הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברמלה ת"ק 59398-03-19

בפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיאה מנחם מזרחי

תובעים:

1.לריסה נאוגולני
2.ולדימיר נאוגולני

נגד

נתבעת:

אלמוג (כ. ד. א. י.) בע"מ

פסק דין

בחודש פברואר 2012 רכשו התובעים מהנתבעת דירת מגורים בבאר יעקב.

בחודש דצמבר 2013 קיבלו התובעים את החזקה בדירה.

לפי כתב-התביעה, בחודש יוני 2016 הבחינו התובעים ברטיבות על קיר חדר השינה הגובל בחדר הרחצה של יחידת ההורים בדירה.

התובעים פנו אל הנתבעת ובסופו של יום, בסוף יוני 2016 שלחה הנתבעת לדירת התובעים נציג מטעמה , אשר בדק את הטענות.

לפי טענת התובעת, הנתבעת ביצעה תיקון שכלל החלפת "רובה" בין אריחי הרצפה שבחדר הרחצה.

בחלוף מספר חודשים, התברר שהתיקון לא הביא לפתרון הבעיה, "ולאחר שהיה ברור, כי החלפת הרובה לא הועילה, המשיכה הנתבעת להתחמק מלתקן את הליקוי...הנתבעת לא השאירה בפני התובעים ברירה, והם נאלצו להזמין מומחה..." ובסופו של יום תקנו את הליקוי בכוחות עצמם, באמצעות איש מקצוע מטעמם (סעיפים 12 – 16 לכתב-התביעה).

תביעתם של התובעים היא כי הנתבעת תשפה אותם בגין הוצאות תיקון הרטיבות.

הנתבעת אינה כופרת בכך שמכרה לתובעים את הדירה ומסרה לידם את החזקה.

לפי טענתה, בעת שנציגה הגיעה אל הדירה הוא הבחין כי חדר הרחצה ביחידת ההורים "הופשט מכל תכולתו, לרבות כל הכלים הסניטריים והמקלחון..." (סעיף 1.2 לכתב ההגנה).

עוד טענה, כי בהמשך הדרך "לנתבעת לא ניתנה כל אפשרות לעמוד על הטענות החדשות...".

נטען שהתביעה הוגשה בחלוף 10 חודשים לאחר השיפוץ "ללא כל פניה מוקדמת אל הנתבעת" (סעיף 1.4 לכתב ההגנה).

חוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 קובע תקופות בדק , המפורטות בתוספת לחוק ותקופת אחריות , בת שלוש שנים לאחר תקופת הבדק, לפי סוגי ליקויים שנמצאו בדירה הנמכרת.

סעיף 4ב קובע:

"(א). התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.
(ב). חזרה והתגלתה אי ההתאמה או אי ההתאמה היסודית לאחר שמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי ההתאמה או אי ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי ההתאמה או אי ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון".

בעדותה בבית-המשפט העידה התובעת 1: "היינו צריכים לתקן איכשהו את הרטיבות, לא ידענו שאפשר לפנות שוב לאלמוג, ולא היינו בטוחים אם מדובר ברטיבות חדשה...". (עמוד 1 שורה 18). וכן: "אחרי שהוא הגיע הוא פתר את זה, אחר כך עברו 4 שנים ולא ידענו אם זה באחריות או לא, לכן הזמנו בעל מקצוע משלנו..." (עמוד 2 שורת 29-30).

על כן, אני קובע, כי התובעים לא פעלו לפי חובתם בחוק הנ"ל. הם לא פנו אל הנתבעת ולא הסבו את תשומת ליבה, כי הרטיבות חזרה והם מתבקשים לתקן את הליקוי.

התובעים נקטו ביוזמה עצמאית – הם הזמינו מומחה ואיש מקצוע שיתקן את התיקון. ואולם, מהלך שכזה לא אפשר לנתבעת לתקן את התקלה בכוחות עצמה או לעמוד על מלוא הנזק הנטען.

בחוות-הדעת של הבודק עידן ז"ק, אשר צורפה לתביעה צוין, כי בעת הביקורת שערך היה זה "לאחר שקבלן שיפוצים מטעם הדיירים פירק את אריחי החיפוי והריצוף, הוציא את הסומסום שהיה ספוג מים וכך ניתן היה לראות את הליקויים..."(עמוד 3). כלומר, היה זה לאחר שהתובעים כבר נקטו במהלך יזום אקטיבי מטעמם, מבלי שפנו אל הנתבעת פעם נוספת או מחודשת לתקן את התקלה.

בחוות-דעת המומחה נמצאו מספר ליקויים, כמפורט בחוות דעתו, המלמדים על ליקויי רטיבות והוספה הערה כי "העלויות לתיקון הרטיבות כוללות רק את תחומי אחריות הקבלן. לא חושבו עלויות החלפת חיפויים ועלויות אחרות הכלולות בשיפוץ שהדיירים מבצעים". הנה כי כן, גם מומחה התובעים קיבל את הרושם, כי התובעים ביצעו שיפוץ אגבי בלא קשר לטענותיהם נגד הנתבעת, ואגב כך התגלו ליקויי הרטיבות.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שהתובעים נקטו בהליך יזום לתקן את התקלה, יתכן אגב שיפוץ אחר של דירתם, מבלי שאפשרו לנתבעת לתקן את הנטען.

למרות זאת, ניתן היה לטעון, כי גם אם הם לא הודיעו מראש לנתבעת, משעה שהם תקנו את התקלה, שממילא היה על הנתבעת לתקנה , הרי שהם הטיבו נזק שבסופו של יום היה אמור לרבוץ לפתחה של הנתבעת.

ואולם, איני מקבל במלואה את הטענה, משום שאין לכמת את הנזק ואין לומר ששווי הנזק, כפי שהוציאו אותו התובעים והמעוגן בחשבוניות הוא שווי הנזק שהיה רובץ לפתחה של הנתבעת אילו היא הייתה מתקנת את הנזק.

ועדיין, התובעים חסכו לנתבעת הוצאות בשיעור מסוי ם.

עיון בחוות הדעת ובתמונות הצבע אליהן נחשפתי במעמד הדיון לימד על פגמי רטיבות.

פגמי רטיבות מנויים בסעיף 6 לנספח לחוק הנ"ל, הקובע תקופת בדק בת 4 שנים , שכזכור יש להוסיף לה 3 שנות אחריות נוספות – הכל ממועד קבלת החזקה בדירה.

אני סבור שיש לכמת את הנזק אשר היה רובץ לפתחה של הנתבעת, אילו היו התובעים פונים אליה לתקן את הלקות, על דרך האומדנה, שהרי בסופו של יום היה על הנתבעת להוציא כספים מכיסה כדי לתקן את הנדרש תיקון לפי חובתה בדין.

מובן שההוצאות הנלוות שאותם הוציאו התובעים בגין חוות דעת המומחה והעלויות הנלוות ירבוץ לפתחם, ואני מכמת בדרך של אומדנה שיעור יחסי מעלות התיקון בפועל.

על כן אני פוסק שהנתבעת תשלם לתובעים 3,000 ₪, הכוללים את הוצאות המשפט, בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין עד למועד התשלום בפועל.

רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז/לוד בתוך 15 ימים.

התיק סגור.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.