הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות 09

בפני
כבוד ה שופטת רנה הירש

התובע

עמית אליהו – ת. ז. 021468178

נגד

הנתבע

שחר כהן ת.ז. XXXXX921 - שחר מערכות מים

פסק דין
הרקע ותמצית טענות הצדדים

  1. התובע רכש מהנתבעת בריכת שחייה הכוללת כיסוי.
  2. לטענת התובע, מספר חודשים לאחר שהותקנו הבריכה והכיסוי, התגלו קרעים בתפרים שבכיסוי באופן שפוגם באופן מהותי בבטיחות של השימוש בכיסוי ובמטרתו להגן מפני נפילת ילדים לבריכה. על פי דברי התובע, לא נמסר לידיו עותק מכתב האחריות.

התובע טען כ י הכיסוי נועד לשאת משקל ממשי של מספר בני אדם וכי בכל הפרסומים שנוגעים לכיסויי בריכה (לרבות ת/2) ניתן להבחין במספר אנשים העומדים על גבי הכיסוי ולכן גם אם ילדיו רצו או שחקו על הכיסוי – טענה שהוכחשה על ידו – הדבר אינו הגורם לפתיחת התפרים.
התובע טען כי ההצעות שקיבל לתיקון הכיסוי לא הניחו את דעתו שכן אין מקום לתקן מוצר זה אלא יש הכרח להחליפו בחדש. התובע הסכים כי לאחר הגשת כתב התביעה הוצע לו להחליף את הכיסוי לכיסוי חדש וגם להצעה זו סירב, שכן הדבר היה מחייב, על פי ההצעה שקיבל, הותרת הבריכה לא מכוסה למשך שעות ארוכות, מאחר הצהריים ועד הבוקר למחרת.
התובע הגיש הצעות מחיר על פיהן, לשיטתו, התקנת כיסוי חדש עולה כ-30,000 ₪, ועל כן דרש פיצוי בסכום זה.
התובע אישר במהלך הדיון כי הבריכה פורקה ואינה קיימת עוד בחצר ביתו, וכי בעת הזו, אין לו כל צורך בהחלפה או תיקון של הכיסוי אלא הוא מבקש פיצוי כספי.
3. הנתבע טען כי אמנם מכר לתובע את הציוד כולו, אולם את האחריות לכ יסוי לרבות התקנתו, נתנה חב' אבי ים בריכות ייצור ושיווק בע"מ (להלן: אבי ים). הנתבע טען כי האחריות על התקנת הכיסוי ניתנה על ידי אבי ים והציגה במהלך הדיון, בטלפון הנייד של נציג הנתבעת, עותק מכתב האחריות.
אבי ים נתבעה בתחילה כנתבעת נוספת, אולם לאחר שהתובע לא הצליח לא תרה ולמסור לה את כתב התביעה, ביקש למחוק אותה כצד להליך.
עוד טען הנתבע, כי עלות החלפת הכיסוי נמוכה משמעותית מהסכום שדרש התובע וכי יש פער גדול בין עלות מערכת כוללת של כיסוי ומנגנון לבין עלות בד הכיסוי עצמו. לשיטת הנתבעת, אין כל פסול בתיקון הכיסוי וכך הוצע לתובע מלכתחילה, אולם על מנת להימנע מההליך המשפטי הוצע לתובע להחליף את הכיסוי כולו ולא לתקנו, אולם התובע סירב להצעה זו.
4. בדיון נשמעה עדותו של מר רועי קסטנבוים (להלן: העד) שהיה ממנהליה או בעלי ה של חברת אבי ים. העד טען כי הגיע לבדוק את כיסוי הבריכה בחצר בית התובע, והוא מצא את ילדיו משחקים ורצים על הכיסוי וכי הורה לתובע כי הכיסוי לא נועד למטרה זו, אולם גם בביקור נוסף ראה את ילדי התובע כשהם דורכים על הכיסוי תוך כדי משחק. לשיטת הנתבעת התפרים בכיסוי נפרמו בשל שימוש לא ראוי שעשה בו התובע כאמור. העד לא ידע לומר שנמסר כתב אחריות לתובע.
דיון והכרעה
5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.
6. לכתב התביעה צורפו תמונות המעידות על כך שהתפרים בכיסוי נפתחו ונראה אכן כי מדובר בפגם ממשי שיש הכרח לפתור.
כיסוי הבריכה, על אף שהוא מסוגל לשאת משקל רב, לא בא לשמש מרחב משחק לילדים (או מבוגרים). הכיסוי בא כדי למנוע נפילה לתוך בריכה פתוחה, כדי להגן על המשתמשים בחצר, וזאת בלבד. עם זאת, לא הוכח כי אכן שיחקו, קפצו או רצו ילדי התובע על גבי כיסוי הבריכה באופן קבוע או תדיר, ועל פי ההתחייבות כי הכיסוי יכול לשאת משקל של מספר מבוגרים, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי התובע או ילדיו אחראים לפתיחת התפרים בכיסוי הבריכה. לעניין זה אציין כי התובע הכחיש את הטענה כי העד ראה את ילדיו משחקים על גבי הכיסוי ולטענתו הם לא היו בחצר בעת ביקורי העד בביתו.
חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית של מוכר לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006. תקנות אלו קובעות תקופת אחריות מינימאלית של שנה, במהלכה על היצרן או היבואן החובה לתקן כל ליקוי ופגם בממכר לאחר מכירתו.
התובע לא הוכיח כי הצעת הנתבעת או אבי ים לתקן את הכיסוי היתה גורמת לפגם בתקינותו או בהגנה שהוא נותן למקרה של נפילה על גבי הכיסוי. לפיכך, באם היה התובע מסכים להצעה הראשונית של אבי ים לתיקון התפרים בכיסוי, היה בכך כדי לפתור לכאורה את התקלה בכיסוי, וזאת הרבה לפני שנפתח ההליך המשפטי.
7. העובדה כי התובע מצא להגיש כתב תביעה וההצעה להחלפת הכיסוי במקום תיקונו באה רק בשלב מאוחר מכך, אינה מצדיקה את סירוב התובע להצעה מאוחרת זו. לו היה התובע מסכים לאיזו מן ההצעות, היתה מגיעה לסיומה המחלוקת בין הצדדים.
סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קובע את עקרון הקטנת הנזק :
"(א) אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו- 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין."
(ב) הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי-סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין".
הנטל להקטנת הנזק פורט כבר לפני שנים ארוכות על ידי בית המשפט העליון בע"א 592/66 הקודחים נתניה בע"מ נ' נסים ביטון, פ"ד כא(1) 281 [1967], שם נקבע (בעמ' 284) כי התובע אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד אשר היה יכול למנעו, אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו.
מכאן, כי הנתבע לא יחויב לפצות את התובע בסכום הנובע מכך, שהתובע נמנע מנקיטה באמצעים סבירים לצורך הקטנת נזקיו. ניזוק חייב לפע ול באופן סביר למניעת הפסד מיותר, ויש לחייב את הנתבע בפיצוי התובע רק בסכום הנובע מהנזק שהיה נגרם, לו פעל התובע כנדרש.
בעניין זה קבע בית המשפט העליון בע"א 252/86, יצחק גולדפרב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45 [1991], בעמ' 51-53:
"7. השאלה הראשונה עניינה בהקטנת הנזק. הלכה פסוקה היא, כי על הניזוק מוטל הנטל - נטל ולא חובה... להפחית הנזק שעוולת המזיק גרמה לו...
8. ...הגישה המקובלת הינה כי הקטנת הנזק כוללת בחובה אמת-מידה אובייקטיבית. על הניזוק לנקוט, להקטנת נזקו, כל אותם אמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין...
9. בקביעת הנטל להקטנת הנזק יש להתחשב במספר גורמים... מטרת הפיצוי אינה בהענשת המזיק, ואין צידוק חברתי לפצות על נזק שניתן למונעו...
אין לצפות מהניזוק הקרבה אישית למען המזיק, אך אין לאפשר לו התעמרות במזיק... יש לדרוש מהניזוק כי יתחשב הן באינטרס של עצמו והן באינטרס של המזיק, תוך איזון ראוי ביניהם, שישקף את תחושת הצדק של הציבור הנאור בישראל."
התרשמתי כי התובע סירב להצעה לא מחמת מועד הבאתה, אלא מאחר ולא הסכים להותיר את הבריכה לא מכוסה, ולו במשך שעות אחה"צ/ערב ולילה אחד בלבד. מטענות התובע עולה, כי היה מסוכן לדעתו לאפשר לילדיו לשחק בחצר הבית כאשר כיסוי הבריכה פרום ואינו מגן במקרה של נפילה באזור הבריכה. מצאתי כי הסירוב לאפשר החלפה של הכיסוי אינו סביר. התובע יכול היה למנוע את הנזק הגדול שנגרם לו, לטענתו, באם היה מוצא מועד שבו יוכל למצוא אפשרות הולמת לשהות ילדיו שלא בחצר הבית בשעות אחה"צ, הערב והבוקר המוקדמים (אם בשל חופשה מחוץ לבית , מזג אוויר גשום, או כל סיבה אחרת).
התובע לא עשה דבר על מנת למצוא פתרון מעשי שיאפשר לנתבע לפרק את הכיסוי בסיום יום עבודה ולהתקין כיסוי חדש ותקין בבוקר שלמחרת, אפילו אם פתרון כזה כרוך בעלות מסוימת. להערכתי, ניתן היה למצוא פתרון ראוי בעלות נמוכה משמעותית מהנזק שנגרם לתובע לטענתו, בשל מניעת הפתרון.
חוסר הנכונות של התובע למצוא פתרון מעשי שיאפשר לנתבע למלא אחר חובתו לתקן את הפגם בכיסוי הבריכה, מהווה הפרה של הנטל להקטי נת הנזק. בנסיבות אלו, זכאי התובע לפיצוי רק בגין הנזק שהיה נגרם לו, אם היה מקיים את החובה האמורה להקטנת הנזק.
8. הנתבעת הסכימה, כאמור, להחליף את כיסוי הבריכה במקום לתקנו. מקובלת עלי טענת הנתבע, כי העל ות של החלפת הכיסוי היא זו אשר מייצגת את הפיצוי המקסימאלי לו זכאי התובע. סביר בעיני כי החלפת בד הכיסוי בלבד כרוך בעלות נמוכה משמעותית ממחיר התקנת הכיסוי הכוללת מנגנון חשמלי. הנתבע הציג הצעת מחיר התומכות בטענה זו (נ/2) ומנגד, כל הצעות המחיר שהציג התובע מתייחסות ל התקנת כיסוי כמכלול, ולא להחלפת בד הכיסוי בנפרד.
לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בערך המקביל לעלות החלפת בד הכיסוי וזאת מאחר שהנתבעת הציעה לו פתרון זה, כאשר הבריכה עדיין היתה ממוקמת בחצר ביתו של התובע ולאחר שהתרשמה כי אכן הכיסוי הקיים אינו ממלא אחר ייעודו ואינו תואם את המובטח לאחר שנפרמו התפרים.
סוף דבר
9. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,510 ₪ , בצירוף הוצאות משפט מינימליות בסך 300 ₪ - סה"כ 3,810 ₪.
הפיצוי ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן , יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ח, 15 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.