הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברמלה ת"ק 14577-10-18

בפני
כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובע

טל לינוי

נגד

נתבע

דניאל קלינק

פסק דין

לפני תביעה שעניינה טענת התובע כי הנתבע הוציא דיבתו באופן המהווה עבירה על חוק לשון הרע התשכ"ה -1965 והמצדיק פסיקת פיצוי שאינו טעון בהוכחת נזק.

ואלו העובדות הרלוונטיות להכרעה בתובענה:
אין מחלוקת בין הצדדים כי ההתבטאויות נשוא התביעה התרחשו במועד הסמוך לבחירות לרשויות המקומיות, כאשר הן התובע והן הנתבע התמודדו על מקום במועצת העיר מטעם רשימות מתחרות.
עוד אין חולק כי התובע שימש כעורך דינו של דיראר אבו סיסי, אשר הורשע בסדרת עבירות ביטחוניות ואשר הדיונים בעניינו, בהתאם להצהרת התובע אשר לא נסתרה, הינם חסויים גם היום לאור תעודת חיסיון שהוצאה בעניינם.
לטענת התובע, אשר הינו עו"ד במקצועו, במסגרת קבוצה בפייסבוק המונה כ-2000 חברים צורפה תכתובת מפיו של הנתבע אשר מכנה את התובע "פרקליטו של השטן", וכן מבקשת להניא חברים בקבוצה מלהצביע לרשימתו של התובע ע"י העלאת טענות ספקולטיביות במסווה של עובדות, לפיהם בידי החמאס מידע מפליל ביחס לתובע אשר ישתמשו בו בניסיון לסחוט אותו ויסיימו את הקריירה שלו ולחלופין יפעילו אותו ע"מ לפעול בהתאם לאינטרסים של הציבור הערבי בלוד.

הדברים האמורים פורסמו בשפה הרוסית, ולאור חשיבות הדברים להכרעה בעניינם, יצוטטו הם כפי שתורגמו ע"י התובע בכתב התביעה (ועוד בסוגית התרגום- בהמשך) –

"ויקה אנסה להסביר בעזרת יד אחת לאיזה מלכודת טל מנסה למשוך את כולכם. ועליכם לחשוב הלאה. אם טל קיבל במסגרת עבודתו כסף מהחמאס, אז זה סוף הקריירה שלו. וחמאס עלול להדליף מידע על טל בכל רגע, במקרה הצורך. ויכול גם לא להדליף אלא לדרוש דברים מסוימים שטל יכול היה לקדם עבור המגזר הערבי של לוד ששותף לעמדות הארגון הזה. זה יכול להיות כל אחד מהפרויקטים שכדאי לחמאס. בתוך כך, לא את ולא מישהו אחר אפילו לא תבינו את המהות של מה שטל מקדם, כי הוא אף פעם לא משתף איש בתוכניותיו האמיתיות ואינו מגלה מניעים. הוא דורש כפיפות עיוורת וקבלה בלתי מותנית של עמדתו. כך שתיאלצו להצביע לפי הוראתו, אבל בעצמכם לא תבינו על מה... השאלה היא רק בכך למי בפועל מתכוון לעזור עוה"ד של השטן שלכם. ואף אם הוא לא קיבל כסף מהחמאס הוא עדיין נשאר פגיע מפני מידע מביך מצידם. מי שהופיע פעם בצד של אויב של יהודים כבר לא יכול להיות רובין הוד לבן... ומי שעשה בחירה כזו מאבד זכות שתדמיתו תוכר כנקייה..."
טענות אלה של הנתבע פורסמו במטרה להשתלח בתובע, לפגוע בו ובסיכויו לה יבחר למועצת העיר ומהווים לטענת התובע לשון הרע המצדיקה פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בהיקף 33,500 ₪.

לטענת הנתבע מעולם לא התכוון לפגוע בתובע באופן אישי וכל ההתבטאויות המיוחסות לו נאמרו במסגרת זכות הציבור לדעת, אגב הליך הבחירות למועצת העיר ובמסגרת הטענות הלגיטימיות שמעלים מועמדים אלה כלפי אלה. לטענת הנתבע התוודע לטענות כנגד התובע במסגרת קבוצות פייסבוק שונות וכל שעשה היה העלאת תהיות וספקולציות, לא במסווה של קביעת עובדה אלא תוך העלאת שאלות לגיטימיות לטעמו ביחס לתפקידו של התובע במסכת ההגנה על מי שהורשע כאיש ארגון החמאס ולמשמעות עובדה זו. הנתבע טען כי קבלת התביעה משמעה השתקה של ביקורת לגיטימית החוסה תחת כנפי חופש הביטוי ותהווה פגיעה אנושה בתהליך הבחירות הדמוקרטיות כאשר אם תתקבל התביעה, יעלה חשש אמיתי של מועמדים מלהתבטא בחופשיות ביחס למועמדים אחרים אגב התהליך.

למען הנוחות, יובאו סעיפי החוק הרלוונטיים מתוך חוק לשון הרע-

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד;

"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית."
...
14. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.
15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:...
(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות"

באשר למסגרת הנורמטיבית אותה על ביהמ"ש לבחון, ההכרעה בשאלת חיובו של הנתבע כלפי התובע בעילה של לשון הרע נבחנת בהליך הכולל ארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת; בשלב השני, יש לבחון האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק; בשלב השלישי יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק; השלב האחרון, אשר נבחן ככל ששלושת השלבים הקודמים מתקיימים הוא שלב הפיצויים (ראה עניין שוקן, ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.08) .

אין חולק בין הצדדים כי עצם פרסום העובדה כי התובע שימש כפרקליטו של איש החמאס דיראר אבו סיסי אינה מהווה לשון הרע.

האם כינויו של התובע "פרקליטו של השטן" מהווה לשון הרע?

גם ביחס לשימושו של הנתבע בביטוי "פרקליטו של השטן" נכונה אני לקבל את הטענה כי הינו חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק.
המדובר בביטוי מוכר וידוע, אשר בכל הכבוד הראוי לדאריר אבו סיסי, הינו איש ארגון החמאס, ארגון טרור אשר אינו מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים ואשר הורשע, לדברי בא כוחו עצמו, בעבירות ביטחוניות. אין המדובר בעבירות תנועה או בהסגת גבול אלא במי שהוא חבר בארגון ששם לו למטרה לרצוח אזרחים ישראלים. אין בביטוי "פרקליטו של השטן" כדי להצביע על היותו של התובע איש דמוני חלילה, אלא ביטוי אשר מציין את העובדה כי לקוחו של התובע הינו אכן איש מסוכן לישראל.
זאת ועוד; פרקליטו של השטן הינו כאמור ביטוי מוכר, ואף סרט נודע בשם זה. פרקליט השטן היה פקיד שתפקידו היה לייצג לכאורה את השטן בדיונים על הענקת התואר "מבורך" או "קדוש" למועמד ולהתנגד לה, ולטעון כנגד "פרקליט האל" , שתמך בהקדשה. דיונים כאלה היו חלק מהליך הקאנוניזציה של הכנסייה הקתולית. התפקיד הפך לרשמי על ידי האפיפיור סיקסטוס החמישי בשנת 1587 ובוטל בידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב⁻1983 (מתוך ויקיפדיה).
לטעמי אין בשימוש בכינוי זה כדי לרמז על היותו של התובע פרקליטו של השטן עצמו, אלא הבעת עמדה לגיטימית כעולה מהוראות ס' 15 (4) לחוק; זו המשמעות שיש לתת לו ומשכך, כבר במבחן הראשון שהציב הדין, ניתן לקבוע כי אין המדובר בלשון הרע.

האם טענות הנתבע ביחס לתפקודו של התובע במועצת העיר לאור היותו פרקליט איש החמאס מהווה לשון הרע?

בעניין זה יש להבחין בין הבעת עמדה, המובחנת ככזו, אשר החוק נותן לה מקום ולגיטימציה במסגרת ס' 15(4) לחוק, לבין העלאת טענות באיצטלה עובדתית אשר אינן עובדות כלל ועיקר.
לעניין זה בחרו הצדדים שניהם שלא להמציא לעיון ביהמ"ש תרגום מוסמך של הטקסט אשר כתב הנתבע ביחס לסוגיה אלא בחרו כל אחד לבצע תרגום עצמי על בסיס הבנתם את הטקסט. רובו של התרגום אכן תואם בין שני הנוסחים, אולם במקום בו התייחס התובע לדברים באמירות מוצקות, תרגם ב"כ הנתבע את האמירות בטון מרוכך יותר אשר יש בו כדי להצביע על ניסיון קריאה של הדברים כספקולציות. בהינתן העובדה כי המדובר בתביעה קטנה, בה סדרי בדין מרוככים, אפשרתי לכל אחד מן הצדדים להציג את גירסתו ביחס לתרגום הקטע.

הנתבע אף העיר לעניין זה כי השיח הפוליטי בישראל כולל ביטויים והאשמות קשים יותר כנגד יריבים פוליטיים ומביא לראיה את העובדה כי התבטאויות אלה לא מצאו את עצמן נבחנות בפריזמה החוקית אלא נותרו בשדה הציבורי.

הגם שיש בסיס של אמת בטענה זו, עדיין שעה שבחר אחד הצדדים להתבטאויות להביאן בפני ביהמ"ש, אין לביהמ"ש אלא לבחון אותם בראי החוק, תוך שהוא נזהר לאזן בין חופש הביטוי מחד לבין זכותו של אדם לשמו הטוב מאידך.
משנדרש ביהמ"ש לסוגיה, אני סבורה כי יש מקום לבחינת האמירות בפריזמה בה אנו שואפים למצוא את השיח הציבורי בישראל.
אכן ביהמ"ש אינו משים עצמו במקומו של הציבור הבוחר; חלילה לנו מלהתערב בתהליך הדמוקרטי ובזכותו של כל מצביע לקבל את המידע הרלוונטי עבורו על מנת שיוכל להכריע לטובת מי ייתן קולו במסגרת תהליך זה.
עם זאת, אין בעובדה כי המדובר בהתבטאויות אשר נכתבו במהלך מערכת הבחירות כדי להצדיק כל אמירה ולחסותה תחת כנפי חופש הביטוי. אל לחופש הביטוי להפוך לחופש השיסוי.

ומתוך זהירות זו באתי לבחון את ההתבטאויות שהעלה התובע במסגרת התכתבויותיו.
זה המקום להעיר כי מעת שהתכתובת הייתה מיועדת למי שאינו התובע, הרי שע"פ ההגדרות הקבועות בחוק, המדובר בפרסום לעניין החוק.

לטעמי, ניסוח הדברים כפי שנכתבו ע"י הנתבע, אינם חוצים את הרף הרלוונטי. בהתחשב במועד בהן נכתבו ובתוכן הדברים, אך ברור הוא לקורא כי הנתבע מעלה השערות ביחס למניעיו של התובע, אולם אינו קובע כל עובדה ביחס אליהם. כפי שנפסק לא אחת ע"י ביהמ"ש, דוקא מקום בו המדובר באיש ציבור או במי ששואף להיות כזה, יש להגן על חופש הביטוי בצורה רחבה יותר, וראו לעניין זה אורי שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז), עמ' 234-235 ; ת"א (ת"א) 67115/07 שי דבורה נ' איציק ציזר (פורסם בנבו, 18.10.2009).

עוד חשוב להדגיש את תקופת כתיבתם של הדברים- שהינה ערב הבחירות לרשויות המקומיות. לענייננו, יפים הדברים אשר נאמרו בהלכת גפסו (ע"א (נצ') 13/10 שמעון גפסו נ' רונן פלוט, (פורסם בנבו, 13.9.10)) כדלקמן:

"אנו מדברים על ידיעה, שהתייחסה לאיש ציבור, בעיצומה של מערכת בחירות, שבה מתלהטים היצרים, מטבע הדברים, ובמסגרת זו עשויה נקודת האיזון שבין חופש הביטוי לבין זכותו של אדם לשם טוב לנוע קמעא לטובתו של חופש הביטוי, ואם תרצו – זכותו של הציבור לדעת מה טיבו של המועמד לראשות העיר".

אין חולק כי אין באמור לעיל להתיר כל פרסום מכפיש, אולם האמור מטיל משקל ברור לצידה של הזכות לחופש ביטוי. משכך, עיון בדברי הנתבע, כאשר הם נבחנים ע"פ המבחן המרובע שנקבע בפסיקה מעלה כי יש צדדים להניח כי קורא סביר ימצא בהם דברי כיבושין הבאים לאתגר את מועמדותו של התובע למועצת העיר, בהקשר קשרי עבודתו בעבר.

מסופקני אם מאן דהוא אשר קרא את הדברים הניח בעקבותיהם כי התובע הינו, באופן עובדתי, משתף פעולה עם ארגון טרור. כזכור, בחינת הביטויים הנטענים כלשון הרע מתייחסת לפרשנותו של האדם הסביר. לא לתחושות העלבון של התובע ולא לטענת הנתבע ביחס להעדר כוונת העלבה עלינו לשעות, אלא לפרשנות אותה ייתן האדם הסביר לטקסט עת יקרא אותו. והטקסט, אף בנוסחו כפי שהוצג ע"י התובע, מעלה ספקולציות באשר למחויבותיו של התובע, אולם ברור כי אך ספקולציות המה. לא בכדי נוקט התובע בלשון "אם" ו"עלול" ו"עליכם לחשוב הלאה" שכן מטרת הפרסום הינה להעלות קושיות וסברות. ומשכך, לאור העובדה כי הקורא הסביר לא יסבור כי המדובר בעובדה מוכחת ביחס לתובע אלא בהבעת עמדה ספקולטיבית, ובהקשרם של הדברים אשר נאמרו בזמן מערכת בחירות ע"י יריב פוליטי, איני רואה בטקסט עליו הצביע התובע ככולל לשון הרע כהגדרתה בחוק.

ועוד אבקש להעיר כי דווקא במישור הציבורי, ובעיקר בשדה המרשתת (האינטרנט) ממנו נלקחו אמירותיו של הנתבע, נכון היה לתובע לנצל את אותו מדיום, כפי שעשה לאחר מכן, וזאת על מנת להפיץ את עמדתו ביחס לסוגיה שהעלה הנתבע . כפי שציין ביהמ"ש בע"א 214/89 אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מג(3) 840, 855-
"ביסוד חופש הביטוי עומדת ההשקפה, כי התרופה לדבר שקר היא בדבר האמת (ראה בג"צ 339/85 הנ"ל בעמ' 281, וע"ב 2/84 הנ"ל בעמ' 328) "בדרך כלל קיים סיכוי טוב שסופה של האמת לנצח, אשר על כן רק ישנה שהות מספקת, מוטב לפעול- לביטול השפעתה הכוזבת של ידיעה שהתפרסמה בעיתון הנדון ... התגובה הראוי ללשון הרע היא בחשיפת השקר שבה ובהוצאת האמת לאור."

ערה אני לפסיקת ביהמ"ש בעניין ת"א (בי"ש) 39861-08-17 מיכאל טפלו נ' אברהם (אבי) חלא (פורסם בנבו, 12.11.18) אולם בשונה מענייננו, באותו מקרה כלל הפרסום טענות עובדתיות שנמצאו כשגויות, וזאת תוך שהנתבע עורך שינויים בדברי התובע. בענייננו, כפי שציינתי לעיל, העובדה כי התובע היה פרקליטו של איש החמאס אינה במחלוקת והביטויים, כאמור לעיל, אינם בבחינת לשון הרע .

עוד אבקש להפנות לדבריו של כבוד השופט ברקאי בתא"מ (ת"א) 15649-05-18 צבי אייל נ' עמית מרלה (פורסם בנבו, 17.12.18), הן לגופה של תביעה והן לעניין פסיקת ההוצאות ביחס להליכים מעין אלה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה .

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 400 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ט, 21 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.