הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 68087-03-17

לפני
כב' הרשם הבכיר אייל דוד

התובעת

ספיר שגיא

נגד

הנתבעות

1.מור קדוסי
2.ביטוח ישיר - השקעות פיננסיות בע"מ

פסק דין

הרקע
1. לפני תביעה לחייב את הנתבעות, לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 16,258 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 29/09/16 בה נפגע רכבה מסוג פיגו 207 והוכרז "אובדן גמור" ("טוטל לוס") כתוצאה מפגיעת רכבה של נתבעת 1 , הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" ) , היא מבטחת רכבה של נתבעת 1 .

טענות התובעת
2. הנתבעת פיצתה את התובעת בגין שווי הרכב בסך של 40,344 ₪ , אולם הפיצוי שולם רק ביום 11/01/17, לאחר שחלפו 105 ימים ממועד התאונה. לכן, היא זכאית לקבל מהנתבעת החזר של עלות שכירת רכב חלופי עד למועד קבלת הפיצוי .

טענות הנתבעת
3. יש לדחות את התביעה שכן על התובעת כניזוקה, הייתה מוטלת חובה להקטנת נזקיה, לפנות למבטחת רכבה ולתבוע ממנה רכב חלופי , לחלופין, ליטול הלוואה כמימון ביניים בעלות של כמה מאות ₪ ולרכוש רכב חלופי ולא לבחור בחלופה יקרה של שכירת רכב חלופי באופן פרטי.

הדיון בתביעה
4. התקיים לפני דיון במעמד התובעת, אביה מר יצחק שגיא וכן נציג הנתבעת מר עומר רוט. התובעת העידה כי הרכב החלופי היה חיוני עבורה לצורך הגעתה למקום עבודתה כקצינה בצה"ל והחלופה של הגשת תביעה למתן רכב חלופי ממבטחת רכבה , לא הייתה אפשרית , מכיוון שהיא נהגת צעירה ולא היה לה כיסוי ביטוח עבור רכב חלופי . התובעת הגישה אישורים על כך שצורפו כמוצגים ת/1-ת/2.

דיון והכרעה
5. לאחר שעיינתי בכובד ראש, בכתבי הטענות והמוצגים שהגישו הצדדים לתיק, והתרשמתי באפן ישיר מטענות הצדדים לפני בדיון, אני מעדיף את עמדת התובעת על פני עמדת הנתבעות ומקבל את התביעה באופן חלקי כפי שינומק להלן;

המסגרת המשפטית
6 כידוע, על המזיק מוטלת החובה של שיפוי הניזוק במטרה להשבת המצב לקדמותו. הנטל להקטנת הנזק המוטל על הניזוק נקבע כבר לפני כיובל שנים, על ידי בית המשפט העליון
בע"א 592/66 ‏ ‏ " הקודחים" נתניה בע"מ נ' נסים ביטון, ו-2 אח'‏, פ''ד כא(1) 281 [1967]:

" הכל מסכימים, כי על התובע מוטלת חובה לנקוט בכל צעד סביר להקטין את ההפסד שנגרם לו כתוצאה ממעשה העוול של הנתבע והוא אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד כזה אשר היה יכול למנעו אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו.
לזה קוראים המחברים המלומדים מיין ומקגרגור בספרם הידוע על פיצויים (מהדורה 12, ע' 131, & 144) הכלל הראשון והכי חשוב בסוגיית הקטנת הנזק. במלים אחרות, שומה על התובע לעשות כמיטב יכלתו להקטנת ההפסד שנגרם לו, והוא אינו יכול לזכות בפיצוי על כל סכום הנובע מהזנחתו לנקוט באמצעים סבירים הנדרשים ממנו לצורך זה; והוא חייב לפעול לפי מיטב יכלתו לא רק לטובת האינטרס שלו, כי אם גם לטובת האינטרס של נתבע ,[[SMAILES & SON V.7 HANS DESSEN & CO.; (1906), יש להטעים שהתובע חייב לפעול באופן סביר למניעת הפסד מיותר לעצמו (LOSS) שיש בו כדי להקטין את הנזק שנגרם לו (DAMAGE) ולא למנוע את הנזק (INJURY) שכבר נגרם."

לעניין עקרון הקטנת הנזק ראו גם ע"א 252/86, יצחק גולדפרב נ.כלל חברה לביטוח בע"מ,
פ"ד מה (4) 45 [1991],. ע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא, סא(3) 603 (2006).

סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981( להלן:" חוק חוזה הביטוח") קובע :

"הקטנת הנזק
.61 (א) אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן ,בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט.
)ב) הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין; והכל אף מעל לסכום הביטוח.
7. במקרה שלפנינו, אין מחלוקת על האחריות לתאונה שכן הנתבעת פיצתה את התובעת בגין שווי רכבה. יחד עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה, האם התובעת פעלה להקטנת נזקיה והאם היא זכאית לקבלת שיפוי בגין החזר הוצאות שכירת הרכב החלופי מיום קרות התאונה 29/09/16 ועד למועד קבלת הפיצוי מהנתבעת 11/01/17 .
8. ראשית, התובעת הוכיחה כאמור, שהחלופה של הגשת תביעה לקבלת רכב חלופי ממבטחת רכבה, לא הייתה אפשרית בהעדר כיסוי ביטוחי מתאים. שנית, אינני סבור כי לתובעת כצעירה בת 22, הייתה אפשרות ליטול הלוואה בסך של 40,000 ₪ לצורך מימון ביניים לרכישת רכב חלופי. לפיכך גם חלופה זו, לא הייתה ישימה.
אני דוחה את טענות נציג הנתבעת בדיון כי:
" היה ניתן לקחת הלוואה מאוד זעומה מטעם התובעת, כדי להקטין את הנזקים, כשמדובר בהוצאה לרכב זמני. "( ש' 1-2 ע' 2 לפרוטו').

לא ברור לי כיצד יכולה הייתה התובעת, ליטול הלוואה זעומה כדי לרכוש רכב חלופי שהפיצוי ששילמה הנתבעת בגין שוויו היה כ- 40,000 ₪ .

9. שלישית, אני מקבל את עמדת התובעת שלא נסתרה, שנציגי הנתבעת הבטיחו לה ולאביה בכל פעם שפנו לברר מה עלה בגורל הפיצוי, כי הפיצוי אמור להגיע אליה בימים הקרובים כך שלא היה באפשרותה לכלכל את צעדיה שכן לא ידעה מתי תקבל את הפיצוי בגין אובדן רכבה.

10. התנהלות התובעת ששכרה רכב חלופי לתקופה ממועד התאונה ועד למועד קבלת הפיצוי הכספי בשווי הרכב ביום 11/01/17, נראית לכאורה סבירה, אך כמובן שיש לבחון את התקופה בגינה זכאית התובעת להחזר דמי השכירות של הרכב החלופי .

אני מקבל את טענת אביה של התובעת שלא נסתרה כי התובעת נהגה בתום לב בכך שבחרה לשכור כרכב חלופי את הרכב הזול ביותר שעמד להשכרה:

"... הרכב שנשכר על ידי בתי הוא הרכב הזול ביותר שקיים בהשכרת רכב והוא מסוג טויוטה ויגו והוא פחות בשתי קטגוריות מהרכב הנפגע, שהיה מסוג פיז'ו 207 ואילו הייתי שוכר רכב כזה, התשלום היה לפחות בין 30 – 40 אחוז יקר יותר". (ש' 9-11,שם)

11. יחד עם זאת, ממכתבה של הנתבעת מיום 11/01/17 עולה לכאורה כי המסמכים הנוגעים לתביעת התובעת התקבלו אצלה רק ביום 24/11/16. התובעת לא הציגה כל אסמכתא על המועד בו מסרה את כל המסמכים הנדרשים לבירור החבות לנתבעת. העובדה כי התובעת הגישה מסמך של שמאי רכב מיום התאונה לפיו הרכב הוכרז כ"אובדן מוחלט", אין די בה, שכן עדיין הייתה מוטלת חובה על התובעת, להגיש את כל המסמכים הנדרשים בהקדם האפשרי. אכן מעיון בלוח השנה עולה כי התאונה קרתה בסמוך לתחילת חגי תשרי, אך לא ברור לי מדוע לקח פרק זמן של כחודשיים עד לקליטת המסמכים אצל הנתבעת, זאת בהנחה כי התאריך הנקוב במכתב הנתבעת לעיל , (24/11/16 ) הינו נכון.

פרק זמן סביר לתשלום תגמולי הביטוח, הינו 30 ימים ממועד מסירת כל המסמכים והמידע הנדרש לבירור החבות. לעניין זה ראו סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח.

12. גם אם נקבל את טענות התובעת כי לא היה לה כיסוי ביטוחי לקבלת רכב חלופי ואף לא יכולת כלכלית לנטילת הלוואה כמימון ביניים לרכישת רכב חלופי, עדיין עולה השאלה, מדוע לא פנתה התובעת מבעוד מועד, עוד בטרם שכרה את הרכב החלופי, אל הנתבעת בבקשה כי עד לבירור סופי של החבות יינתן לה רכב חלופי על חשבונה של הנתבעת. בפנייה זו יכולה הייתה התובעת להעמיד את הנתבעת על כך שאם בקשה זו לא תיענה בחיוב, היא תראה את עצמה כרשאית לשכור רכב חלופי באופן פרטי על חשבונה ואז לא תוכל הנתבעת להישמע בטענה כי מחיר דמי השכירות ששולמו היה מופרז ועומד בניגוד לחובתה להקטנת הנזק.

טענות הנתבעת לפיהן, מחיר דמי השכירות ששולם על ידי התובעת, היה מופרז, נטענו בעלמא ללא כל תימוכין בכתב, כדוגמת הצעות מחיר מחברות השכרת רכב אחרות. אני מקבל את טענת התובעת שלא נסתרה, כי מחיר דמי השכירות הושפע מעובדת היותה "נהגת צעירה".

סוף דבר
13. לסיכום, לאור כך האמור לעיל, ו בהתחשב בכך שהנטל להוכחת זכאותה לקבלת החזר בגין מלוא דמי שכירות הרכב החלופי, מוטל על כתפי התובעת ומשלא הובאו לפני נתונים חד משמעיים לגביי עניין זה. אני סבור כי ראוי לקבל את התביעה באופן חלקי. בהכרעתי זו התחשבתי בנתוני התביעה כפי שפורטו על ידי לעיל, בין היתר, בכך ש התובעת לא הציגה ראיה על פנייה מוקדמת אל הנתבעת במכתב התראה כאמור בסעיף 13 לעיל. התובעת לא הציגה אסמכתא על מועד מסירת כל המסמכים הנדרשים לבירור החבות אל הנתבעת. העובדה ששתי חלופות שהוצעו על ידי הנתבעת נדחו על ידי ,שכן אינן ישימות בגין העדר כיסוי ביטוחי ובגין העדר יכולת כלכלית לנטילת הלוואה כמימון ביניים. מחדלה של הנתבעת בכך של א הביאה אסמכתאות להשוואה ולסתירת טענותיה של התובעת שדמי השכירות הושפעו מעובדת היותה "נהגת צעירה".

מחישוב שערכתי עו לה כי חלוקת סכום דמי השכירות החודשית ששילמה התובעת 3 ,008 ₪ ל-30, מספר הימים הממוצע בחודש, מראה כי יום שכירות רכב עולה כ- 100 ₪. לכן, דמי השכירות עבור 105 ימים ממועד התאונה ועד למועד תשלום הפיצוי מגיעים לסך כולל של 10,500 ₪ .

לפיכך, ועל דרך האומדן , מצאתי לנכו ן לחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום סך כולל של 7,500 ₪ בלבד כפיצוי עבור החזר דמי שכירות .
בנוסף, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום הוצאות משפט בסך כולל של 750 ₪.

אני דוחה את רכיב התביעה פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש שכן רכיב נזק זה לא הוכח ומכל מקום אין מדובר בנזקי גוף אלא נזק כספי גרידא.

בשולי הדברים אעיר כי הנתבעת 2– המבטחת, לא הפנתה בכתב הגנתה או בטיעוני נציגה במהלך הדיון, להוראות נוהל או הנחיות בעניין תשלום פיצוי בגין דמי שכירות רכב חלופי לצד ג' שרכבו הוכרז "אבדן גמור" . סבורני כי מן הראוי לשקול הסדרת עניין זה ובכך תמנע התדיינות משפטית מיותרת.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים ממועד קבלתו .

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ז, 25 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.