הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 17673-09-21

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובע

בר פריזאט, ת"ז XXXXXX410

נגד

נתבעת

אביטל מלכה גולדמן, ת"ז XXXXXX909

פסק דין

לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

תאונת הדרכים אירעה ביום 29.06.2021 בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 582-99-001 שבעת התאונה היה בעלות התובע ורכוב בידיו (להלן: "האופנוע" ) לבין הנתבעת שחצתה את הכביש בעת קרות התאונה (ולהלן: "התאונה").

לטענת התובע, במהלך חצייתו את הצומת כחוק ובנסיעה איטית, כאשר אור ירוק דולק בכיוון נסיעתו, לפתע רצה הנתבעת לתוך הצומת תוך שהיא חוצה את מעבר החצייה כאשר אור אדום דולק בכיוון נסיעתו. עוד טוען התובע כי הוא ניסה להסיט את האופנוע אך פגע בנתבעת ונפל על הכביש. התובע טוען כי לאחר התאונה הוא התכתב במסרונים עם הנתבעת וזו האחרונה הודתה באחריותה לתאונה. לטענת התובע, בגין התאונה נגרמו לאופנוע נזקים שהוערכו בידי שמאי רכב. עתה הוא תובע את נזקיו והפסדיו.

מנגד, טוענת הנתבעת כי בכיוונה היו שני מקטעי מעברי חצייה. כאשר הייתה במקטע מעבר החצייה הראשון הבחינה באוטובוס שעליו היא רצתה לעלות מתקרב לתחנה ואז חצתה את המקטע הראשון בריצה והגיעה לאי התנועה שבין המקטע הראשון למקטע השני של מעבר החצייה. לטענתה היא הסתכלה ימינה לראות שאין כלי רכב, הורידה את רגלה על הכביש ואז לפתע פגע בה האופנוע והיא נפלה על המדרכה. עוד טוענת הנתבעת כי תיק המשטרה שנפתח כנגדה נסגר בהיעדר אשמה והדבר מהווה ראיה לכך שאין לה כל אשמה בתאונה. לטענת הנתבעת, ייתכן כי התובע החל בנסיעה עוד טרם קיבל אור ירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו. עוד טוענת כי שדה ראייה של התובע היה פתוח והיה עליו לראותו אותה רצה המעבר החצייה הראשון, וראיה לכך שבחקירתו במשטרה של התובע הוא אישר כי הוא הבחין בנתבעת כאשר בכיוון נסיעתו היה רמזור אדום והנתבעת הייתה על אי תנועה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען שנגרם לאופנוע לרבות ההיתכנות בין הנזק שנמצא על ידי השמאי לבין אופן נפילת האופנוע לכביש ואת גובה הנזק.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין האחריות לקרות התאונה, והן לעניין הנזק והיקפו.

נערך לפניי דיון ביום 30.12.2021 שבו העידו התובע והנתבעת.

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שהנתבעת תישא באחריות לקרות התאונה, כאשר לתובע אשם תורם בשיעור של 35%, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף את גרסתו של התובע, שהייתה קוהרנטית, עקבית והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתה של הנתבעת שלא הותירה בי רושם דומה והייתה מהוססת, בלתי עקבית, מתפתחת, בעלת סתירות ומעוררת תהיות.

אשר לשאלה מה היה צבע האור ברמזור בכיוונה של הנתבעת עת חצתה את מקטע החצייה השני, שם ארעה התאונה, הרי שהנתבעת בעת חקירתה במשטרה השיבה על שאלה זו באופן ברור ושאינו משתמע לשני פנים, כי האור היה אדום (עמ' 3, שורות 17-16 לחקירתה).

בנוסף, אני נותן אמון מלא בגרסתו של התובע כי הוא נכנס לצומת, למעשה, החל לפנות שמאלה בצומת, כאשר האור בכיוון נסיעתו היה ירוק. איני מקבל את טענתה של הנתבעת לפיה התובע הקדים להיכנס לצומת, כמנהגם של רוכבי אופנוע.

תוכנית הרמזורים שאליה הנתבעת מפנה על מנת להראות כי בתום האור הירוק של הרמזור בכיוון נסיעתה ישנם 8 שניות עד לקבלת אור ירוק בכיוון נסיעתו של האופנוע, דווקא מעידה כי ההסתברות שהנתבעת אשר מיהרה לאוטובוס ביצעה מחטף רמזור מתוך מטרה להספיק לחצות את מעבר החצייה טרם הגעת כלי רכב מכיוון ממנו הגיח האופנוע גדולה יותר מאשר ההסתברות כי האופנוע ייכנס לצומת באור אדום מלא כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו משותף גם לנסיעה ישרה וגם לפנייה שמאלה. אולם, בנסיבות העניין, כפי שציינתי לעיל הנתבעת מאשרת ומודה כי החלה לחצות את מעבר החצייה באור אדום.

למעלה מזאת, בחקירתה במשטרה אישרה הנתבעת כי היא כלל לא הבחינה באופנוע עד הפגיעה.

כלומר, הנתבעת הפרה את הוראת תקנה 110(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

"לא יחצה אדם כביש, אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות."

אני סבור כי ירידתה של הנתבעת למקטע מעבר החצייה השני הפתיעה את התובע אשר ניסה לחמוק מהמפגש עם הנתבעת אך ללא הועיל, והוא בכל זאת פגע בה ונפל לכביש יחד עם האופנוע.

מכאן, אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה.

עם זאת, אני סבור כי לתובע אשם תורם לא מבוטל.

תקנה 67(א1) לתקנות התעבורה קובעת:

"נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה."

התובע למעשה נכנס לצומת לאחר שהוא אישר כי הבחין בנתבעת על אי תנועה בין המקטע הראשון לשני של מעבר החצייה, מה שאומר כי הוא היה צריך לתת את דעתו להולכי הרגל העומדים והמבקשים לחצות את מעבר החצייה ולשמור איתם על קשר עין על מנת שיהיה סיפק בידו למנוע תאונה עם הולך רגל שהחליט להפתיע אותו במידת הצורך.

יש לציין כי שדה ראייתו של התובע לשמאל, לכיוונה של הנתבעת, היה רחב וברור ואף הפנייה שהוא ביצע הייתה רחבה (עמ' 1, שורה 15 לפרוטוקול), כך שהתובע יכול היה להבחין בנתבעת מתפרצת לכביש ואף לעצור את נסיעתו אם היה נוסע לאט. כמו כן, אני סבור כי אצה דרכו של התובע והוא לא נסע במהירות איטית כפי שהוא מתאר.

מכאן, שיעור אשמו התורם של התובע.

אשר למחלוקת בעניין הנזק שנגרם לתובע ולהפסדיו, הואיל והנזקים וההפסדים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא חוות דעת שמצביעה על היעדר קשר סיבתי שבין נזקים כאלו ואחרים לאופן קרות התאונה, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

סיכום

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

סך של 8,230 ₪ שהינו 65% מסכום התביעה.
הוצאות משפט לרבות אגרת בית המשפט בסך כולל של 350 ₪.

הסכום הכולל הפסוק, בסך של 8,580 ₪ ישולם על ידי הנתבעת בארבעה (4) תשלומים חודשיים שווים ועוקבים.

התשלום הראשון ישולם תוך 30 יום ולא יאוחר מיום 01.02.2022, כאשר איחור של 7 ימים במועד התשלום לא יהווה עילה לפתיחת הליכי גבייה והוצאה לפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"ב, 31 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.