הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 16244-11-18

בפני
כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

התובע

משה קובייסי

נגד

הנתבעת

צד ג'

טרקלין חשמל בעמ

נגד

ניופאן ע"מ ח.פ. 511133696

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין פגם בטלוויזיה ששרכש התובע אצל הנתבעת וצד ג' היא היבואן ומי שסיפקה את האחריות למכשיר.

התובע רכש מכשיר טלוויזיה (להלן: "הטלוויזיה"/ "המכשיר") מאת הנתבעת בעלות של 2,000 ₪. התביעה הוגשה על סך 5,685 ₪ בגין תקלות שהתגלו במכשיר שהצריכו את החלפתו במכשיר אחר שגם בו התגלו אותן תקלות, וזאת בהתאם לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת סיפקה מוצר לקוי ולכן קמה לתובע זכות לביטול העסקה מכוח חוק המכר, תשכ"ח-1968.

לאחר שהוגשו כתבי הגנה על ידי הנתבעת וצד ג', הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה והעמיד סכום התביעה על סך של 11,000 ₪, בעיקר בשל הוצאות עבור תמלול שיחות טלפון עם נציגי צד ג' וטכנאיי המעבדה מטעמה .

הנתבעת טענה, כי המכשיר נרכש על ידי "תצוגה ושילוט" ולא התובע ולכן דין התביעה להידחות, בשים לב לכך שבית העסק אינו זכאי לסעד מכוח חוק הגנת הצרכן. בתמיכה לכך, הפנתה לרע"א 2512/90 סופר גז נ' תופיני (5.8.91). הנתבעת טענה עוד, כי התובע פנה אליה לראשונה ביום 15.11.18 כחצי שנה לאחר מועד רכישת המכשיר (26.6.18). בנסיבות אלה טענה, כי התובע לא מסר לה כל הודעה בהתאם לחוק המכר ולכן גם מטעם זה דין התביעה להידחות. הנתבעת, הוסיפה, כי גם לגופו של עניין לא צירף התובע כל ראיה להוכחת טענותיו לגבי אי תקינות המכשיר.

הנתבעת שלחה הודעה לצד ג', שעליה האחריות למכשיר. בכתב ההגנה מטעם צד ג', נטען כי התובע אינו יכול לתבוע בגין מכשיר שנרכש על ידי גורם שאינו אדם פרטי, דהיינו "תצוגה ושילוט".
אין מחלוקת, כי למכשיר שרכש התובע ניתנה אחריות למשך שנה לפחות. התובע פנה לצד ג' בתלונה רק ביום 6.8.18 לגבי מוצר שסופק ביום 15.7.18. הוכחש, כי יש פגם או ליקוי במכשיר שסופק. התובע סירב לקבל את המכשיר השני מהמעבדה של צד ג'.

דיון והכרעה
אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעות העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהן, שמעתי את העדים ועיינתי בראיות שהוגשו, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי מדובר ברכישה החוסה תחת חוק הגנת הצרכן והתובע זכאי לביטול העסקה בשל הפגם במכשיר מכח חוק המכר ועל כן דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

התובע מסר בעדותו, כי פנה לאחר שבוע ימים ממועד קבלת המכשיר והלין על פגם בטלוויזיה לאחר שנדלקה וכבתה מעצמה. לאחר שהוחלפה הטלוויזיה הראשונה הוא גילה, כי התקלה חוזרת על עצמה גם בטלוויזיה החדשה ופנה בשנית ואף ביקש להשיב לו את כספו חזרה.
התובע אישר, כי יש לו עסק בשם "תצוגה ושילוט" המספק שירותים לבתי כנסת. הוא רוכש מכשירי טלוויזיה זולים יותר ומתקין אותם בבתי כנסת במסגרת העסק שברשותו. עוד אישר התובע, כי העסק מתנהל מכתובת ביתו. התובע עמד על כך שהוא רכש את הטלוויזיה במזומן לצרכיו האישיים ולא לצרכי בית העסק. לדבריו, בשל טעות נרשם על גבי ההזמנה והחשבונית שם בית העסק "תצוגה ושילוט".
חרף הנטען על ידי הנתבעת וצד ג' ואף שבדיון קודם, במסגרת דיון מחוץ לפרוטוקול, הובהר לתובע, כי עליו להציג ראיות להוכ יחה ש המכשיר נרכש על ידו לשימוש אישי ולא על ידי בית העסק שעל שמו הוצאה החשבונית, הרי שהתובע לא הציג כל ראיה שכזו. בנקל יכול היה התובע להביא אישור רואה חשבון, כי לא ביקש זיכוי מס בגין רכישת המכשיר, ובכך להוכיח כי מדובר ברכישה אישית שלו ולא של בית העסק שברשותו. מכשירי טלוויזיה משמשים את התובע לעבודתו, הנתבעת העלתה טענה מפורשת, כי המכשיר נרכש על ידי בית עסק ולכן אין תחולה לחוק הגנת הצרכן ולכן לא ניתן לקבל טענות התובע בעלמא כשהיה בידו האפשרות להביא ראיות לכך.
התובע טען, כי פנה לצד ג' וביקש, כי המכשיר יועבר לבדיקה של גורם ניטראלי, מכון התקנים, וכי לא זכה לכל מענה לעניין זה, אלא שהאמור בת/2 מעלה תהיות באשר לטענה זו. המכתב, ת/2, נמסר לצד ג' ביום 23.6.19, מספר ימים לפני הדיון, כאשר תוכנו מכיל שורה אחת בלבד " אבקש בדיקת מכשיר טלוויזיה שנמצא ברשותכם לאחר שנלקח ע"י נציגכם". אין במכתב זה כל אמירה לגבי הפניית המכשיר לבדיקה חיצונית ובוודאי שלא מכון התקנים ואין בה הבעת רצון של התובע לקחת את המכשיר לבדיקה מטעמו. גם העובדה שהפנייה נעשתה ימים ספורים לפני מועד הדיון היא תמוהה, שכן התביעה הוגשה בנובמבר 2018 ודיון קודם התקיים ביום 7.3.19 ובשום שלב התובע לא ביקש לקבל לידיו את המכשיר או להעביר את המכשיר לבדיקה של גורם חיצוני.

העד מטעם התובע, מסר כי נכח בשבת בביתו של התובע בעת שהטלוויזיה נדלקה מעצמה. הוא חשמלאי במקצועו ולכן הניח שפעולה זו קשורה בשעון שבת המותקן בבית התובע. במוצאי שבת הגיע העד לבית התובע, ואכן בדיקה שעשו העלתה, כי הטלוויזיה נדלק ת עם הפעלת שעון השבת.

מטעם צד ג' העיד הטכנאי שמסר בהגינותו, כי אינו מטיל ספק בנכונות תלונתו של התובע, וסיפר כי בדיקות חוזרות שנערכו על ידם לא העלו כל ממצא ולכן אין להם הסבר לתלונותיו. העד סיפר, כי לאחר התלונה הראשונה , הטלוויזיה נלקחה למעבדה, נערכה בדיקה בדרך של הפעלתה במשך מספר ימים ומשהתקלה לא חזרה על עצמה הודיעו שאין תקלה במכשיר. צד ג' החליט לפנים משורת הדין להחליף את המכשיר ומכשיר חדש סופק לתובע. לאחר תקופה התובע פנה עם אותה תלונה גם לגבי המכשיר הנוסף. לאחר בדיקת הטלוויזיה השנייה על ידי הפעלתה למשך מספר ימים, ומשלא נמצאה כל תקלה, יצר העד קשר עם התובע על מנת לשמוע ממנו על הנסיבות. התובע מסר, כי המכשיר נדלק בגלל שעון השבת. העד מסר , כי ערך בדיקה שנועדה לדמות שעון שבת, אך המכשיר לא נדלק או כבה באופן עצמאי. העד מסר את הדברים לתובע שסירב לקבל את הדברים והודיע , כי יפגשו בבית משפט. המכשיר נותר ב רשותם במעבדה. העד הוסיף, כי לאחר קבלת התביעה, הוא ערך בדיקה נוספת במכשיר על דרך הפעלתו במשך כשבועיים ובכל התקופה הזו, לא נמצאה כל תקלה במכשיר.

העד הוסיף, כי תופעה של מכשיר שנדלק ונכבה באופן עצמאי יכולה להיות קשורה בהשפעות של מכשירים אחרים ולכן יש לנטר ל השפעות אלה על מנת לוודא, כי מדובר בתקלה במכשיר ולא בתקלה בהשפעת מכשיר אחר. לדבריו, שעון שבת לא יגרום להפעלת המכשיר באופן עצמאי בניגוד למכשירים אחרים. כמובן שככל שהוגדרה במכשיר הפעלה באמצעות שעון השבת, הדבר יתרחש.

התרשומות ב-נ/1 תומכות בעדותו של עד זה לג בי הבדיקות שב וצעו ותקינות המכשיר על פי בדיקת המעבדה.
בנסיבות אלה, נתתי אמון מלא לעדותו של הטכנאי מטעם צד ג'.

נציגת הנתבעת חזרה על האמור בכתב ההגנה וביקשה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

נציגת צד ג' שבה על הנטען בכתב ההגנה, וביקשה לדחות את התביעה. עוד טענה, כי התובע אף שהובהר לו בדיון קודם לא טרח להציג כל ראיה , כי מדובר בעסקה פרטית ולא ברכישה על ידי בית עסק, כפי שמעידה החשבונית.

באשר לת/2, הסבירה כי התובע כלל לא ביקש להפנות את המכשיר לבדיקה חיצונית. כל מבוקשו היה לבדוק בעצמו את המכשיר באחת משתי חנויות ולאחר שהובהר לו, כי הוא רשאי לעשות כן במעבדה בלבד, ולא ניתן לבדוק מכשיר בתוך חנות, הוא סירב ולכן הדבר לא יצא אל הפועל.
העובדה, כי בשני מכשירים שונים וחדשים התגלתה התקלה, מלמדת שהתקלה אינה במכשירים, אלא בנסיבות הקשורות בשימוש של התובע ולכן היה עליו לתמוך את התביעה בחוות דעת.
התובע אף לא הביא אישור רואה חשבון כדי להוכיח הפסד יום עבודתו. התובע בהתנהלותו הגדיל הוצאותיו באלפי שקלים שלא לצורך.
העדה הוסיפה כי לאחר הגשת התביעה הם הציעו לתובע לבטל את העסקה, ואף לשאת באגרת בית מששפט, אך התובע סירב והמשיך להגדיל את הוצאותיו והוצאות הצדדים.

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, נועד להגן על צרכן כהגדרתו בחוק " צרכן- מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי ".
ברע"א 2512/90 סופר גז נ' תופיני ((5.8.91), סעיף 20) נקבע כך:
"כיוון שהחוק מרחיק לכת בהגנה שהוא מעניק לקונה, גם בהיבט האזרחי וגם בהיבט הפלילי, ראה המחוקק, אל נכון, לפרוש את הגנתו בצמצום ולייחד אותה לאותו אזרח תמים הנכלל בגדר ההגדרה המצומצמת של צרכן, לאמור: הרוכש מצרך לצרכיו האישיים ולא לרוכש מצרך לשימוש עסקי או מסחרי".
בעניינו, עסקו של התובע מתנהל מביתו ולכן בהעדר ראיות, כמו אישור רואה חשבון, הרי שלא הוכח שהמכשיר נרכש על ידו ולשימושו האישי.

משכך, לא עלה בידי התובע להוכיח, כי המכשיר נרכש על ידו ולא על ידי בית העסק הנקוב בחשבונית ועל כן אינו זכאי לסעד על פי חוק הגנת הצרכן.

המכשיר מצוי במעבדה הקשורה בצד ג'. אמנם לא עלה בידי התובע להוכיח ליקוי או פגם במכשיר. מקובלת עלי עדותו של הטכנאי מטעם צד ג' אשר לא נסתרה על ידי התובע , כי לא נמצא כל ליקוי או פגם במכשיר. בהינתן שתקלה כלשהי גרמה לכך שהתובע לא יוכל ליהנות מהמכשיר שרכש, והנתבעת וצד ג' הבהירו, כי אין מדובר בתקלה שיש ביכולתן לתקן, ולכן אין גם כל טעם בהחלפה נוספת של המכשיר. התובע פנה בתלונה לגבי המכשיר בתוך 3 שבועות ממועד קבל תו ולכן איני מקבלת טענות צד ג' שדובר בתקופה ממושכת של שימוש. בנסיבות אלה, יש מקום לביטול העסקה ולהשבת כספו של התובע.

משהאפשרות לביטול העסקה הוצעה לתובע בשלב מוקדם של ההליך, אף אם לאחר הגשת התביעה, ומשעמד על תביעתו, הרי שבכך הגדיל את נזקיו בשיעור העולה כפל הנזק בתביעה המקורית, ובנסיבות אלה אין להטיל על הנתבעות חיובים אלה. כך או כך, לא הוכיח התובע הפסד ימי עבודה בהעדר ראיות ולא הוכח ליקוי במכשיר בגינו יש לחייב הנתבעות לפצות את התובע מעבר לביטול העסקה.

לא נעלם מעיני, כי התובע כלל לא פנה לתובעת כשם שפנה לצד ג' אלא בשלב מאוחר יותר. מששוכנעתי שיש מקום לביטול העסקה, אין בכך להשפיע על התוצאה.

בשלהי הדברים יוער, כי בטרם נחתם פסק הדין הגיש התובע טענות לגבי התנהלות הנתבעת בתיק . בדיון ביום 7.3.19 התייצב מר אלרון מטעם הנתבעת והצהיר שהינו משפטן. לאחר מו"מ בין הצדדים שלא צלח נדחה התיק מבלי שהתקיים דיון לגופו וראיות הצדדים נשמעו ביום 3.7.19. בדיון זה הצהיר מר אלרון שיש לו הסמכה כעו"ד , ניתנה החלטה שזה לא יוכל לקחת חלק בדיון ולכן ייצגה את הנתבעת גב' אמשלום והוא נכח באולם בית המשפט. בשלהי טיעוניה, ולשאלת בית המשפט הודיעה נציגת הנתבעת, כי אינם מתנגדים לביטול העסקה ולאחר הערה של עו"ד אלרון מסרה שהיא חוזרת בה מ אמירה זו. התובע העלה טענות קשות כנגד הדברים. אכן, בהליך בבית משפט לתביעות קטנות אין מתירים ייצוג לצד אחד על מנת שלא ליתן יתרון. עיון בפרוטוקול מלמד, כי נציגת הנתבעת לא חקרה אף אחד מהעדים שעדותם נשמעה בפניי ועו"ד אלרון תיקן את הגב' אמשלום בדיון בנקודה הנ"ל בלבד ולא התערב בדיון בשום אופן.

בנסיבות אלה בהן נציגת הנתבעת לא חקרה עדים, נוכחותו של עו"ד אלרון לא היה בה לסייע לנציגת הנתבעת, למעט ההערה בעת סיכומיה ולא מצאתי שהיה בכך לפגוע בסופו של דבר באינטרסים של התובע במתן יתרון לנתבעת .

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול העסקה והשבת סך של 2,000 ₪ לידי התובע. משמעות הדברים היא שהעסקה בין התובע לנתבעת מבוטלת ועל הצדדים להשיב המצב לקדמותו, וכפועל יוצא מכך צד ג' מחוייבת בחיובי הנתבעת.
מאחר שמכשיר הטלוויזיה מצוי בידי צד ג' ולא הנתבעת, אני מורה, כי צד ג' תשלם לתובע סך של 2,000 ₪ והטלוויזיה תיוותר בידה. צד ג' תישא בהוצאות התובע בסך של 300 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.