הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 57168-12-18

בפני
כבוד ה שופט גיא שני

התובע
עמנואל שלם

נגד

הנתבעת
טיב טעם רשתות בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות.

ביום 15.12.2018 ערך התובע קניות בסניף הנתבעת בעיר מודיעין. לטענתו, בזמן שהמתין ליד הקופה הבחין במבצע לרכישת בקבוק מרטיני בעלות של 49.90 ₪. הוא רכש בקבוק אך כשהגיע לביתו הבחין כי חויב בסכום של 54.90. למחרת פנה התובע לנתבעת אך לטענתו נתק ל בגישה מזלזלת ובחוסר נכונות לתקן את העוול כלשונו . גם פנייה להנהלה – כך טוען התובע – לא הועילה. מכאן התביעה שבה עותר התובע לפיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בתוספת הוצאות בסך של 500 ₪.

הנתבעת מצדה טוענת כי המבצע של 49.90 ₪ חל לגבי בקבוק 1 ליטר, ואילו התובע רכש בקבוק בנפח של 750 מ"ל שלגביו היה מבצע אח ֵר (שני בקבוקים תמורת 90 ₪). מכיוון שהתובע רכש בקבוק אחד של 750 מ"ל, הוא חויב – בצדק לטענת הנתבעת – לפי המחיר 54.90. עוד טוענת הנתבעת כי הייתה מוכנה לפנים משורת הדין לזכות את התובע ברכישה הבאה – אלא שהתובע סירב – וכי ניסיונות ליצור קשר עם התובע לאחר מכן לא עלו יפה. הנתבעת הוסיפה וציינה בכתב ההגנה כי היא נכונה להעניק לתובע בקבוק של יין או אלכוהול אחֵר בשווי של 100 ₪.

היום התקיים דיון לפניי ונשמעו טענות הצדדים. לאחר עיון בחומר ושקילת טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. נימוקיי יובאו להלן בצורה תמציתית, כמצוות הדין (תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976).

כלל הוא כי המחיר המחייב של טובין הוא המחיר שהוצג עליהם, אף אם מחירם בקופה גבוה יותר (ראו סעיף 17ב(ד) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; להלן: חוק הגנת הצרכן). בענייננו, משעה שהנתבעת הציגה למבקרים בסניף מבצע לרכישת בקבוק מרטיני, הרי שמחיר זה חייב אותה. בדיון היום העלה נציג הנתבעת אפשרות כי לקוח אחֵר הניח בקבוק בנפח של 750 מ"ל ב"סטנד" של בקבוקי ה- 1 ליטר (אשר לגביהם חל המבצע של 49.90), והתובע – שלא באשמתו (שכן הבקבוקים דומים מאוד) – לקח בקבוק זה וחויב בהתאם למחירו. אין בידי לקבוע ממצא שכך אכן קרה, אך ברי בעיני כי התובע אכן נטל בקבוק מה"סטנד" שעליו פורסם המבצע של 49.90, ובפועל חויב בחמישה ש"ח יותר. משנתגלתה הטעות – ולאחר שמיעת העדויות נחה דעתי כי הייתה כאן טעות או תקלה, אך לא כוונ ת זדון – היה על הנתבעת לחייב את התובע-הצרכן בהתאם למחיר שהוצג. סירוב לעשות כן עשוי להצדיק, בהתאם לשיקול הדעת של בית המשפט, פסיקת פיצויים לדוגמה (סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן).

עם זאת, בענייננו שוכנעתי כי על אף שהנתבעת סברה אז – וסוברת היום – כי התובע שילם את המחיר הנכון למוצר שאותו רכ ש (בקבוק 750 מ"ל), היא הסכימה לזכות את התובע ברכישה הבאה. למעשה גם התובע אינו חולק על כך , אולם לדבריו הוא לא הסכים להצעת ה של הנתבעת משום שהדבר היה כרוך בהגעה לסניף במודיעין, ואילו הוא, התובע, מתגורר בתל-אביב. ניתן לתמוה מדוע הצדדים לא הגיעו לעמק השווה – הרי התובע הבהיר בדיון כי כל שביקש היה לתקן את הטעות, והנתבעת מצדה הביעה נכונות לזכות ו. יש לזכור גם כי לנתבעת סניפים נוספים, והתובע – כך למדתי בדיון – הוא חבר מועדון זה כמה שנים ומן הסתם רוכש מעת לעת באיזה מסניפיה של הנתבעת. כל צד טוען כי פנה לצד האחר כדי לפתור את הסוגיה אך לא נענה, ובפועל נוצר מצב שבו עניין פעוט שיכול היה להיפתר על נקלה הגיע לכדי תביעה משפטית.

לאור כל האמור, וכשאני מביא בחשבון את הנסיבות הספציפיות של המקרה, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בסכום הפיצוי המבוקש – סך של 1,000 ₪. אני רואה להדגיש כי בנוסף לנכונות שהביעה הנתבעת לזכות את התובע בסך של 5 ₪ (אם כי ציינה בפניו שעליו להגיע לסניף), הנתבעת הציעה גם בכתב ההגנה שי בשווי של 100 ₪. בדיון היום אף הסכימה הנתבעת להמיר את השי לסכום-כסף. בסופו של יום, מצאתי להורות כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 250 ₪, כאשר הסכום כולל גם הוצאות משפט.

הסכום ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.