הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 17791-12-17

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובע:

אליהו בגיזדה

נגד

הנתבע:

עו"ד ברק ברנור

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 33,400 ₪, המבוססת על הטענה לפיה הוסכם בין הצדדים כי הנתבע התחייב לשלם לתובע עמלה בשיעור של 20% משכר הטרחה שיקבל , עבור טיפול בתיקים שהעביר אליו התובע.

רקע ועיקרי טע נות הצדדים

התובע טוען בכתב התביעה כי במהלך שנת 2010 הוא פנה למשרד עו"ד יוסי זאגא (להלן: "עו"ד זאגא"), והעלה בפניו הצעה לפיה ביכולתו להפנות למשרד לקוחות.

התובע טוען כי הוא נכנס עם עו"ד זאגא לחדרו של הנתבע, שהינו עורך דין, אשר ישב בסמיכות, ושם סוכם כי הנתבע יעביר לתובע עמלה בשיעור של 20% משכר הטרחה שיקבל בגין התיקים שיועברו דרכו (להלן: "שכר הטרחה").

התובע טוען כי במהלך השנים שחלפו, הנתבע טיפל בלקוחות אותם הוא הפנה למשרדו, וכפועל יוצא מכך הוא זכאי ל תשלום בשיעור של 20% משכר הטרחה אותו קיבל הנתבע בגין התיקים שהועברו על ידו.

התובע טוען כי בשלב מסוים הוא פנה לנתבע, אול ם זה סרב ליתן לו פירוט של הכספים ששולמו לו על ידי הלקוחות, ולשלם לו.

ביום 12.11.2012 שלח עו"ד זאגא לנתבע מכתב שעניינו "תיקים משותפים – אליהו בגיזדה" , במסגרתו הוא מציין כי התובע פנה אליו ודרש ממנו את חלקו בתיקים שהועברו לנתבע ומציין כי בהתאם למוסכם הובהר כי 20% משכר הטרחה שייכים לתובע ויתרת שכר הטרחה, מחולקת. (נספח 1 לכתב ההגנה). הנתבע לא השיב למכתב.

התובע טוען שהוסיף ופנה לנתבע אולם ללא הועיל.
התובע מפרט בסעיף 10 לכתב התביעה שני תיקים שהועברו על ידו בעניינם של משפחת פז ו שרה מור, (להלן: "משפחת פז" ו "שרה מור"). כן ביקש לקבל מאת הנתבע פירוט של הכספים ושכר הטרחה בתיקים אלה.

הנתבע מכחיש את טענות התובע; הנתבע מעלה טענת התיישנות ולחילופין, את טענת השיהוי.

הנתבע טוען כי התובע עוסק בתווך בתיקים, ולאחר שנים רבות ובשים לב כי הוא אף גובה מלקוחותיו עמלת תיווך, מעלה את זעקת הקוזק הנגזל.

כתב התביעה נעדר את הפירוט הנדרש לשם הקמת עילת תביעה.

לגופו של עניין, טוען הנתבע כי לא הבטיח לנתבע שכר כלשהו. התיקים הנטענים הועברו אליו ישירות על ידי עו"ד זאגא, ולא על ידי התובע, במטרה שהנתבע יטפל בהם , ובתום הטיפול יחלוק את מחצית משכר הטרחה עם עו"ד זאגא. הנתבע טוען כי אילו היה נדרש לשתף בשכר הטרחה גם את התובע, לא היה לוקח את הטיפול בתיקים.

הנתבע מוסיף כי סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 , אוסר על עורך דין לשתף אחר שאינו עורך דין בשכר טרחתו, ולאור איסור זה , לא הבטיח , לא נדרש , או תוזכר בעניין זה על ידי התובע לאורך כל שנות טיפולו בתיקים.

הנתבע מכחיש את טענות התובע אחת לאחת ומפרט בכתב הגנתו, ברחל בתך הקטנה לגבי כל תיק וטענה.
ביום 30.01.2019 התקיים בפני דיון, הצדדים התייצבו לדיון, והעלו את טענותיהם.

דיון והכרעה
השאלה הדורשת הכרעה – האם בין הצדדים נרקם הסכם לפיו על הנתבע להעביר לתובע עמלה בשיעור של 20% משכר הטרחה בתיקים שהתובע העביר, לכאורה , למשרד הנתבע?

המדובר בשאלה עובדתית הדורשת הכרעה.

טרם אדון בשאלה זו, הועלתה על ידי הנתבע טענת התיישנות;

כבר עתה אומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לדחות את התביעה, ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

ראשית, לסוגיית ההתיישנות המהווה טענה מקדמית; המדובר בהסכם שנרקם, לכאורה, בשנת 2010 , והתביעה הוגשה ביום 10.12.2017.

הנתבע מפנה לתיקים בגינם התובע הגיש את התביעה, ו טוען כי ההליכים שם הסתיימו בשנת 2010. האחד, ביום 09.02.2010 והשני ביום 14.09.2010. אשר על כן, טוען הנתבע כי בשים לב למועד הגשת התביעה, ביום 10.12.2017, התביעה התיישנה. מנגד, התובע טוען בסיכומיו כי הנתבע משך אותו שנים, בהתחלה רצה לשלם, אולם לאחר מכן סרב.

מטענות הצדדים וכל אשר הובא בפניי עולה על פניו, כי התביעה התיישנה, שכן התביעה הוגשה בחלוף שבע שנים. יודגש כי התובע אינו נוקב במועד מדויק בו נרקם ההסכם. יחד עם זאת, נראה שניתן להחיל במקרה דנן את "כלל ההתגלות", שכן בפני התובע לא עמדו כלל הנתונים והמועדים המדויקים ביחס לתיקים המדוברים .

על פי האמור, תקופת התיישנותה של תובענה שאינה מקרקעין הינה שבע שנים, כאמור בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות. מועד תחילת תקופת ההתיישנות קבוע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, על פיו תקופת ההתיישנות תחל ביום הולדתה של עילת התובענה.

חריג לכלל נקבע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי:

נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
"התיישנות שלא מדעת

לפי סעיף זה, תקופת ההתיישנות תחל ביום התגלות העובדות הרלוונטיות של התביעה לתובע. (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4)554, 557. הפסיקה (ר' ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, [פורסם בנבו] תק-על 2012(1), 3503) פירשה את כלל הגילוי המאוחר כי אם-

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

מחד, התביעה מעלה קושי. התובע אינו נוקב במועד מסוים ברור ומדויק באשר למועד בו ההסכם נרקם לכאורה. כן חסרים נתונים בדבר גיבוש העילה ומתי נולדה עילת התביעה. יחד עם זאת, היות והתובע טוען כי נדחה בלך ושוב, לכאורה, מצאתי לנכון לדון במהות התביעה לגופו של עניין.

יודגש, הן שבוחנים את התביעה לגופו של עניין, עולה כי דין התביעה להידחות, ולהלן אבאר;

יוצא אפוא, כי לפנינו שתי גרסאות שעומדות האחת מול רעותה. התובע טוען כי בין הצדדים קיים הסכם כאמור , ואילו הנתבע מכחיש את ההסכם. לדבריו, עוד בשנת 2008 נפרד משותפות עם עו"ד זאגא ועבר בכלל למשרד אחר. הנתבע טוען כי לא נפגש עם התובע בעניין שכר הטרחה והוא קיבל את הטיפול בתיקים מעו"ד זאגא, אשר עמו יש לו הסדר לאורך שנים , ואף נוהג להעביר לו את חלקו בשכר הטרחה (מפנה ל - נ/1 – חשבונית) . הנתבע מוסיף כי הוא מטפל בתיקים שבעניין כבר משנת 2008 , ולא יתכן שהתובע טוען כי הוא התחייב אליו בשנת 2010 לאור הנסיבות.

התובע העיד -
"ש. יש לך אסמכתא בכתב שהתחייבתי לשלם לך עמלה?
ת. מי שהיה מעורב עו"ד זגא לכן הוא שלח לך את המכתב אתה יודע שאתה צריך לשלם את העמלה הוא כתב לך מה מגיע לי.
ש. עו"ד זגא התחייב כלפיך לשלם לך 20%?
ת. לא. הוא לא התחייב אתה התחייבת במשרדך. עו"ד זגא עד לכך ולכן הוא שלח לך את המכתב.
ש. אמרת שהיית במשרד בשנת 2010 שם פגשת אותי?
ת. לא זוכר. לשם הייתי מביא את הקליינטים.
ש. אני אומר לך שאני מעולם לא הייתי בחשמונאים 100?
ת. לא יודע את המספר. הם היו משרד ליד משרד. אם טעיתי במספר או שניים...
ש. ב- 2010 אמרת שמסרת לנו את התיקים יותר נכון לעו"ד זגא, האם נכון שב- 2010 מסרת את התיקים?
ת. לא זוכר. זוכר שהבאתי את הלקוחות. אני מבקש לעיין במסמכים.
ש. מפנה לסעיפים 1-2-3 לכתב התביעה, מצטט?
ת. מעיין – זה היה ב- 2010 לא זוכר תאריך מדויק. אני אחרי מחלה קשה.
ש. כשכתבת את כתב התביעה זכרת?
ת. אז כן. זכרתי. לא ציינתי חודש אז טעיתי. הבטחת ליד עוה"ד לשלם או לא?
ש. אמרת שב- 2010 הגעת למשרד שמ- 2008 לא הייתי בו ומסרת ב- 2010 את שני התיקים האלה של פז ומור?
ת. לא נכון. מתי שמסרתי לך את התיקים הבאתי את הלקוחות הוא אמר לך אתה צריך לשלם לו. אמרת אין בעיה.
ש. ב- 2010 הבאת את התיקים?
ת. אל תתפוס אותי במילה, אמרת שב- 2008 לא היית. אני מבולבל. יש מכתב שהוא אומר לך לשלם את החלק שלי.
ש. אמרת שב- 2010 מסרת את התיקים, אני אומר לך שהתיקים החלו ב- 2008?
ת. אני לא זוכר. אבל הבאתי את הלקוחות או לא?
ש. לי לא הבאת, הבאת לעו"ד זגא?
ת. ישבתי במשרד שלך. כל לקוח הבאתי לך. הבאתי למשרד בחשמונאים לא זוכר מספר.
ש. אמרת שקיבלת שכ"ט ועמלה מעו"ד זגא?
ת. לא אמרתי שקיבלתי. החלק שהיה מגיע לי מזגא קיבלתי. מהחלק שלך לא קיבלתי. עו"ד זגא שילם כל הזמן לא על החלק של הנתבע.
ש. הוא שילם לך על תיק מור ?
ת. לא. כי הוא לא קיבל ממך לכן אמר שהוא לא רוצה לשלם. לכן הוא גם שלח לך את המכתב. אני רוצה שעו"ד זגא יבוא להעיד.
ש. אמרת שלא העברתי לעו"ד זגא את שכה"ט?
ת. על אלה שאני תובע, כן.
ש. מעו"ד זגא קיבלת עמלה על מור?
ת. לא. כי אתה לא העברת לו תשלום. אני בטוח במאה אחוז.
ש. אציג לך חשבונית של עו"ד זגא רואים שעו"ד זגא קיבל ממני את הסכום?
ת. אלה תיקים אחרים.

המסמך סומן נ/1."

המשך חקירה:

ש. בכתב התביעה אמרת שב- 2010 מסרת לי את התיקים, נכון?
ת. לא זוכר. היום אני לא זוכר.
ש. לשאלת ביהמ"ש – למה הגשת את התביעה רק עכשיו ב- 12/17?
ת. בהתחלה הוא רצה לשלם. אח"כ אמר עבר הזמן שלו, אני לא משלם. כלומר: טווח של זמן. עו"ד זגא שכתב לו את המכתב הנתבע אמר שהוא לא רוצה לשלם.
ש. למה לא כתבת בכתב התביעה את מה שאתה אומר כעת שאני הסכמתי לשלם אח"כ חזרתי בי?
ת. יש יותר טוב מעו"ד עד?
ש. מאיפה שאבת את הנתונים הכספיים מסעיף 10 לכתב התביעה?
ת. מיוסי זגא חלק. הוא גם ייצג אותם במקום הנתבע פעם אחת.
ש. למה לא הצגת את הסכומים שהם קיבלו או הוא קיבל?
ת. אדם שרוצה לשלם לא אומר איפה כתוב. אמרת שאתה רוצה לשלם או לא?
ש. מאיפה שאבת את הסכומים?
ת. מיוסי זגא. הוא אמר לי שאלה הסכומים שכתוב אצלו בתיקים.
ש. אם אתה אומר שהיית זכאי לשכ"ט ממני מדוע במכתב ששלחת ע"י עו"ד שטרית ב- 1010 לא ציינת שמגיע לך גם שכ"ט ממני?
ת. פניתי ליוסי אמרתי הוא לא רוצה לשלם. הוא כתב לו מכתב. אתה מנסה להתחמק למה לא כתבת. אתה חייב או לא?"

(עמ' 2-4 לפרוטוקול. ההדגשות שלי – נ.ב).

מעדותו של התובע עולה כי אינו זוכר פרטים רלבנטיים שהם מהותיים להתקשרות לכאורה.

בסופו של יום, עורך דין זאגא לא הגיע לדיון. יודגש כי מדובר בעד מהותי ורלבנטי להליך, שהרי נטען כי היה עד להתקשרות עם הנתבע ויתרה מכך, אף מדובר בצד להסכם לכאורה.

בהקשר זה יצוין כי ניתנה לתובע האפשרות ליצור קשר טלפוני עם עו"ד זאגא, במעמד הדיון, בהתחשב בכך כי התובע ביקש לשמוע את עדותו. התובע ניסה להתקשר עמו, אולם ציין כי עורך דין זאגא לא השיב (ראו פרוטוקול בעמ' 2 שורות 2-6 ובעמ' 5 שורות 18-21). המדובר בעד רלבנטי הנחוץ להליך, שכן עולה מכתב התביעה כי היה צד להסכם, היה מעורב בפרטי ההתקשרות ואף היה עד להם.

על עדים רלבנטיים והימנעות מלהעיד ראו – ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651. השופט גולדברג – "אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד". וגם - ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי (נבו, 8.11.79) (בן-פורת) – " אי הזמנה להעיד יוצרת הנחה שאילו הובאו הייתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה" ... "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו".

סבורני כי הדבר עומד לתובע לרועץ , שהרי ציין בפני כי הודיע לו על מועד הדיון.

יודגש, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו. על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.

בנסיבות העניין, התובע לא עמד בנטל הרובץ לפתחו ולא הוכיח את תביעתו. לא הוכח בפניי הסכם, תוכנו וההתחייבויות מכוחו. אין די במכתב שצורף מעורך דין זאגא כנספח 1 לכתב התביעה, שהרי המכתב לא מלמד על התחייבותו של הנתבע כלפי התובע . הנתבע חזר ואמר: "אני טוען שההתחייבות הייתה התחייבות של עו"ד זגא ולא שלי. אני מעולם לא התחייבתי כלפיו (כלפי התובע הערה שלי נ.ב) לשלם לו או לשתף אותו בשכ"ט כלשהו " (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 30-31). מה גם, ש עו"ד זאגא לא הגיע לעדות בקשר למעורבותו, ולא העיד בקשר עם המכתב שהוצג.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו, ועל כן דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.