הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 50997-06-19

בפני
כבוד ה שופט אבי סתיו

התובעת:
פלונית

נגד

הנתבעת:
פני שחר

פסק דין

  1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, במסגרת של תביעה קטנה. בתביעה נטען לנזקים שגרמה הנתבעת והתובעת שכנגד (" הנתבעת") לתובעת והנתבעת שכנגד (" התובעת") במסגרת טיפול של " איפור קבוע" לגבות. במסגרת התביעה שכנגד נטען, כי התובעת הפיצה דברי לשון הרע על הנתבעת.
  2. ביום 8.5.2015 הגיעה התובעת לנתבעת, לקבלת טיפול של " איפור קבוע" בגבות. בהקשר זה יצוין, כי איפור קבוע אינו איפור " רגיל", הניתן להסרה בקלות בסוף היום, אלא דומה לקעקוע, הנשאר על העור באופן קבוע, אולם פחות עמוק ממנו והסרתו אמורה להיות פשוטה יותר. התובעת שילמה עבור הטיפול סך של 800 ש"ח.
  3. לטענת התובעת, היא הראתה לנתבעת דוגמה לגבות בהן היא מעוניינת והן סיכמו כי האיפור ייעשה לפי דוגמה זו, וכי בכל שלב בטיפול תראה לה הנתבעת את ההתקדמות על מנת לראות שהצורה המתהווה של הגבות היא לשביעות רצונה. אלא שבפועל, כך נטען, הראתה לה הנתבעת את העבודה שנעשתה רק לאחר שהושלמה גבה אחת במלואה, ועל אף שלא הייתה מרוצה לא הייתה לה ברירה אלא לאפשר את עיצוב הגבה השנייה באותה צורה. לטענת התובעת, בניגוד למה שביקשה – חיזוק ועיבוי של הגבות תוך הותרתן בצורתן הבסיסית המקורית – הגבות יצאו עבות, מרובעות ולא סימטריות. בתגובה לתלונתה הנתבעת אמרה לה כי זו אינה התוצאה הסופית, וכי עליה להמתין עד שהעור יחלים מהטיפול.
  4. לטענת התובעת, לאחר הטיפול היא לא יצאה מהבית מספר ימים מחמת הבושה. לאחר כשבועיים וחצי, כשהיא ראתה שהגבות אינן משתנות, היא יצרה קשר עם הנתבעת, וזו ביקשה כי תבוא אליה לטיפול נוסף לצורך תיקון האיפור. במהלך הטיפול אמרה לה הנתבעת כי היא תשתמש בצבע שונה. אולם, לאחר טיפול זה לא רק שהגבות לא השתפרו, אלא הן נהיו עבות יותר. הנתבעת טענה שיש לה בעיה בקליטת צבעים, והציעה לה לבוא לטיפול נוסף, אך התובעת סירבה. התובעת ביקשה את כספה בחזרה, אך הנתבעת סירבה ובסופו של יום הסכימה להשיב לה 200 ש"ח בלבד.
  5. לטענת התובעת, במהלך כשלוש שנים לאחר ביצוע הטיפול צבע הגבות הפך לחום-אדום, והיא נאלצה לאפר אותן כל בוקר על מנת להסוות את צורתן. היא ביררה במקומות שונים לגבי הסרת האיפור הקבוע, ולבסוף הגיעה למכון בקריות המתמחה בהסרת איפור קבוע בלייזר. היא החלה סדרת טיפולים בעלות של 300 ש"ח לטיפול, כאשר לצורך כל טיפול נאלצה לנסוע כ-120 ק"מ. תחילה נמסרה לה הערכה כי יהיה צורך בשלושה עד חמישה טיפולים, אולם גם לאחר עשרה טיפולים התוצאה לא הושגה, ובעל המכון אמר לה כי האיפור על ידי הנתבעת נעשה בחוסר מקצועיות, תוך חדירה עם המחט עמוק מידי ושימוש בצבע שאינו מתאים. התובעת צירפה לתביעה חוות דעת שניתנה על ידי בעל המכון. התובעת פנתה למכון לייזר נוסף, שם נאמר לה שתזדקק לכחמישה-שישה טיפולים. עד מועד הגשת התביעה ביצעה התובעת שני טיפולים, ולדבריה הצבע מתחיל להיעלם אך לא הוסר. התובעת הציגה קבלות המוכיחות כי אכן עברה 12 טיפולים. בדיון מסרה התובעת כי עברה טיפולים נוספים וכבר השלימה את התהליך, הגם שלטענתה נשאר במקום סימן.

לטענת התובעת, הטיפולים שנאלצה לעבור היו כואבים, ולאחר כל טיפול היא לא יכלה להיחשף לשמש ונאלצה להיעדר מהעבודה למספר ימים. לטענתה, היא התביישה לצאת מהבית בתקופות אלו וחיי החברה שלה הלכו ודעכו.
6. במסגרת התביעה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 19,240 ש"ח, וזאת לפי הפירוט המופיע בכתב התביעה. בין היתר, טוענת התובעת כי מגיעים לה הסכומים הבאים: טיפולים להסרת האיפור הקבוע עד מועד הגשת התביעה – 3,400 ש"ח; טיפולים עתידיים – 1,400 ש"ח; החזר הסכום ששילמה לנתבעת – 600 ש"ח; עוגמת נפש – 8,000 ש"ח; וסכומים נוספים בגין הוצאות נסיעה, הפסד עבודה, איפור לכיסוי הגבות, וכדומה.
7. לטענת הנתבעת, התובעת מציגה בתביעתה מצג שווא. לטענתה, כאשר התובעת הגיעה אליה היו לה גבות דלילות ודקות במיוחד. התובעת הסבירה לה כיצד היא רוצה שייראו הגבות שלה באמצעות הדגמה על הגבות בלבד, ולא באמצעות תמונה או דוגמה משורטטת ( את התמונה שלחה התובעת רק לקראת הטיפול השני). הנתבעת הסבירה לתובעת כי אינה יכולה לעשות לה גבה מורמת, כפי שזו רצתה, וזאת בשל תווי הפנים שלה. היא הסבירה לה כי הגבה שלה נמוכה מאוד, וכי תעשה כמיטב יכולתה כדי להרימה. לטענת הנתבעת, "בטרם החל הטיפול הראשון ביום 8.5.2015, הנתבעת זיהתה כי התובעת מעורערת בדעתה בנוגע לגבות שלה, חסרת בטחון ולא שלמה עם המראה החיצוני שלה" (סעיף 8 לכתב ההגנה).
8. לטענת הנתבעת, היא עשתה ניסיון בתחילת הטיפול לבחינת תגובה אלרגית ( יוער, כי בכתב ההגנה בתביעה שכנגד מודה בכך התובעת), ובינתיים היא לקחה מידות באמצעות סרגל ועיפרון והראתה לתובעת כיצד צפויות הגבות להיראות. הנתבעת מכחישה כי אמרה לתובעת לאחר הטיפול הראשון כי יש לתקן את האיפור, ולטענתה מלכתחילה היו מתוכננים שני טיפולים. מכיוון שהתובעת לא הייתה מרוצה מהטפול הראשון, היה הטיפול השני ארוך מהרגיל, והוקדשה תשומת לב רבה לבקשות התובעת.
9. לטענת הנתבעת, התובעת הכפישה אותה באוזני מכרים וקולגות ( ובעניין זה הוגשה התביעה שכנגד). עוד טוענת הנתבעת, כי הגבות המצולמות בתמונות ששלחה לה התובעת לאחר כשנתיים היו שונות מאלו שהיא עשתה, והמסקנה המתחייבת היא שמישהו נוסף טיפל בגבותיה של התובעת. טענה זו מוכחשת בתוקף על ידי התובעת, ולטענתה השוני נובע מדהייה של הצבע.
דיון והכרעה
10. התובעת מעלה מספר טענות. טענה אחת היא, כי האיפור נעשה בחוסר מקצועיות, תוך שימוש לא נכון במחט ובצבע לא מתאים, אשר גרם לכך שהיה קושי להסיר אותו. טענה זו לא הוכחה. הטענה מבוססת כמעט כולה על חוות דעתו של הבעלים של מכון הלייזר אשר אצלו ביצעה התובעת את טיפולי ההסרה. חוות הדעת כוללת עמוד אחד והיא צורפה לכתב התביעה, אך המומחה לא התייצב לדיון. אין בחוות הדעת פירוט של ניסיונו המקצועי של כותב חוות הדעת. חוות הדעת כוללת את המסקנות, אך כמעט ואין בה פירוט של הממצאים המשמשים בסיס למסקנות. בנסיבות אלו, אני סבור כי התובעת לא הוכיחה שהאיפור בוצע באופן לקוי, אשר גרם לכך שהיה קושי חריג להסיר אותו, מעבר למקובל בטיפולים מעין אלו.
11. טענה נוספת שמעלה התובעת היא כי הגבות " מכוערות", "לא סימטריות" וכדומה. טענה זו מתייחסת לעניינים הקשורים בשיפוט סובייקטיבי, אשר קשה לקבוע לגביהם ממצא בעל תוקף משפטי. מעיון בתמונות שצולמו לאחר הטיפול עולה, כי הגבות הן אכן עבות ובעלות צורה מלבנית למדי, וכי הן שונות באופן מהותי מהגבות של התובעת לפני הטיפול. לא ניתן, לדעתי, לקבוע כי מבחינה אובייקטיבית הגבות " מכוערות". כמו כן, אין בידי לקבוע על סמך התמונות האם הגבות סימטריות או לא.
12. הטענה המשמעותית יותר של התובעת היא שהנתבעת ביצעה את האיפור בלא שתיאמה איתה מראש את צורת הגבה. טענה זו מצריכה התייחסות לשאלה כיצד מצופה מבעל מקצוע כדוגמת הנתבעת לנהוג בכל הנוגע לתיאום ציפיות מול הלקוח וקבלת אישורו לטיפול העומד להתבצע. אין ספק כי מי שמבצע טיפול קוסמטי צריך לסכם מראש עם הלקוח, ולו בקווים כלליים, מהו הטיפול שיבוצע בו. לדעתי, מידת הפירוט שתיאום הציפיות צריך לכלול נגזרת מאופי הטיפול, ובראש ובראשונה מהשאלה האם מדובר בטיפול קוסמטי לטווח קצר או בטיפול המותיר חותם קבוע או לפרק זמן ארוך. הוא הדין לעניין התיעוד של תיאום הציפיות והסכמת הלקוח. ככל שמדובר בטיפול קוסמטי לטווח קצר ( כגון איפור רגיל, תסרוקת וכדומה), ניתן להסתפק בתיאום ציפיות כללי יותר, ומטבע הדברים שאין צורך להחתים את הלקוח על טופס הסכמה בכל ביקור במספרה. אולם, כאשר מדובר בטיפולים קוסמטיים הנשארים באופן קבוע, או לפרק זמן ארוך, מצופה כי בעל המקצוע יבצע תיאום ציפיות מפורט עם הלקוח, ויתעד את הסכמתו לטיפול. זאת, במיוחד כאשר מדובר בטיפול הנעשה במקום בולט בפנים ומשפיע על מראה הלקוח באופן משמעותי.
כך, למשל, בכל הנוגע לאיפור קבוע של גבות, ניתן להחתים את הלקוח על אישור הכולל תמונה או שרטוט של הגבה שתבוצע. אפשרות אחרת היא לשרטט את מסגרת הגבות על פניו של הלקוח באיפור רגיל, לצלם ולהחתים את הלקוח כי הוא מאשר לבצע איפור קבוע בצורה זו. יודגש, כי אין בכך כדי לומר שהביצוע בפועל חייב להתאים בדיוק לשרטוט, שכן מטבע הדברים דיוק מוחלט אינו אפשרי וגבות " על הנייר" לא ייראו בדיוק כמו גבות על הפנים, אולם הדבר יאפשר לכל הפחות תיאום ותיעוד של קווי המתאר העיקריים של הטיפול הקוסמטי המוסכם. עוד יצוין, כי הלקוח רשאי כמובן לוותר על התיאום ולהותיר בידי בעל המקצוע " חופש אומנותי", אולם במקרה כזה יש להחתימו על הצהרה ברורה ומפורשת כי זה רצונו.
13. בענייננו, התובעת העידה כי בשום שלב לא אישרה את צורת הגבות. לאחר שהתרשמתי מהתובעת ומעדותה באופן אישי, ובהתחשב בהעדר התיעוד מצד הנתבעת, אני מקבל את גרסת התובעת. אוסיף, כי הנתבעת בעצמה טוענת כי לא ביצעה שרטוט של הגבה לפני הטיפול והתובעת לא אישרה את הטיפול על יסוד שרטוט או תמונה. הנתבעת טוענת כי לקחה מידות בעזרת עיפרון וסרגל וכי " הראתה לתובעת" כיצד עומדת הגבה להיראות. היינו, גם לגרסת הנתבעת היא לא שרטטה על הכתב או על פניה של התובעת את צורת הגבות. מכל מקום, כאמור, מקובלת עליי גרסת התובעת כי הנתבעת לא עשתה הדמיה של הגבה אותה היא עומדת לעצב.
בהתחשב בכך שמדובר באיפור קבוע במקום בולט בפנים, אני סבור כי היה על הנתבעת לאשר עם התובעת באופן מפורט את צורת הגבות שהיא עומדת לבצע, ולתעד את אישורה של התובעת. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שהאיפור שביצעה הנתבעת שינה באופן ממשי את הגבות של התובעת, מגבות " דקיקות ודלות מאוד" – כך לדברי הנתבעת ( סעיף 6 לכתב ההגנה) – לגבות עבות ובעלות צורה מלבנית. עוד יצוין, כי דווקא הטענה של הנתבעת כי זיהתה בזמנו שהתובעת חסרת ביטחון בקשר למראה שלה ולטיפול המבוקש העצימה את הצורך כי ייעשה תיאום ציפיות מפורט ומתועד.
14. ביצוע הטיפול על ידי הנתבעת ללא תיאום ציפיות מפורט ואישור מפורש של התובעת ( אותו היה צריך לתעד) עולה לדעתי כדי רשלנות, ואפשר שיש בו כדי להקים לתובעת גם עילת תביעה חוזית ( ראו והשוו, ת"ק ( תביעות קטנות ב"ש) 8623-09-18 יואב נ' אליאל פורטל (15.3.2019)). לצד זאת, בנסיבות העניין אני סבור שיש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%, שכן התובעת הייתה מודעת לכך שהטיפול מתחיל לפני שהיא אישרה את הצורה המדויקת של הגבות. התובעת טוענת כי סמכה על הבטחתה של הנתבעת כי תראה לה את צורת הגבה תוך כדי ביצוע האיפור, אלא שמדובר במהלך תמוה המהווה " מתכון לצרות". בנסיבות המקרה הנוכחי, אני סבור שיש לתובעת גם כן אחריות מסוימת לתקלה שנוצרה.
15. אשר לנזק – כפי שפורט לעיל, התובעת נאלצה לעבור סדרה של טיפולי הסרה בלייזר. אין ספק שהיא זכאית לפיצוי עבור עלות הטיפולים. התובעת צירפה קבלות המלמדות על העלות של 12 הטיפולים שעברה, בסך 3,400 ש"ח. התובעת טוענת כי היא עברה טיפולים נוספים, אולם לא הציגה הוכחות על טיפולים אלו ועלותם. התובעת זכאית כמובן להחזר הסכומים ששילמה לנתבעת עבור הטיפול בסך 600 ש"ח ( שולמו 800 ש"ח, אולם הנתבעת החזירה 200 ש"ח). בנוסף, זכאית התובעת לפיצוי עבור הוצאות נוספות שהוציאה על מנת להתמודד עם תוצאות הטיפול – נסיעות לצורך ביצוע טיפולי הסרה, חומר איפור אשר התובעת השתמשה בו כדי להסתיר את צורתן של הגבות וכדומה. לא הוצגו הוכחות לכספים אשר התובעת הוציאה בהקשר זה, אולם מדובר בעניין שקשה להוכיח אותו באופן מדויק, ולפיכך יש הצדקה לקבוע אותו על דרך האומדנה. בנסיבות העניין, ובהתחשב במרחק שהיה על התובעת לנסוע כדי לקבל את הטיפולים, אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה על 1,000 ש"ח.
התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 8,000 ש"ח. בנסיבות העניין, אני סבור כי התובעת אכן זכאית לפיצוי ממשי בגין עוגמת נפש. ראשית, התובעת נאלצה לעבור סדרה ארוכה של טיפולי הסרה בלייזר. מדובר בטיפולים שלטענת התובעת כרוכים בכאב והטילו עליה מגבלות כגון איסור חשיפה לשמש, ואף גרמו לה להפסד ימי עבודה. התובעת לא הוכיחה שהפסידה ימי עבודה ולא הובאה חוות דעת התומכת בטענה למגבלות רפואיות לאחר ביצוע הטיפולים. עם זאת, מקובל עלי כי מדובר בחוויה לא נעימה, ואולי אף כואבת, המצדיקה פיצוי, וזאת בנוסף לטרחה ובזבוז הזמן הכרוכים בביצוע הטיפולים ובנסיעות אליהם. שנית, התובעת זכאית לפיצוי מסוים גם עבור כך שנאלצה במשך תקופה מסוימת להסתובב כאשר גבותיה מעוצבות בצורה שלטעמה אינה אסתטית. אין מדובר בפגם אסתטי זניח, אלא בנתון המשפיע על מראה הפנים, וכאמור התובעת העידה כי למשך תקופה מסוימת נמנעה מיציאה מהבית מחמת הבושה. עם זאת, הבאתי בחשבון שייתכן שהתובעת הייתה יכולה להתחיל בביצוע הטיפולים מוקדם יותר. לאחר שקילת ואיזון מכלול הנסיבות, אני מעמיד את הפיצוי בגין עוגמת נפש על סכום של 6,500 ש"ח.
הסכומים האמורים מסתכמים לסך של 11,500 ש"ח, ממנו יש להפחית 25% בגין אשם תורם, כך שסך הכול על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 8,625 ש"ח.
16. אשר לתביעה שכנגד – הנתבעת טוענת כי התובעת הוציאה את דיבתה רעה באוזני מכרים וקולגות. התביעה שכנגד מתייחסת באופן ספציפי למקרה אחד בלבד – תכתובת של התובעת עם קוסמטיקאית בשם " קארין". התכתובת, שצורפה לתביעה, כוללת החלפת מסרונים בין התובעת לבין קארין, בהם מתייעצת התובעת עם קארין כיצד ניתן למחוק את האיפור שעשתה הנתבעת. במסגרת ההתכתבות, כותבת התובעת דברים שלטענת הנתבעת אינם נכונים, כגון כי הנתבעת הבטיחה שהאיפור יימחק לחלוטין; טוענת שהנתבעת שיקרה לה לכל אורך התהליך, ומכנה אותה " נוראית" ("החלטתי לחזור אל הנוראית ההיא"). לטענת הנתבעת, מדובר בלשון הרע. התובעת מכחישה את הטענה כי הפיצה דברי לשון הרע בקשר לנתבעת, ולטענתה שמה של הנתבעת כלל לא הוזכר בהתכתבות עם קארין.
17. לא מצאתי כל ממש בתביעה שכנגד. עיון בתכתובת עם קארין ( נספח ט' לכתב התביעה שכנגד) מעלה כי שמה של הנתבעת כלל לא נזכר בה ולא מוזכרים פרטים המאפשרים לזהותה. די בכך כדי לדחות את התביעה שכנגד, שכן אין אדם רשאי להגיש תביעה בגין לשון הרע כאשר לא ניתן לזהותו כמי שהפרסום מתייחס אליו ( ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי, פ"ד סה(1) 567, פסקה 32 (2011)). מעבר לכך, יש לראות את הדברים בהקשר בו הם נאמרו. מדובר בהתייעצות עם בעל מקצוע במטרה להביא לתיקון של טיפול שלשיטת המתייעץ היה כושל. בנסיבות אלו, יש לראות בהתייחסות לטיפול ולבעל המקצוע הקודם כמעין " ביקורת צרכנית", הנהנית מהגנה רחבה מפני תביעות לשון הרע. בהתחשב באמור, דומה כי גם אילו היה ניתן במסגרת ההתכתבות עם קארין לזהות את הנתבעת, לא היה בכך כדי להקים לה עילת תביעה.
לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר
18. התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 8,625 ש"ח. התביעה שכנגד נדחית.
בנוסף לאמור, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך 800 ש"ח ( וזאת בהתחשב גם בדחיית התביעה שכנגד).

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, תוך 15 ימים לאחר קבלתו.

ניתן היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.