוח מסוג "כל הסיכונים" צריך שהנזק יהיה פרי אירוע תאונתי כלשהו, ומכאן שאירוע מכוון שנגרם ע"י המבוטח לא יהיה מכוסה. כן לא יהיה מכוסה מקרה שבו הנזק הוא תוצאה של מהלך העניינים הטבעי והרגיל.
כאמור, המבוטח יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק ו/או האובדן, והנטל לסתור את הטענה כי מדובר באירוע תאונתי מוטל על המבטח. בנוסף, כמו בכל פוליסה אחרת, רשאי המבטח להוכיח את קיומו של חריג לכיסוי הביטוחי. ( ראה בספרו של ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה 2 (2009), עמ' 1326-1328).
במקרה דנן, אין חולק אודות נסיבות האירוע. היינו התובע שהה בחוף הים, כשהוא עונד את השעון, וכאשר ביקש לשחות בים, הוסר השעון והונח בתיק. את התיק הותיר התובע בחוף הים, ללא השגחה.
בנסיבות אלה, שבהן השעון היה מחוץ לתחומי הדירה והונח בתיק בחוף הים, כאשר אותה עת התובע נכנס לים והתיק הושאר על החוף, חל החריג הקבוע בפוליסה, לפיו הפוליסה אינה כוללת אבדן או נזק שנגרם לרכוש המבוטח בהיותו מחוץ לדירה המבוטחת, כשהמבוטח ו/או בני משפחתו אינם מלווים את הפריט (ראה פרק 2, סעיף 2.3 ב(10), של הפוליסה). ואכן, במכתב הדחייה שהוציאה הנתבעת ביום 3.12.19, צוין כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי ביטוחי לאירוע הנדון עקב הסרת השעון והנחתו בתיק בחוף הים ללא השגחה.
לאור האמור לעיל, הרי שהנתבעת הוכיחה את קיום החריג, אשר יש בו כדי לפטור אותם מחבות על פי הפוליסה. כפי שהוסבר, הנטל להוכיח את נסיבות האירוע על פי פוליסה לביטוח מפני "כל הסיכונים" מונח על כתפי המבטח, אך במקרה זה לא קיימת מחלוקת בעניין נסיבות האירוע.
הנתבעת צרפה לכתב הגנתה מסמך שעל פיו התביעה סולקה בנוהל "אקסגרציה מסחרית", וזאת לאור היקף פעילותו המסחרית של הסוכן. על פי המסמך הסכום שהנתבעת התבקשה לשלם בנוהל אקסגרציה הוא 42,000 ₪, אך הסכום שאושר לתשלום, לפנים משורת הדין, עמד על 25,000 ₪.
בסיכומו של דבר, אין חולק כי סוכן הביטוח חתם על ההסכם ליישוב תביעה לפנים משורת הדין, ועל פיו אישר בשם התובע כי קבלת הסכום הנ"ל תהווה סילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובע בגין האירוע הנדון. על סמך כתב הסילוק כאמור, שילמה הנתבעת לתובע את הסך של 25,000 ₪. אציין כי התובע תיקן את עובדות כתב התביעה, ואולם גם אם אקבל את נוסח כתב התביעה המתוקן, הנני מתקשה לקבל את הטענה כי התובע לא הבין שמדובר בהסדר פשרה.
אשר על כן, מצאתי לנכון לדחות את התביעה. תחילה מהנימוק שעסקינן בשעון יקר, אשר מבוקש כי חברת הביטוח תישא בתשלום בגינו בנסיבות בהן, השעון היה מחוץ לדירה, והונח בחוף הים, ברשות הרבים, ללא השגחה. נימוק נוסף הוא כתב הסילוק שנחתם ע"י סוכן הביטוח בשמו של התובע. ראה גם מכתבו של התובע עצמו, אשר צורף כנספח ה' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת.
לפנים משורת הדין, אינני מחייבת את התובע בהוצאות.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשפ"א, 02 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.