הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 48482-02-20

לפניי
כבוד ה רשמת הבכירה דליה אסטרייכר

התובעת

גילן טוילי

נגד

הנתבעים

  1. גלית גולדנברג
  2. תבליני פרג מסחר ושווק בע"מ
  3. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 06.02.20 .
המדובר בתיק פתיחת דלת כאשר לטענת התובעת היא נסעה ברח' משה שמואל שפירא בבאר יעקב עד שהגיעה לכיכר אז פנתה ימינה לרחוב האלונים, כשהיא בנתיב הימני מבין שניים שהופכים בהמשך לנתיב אחד. כל אותה עת נסעה התובעת לשיטתה, בימין הדרך ומשמאל לה תנועה ערה. כאשר לפתע תוך כדי נסיעה היא שמעה חבטה ברכבה מצד ימין. נוכח הרעש ששמעה נסעה לאחור. היא עצרה את רכבה וכשהביטה במראה, הבחינה כי ברכב הנתבעים מאחור והדלת השמאלית האחורית של הרכב החונה הייתה פתוחה. לטענתה, היות ונהגת הנתבעים הייתה לבדה, לא ברור מה הביא אותה לפתוח דווקא דלת זו ( האחורית) ולפגוע ברכבה וטענה כי הנתבעת 1 שנהגה ברכב הנתבעים סירבה למסור לה פרטים. התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת בוחן תנועה מטעמה כמו גם חוות דעת שמאי גלובאלית האומדת את נזקיה ואישרה כי תיקנה את הרכב אולם אין לה קבלות.
מנגד טוענת הנתבעת 1 כי היא חזרה מקניות אותו ערב, החנתה את רכבה והחלה להוציא את שקיות הקניות מהדלת האחורית השמאלית לכיוון הכביש. כשחצי מגופה בתוך הרכב, והיא מנסה להוציא את התיק שלה מן הרכב לפתע פגע בה רכב התובעת שלא הבחינה בה. לטענתה אחרי הפגיעה, התובעת נסעה לאחור תוך כדי שהיא מדברת לטלפון נייד ותהתה לעצמה אם זו הסיבה שהוסחה דעתה ולא הבחינה ברכבה של הנתבעת עם דלתו הפתוחה. הנתבעים גם הם הגישו דו"J בוחן תנועה.
שני הבוחנים התייצבו לדיון.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ועיינתי בתמונות שהוצגו לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגות כמו גם נתתי דעתי לחוות דעת הבוחנים הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן ש ווה בין הנהגות.
לא היתה מחלוקת כי רכב הנתבעת עמד בחניה מוסדרת וממילא בתוך נתיב החנייה ולא סוטה לנתיב הנסיעה.
עיון בתמונות ממקום וזמן התאונה כמו גם חוות דעת בוחן התנועה מטעם התובעת מעלה כי דלת רכב הנתבעת היתה פתוחה עובר לתאונה. אני מוצאת כי על אף שהרכב חנה בתוך חניה מוסדרת פתיחת הדלת נעשית כשהיא גולשת לתוך כביש הנסיעה. עיון בתמונות תומך בגרסת הנתבע 1 לפיה פרקה את רכבה משקיות של קניות. שקיות אלה נראות בברור על הכביש לצד הרכב. עיון בתמונה כמו גם טענת הנתבעת 1 המתיישבת עם התמונות הרי שהדלת היתה פתוחה לאורך זמן שכן נדרש היה לפרוק את רכבה. בהקשר זה יצוין כי בהינתן שלא היתה מחלוקת כי הנתבעת 1 היתה לבד במקום הרי שלא פתחה את הדלת האחורית שמאלית מתוך הרכב אלא היתה, כפי שטענה מחוץ לרכב.
התובעת שנהגה ברכב לא ראתה את הדלת פתוחה.

פתיחת דלת אל עבר הכביש היא אסורה. מקום בו אין אלא לפתוח דלת- כיציאת נהג מתא הנסיעה- צריכה להיעשות בזהירות מרובה תוך בחינה מייטבית של תנאי הדרך ושלילת סיכון של המשתמשים בה.

בהינתן כי רכב הנתבעים חנה לצד מדרכה הרי שלא ניתן כל הסבר מניחה את הדעת מדוע לא יכולה היתה הנתבעת לפרוק את רכבה מצד המדרכה ומדוע צריכה היתה לעשות זאת בחושך לכיוון הכביש. עצם העובדה כי היא נוכחת בכביש עם דלתה פתוחה כעובדה מוגמרת בשטח אינה מהווה עבורה הגנה. התנהלות הנתבעת 1 הוותה סיכון משמעותי למשתמשים בדרך כאשר החליטה לפרוק למשך דקות את רכבה מכיוון הכביש וודאי, כאמור, כאשר לא הועלתה כל מניעה לעשות זאת מצד המדרכה.

יחד עם זאת, ובהינתן כי העובדות הן שהדלת שהיתה פתוחה ממושכות אין בכך כדי לפטור את התובעת מהאחריות והחובה להבחין בדלת כזו פתוחה ובהתאם להימנע מפגיעה בה . המציאות היא כי דלת רכב יכולה במצבים מסויימים להיפתח אל הכביש ועל התובעת היה לראות במקרה זה את הדלת שכבר היתה פתוחה. עצם מחדלה של הנתבעת בפריקת הרכב מכיוון הכביש אינו מספק את הלגיטימציה לרכב התובעת לפגוע בה.

מקובלת עלי טענתה של התובעת לפיה הייתה במהירות נסיעה איטית למדי, וכן גרסתה של הנתבעת 1 לפיה הוצאת השקיות ערכה מספר דקות ולכן היה מצופה מהתובעת כי תבחין בדלת הפתוחה לעבר הכביש דקות ארוכות. גרסתה של התובעת כאילו דלתה של הנתבעת 1 נפתחה במפתיע לא מתיישבת עם העובדה כי השקיות כבר היו על הכביש.

בשקלול התנהלותה של הנתבעת 1, שארכה דקות לא מעטות והעמידה מכשול בדרכה של התובעת, וודאי כשמדובר על חשכה ועל היותה של הנתבעת 1 , גם לשיטתה, בתנוחת התכופפות לתוך רכבה- מצד אחד1, ומחוייבותה של התובעת להבחין בדלת שכבר היתה פתוחה- מצד שני, אני מוצאת, כאמור, לחלק את האחריות באופן שווה בין הנהגות.

באשר לנזק- התובעת, כאמור, תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי אולם גם אישרה כי הלכה למעשה תקנה את הרכב מבלי שהציגה קבלות וביקשה להס תמך על חוות דעת השמאי שהציגה. נציג הנתבעת 3 ביקשה כי תדחה התביעה נציג הנתבעת 3 טען כי טען כי מאחר שלא צורפה קבלה על תיקון בפועל של הרכב הרי שלא הוכח נזקה וממילא יש לדחות את תביעת התובע לפיצוי.

קיימות גישות שונות של בתי המשפט בהתייחסות למקרה בו לא הוצגה קבלה על תיקון הרכב בפועל. באשר לחברות השכרה או ליסינג, למשל, נקבע כי אין לפסוק כלל נזק אם לא הוצגה קבלה על התיקון בפועל ( ע"א ( מרכז) 33147-11-14 ‏ אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (23.2.2015)). ניתן למצוא אבחון של הלכה זו ככל הנוגע לבעלי רכב שהוא אדם פרטי, מאחר שלגביו ההנחה היא שהוא יאלץ לשלם לצורך התיקון את הסכום שצויין בחוות דעת השמאי ( תא"מ ( הרצ') 40972-09-14‏ קנפו נ' גני (19.6.2016); תא"מ ( ת"א) 43333-08-15‏‏ אלביט מערכות ל"א וסיגינט אלישרא בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (26.2.2017)). מאחר שבעניינו מדובר בתובעת שהיא אדם פרטי לא מצאתי לנכון להפחית מהסכום שהוערך על ידי השמאי.
אשר על כן, הנתבעים, ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת סך של 6,540.5 ₪ נושא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כ ן, ישאו הנתבעים, הדדית, בהוצאות התובעת בסך של 600 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנסיבות תוצאות ההליך כל צד ישא בהוצאות חוות דעת הבוחן תנועה מטעמו כמו גם הוצאות עדיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.