הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 15591-05-21

לפני כבוד השופט רז נבון

התובע
פלוני

נגד

הנתבעת
קופת חולים מכבי

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 33,800 שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת בשל רשלנות רפואית נטענת.
תמצית טענות התובע:
ביום 4 בינואר 2015 הגיע התובע לרופאת המשפחה (ל.ח.) בסניף קופת חולים מכבי ביפו וביקש הפנייה לחדר מיון, מאחר ולא חש בטוב. הרופאה סירבה להפנותו לחדר מיון וטענה, כי מכאוביו של התובע יחלפו מאליהם. חרף זאת הגיע התובע לבית החולים באותו הערב (בשעה 21:30) ולאחר בדיקה אושפז למשך שבעה ימים נוכח התפרצות מחלת הסוכרת.
תמצית טענות הנתבעת:
הנתבעת דוחה את טענות התובע וטוענת, כי בהיעדר חוות דעת רפואית, לא ניתן יהיה להוכיח עניינים שברפואה ומכאן שדין תביעתו של התובע להידחות.
נטען, כי מדובר במטופל שהגיע למרפאה ביום 28 בדצמבר 2014 לביקור "עם קליניקה של URTD (מחלה זיהומית של דרכי הנשימה העליונות) ללא קוצר נשימה, ללא תסמינים שהיו דורשים טיפול במסגרת רפואה דחופה, היה נינוח ויציב לחלוטין, לא הייתה כל התוויה להפניה למיון לפי מצבו ביום זה".
עוד מציינת הנתבעת, כי במועד הביקור התבקש הנתבע על ידי הרופאה המטפלת לגשת למעבדה לבדיקה מאחר ותדירות ההופעה שלו לבדיקות הייתה נמוכה, אלא שהוא בחר שלא לעשות כן.
עוד מבהירה הנתבעת, כי האשפוז של הנתבע היה כתוצאה מהיפרגליקמיה, שהיה ממצא אקראי במיון, ואם היה מבצע את בדיקות המעבדה אליהן הופנה, היה ניתן לו טיפול בהתאם.
המסגרת הדיונית:
דיון במעמד הצדדים התקיים לפניי היום- 26 ביולי 2021.
במסגרת הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. בנוסף הוגש לתיק נ/1 שהינו טופס ממצאי הבדיקה של התובע ב קופת החולים ביום 28 בדצמבר 2014. הוגשו גם מסמכים נוספים שאליהם לא מצאתי לנכון להידרש במסגרת פסק הדין.

דיון והכרעה:
לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ושמעתי גם את טענותיהם בעל פה (התובע מחד, וסגנית הרופאה המחוזית ד"ר אזוז), הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, זאת נוכח הטעמים אשר יפורטו להלן בהרחבה.
המסגרת העובדתית אשר התחוורה -
כעולה מנ/1, הגיע התובע ביום 28 בדצמבר 2014 לביקור אצל רופאת המשפחה, בשל תלונה על כאבי גרון וקושי בבליעה. התובע נבדק וממצאי הבדיקה צוין, כי: "שקדים מוגדלים, מעט דלוקים, תפליטים עדינים דו"צ ריאות- כניסה אוירווה דו"צ ללא חירחורים או ציפצופים". האבחנה התייחסה לדלקת בדרכי הנשימה העליונות. לתובע נרשמה אנטיביוטיקה, הוא הופנה למשטח גרון ולבדיקות דם (הסתבר, כי זמן רב לא ביקר קודם לכן אצל רופאת המשפחה).
ביום 29 בדצמבר 2014 (ולא ביום 4 בינואר 2015 כפי שטען בכתב התביעה), היינו למחרת הבדיקה בקופת החולים הגיע התובע לבית החולים ואושפז.
מעיון בטופס סיכום האשפוז עולה, התובע: "התקבל לאישפוז עקב תלונות על כאבים בגרון, יובש בפה מזה יומיים".
בבדיקות שנערכו בחדר המיון נצפתה היפרגליקמיה (רמה גבוהה של סוכר; התובע כאמור חולה במחלת הסוכרת) ומשכך הוא אושפז לבירור והמשך טיפול. היינו האישפוז היה פועל יוצא של רמות הסוכר הגבוהות שהתגלו בדמו של התובע, ולא היה פועל יוצא מהתלונות שבגינן הגיע לרופאת המשפחה.
ביום 4 בינואר 2015 שוחרר התובע לביתו בשעות הבוקר.
ומכאן למחלוקת עצמה. "בריח התיכון" של התביעה שלפנינו, היא טענת התובע, כי הרופאה המטפלת בקופת החולים התרשלה שעה שלא הפ נתה את התובע לטיפול בחדר המיון שעה שביקר אצלה.
מקובלת עליי בהקשר זה טענתה של הנתבעת, כי טענה מעין זו היא טענה שברפואה, והיא הייתה צריכה להיתמך בחוות דעת רפואית או מסמך רפואי אחר.
ר' לעניין זה את ספרם של חבקין ונמרודי "התביעה הקטנה", הוצאת נבו, בעמ' 334: "בעניין שברפואה נדרשים חוות דעת רפואית, מסמך אחר או ראיות אחרות שיוכיחו את שנדרש".
היינו, הגמישות הראייתית, שמתאפשרת תדיר בבית המשפט לתביעות קטנות אינה מאפשרת לגבור על הצורך בהצגת ראיות מינימליות בעניינים שברפואה.
ר' לעניין זה גם את שנפסק ברת"ק (ב"ש) 24853-09-13 ד"ר אוקסנה מלצייב נ' ניסון ירמיאייב (26.12.2103) ולפיו:
"המדובר בעניין שברפואה - טענה בדבר טיפול רפואי כושל. בעניין כזה יש צורך מובהק בתמיכת הטענות בחוות דעת רפואית, או לכל הפחות (בשים לב לכך שאנו מצויים בבית משפט לתביעות קטנות), במסמך רפואי כלשהו אשר יתמוך בטענות המשיב".
אלא שהתובע בענייננו, לא תמך את תביעתו בחוות דעת או במסמך רפואי אחר שיוכל לבסס ולאשש את טענתו להתרשלות הרופאה המטפלת בקופת החולים .
ודוק- כעולה ממסמכי האשפוז, אושפז התובע בבית החולים, שלא בגלל אותה דלקת בדרכי הנשימה, אלא בשל ערכי סוכר גבוהים אשר התגלו. היינו, צריך היה התובע לנסות ולבסס ולו באופן מינימאלי את טענת הרשלנות בין הביקור אצל הרופאה בקופת החולים ותלונתו לכאבי גרון לבין האשפוז ביום שלאחר מכן בשל ערכי סוכר גבוהים. זאת לא נעשה במקרה דנן, ודי בכך לטעמי כדי להביא לדחיית התביעה שלא הוכחה.
היעדרה של חוות דעת או מסמך רפואי אחר, מחייבות אפוא את המסקנה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו: המועדים שציין אינם סדורים והתחוורו להיות לא מדויקים; לא הוכחה הפרת חובת הזהירות על ידי רופאת המשפחה; לא הוכח כי המלצותיה של רופאת המשפחה היו כושלות או שגויות באופן שמקים עילת רשלנות.
עצם העובדה, כי יום למחרת הביקור בקופת החולים (נוכח תלונה בדבר דלקת בדרכי הנשימה) הגיע התובע מיוזמתו לבית החולים ואושפז (בגלל סיבה אחרת), אינה מקימה לו באופן אוטומטי עילת תביעה בנזיקין.
יתרה מכך – לאחר ששמעתי את הצדדים שוכנעתי, כי בעת בדיקתו של התובע על ידי רופאת קופת החולים לא היה כל צורך רפואי להפנותו באותה העת לחדר המיון ולא נמצאה כל אינדיקציה בצורך להפנותו בדחיפות לחדר מיון . התובע טופל באנטיביוטיקה ביחס לתלונה שבגינה פנה (כאב הגרון) והוא הופנה גם לביצוע בדיקות דם ומשטח גרון. אלא שהתובע, מטעמיו שלו- לא ביצע באותו היום את בדיקות הדם, הגם שהדבר היה אפשרי. היינו, לא מצאתי כל התנהלות רשלנית מבחינתה של קופת החולים בהקשר זה.
ודוק- כמובא לעיל, ככל שסבר התובע, כי נוכח תלונתו היה על רופא סביר בקופת החולים להפנותו באותה העת לחדר מיון, הרי שטענה זו הייתה צריכה להיתמך בחוות דעת רפואית או מסמך רפואי אחר.
למעלה מן הצורך אוסיף מושכלות ראשונים, לפיה במקרה של היעדר נזק, לא ניתן לתבוע בגין רשלנות. בענייננו, התובע לא הצביע על נזק כלשהו, וממילא שגם אם לשיטתו התרשלה רופאת המשפחה, הרי שכבר למחרת היום הוא טופל בבית החולים, ומכאן שנזק בעין לא נגרם ולא נטען ( בדיון העלה התובע טענה בדבר עוגמת נפש, אלא שכאמור לעיל לא מצאתי כל עילה בדבר רשלנות ונוכח תלונות התובע לפני רופאת המשפחה לא מצאתי, כי טיפולה חרג מסטנדרט הטיפול המצופה במקרה זה ).
היעדרו של קשר סיבתי – הלכה פסוקה היא, כי על התובע בעילה של רשלנות רפואית מוטל הנטל להוכיח, בין השאר, את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופא לנזק שלו הוא טוען. על התובע היה להוכיח, כי ההתרשלות היא שגרמה לנזק, או במילים אחרות, שלו נמנעה ההתרשלות היה נמנע גם הנזק (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל, פ"ד נג (4) 526, 564 - 29.8.1999 ). בענייננו, לא הוכח נזק, ולא בא כל ביסוס כיצד ובאיזה אופן הימנעותה של רופאת המשפחה ליתן לו הפנייה לחדר מיום ביום 28 בדצמבר 2014, היא זו שגרמה לנזק אשר ממילא לא בוסס (ודוק- התחוור, כי התובע היה חולה סכרת ולא ידע זאת).
תוצאת הדברים- התובע לא הוכיח את תביעתו ודין התביעה להידחות .
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 150 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"א, 26 יולי 2021, בהעדר הצדדים.