הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 15466-05-21

לפני כבוד השופט רז נבון

התובע:

אביב פליבודה

נגד

הנתבעת:

רהיטי דורון עיצובים בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 3,390 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת, ובגדרה תביעת השבה ופיצויים נוכח אספקה נטענת של ארון פגום.

א. תמצית טענות התובע:
בחודש מרץ 2021 רכש התובע ארון מדגם דור (להלן: "הארון") בסניף בני ברק של הנתבעת.
הארון סופק בראשית חודש אפריל 2021, אלא שאז הסתבר, כי המוצר אשר סופק פגום ואינו תואם את הארון אשר מוצג במרכז המכירות של הנתבעת.
טענת הפגם שהעלה התובע מתייחסת לקדיחת החורים שמצויים בכל אחד מהתאים בארון (המיועדים להתקנת המדפים) . לטענת התובע, הגובה של חלק מחורי הקדיחה בקדמת הארון אינו באותו הגובה בגב הארון, והמשמעות הינה כי היכולת להתקין מדפים (אשר מצריכים גובה זהה בין חורי הקדיחה) הינה מצומצמת.
מבהיר התובע, כי בעת שהיה בחנות הנתבעת ובחר את הארון, הוצג לו ארון עם קידוח חורים שונה מזה שהתקבל בפועל, כאשר החורים מקבילים זה לזה, באופן שמאפשר הצבת מדפים בריווח מסוים עם אפשרויות רבות יותר.
התובע עתר לחייב את הנתבעת בסכום הרכישה (1,750 ₪ + 650 ₪ בגין תוספת מגירות פנימיות - 2,400 ₪); כמו כן עתר התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין אובדן ימי עבודה; התביעה הועמדה כאמור על הסך של 3,390 ₪.
ב. תמצית טענות הנתבעת:
הנתבעת מאשרת, כי ביום 16 במרץ 2021 בוצעה רכישת הארון, זאת לצד רכישת ארון נוסף.
הארון סופק והורכב ביום 6 באפריל 2021.
לאחר האספקה פנו התובע ורעייתו במסרונים ובטלפון בדבר הערות שעלו לאחר ההרכבה, ולפיכך תואמה הגעת נציג לבחינה וטיפול בפניות. השירות ניתן ביום 21 באפריל 2021.
ביום 27 באפריל 2021 שלח התובע מכתב מאיים, מנופח ומלא סילופים בדבר ארון פגום, כאשר לנתבעת לא ידוע מאום על כך.
ביום 28 באפריל 2021 השיב סמנכ"ל הנתבעת בצורה עניינית ומכובדת, תוך שהובהר, כי המוצר אשר סופק זהה למוצר שהוזמן.
לאחר בדיקה שבוצעה מול הסניף בבני ברק הסתבר, כי קיימים בסניף מספר דוגמאות של ארון מסוג דור וכי באחד מהם ישנם קידוחים נוספים - ארון זה הוצג כפי הנראה לתובע. על מנת שלא להטעות את הלקוח, פנתה עוד באותו היום מנהלת הסניף אל התובע ורעייתו וביקשה לשלוח נציג על מנת שישלים את מספר החורים החסרים אלא שהתובע סירב וטען, כי כבר רכש ארון חדש.
הנתבעת הכחישה את הטענה לגבי איכות הארון או ביחס לפגמים בארון; כמות המדפים הינה מספקת ומחלקת היטב את סידור הפנים לארון.
עוד טענה הנתבעת, כי יש להתייחס לתנאים האובייקטיביים המתקיימים בזמנים אלה נוכח מגפת הקורונה העולמית.
ג. המסגרת הדיונית:
דיון בתיק התקיים ביום 26 ביולי 2021.
לדיון התייצב התובע וכן סמנכ"ל הנתבעת.
הצדדים הוסיפו והשלימו את טענותיהם בעל פה, תוך שהתובע אף הציג לבית המשפט את חלופת המסרונים עם נציגי הנתבעת והשמיע שיחה מוקלטת עם מנהלת סניף בני ברק מיום 29 באפריל 2021.
ד. דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון אשר התקיים לפניי סברתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה הארי.
ד.1. השאלה הראשונה שיש לברר, היא האם אכן סופק מוצר שונה מהמוצר אשר הוזמן:
כפי שיובהר להלן, התשובה לכך הינה חיובית. שוכנעתי, כי הנתבעת שגתה וסיפקה לתובע ארון שונה מהארון שהוצג לו בתצוגה ושאותו הוא ביקש להזמין.
בשונה מטענות הנתבעת לפיהן היא אינה מכירה כל פגם בארון או כל אי התאמה, הרי שטענה זו נסתרה מיניה וביה לאחר שהתובע השמיע בדיון הקלטת שיחה מיום 29 באפריל 2021 בין אשתו לבין מנהלת סניף בני ברק של הנתבעת. בשיחה נשמעת המנהלת אומרת בין היתר, את הדברים הבאים (עמ' 4-5 לפרוטוקול):
"והבנו שהטעות הייתה שלנו, בסדר? כי מה שראית בחנות זה לא מה שקבלת, כשאנו טועים אנו יודעים לקחת אחריות...אני מתנצלת על עגמת הנפש הכללית שנגרמה לך כי את אכן צודקת בעניין זה..." [ההדגשה אינה במקור]
היינו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי הארון אשר סופק בפועל לתובע לא היה הארון שאותו ביקש לרכוש ושהוצג לו בחנות . התובע ואשתו ראו בחנות הנתבעת ארון עם קידוחים מסוג אחד, שהמשמעות היא שניתן להתקין בהם מדפים בריווח מסוים ואולם בפועל הם קיבלו לידיהם ארון ובו קידוחים אחרים. כפי שציינה המנהלת: "מה שראית בחנות זה לא מה שקיבלת".
יוער, כי התובע הציג בדיון תמונות מהטלפון הנייד, אשר גם מהן ניתן היה ללמוד על ההבדלים בין הארון שצרי ך היה להיות מסופק, לבין הארון אשר סופק בפועל.
מסקנת ביניים - הארון שסופק לתובע היה שונה מהמוצר אשר הוזמן; מדובר באי התאמה ובהפרת התחייבותה של הנתבעת לספק לתובע את הארון שהוצג לו בתצוגה. אי ההתאמה עולה גם כדי הפרת ההסכם שבין הצדדים, לרבות את התחייבותה של הנתבעת כאמור בסעיף 2 להסכם שבין הצדדים לספק מוצר כמו הדוגמא שהוצגה: "ידוע לי כי הרהיטים המוזמנים מיוצרים עבורי במיוחד, הרהיטים המוצגים, הינם לדוגמא ושכמותם יסופקו לביתי".
ד.2. השאלה השנייה שיש לברר הינה, האם ביטול ההתקשרות מצד התובע נעשה כדין?
בניגוד לטענות הנתבעת הסתבר, כי כבר "בזמן אמת" היינו בסמוך לאחר אספקת הארון פנו התובע ורעייתו לנתבעת במסרונים והתריעו על כך, כי הארון אשר סופק איננו הארון שהוצג להם בתצוגה בחנות.
ביום 6 באפריל 2021 באה פנייה מצד התובע ; ביום 7 באפריל 2021 התובע אף שלח לנתבעת תמונות המבארות את אי ההתאמה בין מה שהובטח לבין מה שסופק וביום 11 באפריל 2021 שב התובע וביקש לקבל מענה (שלא התקבל) .
בניגוד לטענות הנתבעת בסעיף "יא" לכתב הגנתה, לפיהן עד ליום 21 באפריל 2021 באו מצד התובע טרוניות שקשורות ל-"הערות לאחר הרכבת הארונות", הרי שלמקרא המסרונים שבהם צפיתי בטלפון הנייד של התובע, הפניות לנתבעת לא היו בקשר ל"הערות" אלא בקשר לליקוי ולאי ההתאמה אשר התגלתה בארון, אלא שהנתבעת מטעמיה שלה לא פתרה את התקלה.
היינו- הצגת הדברים בסעיף "יא" לכתב ההגנה, לפיה עובר ליום 21 באפריל 2021 פנה אליה התובע בנושאים אחרים שאינם קשורים לאי ההתאמה לוקה בחסר ואינה מדויקת. הפניות באו על רקע אי ההתאמה ורצונו של התובע בתיקון אותה אי ההתאמה.
ביום 21 באפריל 2021 התייצב טכנאי/נציג שירות בביתו של התובע. דא עקא שהנציג לא פתר דבר ולא תיקן את אי ההתאמה. באותו היום שלח התובע לנתבעת מסרון בזו הלשון (עמ' 4 לפרוטוקול): "המתקין היה הבוקר ולא יכול לפתור את הבעיה כי זה פגם בייצור. אנו מבקשים שיחזרו אלינו בהקדם. אנו רוצים להחזיר את הארון ". חרף הפנייה האמורה, לא מצאה לנכון הנתבעת להשיב לפניית התובע. פשוט התעלמות מופגנת. הנתבעת הסבירה בדיון, כי מדובר בשנה מאתגרת וכי יש קשיים בנושא כוח האדם, וכי יש עוד דרכים ליצור עמה קשר. טענות אלה של הנתבעת מוקשות – קורונה אינה מילת קסם לאי מתן מענה ללקוח שרכש מוצר, ומעת ששירות הלקוחות אינו זמין והדרך העיקרית היא ליצור קשר במסרונים, הרי שהתעלמותה של הנתבעת עומדת לה לרועץ.
ביום 27 באפריל 2021 פנה התובע במכתב התראה; ציין כי שירות הלקוחות לא עונה מזה ימים רבים ודרש לקבל את תמורת הארון, פיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש, וביקש מהנתבעת לאסוף את הארון התקול. לא מצאתי במכתב האמור כל לשון איומים. מדובר במכתב שהיה מתבקש ונדרש נוכח הנסיבות.
למחרת היום, ביום 28 באפריל 2021 השיב סמנכ"ל הנתבעת: "איננו מוצאים כל עילה לטענותייך – סופק מוצר תקין, במועד שסוכם, בדיוק המוצר שסוכם...אנו מכחיש ים אספקת ארון תקול ומצירים כי הינך רואה זאת כך".
הנה כי כן- גם ביום 28 באפריל 2021 הנתבעת דוחה את פניותיו של התובע ומותירה אותו ניצב לפני "שוקת שבורה".
נוכח הדברים מקובלת עליי טענתו של התובע, כי הוא איבד את אמונו בנתבעת, ולא סמך יותר עליה. התובע נתן לטעמי לנתבעת מספר הזדמנויות לתקן את הליקוי בארון, אלא שהיא כשלה לעשות כן פעם אחר פעם: היא התעלמה מפניותיו; לא טרחה להשיב לו; שלחה טכנאי שלא פתר את הבעיה; נמנעה מלהגיב לאחר שהתובע הודיע שהטכנאי לא סייע; ועל כל אלה בא מכתבו של סמנכ"ל הנתבעת שהודיע ביום 28 באפריל 2021, כי הארון תקין, בגדר: "לא דובים ולא יער".
רק למחרת היום- ביום 29 באפריל 2021 (ולא ביום 28 באפריל 2021) הבינה הנתבעת, כי הטיפול שלה היה כושל עד כה, ואז יצרה מנהלת סניף בני ברק אצל הנתבעת קשר טלפוני עם אשתו של התובע. המנהלת נטלה אחריות, התנצלה, ורצתה לשלוח נציג על מנת שיקדח עוד חורים בארון.
בעת הזו – ביום 29 באפריל 2021 כבר הגיע נגר שהזמין התובע לביתו על מנת לקחת מיד ות לצורך התקנת ארון אחר (הארון הותקן בפועל ותמונתו הוצגה לי בדיון). גם אם התמורה לנגר החדש שנשכר שולמה רק ביום 30 באפריל 2021 (קרי, יום לאחר שנציגת הנתבעת ביקשה ליטול אחריות), הרי שהדבר היה מעט מידי ומאוחר מידי, לאחר שביום 27 באפריל 2021 ביטל התובע את העסק, ועשה זאת לטעמי כדין.
זכאותו של התובע לבטל את ההסכם, קמה לטעמי, הן נוכח הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 נוכח אי התאמה (שכן הארון שסופק איננו זהה למוצר שהוצג לו בחנות); והן נוכח הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, המקימות לתובע את האפשרות לבטל את הסכם ההתקשרות לאחר שניתנו לנתבעת ארכת לקיום החוזה ותיקון הפגמים, אלא שהנתבעת לא עשתה דבר וחמור מכך- ביום 28 באפריל 2021 אף שלחה לו דוא"ל שדוחה מכל וכל כל טענה בדבר פגם.
מסקנת הדברים: ההסכם בוטל כדין; מעת שבוטל ההסכם היה על הנתבעת להשיב לתובע את כספו; התובע אפשר לנתבעת לאסוף את הארון מביתו (חובת ההשבה), אלא שהנתבעת בחרה שלא לעשות כן ומכאן שאין לה אלא להלין על עצמה גם נוכח העובדה שהתובע פירק את הארון.
ה. מספר הערות לפני סיום:
בשיחה מיום 29 באפריל 2021 עם מנהלת החנות, היא מאשרת שהתקיים עובר לרכישה שיח עם התובע ואשתו ביחס לקו החורים של מדפי הארון, כך שאין ולא יכול להיות חולק על כך, כי סוגיית מיקום החורים בארון הייתה חשובה לתובע, בגדר נתון מהותי לעסקה ואי ההתאמה כאן אינה שולית או מינורית.
ודוק – אף אם אי ההתאמה הייתה שולית או מינורית, הרי שבמוצר מעין זה (ארון), אשר נרכש בהתאם לדוגמא שמוצגת בחנות, זכאי הרוכש לקבל בדיוק את אותו המוצר. כל סטייה מכך עולה כדי אי התאמה.
בחירתה של הנתבעת "לקחת אחריות" בדיעבד, לא יכולה לסייע לה מעת שבוטל ההסכם כדין, וגם אם ההתקשרות של התובע עם נגר חלופי באה במקביל או אף לאחר מכן, הרי שהתובע רשאי היה להמשיך בהתקשרות זו, מעת שאיבד את אמונו בנתבעת.
מעת שהנתבעת לא ניצלה את האפשרות לקחת בחזרה את הארון לידיה (כאמור במכתבו של התובע), ולמעשה ויתרה על השבה, הרי שהתובע היה רשאי לפרקו בעצמו לצורך התקנת ארון חדש. בנסיבות אלה אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא שמר את חלקי הארון.
תוצאת פסק הדין:
התביעה מתקבלת במובן זה, שעל הנתבעת לשלם לתובע את עלות הארון בסך של 2,390 ₪. אשר לאובדן ימי עבודה (התובע טען בדיון, כי יתרת הסכום הנתבע הינה בגין רכיב זה) - הרי שטענה זו לא הוכחה ומכאן שדינה להידחות.
בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 100 ש"ח. כל הסכומים הנזכרים לעיל ישולמו לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אב תשפ"א, 26 יולי 2021, בהעדר הצדדים.