הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 4718-07-17

בפני
כבוד ה שופטת שרון צנציפר הלפמן

תובעת ונתבעים שכנגד

יפית חגבי
דני ולפסון

נגד

נתבע ותובע שכנגד

יגאל שנפלד

פסק דין

לפני תביעה על סך 12,000 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת כתוצאה מחבלה שנגרמה במזיד על ידי הנתבע, שהינו גם התובע שכנגד. בנוסף , לפני תביעה שכנגד על סך 5,000 ₪ בגין תלונת שווא שהוגשה במשטרה כנגד התובע שכנגד, על ידי הנתבעים שכנגד.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 8.6.17 החנתה התובעת את רכבּה בכניסה האחורית לביתה. התובעת הסבירה כי חנתה במקום זה מאחר שיש לה ילד נכה ורכב עם תו נכה. כשחזרה התובעת לרכב ּה, גילתה שריטה עמוקה מאד לאורך כל הרכב. מבדיקה שערכה התובעת במצלמות האבטחה של הבניין הסמוך, כך טענה התובעת, "נראה באופן ברור שאינו ניתן לפרשנות אחרת" כי הנתבע שרט את רכב התובעת בזדון. עוד רשמה התובעת בכתב תביעתה כי לאחר שראתה את צילומי האבטחה, היא פנתה אל הנתבע לברר עמו מדוע שרט את רכבה והלה השיב לה כי האופן שבו החנתה את רכבה הפריע לו. לאור האמור, עתרה התובעת כי הנתבע יפצה אותה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בהתאם לחוות דעת שמאי וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את האירוע המיוחס לו. הנתבע טען כי מדובר בתביעת סרק שקרית, הנסמכת על צילומי מצלמה באיכות נמוכה שהועברו לתובעים בטלפון נייד על ידי אחד השכנים. הנתבע הדגיש כי הוא לא פגע ברכבה של התובעת, לא שרט אותו ולא גרם לו שום נזק אחר. הנתבע אישר כי רכבּה של התובעת חנה בכניסה הראשית למקבץ של שלושה בניינים, באופן שהפריע לכניסה וליציאה של רכבים ולהולכי הרגל שעברו. עם זאת, ציין הוא כי הרכב עמד כך במשך חמש שעות, בין השעות 7:57 ל- 13:00, וכי באותן שעות חלף על פניו מספר לא מבוטל של אנשים, שמופיעים בצילומים. עוד טען הנתבע כי בצפייה בסרטי המעקב ברזולוציה טובה עולה כי הוא לא ביצע את המעשה המיוחס לו.

בכתב תביעתו שכנגד עתר הנתבע לחייב את הנתבעים שכנגד – התובעת ובן זוגה (להלן: מר ולפסון) – לפצותו בגין הפגיעה הקשה בשמו בין דיירי השכונה כולה תוך גרימת עוגמת נפש. הנתבע פירט כי הנתבעים שכנגד הגישו נגדו תלונה במשטרה בגין האירועים מושא התביעה, כי הוא נחקר במשטרה וכי ספג הערות פוגעות מהתובעת ובני משפחתה בנוכחות שכנים אחרים. עוד תיאר הנתבע כי ביום האירוע, ביקשו ממנו התובעת ובן זוגה לרדת עימם ל כניסה לבניין, על מנת לדבר עם וועד הבית. כשירד עמם, כך נטען, הפך מר ולפסון לאלים כלפיו ותוקפני, ורק הצגת קוצב הלב של הנתבע ואמירה כי הוא יזמין משטרה, גרמה להפרדה בין השניים.

בדיון שנערך בפני העידו התובעת, בן זוגה, מר ולפסון והנתבע. בפתח הדיון הציגה התובעת לבית המשפט את סרט מצלמות האבטחה בטלפון הנייד. לאחר מכן, הציג הנתבע לבית המשפט את אותו הסרט במחשב נייד, ברזולוציה גבוהה יותר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים ובפרט – לאחר צפיתי בסרט האבטחה מספר פעמים, בהילוך איטי – הגעתי למסקנה חד משמעית כי דין התביעה להידחות וכי דין התביעה שכנגד להתקבל.

מעדותם של התובעת ובן זוגה עולה כי הם משוכנעים שכנוע פנימי עמוק כי הנתבע הוא שפגע ברכבם. התובעת העידה כי היא נוהגת לסרוק את רכבה באופן קבוע וכך עשתה בבוקר האירוע – לפני שיצאה להביא את בנה לגן ולאחר שיצאה מהגן – ו כי לא היתה ברכב כל שריטה. מכאן שהשריטה נגרמה שעה שהרכב חנה במקום המתואר. התובעת תיארה כיצד צפתה בסרטון האבטחה וראתה את הנתבע "ובדיוק כשהוא עובר ליד הרכב, הוא מוציא איזה שהוא חפץ. רואים שזו ממש חריטה של מפתח" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 13-12). עוד תיארה התובעת כי כשנתבקש הנתבע לרדת עמם למטה, הוא ירד עם צרור מפתחות ביד , דבר שמחזק את חשדה כי הוא ששרט את הרכב. בנוסף, נסמכה התובעת על שיחות שערכה "עם הדיירים ועם כל הוועד, וכולם אמרו בפה מלא, הדייר הזה, זה דייר חדש, דייר בעייתי, הוא הולך כל הזמן, מסתובב בתוך החנייה, מתסכל בתוך החלונות של המכוניות, אובססיבי, מפריע לו, אם חונה מכונית בצורה זרה, מתסובב ליד האוטו, מצלם אותו" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 22-19).

הנתבע מצידו אישר בעדותו כי ביום האירוע חלף על פני רכבה של התובעת, במהלך טיול עם כלבתו. התובע אישר אף כי סבר שרכב התובעת חנה שלא כחוק ולפיכך הוא צילם אותו. עם זאת, חזר הנתבע בעדותו והצהיר כי "לא רק שלא פגעתי ברכב התובעת... הגדלתי לעשות. הבאתי סרטון. הם הסתמכו על סרטון שהרזולוציה בו לא טובה. הבאתי סרטון מהוועד, שמראה שהצל שלי לא מתקרב לאוטו שלהם" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 6-4).

כפי שצוין, בית המשפט צפה בסרטים שהוצגו על ידי הצדדים. מצפייה בסרט מצלמות האבטחה בטלפון הנייד של התובעת, נראה אמנם הנתבע חולף על פני רכב התובעת ומוציא דבר מה מכיסו. עם זאת – צפייה בסרט האבטחה במחשב הנייד, ברזולוציה גבוהה יחסית ובהילוך איטי, מעלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הנתבע חלף על פני רכבה של התובעת, הוציא דבר מה מכיסו (לטענתו מכשיר הטלפון הנייד) וכי לא היה כל מגע בינו לבין רכב התובעת. יודגש כי בית המשפט אמר את הדברים באופן ברור לתובעת ולבן זוגה במהלך הדיון והשניים אף צפו בסרטון עם בית המשפט, בהילוך איטי, מספר פעמים, אך עומדים על טענותיהם וסבורים כי הוכיחו את תביעתם (כדברי מר ולפסון: "זה חמישים חמישים, גם המומחה הכי גדול לוידיאו יגיד" – עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 24-23).

לאור מסקנתי החד-משמעית, ברי כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את תביעתם במידה הדרושה בהליך אזרחי (51%) ולפיכך היא נדחית.

אשר לתביעה שכנגד – לאור מסקנתי האמורה, סבורני כי יש מקום לפצות את הנתבע (התובע שכנגד) על עוגמת הנפש שנגרמה לו. יודגש כי הנתבע הבהיר בעדותו שכבר ביום האירוע הוא ניסה להסביר למר ולפסון כי הוא לא פגע ברכב, אך לא היו לו הוכחות לכך. כשקיבל לידיו את סרטוני מצלמות האבטחה, הוא ביקש מהנתבעים שכנגד לשבת עימו לצפות בצילומים. לדבריו: "אפשר היה לשבת יחד לראות את הסרטונים של ועד הבית שקיבלתי לאחר יומיים ולסגור את זה כמו שכנים. הם לא היו מוכנים לשמוע, הגישו תלונה במשטרה... העליבו אותי והוציאו לשוני רע, ומעלילים עלי דברים. זכותו של אדם זה שמו" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 10-8). בנסיבות אלה, זכאי הנתבע (התובע שכנגד) לפיצוי בגין הנזקים הלא ממוני ם שנגרמו לו. בנסיבות העניין, יועמד סכום הפיצוי על סך של 2,500 ₪.

סוף דבר: הנתבעים שכנגד ישלמו לנתבע (התובע שכנגד) סך של 2,500 ₪. הסכום ישול ם תוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מרכז) תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.