הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 50688-11-16

בפני
כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

תובע

ואדים מולדבסקי (אסיר)

נגד

נתבע
משרד לבטחון פנים/שרות בתי הסוהר

החלטה

לפניי בקשת הנתבע, שירות בתי הסוהר ע"י פרקליטות מחוז מרכז- אזרחי (להלן: "המבקשת") לסילוק תביעת התובע על הסף.

התובע, שהינו אסיר, הגיש תביעתו כתביעה קטנה לפיצוי כספי בסך 5,000 ₪ בשל הלנת שכר ועוגמת נפש שנגרמה לו, כטענתו, בשל אי קיום פקודת בית הסוהר (נוסח חדש) תשל"ב -1974, תקנות בית הסוהר ,תשל"ח -1978 וכן את הוראות הפקנ"צ 04.52.00 (להלן: "הפקנ"צ"), וזאת בשל אי תשלום מענק לימודים בתקופה בה שהה במרכז החינוך בפעילות לימודית עצמאית.

הטעם שבבסיס הבקשה לדחיית התביעה על הסף, הוא חוסר סמכות עניינית.
לטענת המבקשת, דיון בטענות אסירים הנוגעות להפרת הוראות מנהליות שבפקודת הנציבות ובנוהלי שב"ס, הנו בסמכות בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת מכח הוראות סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר, וכי התובע אף הגיש עתירת אסיר בנושא זה ממש בחודש מרץ 2016, עתירה שנמחקה מ חמת אי צירוף תצהיר.

התובע התנגד לבקשה לדחיית התובענה על הסף מחוסר סמכות, בטענה שתביעתו הנה בסמכות בית משפט לתביעות קטנות מכח עוולות הנגרמו לו מהפרת חובות חקוקות הבאות: א. אי קיום הוראות הפקנ"צ. ב. הפליה כלפי אסירים אחרים וחוסר שוויון של המבקשת כלפיו. ג. הלנת משכורת.

דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ושבתי ועיינתי בכתב התביעה , נחה דעתי כי דינה של הבקשה להתקבל הואיל ובית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בת ובענה. להלן נימוקיי:

בהתאם לתקנה 101(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, בית המשפט רשאי לדחות תובענה על הסף, מן הטעם של העדר סמכות עניינית.

התובע טוען להפרת הוראה מ נהלית שבפקודת הנציבות ובנוהל שב"ס בעניין מענק לימודים לאסירים פלילים הלומדים בבתי הסוהר. הוראה זו הנה הוראת מינהל ואין היא בגדר הוראת חיקוק כמשמען בעוולת הפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין. ראה לעניין זה הגדרת "חיקוק" להבדיל מהגדרת "הוראת מינהל" שבחוק הפרשנות, התשמ"א-1981. בהתאם לכך, דינה של טענת התובע, כי העילה לתביעתו הינה בגדר הפרת חובה חקוקה, דינה להידחות.

לאור העובדה כי עסקינן בהוראת מנהל, הקשורה בתנאי שכרו של האסיר, הסמכות העניינית לדון בו נקבעת לפי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [ נוסח משולב], תשל"ב-1971 (להלן: "הפקודה"), הקובע כדלקמן:
"62א. (א) אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה – בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה – עתירה)."
מסעיף זה נלמד כי בכל עניין הנוגע למאסרו או מעצרו של אדם, עליו להגיש עתירת אסיר בהתאם לסעיף 62 א לפקודה, לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא ניתן לעקוף זאת בדרך של הגשת תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות, אשר הינו נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.

ברי, כי כאשר מותווית בחוק, דרך לתקיפת החלטות של הרשות המנהלית, יש ללכת בדרך זו ואין לאפשר את ביטול ההליך הקבוע בחוק או עקיפתו בדרך של הגשת תובענות רגילות ( ראה: רע"א 1383/07 שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ( פורסם בנבו, 14.04.2010). ודוק, בבירור תביעתו של התובע, שאלות אינהרנטיות שיש לעסוק בהן ולברר תחילה , הן האם הופרה הוראת המינהל, ואם כן – מה משמעויות הפרה זו. בית משפט זה, כאמור, אינו מוסמך לדון בשאלה של עצם קיומה של הפרה.

על כן במקרה דנן, צודק המבקש בטענתו כי העניינים המועלים ע"י התובע בתביעתו הקשורים באופן ברור ומובהק לתנאי מאסרו וכי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בה.

מתשובתו של הנתבע לתגובת התובע, מסתבר כי התובע אכן הגיש במקביל להליך זה עתירת אסיר, עת"א 660658-06-16 מולדובסקי ( אסיר) נ' שירות בתי הסוהר- מחלקת האסיר – זימונים ואח', במסגרתה העלה טענות זהות לאלו המועלות במסגרת התביעה שלפני, ואולם, עתירתו נמחקה בשל אי צירוף תצהיר כמתחייב על פי תקנה 2 ( ב) לתקנות סדרי הדין ( תקנות אסירים) תש"ם- 1960. התובע לא הזכיר ולו ברמז כי הגיש עתירת אסיר בעת שהגיש את התביעה הכספית שלפניי וניכר כי גם התובע מבין ויודע מהי דרך המלך לבירור טענותיו .

סוף דבר :
אני נעתרת לבקשת הנתבע ומורה על דחיית התביעה על הסף.

הדיון הקבוע ליום 22.01.2018 בטל.

5129371
54678313לפנים משורת הדין, אף שהוגשו בתיק זה בקשות ותגובות ובשל העובדה שהתביעה נדחתה ללא דיון ועוד בטרם הגשת כתב הגנה , איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים ותעדכן יומני בהתאם.
ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.