הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 51767-05-19

לפני
כבוד ה רשמת הבכירה ליאת ירון

תובעת

ברכה חלף

נגד

נתבעת
אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 33,900 ₪ בגין נזקים, שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה מרכישת רכב מהנתבעת.

ביום 27.11.18 רכשה התובעת מהנתבעת רכב משומש מסוג טויוטה מ.ר 12-866-37 (להלן: "הרכב") בתמורה לסך 80,216 ₪.
במעמד הרכישה נחתם "הסכם מכירת רכב", ונמסרו "טופס גילוי נאות במכירת רכב" ו"כתב אחריות" (נספח א' לכתב התביעה).

ביום 18.4.19 מכרה התובעת את הרכב ל"חי מוטורס- סוכנות משנה טויוטה" (להלן: "חי מוטורס") בתמורה לסך של 66,000 ₪ (זיכרון הדברים צורף כנספח ח' לכתב התביעה).
לאחר מכירת הרכב הוגשה התביעה דנן.

התובעת טוענת, כי ב"פגישת המכירה" נמסר לה על ידי הנתבעת, כי "הרכב היה בליסינג", וכי מצבו מצוין וללא תקלות (סעיף 3 לכתב התביעה), אלא שחרף האמור, משלב רכישת הרכב ועד לחודש אפריל 2019 "נתקעה עם הרכב 6 פעמים בעקבות אותה תקלה" (סעיף 4 לכתב התביעה).
התובעת טוענת כי בכל פעם שהרכב נתקע, צוין על המסך ברכב כי המערכת ההיברידית כשלה והיה צורך להזמין גרר ולגרור את הרכב למוסך מורשה, כאשר עת נבדק הרכב במוסך מורשה של טויוטה, נמסר לה כי מערכות הרכב תקינות והבעיה אינה ברכב "אלא במערכת שהותקנה על הרכב ע"י הנתבעת, כגון קודנית שמחוברת למשאבת הדלק וכדומה" (סעיף 9 לכתב התביעה).

לטענת התובעת, בטופס הגילוי הנאות שנמסר לה במעמד רכישת הרכב, לא צוינו תקל ות משמעותיות, אלא שמבדיקה שקיימה לאחר רכישת הרכב, התברר לה כי ה רכב טופל מספר פעמים בין החודשים 9/2018 - 2/2018 , כאשר שתי התקלות האחרונות היו קשורות לקודנית.
התובעת מוסיפה, כי ביום 6.3.19 התקבל אישור מיבואנית הרכב כי מקור התקלה נובע מהתקנה חיצונית של קודנית, שככל הנראה הותקנה על ידי הנתבעת (נספח ז' לכתב התביעה).

לטענת התובעת, לאחר התקלה השישית , החליטה למכור את הרכב ובחודש אפריל 2019 מכרה אותו לחי מוטורס, תוך שהפסידה סך של 14,216 ₪ בגין המכירה.
התובעת טוענת כי מעבר לנזק האמור, מכירת הרכב והחלפתו ברכב חלופי, גרמו לה הוצאות נוספות בסך של 16,000 ₪.
כן טוענת, כי נשאה בעלות של 1,100 ₪ בגין ביצוע טסט לרכב.
עוד מבוקש פיצוי בסך של 7,000 ₪, בגין עגמת הנפש , לרבות הפסד ימי עבודה, שלטענת התובעת נגרמה לה.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה.
לטענתה, הרכב נמכר לתובעת במחיר של 80,000 ₪ מאחר שמדובר ברכב משומש משנת ייצור 2016, שנכון למועד רכישתו נסע 47,412 ק"מ "בעל מקוריות ליסינג", וכי נתונים אלה היו ידועים לתובעת עובר לרכישתו, והם משקפים בלאי למערכות הרכב ולמצבו המכאני.
הנתבעת מוסיפה, כי עובר למכירת הרכב, מסרה לתובעת את כל המידע שהיה ברשותה אודות מצב הרכב, ובכלל זה הוצגו טופס בדיקה ממכון רישוי "קומפיוטסט" וטופס גילוי נאות.

כן נטען, כי התובעת הצהירה, עת חתמה על הסכם הרכישה, כי בדקה את מצבו החיצוני והמכאני של הרכב , כי ניתנה לה אפשרות למסור את הרכב לבדיקה נוספת במכון מורשה, וכי לא תהיינה לה טענות בקשר עם האמור.
הנתבעת טוענת, כי הוסכם בין הצדדים כי תינתן אחריות ל"גיר ומנוע בלבד" בכפוף לכתב האחריות עליו חתמה התובעת במעמד רכישת הרכב, וכי ממילא הנזק ה נטען אינו מכוסה במסגרת האחריות, כאשר בתעודת האחריות ישנה החרגה מפורשת של אחריות לקודנית.
הנתבעת מוסיפה, כי לא הוכח כל קשר בין הקודנית לתקלה כלשהיא ברכב, וכי ממילא התקלה עליה מלינה התובעת, תוקנה במסגרת אחריות היבואן ועל כן לא נגרם לתובעת נזק כלשהו.

באשר לסכום הנתבע, טוענת הנתבעת כי הוא מפרז ומופרך, כי לא הוצגה חוות דעת מטעם התובעת לתמיכה בטענותיה, כי ממילא רכב מהדגם מושא התביעה לא נמכר במחיר המחירון שלו, וכי ראש הנזק הנתבע בגין רכישת רכב חלופי אינו ברור ואינו קשור לנתבעת.

התקיימו שני דיונים, במעמדם העידו התובעת, בעלה- מר גידי חלף, שני נציגים מטעם הנתבעת, וכן מר רונן וירט - נציג מטעם חברת "יוניון".
לאחר הדיונים, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט, בהינתן שהמחלוקת כרוכה בעניינים שבמומחיות (להלן: "המומחה").

המומחה הגיש חוות דעתו, ולאחר שנשלחו אליו שאלות הבהרה מטעם התובעת והוא השיב עליהן, התבקשו הצדדים להודיע אם עומדים על חקירתו, ברם מי מהם לא עמד על חקירתו.

הכרעה
לאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות חוות דעת המומחה, ראיתי לדחות התביעה.

העסקה בין הצדדים היא עסקת מכר של רכב משומש, ובהיות הנתבעת סוחרת רכב חל על העסקה חוק מכירת רכב משומש לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-200 8 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש").
סעיף 4(א) לחוק מכירת רכב משומש קובע, כי על עוסק ברכב חובה לחתום על חוזה בכתב עם רוכש הרכב וכן חובה למסור לקונה טופס גילוי, בו יפורטו, בין היתר, פגיעות שנגרמו לרכב ככל שידועות לעוסק עובר למכירת הרכב.
לצד חוק מכירת רכב משומש חל חוק המכר, תשכ"ח-1968, בו נקבע, בין היתר, כי המוכר לא מקיים חיוביו אם מסר נכס השונה מן המוסכם , לרבות מסירת נכס שמבחינת סוגו או האיכויות ש לו אינו מתאים למוסכם בין הצדדים (סעיף 11 לחוק המכר).

בנוסף לחוקים האמורים, חלים הסעיפים הרלבנטיים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ובכלל זה סעיף 12 בו קבועה חובת תום הלב בניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.

בענייננו, אין מחלוקת, כי בטופס הגילוי לא צוין שנגרמו לרכב פגיעות.
כמו כן, לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה עובר לחתימת הסכם הרכישה, הוצג לתובעת טופס בדיקה ממכון "קומפיוטסט". הטופס צורף כנספח לכתב ההגנה, ותאריך הבדיקה המצוין על גביו הינו 1.11.18 , ומפורטות בו המערכות השונות ברכב ותקינותן, כאשר מלבד "שלדת מרכב", ביחס אליה צוין כי "תיקוני מרכב , משמעות נמוכה....", יתר המערכות שפורטו בטופס, נמצאו תקינות.

כן לא נסתרה טענת הנתבעת, לפיה היא אפשרה לתובעת למסור את הרכב לבדיקה נוספת טרם רכישתו על ידה, ובמסגרת הסכם הרכישה הצהירה התובעת כי בדקה את מצבו החיצוני והמכני של הרכב, והיא מוותרת על תביעה או טענה כלפי הנתבעת ביחס למצבו האמור.

האמור אינו מייתר בחינת השאלה האם אכן היו תקלות ברכב עובר למועד רכישתו על ידי התובעת, שהנתבעת ידעה עליהן, ושנוכח מהותן, היה עליה להביא ן לידיעת התובעת טרם רכישת הרכב על ידה.

בסעיף 11 לכתב התביעה, טוענת התובעת כי התקלה שחוותה קרתה מספר פעמים עובר לרכישת הרכב על ידה, ובהקשר זה, מפנה ל"היסטוריה לרכב" (נספח ב' לכתב התביעה), שם פורטו הטיפולים/תיקונים השונים שבוצעו ברכב למן יום 17.2.16 ועד ליום 7.2.19, תוך שמפרטת שישה מועדים שונים בהם לשיטתה התרחשה התקלה עובר למועד רכישת הרכב על ידה, אלא שלא ראתה לצרף חוות דעת מומחה מטעמה ממנה ניתן ללמוד כי אכן התקלה, שלטענתה ארעה לאחר רכישת הרכב, היא אותה תקלה שחזרה על עצמה טרם רכישתו על ידה.
בהמשך כתב התביעה, מבהירה התובעת כי בתאריך 6.3.19 התקבל אישור מיבואנית הרכב, כי מקור התקלה בהתקנה חיצונית של קודנית שככל הנראה בוצעה על ידי הנתבעת, וכי שתיים מתוך שלוש תקלות אחרונות, שאירעו טרם רכישת הרכב על ידה , "קשורות בקודנית".

מעיון במכתב היבואנית מיום 6.3.19 (נספח ז' לכתב התביעה) עולה כי אכן צוין בו כי "מקור התקלה נובע מהתקנה חיצונית של הקודנית".

בנספח ב' אכן צוין כי עובר לרכישת הרכב, ביום 13.8.18 "נבדק אחרי הח' עלוקה – נמצא תקין, קודן לא תקין – מחיקת תקלה, בוצע הח' עלוקה ע"י אלבר". כן צוין, כי ביום 13.9.18 : "חוטים, בוצע שינוי זרמים לקודן + בידוד צמת, בד' ממוחשבת ואיתור תקלה".

מעיון נוסף בנספח ב' עולה כי לאחר רכישת הרכב על ידי התובעת, אכן נבדק ארבע פעמים, כאשר ביחס לקודנית, צוין ביום 31.1.19 "ביטול ניתוק של קודנית יהיה במעקב". כן צוין ביום 7.2.19: "עלוקה . בד' משאבת דלק- נבדק נמצא תקין".
לא בכדי, ראיתי לצטט את שצוין בנספח ב', שכן לאור האמור שם לבדו, אינני סבורה כי ניתן להסיק כי , כטענת התובעת , עובר לרכישת הרכב על ידה , היתה תקלה שלא תוקנה ולא הובאה לידיעתה, וכי אותה תקלה חזרה על עצמה לאחר רכישת הרכב על ידה.

מסיבה זו , בין היתר, מונה המומחה ובהיעדר חוות דעת אחרת, ובהינתן ש מדובר במומחה נייטראלי, יש להידרש לאמור בחוות דעתו וליתן לה את המשקל המתאים.

בחוות דעת המומחה נקבע כי החל מינואר 2019 החלו תקלות הקשורות בעלוקה "שכאמור הינו אביזר לא מקורי של הרכב", וכי תקלות אלה חייבו את התובעת להגיע למוסך השירות של היבואן.
עוד נקבע, כי לא ניתן "לא נוכל לראות בתקלה כתקלה מהותית ההופכת את הרכב לפגום מיסודו ורק נוכל להצטער על כך שבעלי המקצוע שטיפלו ברכב לא יכלו לתת מענה מהיר יותר לפתרון התקלה "(סעיף 5.4 לחוות דעת המומחה).

כן נקבע, כי אף אם בעל רכב שמתגלה ברכבו תקלה בגינה נדרש לסור למוסך מספר פעמים עשוי לראות בתקלה פגם מהותי, הרי שמקצועית ואובייקטיבית: "אין ספק כי מדובר בפגם מינורי שאין לו משמעות כזו ההופכת את הרכב ל'רכב פגום'" (סעיף 5.7 לחוות דעת המומחה).

שעה שלטענת התובעת בעצמה מקור התקלה בקודנית, ובהינתן שנקבע בחוות דעת המומחה כי מדובר בתקלה מינורית, ואף בשים לב לכך שממילא לא שוכנעתי כי הוכח על ידי התובעת כי היה לנתבעת יסוד לחשוב כי אותה תקלה, שהוגדרה כ"מינורית", תחזור על עצמה (לאחר שטופלה כעולה מנספח ב') ו/או כי מדובר בתקלה מהותית שיש לגלותה, הרי שלא שוכנעתי כי הנתבעת התנהלה שלא כשורה, עת לא ציינה דבר קיו ם התקלה בפני התובעת טרם רכישת הרכב.

אני רואה להוסיף, כי אף אם פרק הזמן שנדרש לתיקון התקלה ארך מעבר לסביר, הרי שאין בכך כדי לסתור קביעת המומחה לפיה מדובר בתקלה מינורית, ובהקשר זה אפנה לקביעת המומחה לפיה: "אי פיתרון התקלה באופן מקצועי על ידי המוסך, תקלה שבמהותה הינה תקלה מינורית למרות הסבל והטרדה הרבה שנגרמה לתובעת בגינה, לא הופכת את הרכב לפגום וכנראה שהבעיה שחזרה עצמה מבלי שנמצא פתרון נעוצה במקום אחר...." (סעיף 3.6 לתגובת המומחה מיום 6.6.21 לשאלות ההבהרה של התובעת).

די באמור כדי לדחות את התביעה אך אני רואה להוסיף, כי ממילא לא שוכנעתי כי ראשי הנזק הנתבעים, למצער רובם, הוכחו.
ראשית לציין, כי במכתב היבואן מיום 6.3.19 צוין כי: "בוצע סידור מגעים בניתוק ביטול העלוקה. מערכת משאבת הדלק נבדקה ונמצאה תקינה. כמו כן בוצעה בדיקת רציפות למערכת קו הדלק, אשר נמצאה תקינה גם כן". עוד נכתב שם, כי "על אף שכאמור מדובר בתקלה שלא במסגרת האחריות לרכב, כמחווה שירותית של רצון טוב......הוענקה לכם אחריות....".

בהינתן האמור, ושעה שמעדות מר וירט עולה כי לאחר ביצוע אותו תיקון, התקלה לא חזרה על עצמה (עמ' 4 שורות 28-30 לפרוטוקול), ממילא היה באפשרות התובעת להמשיך להחזיק ברכב ולהשתמש בו , וככל שבחרה למכור אותו, הרי שאין בכך כשלעצמו כדי להקים עילה לפיצויה.

מעבר לאמור, בהינתן שהמומחה קבע כי הרכב נמכר על ידי התובעת לחי מוטורס במחיר העולה על שווי השוק שלו בעת המכירה, הרי שממילא לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק כספי כתוצאה ממכירת הרכב לחי מוטורס.

באשר לראש הנזק הנתבע בגין "עלות החלפת הרכב", זה אינו ברור, וממילא לא פורט ולא הוכח. ככל שהתובעת בחרה לרכוש רכב אחר (אף אם יקר יותר) תחת הרכב מושא התביעה, אין בכך כשלעצמו כדי להקים עילה לפיצויה על ידי הנתבעת במסגרת התביעה דנן . ממילא לא הובאו כל אסמכתאות לתמיכה בטענה האמורה.

באשר לעגמת נפש והוצאות, אף אם נגרמו, ואינני קובעת מסמרות בעניין, הרי שלא מצאתי כי מקורן בהתנהלות הנתבעת. מיותר לציין, כי ככל שאיתור התקלה ארך מעבר לזמן הסביר המצופה, הרי ששעה שלא נטען כי הנתבעת כשלה באיתור התקלה, ממילא הנתבעת איננה הכתובת לפיצוי בגין הוצאות ו/או עגמת נפש ככל שנגרמו כתוצאה מהאיחור באיתור ו/או בתיקון התקלה.

סוף דבר, אני דוחה את התביעה.
לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות, לפנים משורת הדין, לא ראית לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד תוך 15 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה אב תשפ"א, 03 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.