הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 15735-12-17

לפני כבוד השופטת חנה קלוגמן

התובעת:

לילי כהן, ת.ז. XXXXXX278

נגד

הנתבעות:

1.המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ, ח.פ. 514877224
2.דניאל פורת, ת.ז. XXXXXX620

פסק דין

בפניי תביעה קטנה, להשבת חיוב כרטיס האשראי של התובעת, בגין בניית אתר אינטרנט על ידי הנתבעת. לטענת התובעת היא לא נתנה הרשאה לחיוב כרטיס האשראי ולא נתנה כל הזמנה לביצוע שרות זה על ידי הנתבעת. הנתבעת לעומתה טוענה שהכל נעשה בהסכמה ובהרשאה מלאה של התובעת, אשר קבלה תמורה מלאה בעד התשלום, ולכן יש לדחות את התביעה.

רקע כללי:
התובעת הנה בעלת סטודיו למחול מזה כ- 20 שנה (להלן: "התובעת").
הנתבעת 1 הנה חברה העוסקת, בין השאר , בשירותי אינטרנט שונים , לרבות בניית אתרים וקידום אתרים (להלן: "הנתבעת 1" או "המרכז הישראלי" או " החברה").
הנתבעת 2 הינה בעלת המניות והדירקטורית היחידה אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 2" או "מנהלת הנתבעת 1") (להלן ביחד: "הנתבעות") (נסח מרשם החברות צורף כנספח 1 לכתב התביעה).

תמצית טענות הצדדים:
תמצית טענות התובעת:
לטענת התובעת, מאז אפריל 2016 הנתבעות ביצעו חיובים בכרטיס האשראי של התובעת בסכום כולל של 15,237 ₪ (סכום שתוקן לאחר הדיון במסגרת בקשה מיום 29.07.18). התובעת גילתה זאת במהלך חודש נובמבר 2017 בהודעות חיובי כרטיס האשראי שלה.

לטענתה, הנתבעות חייבו אותה בסכומים שונים בכרטיס האשראי שלה מבלי שהיא הייתה מודעת לכך ומבלי שנתנה לנתבעות כל אישור לחיוב.

עוד לטענתה, היא לא התקשרה עם הנתבעות מעולם בהסכם להקמת אתר אינטרנט והנתבעות אף מעולם לא הקימו עבורה אתר אינטרנט.

לא ברור לתובעת כיצד הצליחו הנתבעות או מי מהן לקבל את פרטי כרטיס האשראי שלה . הנתבעות לא צירפו כל הסכם או מסמך אחר שנותן להן הרשאה לחייב את התובעת בסכומי העתק בהן חויבה. לא צורפה כל חתימה דיגיטלית או אישור במייל המאשר התקשרות כלשהי בין התובעת לנתבעות או אישור כלשהו לגבות כספים.

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2, שכן שמה של הנתבעת 2 מופיע ע"ג המסמך ששלחו הנתבעות עם עותק מייל נוסף שכותרתו "אישור תנאי החברה של לילי כהן", והנתבעת 2 היא למעשה הגורם האנושי שניתן לזהות כמי שלקח חלק בפעולות ההונאה הפסולות שבוצעו ע"י הנתבעות.

המכתב ששלחו הנתבעות מיום 12.11.17 (צורף כנספח 8 לכתב התביעה) כולו כזב, לטענת התובעת. לא צורף כל הסכם התקשרות שנחתם בין הצדדים. המסמך היחיד שצורף ונחזה להיות סוג של הסכם הוא מסמך שכותרתו "תנאי התקשרות", אולם התובעת לא חתומה על מסמך זה.

כך גם לחיצה על הקישור לאתר, אשר לא הוזמן מעולם ע"י התובעת, מגלה מופע מחול של להקה לא מוכרת בחגיגות העצמאות של עיריית קריית אונו, כאשר התובעת מעולם לא לימדה בקריית אונו, אלא בהרצליה, והרקדנים המופיעים במופע זה לא מוכרים לתובעת ומעולם לא היו תלמידים שלה. לא ברור מנין לקחו הנתבעות את הסרטון האמור.

נציג הנתבעות הסביר, כי הנתבעות הורידו מדף הפייסבוק של התובעת את התוכן והכניסו אותו לאתר, הדבר נעשה בלי רשותה ובלי הסכמתה או ידיעתה של התובעת. כמו כן, מדובר בהפרה חמורה של זכויות יוצרים שכן דף הפייסבוק של התובעת עוצב בהשקעה כספית משמעותית ע"י מעצבת גרפית מקצועית. יתרה מכך, האתר ריק מכל תוכן (העתק צילום דפי האתר צורף כנספח 9 לכתב התביעה).

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד בסכומים הבאים:
סך של 15,237 ₪ (סכום שתוקן)- בגין חיובים שנגבו מכרטיס האשראי, וכן סך נוסף של 5,000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לתובעת, לרבות אובדן זמן וטרדה. סך הכול: 20,237 ₪.

תמצית טענות הנתבעות:
לטענת הנתבעות, מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שהוגשה בחוסר ניקיון כפיים ע"י התובעת, אשר מסתירה מביהמ"ש עובדות וראיות.

טענה מקדמית- היעדר יריבות- לטענת הנתבעת 2, אין יריבות כלשהי בינה ובין התובעת ולא נערך הסכם כלשהו ביניהן. בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת יש לדחות את התביעה על הסף כנגד הנתבעת 2, תוך חיוב בהוצאות התביעה.

עוד לטענתה, הרמת מסך מתבצעת במקרים חריגים במיוחד ורק כאשר הוכח מעל כל צל של ספק כי לחברה אין אפשרות לפרוע את החוב, אשר טרם הוכח כי כלל קיים (ע"ע 387/05 אהרון פוטרמן נ' נפתלי ניסני (מיום 09.12.07)).

לגופו של עניין, לטענת הנתבעות, ביום 21.04.16 התקשרו הצדדים בהסכם מחייב כמפורט בהזמנת העבודה, בו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת שירותים ובתמורה תשלם התובעת סך של 6,990 ₪ כולל מע"מ (אסמכתאות צורפו כנספח א' לכתב ההגנה). זאת, בכפוף לתנאי ההתקשרות שאושרו ע"י התובעת (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). מדובר היה במחיר מבצע, כפי שמתואר בחשבונית העסקה.

הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה ומיד עם כריתת ההסכם החלה בפעילותה בהתאם להסכם. מדובר בשירות של בניית אתר אינטרנט, ולכן הזמינה הנתבעת שטח אחסון ברשת האינטרנט, כתובת לאתר האינטרנט (דומיין) וכיוצ"ב.

לאחר רכישת שטח אחסון וכתובת לאתר, שלחה הנתבעת לתובעת שאלון אפיון ע"מ שיהיה באפשרותה למקד ולאפיין את התכנים שיהיו באתר הנבנה עבור התובעת (להלן: "שאלון אפיון").

התובעת מעולם לא העבירה את כל האפיון באופן מלא, הנתבעת "רדפה" אחריה במטרה לסיים את האפיון (נספח ג' לכתב ההגנה). ביום 21.04.16 התנהלה שיחה בין נציג הנתבעת לתובעת והיא הבהירה כי בשל נסיעה לסין היא מעוניינת לשוחח רק בחודש 05/16. ביום 07.08.16 התובעת מסרה כי היא זקוקה לעזרה במילוי הטפסים. לאחר מכן, נציג הנתבעת יצר קשר עם התובעת ע"מ לסיים את הליך האפיון והתובעת ביקשה זמן נוסף כדי לעבור על הדברים (תמלול השיחה צורף לכתב ההגנה).

לאחר העיכוב שנוצר בשל התנהלות התובעת, ומשלא העבירה את הקבצים, הנתבעת "הגדילה ראש" (כך נכתב בכתב ההגנה) וקצרה את התוכן מדף הפייסבוק העסקי הקיים של התובעת, כפי שהתובעת הנחתה אותה בשיחה טלפונית. בחודש 10/16 העלתה הנתבעת את אתר האינטרנט החדש לרשת והודעה מתאימה נשלחה לתובעת.

בעניין הכספים- סך של 6,996 ₪ נובעים מהתחייבות התובעת כפי שהוכח בנספחים א'-ב'.
סך של 198 ₪ הנו מתוקף ההסכם בגין שדרוג מערכות.
סך של 2,316 ₪ הנו מתוקף חוק הנגישות והנגשת האתר ע"פ חוק.
סך של 1,822 ₪ הנו מתוקף הסכם ההתקשרות ובגין חידוש ההתחייבות של הנתבעת עם צ"ג (סעיף 6 להסכם).

התובעת בעזות מצח קיבלה את ההחזרים מחברת האשראי ובמקביל הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת. למעשה, התובעת ביטלה את החיובים אצל חברת האשראי באופן חד צדדי על אף קבלת התמורה.

לאור האמור, לטענת הנתבעות, יש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט .

דיון והכרעה:
לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו ולאחר שמיעת הצדדים בדיון, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי. טעמיי יפורטו להלן:

ראשית, אדון בטענת הנתבעת 2 להיעדר יריבות וסילוק התביעה על הסף כנגדה.

טענה להיעדר יריבות:
לטענת הנתבעת 2, אין יריבות בינה לבין התובעת, שכן לא נערך הסכם כלשהו ביניהן. עוד לטענתה, הרמת מסך מתבצעת במקרים חריגים במיוחד ורק כאשר הוכח מעל כל צל של ספק, כי לחברה אין אפשרות לפרוע את החוב (אשר טרם הוכח כי כלל קיים).

אכן, בהתאם לקביעות ההלכה הפסוקה, הרמת מסך מתבצעת במקרים חריגים. הרמת מסך היא תרופה, אשר מהותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צ"ג לבין בעלי המניות בחברה. מנגד, אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. ראו לעניין האבחנה בין הרמת מסך לבין אחריות אישית את הדברים שנאמרו במסגרת ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי, פ"ד מח(5) 661 (1994) (להלן: "עניין צוק אור").

בעניין צוק אור נקבע, כי אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. אחריות אישית מקיימת את העיקרון בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.

במקרה דנן, מצאתי, כי לא מתקיימות העילות להרמת מסך, אולם מאחר שמדובר בחברה (הנתבעת 1), אשר בעלי מניותיה והדירקטורית היחידה בה היא הנתבעת 2, הרי שני תן לייחס אחריות אישית לנתבעת 2, אף לאור כך שכל החלטות החברה עוברות דרכה. כך גם חשבונית העסקה שצורפה כנספח א' לכתב ההגנה נושאת את שמה של הנתבעת 2 בתחתית המסמך כמנהלת החברה. יחד עם זאת, כאמור, נשמר העיקרון בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (של הנתבעת 1).

לגופו של עניין:
לאחר עיון בכתבי הטענות, המסמכים הרבים שצורפו לתיק ולאחר שמיעת הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי. אבהיר טעמיי להלן:

לטענת הנתבעות, ביום 21.04.16 התקשרו הצדדים בהסכם מחייב כמפורט בהזמנת העבודה, בו התחייבה הנתבעת לספק לתובעת שירותים ובתמורה תשלם לה התובעת סך של 6,990 ₪ כולל מע"מ, וזאת בכפוף לתנאי ההתקשרות שאושרו ע"י התובעת (סעיפים 22-23 לכתב ההגנה). בשלב זה מפנות הנתבעות לנספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה.

מעיון בנספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה ניתן ללמוד, כי נספח א' הנו "חשבונית עסקה 558" מיום 21.04.16, בה מפורט תיאור המוצר (הקמה ופיתוח אתר, אחסון, גיבוי וכו') וסך המחיר: 6,996 ₪ (כולל מע"מ).

נספח ב' הנו מסמך בו כתוב: "אישור תנאי החברה של לילי כהן" עם הפרטים של התובעת ומצורף לו קובץ מסמכים שכותרתם: "תנאי התקשרות" (להלן: " מסמך תנאי ההתקשרות").

יחד עם זאת, התובעת אינה חתומה על מסמך תנאי ההתקשרות, או כל מסמך אחר. טוענות הנתבעות, כי המסמך נחתם בחתימה דיגיטלית, אולם לא הוצגה בפניי כל חתימה שכזו.

לטענת הנתבעות, הן ניסו להשיג טלפונית ובהודעות כתובות את התובעת כדי לקבל ממנה נתונים לשאלון אפיון בכדי שיוכלו להכין את האתר ולהעלותו (ראו גם נספח ג' לכתב ההגנה). אולם, לטענתן, לאור התנהלותה השאננה ומשלא העבירה להם את הקבצים, הנתבעת "הגדילה ראש" (כך בכתב ההגנה) והורידה את התוכן הרצוי מדף הפייסבוק העסקי של התובעת וכפי שהנחתה אותה התובעת בשיחה טלפונית.

כדי לחזק טענתן, הנתבעות צירפו תמליל שיחות טלפון בין נציג החברה לבין התובעת (צורף בהמשך לנספח ג' לכתב ההגנה) (להלן: "תמליל השיחות"). אמנם תמליל השיחות לא נערך בהתאם לסדרי הדין, שכן הוא לא הוגש ע"י חברה מתמללת ועורך התמלול לא העיד, אולם מאחר שמדובר בתביעות קטנות, כאמור, סדרי הדין גמישים יותר משום שהצדדים אינם מיוצגים. יחד עם זאת, תמליל השיחות שצורף אינו מעלה ואינו מוריד לענייננו.

אף אם נקבל את תמליל השיחות כראיה קבילה, עולה מתוך השיחות, כי נציג הנתבעת אמר שישלח קישור לתובעת ולאחר מכן התובעת הייתה צריכה להשיב, דבר שלא נעשה. כך גם בשיחה הבאה היא ביקשה שיתקשרו במועד מאוחר יותר. כלומר, כאשר ראו הנתבעות, כי התובעת לא משיבה לפניותיהן הן החליטו, כפי שהן עצמן אמרו, "להגדיל ראש" ולהעתיק את התוכן מדף הפייסבוק של התובעת אל האתר שהעלו עבורה. אולם, הדבר נעשה שלא בידיעתה ושלא באישורה של התובעת.

בדיון שנערך בפניי התרשמתי, כי הייתה שיחה טלפונית בין הצדדים בעניין רכישת אתר אינטרנט עבור הסטודיו של התובעת. יחד עם זאת התרשמתי שלא הייתה "גמ ירות דעת" , מטעם התובעת לקבלת השירות, אשר בפועל לא חתומה על שום מסמך, ולא על תנאי ההתקשרות. הנתבעות המשיכו לחייב את התובעת באמצעות כרטיס האשראי שלה מדי שנה בשנה (ומזה שלוש שנים) באופן אוטומטי, זאת ע"פ סעיף 5 לתנאי ההתקשרות.

ייאמר, כי הנתבעות חייבו את התובעת מדי שנה ובאופן שוטף עבור שירות, אשר התובעת למעשה לא חתומה עליו ולא אישרה אותו בכתב .

יחד עם זאת, עצם הידיעה של הנתבעות כי התובעת נסעה לסין ופרטים נוספים אודותיה, אשר התובעת מודה בהן (פרוטוקול עמ' 3 ש' 1-2, ש' 12), מלמד, כי נעשתה או נעשו שיחות טלפון בין הצדדים, אשר במסגרתן כנראה העבירה התובעת את פרטי כרטיס האשראי שלה לנתבעות. יחד עם זאת, אין מסמך כתוב המעיד על כך שהתובעת הייתה מעוניינת לקבל את השירות שהציעו הנתבעות לבניית אתר אינטרנט והסכימה שייגבו ממנה את הסכומים אותם גבו הנתבעות בפועל.

לאור האמור לעיל, מצאתי, כי התובעת ניהלה שיחה עם הנתבעות, או מי מטעמן, והתעניינה בשירות המדובר. אולם, מאחר שהתובעת אינה חתומה על הסכם או תנאי התקשרות כלשהם, הרי שאין הסכם מחייב בין הצדדים. הנתבעות היו צריכות להבין שהתובעת לא מעוניינת בשרותיהם או לפחות לעשות ברור נוסף , לאחר שראו את חוסר שיתוף הפעולה של התובעת עם נציגי הנתבעת לצורך בניית האתר. ברור כי לו באמת רצתה והתכוונה התובעת שהנתבעת תבנה לה אתר לקידום עסקיה, הייתה היא משתפת פעולה עם הנתבעת לצורך בניית אתר מתאים . משלא שתפה התובעת פעולה עם נציגי הנתבעות , היה עליהם להבין שהיא איננה מעוניינת בשירות זה, גם אם בשיחה הראשונה הביעה התעניינות ואף נתנה את פירטי כרטיס האשראי שלא.

יחד עם זאת, התובעת ראתה את החיובים בכרטיס האשראי רק כשנה ומחצה לאחר שהתחילו לחייב אותה. במהלך זמן זה הנתבעות שילמו עבור שטח אחסון ודומיין (כתובת לאתר) ומצאתי, כי סכום חלקי זה יש להשאיר בידיהן. מצאתי, כי מחצית מהסכום של 6,996 ₪ יש להשאיר בידי הנתבעות משום שהתרשמתי שהן פעלו עבור רכישת שטח אחסון וכתובת לאתר עבור הסטודיו של התובעת מתוך מצג שהוצג להן ע"י התובעת.

יחד עם זאת, ולאור טענת התובעת, כי הנתבעות העלו תכנים באתר אשר לא שייכים לה, ולאור כך שהעלו תכנים מאתר הפייסבוק שלה מבלי לקבל את אישורה, כאמור, ולאור כך שאין היא חתומה על מסמך התקשרות עם הנתבעות, הרי שמלבד מחצית הסכום של 6,996 ₪, יש להשיב לה את הכספים שהיא חויבה בהם.

הוספת טיעון קצר בכתב:
התובעת ביקשה לאחר הדיון להוסיף טיעון נוסף בכתב, בו היא פירטה את נושא התשלומים ותיקנה למעשה את כתב התביעה והקטינה את הסכום מסך של 17,059 ₪ לסך של 15,237 ₪. הנתבעות בתגובה השיבו, כי מדובר במקצה שיפורים שעושה התובעת מבלי לקבל על כך אישור של בית-המשפט.

לעניין זה ייאמר, כי אכן היה על התובעת להגיש בקשה להוספת טיעון ולהמתין לאישורו של בית-המשפט, אולם סדרי הדין בתביעות קטנות גמישים יותר מאלו של התביעות במסלול רגיל משום שהצדדים אינם מיוצגים ולא בקיאים ברזי המשפט. יתרה מכך, הטיעון שהעלתה התובעת יכול רק להועיל לנתבעות שעה שהתובעת הקטינה את סכום התביעה, לאור הטענה, כי הכנסת חיוב מיום 05.10.17 לתביעה נעשתה בתום-לב, ולכן ביקשה להוציאו מהתביעה.

על כן, ומשמצאתי, כי הכנסת החיוב הנוסף מיום 05.10.17 לתביעה נעשתה בתום-לב (סכום זה הושב לתובעת מחברת האשראי), הרי שאני מקבלת את תיקון התביעה לסכום של 15,237 ₪.

גובה הנזק:
מבדיקה של פירוט כרטיס האשראי של התובעת עולה, כי אכן שולם ע"י התובעת לנתבעת סכום של 15,237 ₪ (לאחר הזיכוי מחברת האשראי בסך של 1,888 ₪) (ראו נספח 3 לכתב התביעה).

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני קובעת, כי יש לקזז מהסכום אותו יש להשיב לתובעת את הסך של מחצית מ- 6,996 ₪, כלומר לקזז סך של 3,498 ₪. על כן, הסכום אותו יש להשיב לתובעת הנו סך של 11,739 ₪.

הוצאות בגין אובדן זמן וטרדה:
בנסיבות התיק, מצאתי לפסוק הוצאות לתובעת בסך של 500 ₪.

סוף דבר:
לאור הדברים האמורים לעיל, תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 12,239 ₪ (כולל מע"מ) תוך 30 יום. ככל שלא יועברו הכספים ע" י הנתבעת 1 לתובעת תוך הזמן האמור, תשלם הנתבעת 2 (לאור אחריותה האישית) את החוב הפסוק לתובעת, וזאת תוך 30 יום שלאחר מכן.

על פסק דין בתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.