הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 21759-10-15

לפניי
כבוד ה רשמת הבכירה דליה אסטרייכר

תובעת

יעקב ברקאי

נגד

נתבעים

1.שרות בתי הסוהר
2.ד.ד.ש שיווק והפצה ספק של שב"ס מנהל הקנטינה במעשיהו

פסק דין

לפני תביעה כספית להשבת עלות כרטיסי חיוג ("טלכארד") שרכש התובע מהנתבעות בהיותו אסיר ולא יכול היה להשתמש בהם, לטענתו, וזאת בשל החלפת מערכת הטלפוניה בבית הסוהר.

לטענת התובע, הוא רכש מידי הנתבעת 2- מפעילת הקנטינה בבית הסוהר- כרטיסי חיוג ("טלכארד") לשימוש בטלפון בזק אלא שבחודש מרץ 2015 נלקחו מכשירי בזק על ידי הנתבעת 1 מבית הסוהר והוא נותר עם יתרה של ארבעה כרטיסי חיוג בסך כולל של 340 ₪, כאשר בפועל, לטענתו , לא יכול היה להשתמש בהם ואילו הנתבעות סירבו לה חליפן לכרטיסי חיוג של החברה החדשה וממילא להשיב לו את כספו בגין כרטיסי חיוג אלה.

הנתבעת 1 מצדה טענה, כי משנתקבלה ההחלטה בדבר הקמת מערכת "שחף", שהחליפה את מערכת הטלפוניה של "בזק"- וזאת על מנת לשפר את השירות הניתן לאסירים תוך הוזלת עלויות השיחה - הוצאו, החל מתחילת 2014 , הודעות לאסירים (כפי שצורפו לכתב ההגנה של הנתבעת 1 ומדברות בעד עצמן) ונתלו שלטים ברחבי בית הסוהר בדבר החלפת מערכת הטלפוניה תוך שהנתבעת 1 קוראת לאסירים להערך בהתאם ותוך שבמקביל החלו בפועל עבודות תשתית לבניית מערכת הטלפוניה החדשה. לטענת הנתבעת 1, עוד בתחילת שנת 2014 הובהר לאסירים, כפי שגם היה בפועל, כי החל מחודש מאי 2014 יושארו בבית הסוהר, שני טלפונים של חברת "בזק" בכל קומה עד לסוף שנת 2014 וזאת במקביל לפעילות של מערכת "שחף" עד לווידוא פעילותה התקינה, כאשר בחודש דצמבר 2014 יוצאו משימוש כלל מכשירי בזק הנותרים. כמו כן, לטענתה, הובהר לאסירים, כי מכירת כרטיסי הטלכארד בקנטינה יופסקו, בהתאם, בסוף חודש דצמבר 2014 . עוד טענה הנתבעת 1 כי, בפועל, נוכח עתירות אסירים תלויות ועומדות שהיו אז בעניין מערכת הטלפוניה ובג"צ שנדון המשיכה מערכת הטלפוניה של "בזק" לפעול בבית הסוהר עוד שלושה חודשים נוספים, מעבר לתקופה המקורית ו נותקה הלכה למעשה רק בסוף חודש מרץ 2015, כאשר עד למועד זה הייתה לתובע הזדמנות לממש את הכרטיסים שברשותו.

הנתבעת 2 מצדה טענה כי היא נעדרת כל יריבות עם התובע, שכן התשלום בגין המוצרים בקנטינה נעשה באמצעות הנתבעת 1 ולא ישירות מהאסיר ועל כן דין התביעה כנגדה להידחות ולו בשל טעם זה.
לגופו של עניין, טענה כי היא קיבלה הנחיה ברורה ומפורשת מטעם הנתבעת 1, המלווה בשלטים שנתלו על ה קנטינה ובהתאם לאותה הנחייה ושלטים, מכירת כרטיסי הטלכארט נעשתה עד שנת 2014 בלבד כאשר לאחר מועד זה פסקה מלמכור את אותם כרטיסים תוך שהובהר לכל האסירים כי כרטיס שנרכש לא יינתן בעבורו החזר כספי גם אם לא נעשה בו שימוש כלשהו.

הדיון בתיק נקבע ליום 14.6.16 לשעה 9:10 בבוקר כאשר בבוקר הדיון ובעוד הנתבעת 1 ועדיה התייצבו לדיון והמתינו להגעת התובע שזומן כדין ובית משפט המתין לתובע עד לשעה 9:40 , התברר כי באותו הבוקר בשעה 08:29 הגיש התובע בקשה לדחות את מועד הדיון. כפי האמור בהחלטת הפרוטוקול, התובע למעשה העמיד הן את בית המשפט והן את הצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת כי לא ניתן לקיים את הדיון באותו יום ולמעשה הזמן השיפוטי הציבורי שהוקצב לתיק, בוזבז. חרף הזמן שבוזבז, ועל מנת לתת לתובע את יומו בבית המשפט נקבע מועד דיון נוסף בענינו, תוך פסיקת הוצאות לנתבעת ועדיה בגין זמן בטלתם בסך כולל של 500 ₪. עם היוודא ההחלטה לתובע ביקש לבטל החלטה זו אולם נוכח התנגדותה של הנתבעת ומהנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 26.1.2017 נדחתה הבקשה.

מן הראוי לציין בנקודה זו כי הנתבעת 1 , חרף טענות הגנתה, הסכימה, לפנים משורת הדין , ו נוכח שקילת סכום התביעה העומד על סך של 340 ₪ אל מול עלויות ניהול התיק, לקזז את סכום התב יעה מסך ההוצאות שנפסקו לטובתה ולסיים בכך את ההליך. אלא, שהתובע סירב ועמד על ביטול ההוצ אות שהוטלו עליו בגין אי התייצבותו לדיון, תוך פנייה לערכאת הערעור, שם הסכימו הצדדים כי התיק ידון מחדש בבית משפט לתביעות קטנות לרבות שאלת ביטול ההחלטה מיום 14.6.16 האמורה בדבר ההוצאות .

כאמור, התובע הוזמן כדין לדיון שנקבע ליום 14.6.16 אלא, שהתובע לא התייצב לדיון והגיש בקשתו לדחיית מועד הדיון בשעה 8:29 בבוקר כאשר הדיון נקבע לשעה 9:10. התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא יכול היה להתייצב לדיון וממילא מדוע לא הוגשה הבקשה מטעמו במועד בו ניתן היה למנוע מהנתבעת ומעדיה להתייצב לחינם ולבזבז את זמנם. הזמן הדיוני אשר נקבע לתיק הוא משאב ציבורי יקר , וביטול דיון ברגע האחרון מונע שמיעה של תיק אחר ובעלי דין אחרים הממתינים לקבל שירות מבית המשפט. התובע החליט לעשות דין לעצמו, לא התייצב לדיון, לא עדכן את בית המשפט קודם לכן וממילא גרם להתייצבות מיותרת של הנתבעת 1 ועדיה לדיון ולעלויות אובדן זמנם ואף לא פעל להקטנת העל ויות כאשר הוצע לו כי סכום התביעה יקוזז. בנסיבות אלה, לא מצאתי לשנות מהחלטתי והתובע יישא בהוצאות אלה.

לגופה של תביעה - שוכנעתי כי התובע ידע, ולכל הפחות צריך ויכול היה לדעת כי מערכת הטלפוניה בבית הסוהר בו שהה מוחלפת מ"בזק" לחברת "שחף" וממילא כי בהתאם לכך היה עליו להערך למימוש כרטיסי החיוג שברשותו. החלפת מערכת הטלפוניה לשירות בתי ה סוהר לא הייתה אקט פתאומי, מהיום להיום , אלא הליך ממושך אשר לווה, בין היתר , בעתירה לבג"ץ, עתירות אסירים וכפי שטען התובע עצמו אף עתירה מטעמו בעניין זה. החלפת מערכת הטלפוניה כרוכה הייתה בהחלפת תשתיות אשר נהיר שלא "צצה" במקום ביום אחד אלא הוקמה לאחר עבודות בשטח אליהן היו ערים האסירים. שוכנעתי כי המידע בדבר הערכות למערכת החדשה הועבר לאסירים במלואו, הן באמצעות הנתבעת 1 והן באמצעות הנתבעת 2 וממילא כי הייתה "שיחת היום" בבית הסוהר, כפי שטען גם התובע מטעמו. ההודעות שפורסמו בקנטינה וממילא על לוחות מודעות האסירים מדברות בעד עצמן.

מטעם הנתבעת 1 העיד מר יהושע ורוטניקר, מנהל האגף בו שהה התובע, וטען כי בסוף שנת 2013 ולאחר שנתקבלה החלטה סופית להחלפת מערכת הטלפונים הוצא פרסום מטעם הנתבעת 1 הן על לוח המודעות של האסירים באגפים והן בקנטינה על כך שהטלפונים הולכים להתחלף ולא ניתן יהיה לעשות עוד שימוש בכרטיסי החיוג של "בזק" . עוד העיד כי במקביל לאורך כל אותה התקופה בוצעו עבוד ות תשתית בתוך האגפים. עד הנתבעת 1 אישר כי באו פן אישי חזר, הבהיר ותזכר את האסירים כי הטלפונים עתידים להחלף בסוף השנה ועליהם לפעול למימוש כרטיסי החיוג של "בזק" . העד העיד כי "התובע היה אסיר באגף שלי והוא ידע שהולכים לשנות את הטלפונים ושצריך לסיים להשתמש בכרטיסי טלכראט. כי נכנס כרטיסי שחף." (עמ' 8 שורות 30-31 לפרוטוקול הדיון).

עיינתי ברשימת פירוט רכישות כרטיסי החיוג של התובע (נ/1), עיון ברשימה מעלה כי הגם שבסוף חודש דצמבר 2014 עתידה הייתה מערכת "בזק" לחדול מלפעול, בחר התובע לרכוש בחודש זה שני כרטיסי חיוג של "בזק" וכן כרטיס חיוג של "שחף" מעברלאלו שכבר היו ברשותו וטרם השתמש בהם . בהינתן, כאמור, כי בשלב זה כבר החלה לפעול מערכת "שחף" החדשה והתובע אף רכש כרטיס לשימוש באותה המערכת, תוך שהוא יודע כי בסוף חודש זה תחדול מערכת "בזק" לפעול בבית הסוהר ותוך שהוא יודע כי לא יקבל החזר בעבור אותם כרטיסים חיוג של "בזק" ובהינתן שלפי רשימת הרכישות (נ/1 ) היו ברשותו ארבעה כרטיסי חיוג נוספים של "בזק" שנרכשו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2014 לא ברור מדוע מלכתחילה רכש כרטיסי חיוג נוספים למערכת "בזק" בחודש דצמבר 2014. ההחלטה לרכוש, ברגע האחרון, כרטיסי חיוג נוספים אשר לא בטוח כי תהיה לו ההזדמנות לממשם היא בגדר סיכון שלקח על עצמו התובע והפועל לחובתו.

בעת"א 33013-04-15 עזרן (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר (בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע) נדונה, בין היתר , הסוגיה שבענייננו. המדובר בעתירתו של האסיר להשבת כספו בגין כרטיסי חיוג שנרכשו על ידו במועדים שונים לאחר פרסום ההתראה בדבר החלפת מערכת הטלפון. עתירה זו נדחתה, תוך שציין כבוד השופט ג' גדעון "אינני סבור כי יש להורות על מתן סעד פרטי לעותר רק בשל העובדה כי הוא רכה[ש] כמות גדול של כרטיסים ובכך להפלותו לטובה ביחס ליתר האסירים..." וממילא כי "לא סביר כי אסיר ירכוש כמות כה גדולה של כרטיסי חיוג תוך סברה שלא יחול כל שינוי בתחום", כאשר בענייננו שינוי במערכות היה גלוי לתובע והנתבעת 1 התרתה על הכוונה להחליף את המערכת זמן רב קודם החלפת ה בפועל באופן שאפשר לו שימוש בכרטיסים שרכש.

לא מצאתי כי נפל כל פגם בהתנהלות הנתבעת 1 או הנתבעת 2, הנתבעות פעלו לעדכן את האסירים ובניהם התובע על כוונת ו להחליף את מערכת הטלפוניה תוך מתן פרק זמן סביר, שהוערך בדיעבד בשלושה חודשים נוספים, על מנת להערך בהתאם. משבחר התובע שלא לממש את הכרטיסים שברשותו ואף לרכוש ברגע האחרון שני כרטיסים נוספים מעבר לאלה שכבר היו ברשותו והוא לא השתמש בהם, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.

בנסיבות המפורטות, אני מוצאת כי דין התביעה להדחות.

לאחר שנתתי דעתי לכך כי התיק נפתח במקור עוד בשנת 2015 בתביעה כספית על סך 340 ₪, לכך כי בתיק הוגשו מטעם התובע לא פחות מ-21 בקשות, תגובות והודעות (סה"כ 179 מסמכי תיק הנייר) אשר סירבלו את ההליך וגזלו זמן שיפוטי ציבורי יקר, בעוד מלכתחילה הסכימה הנתבעת 1, לפנים משורת הדין ולו רק מתוך התחשבות והבנה של העלויות הכלכליות הכרוכות בניהול התיק לשלם לו את תביעתו, לכך כי מדובר בהליך תביעה קטנה אשר חרג באופן משמעותי מהמקובל להתנהלות בתיק מסוג זה והצריך את הנתבעת 1 להת גייס פעם אחר פעם למענה לכל אחת מבקשות או הודעות התובע תוך שהתייצבה לדיונים ונדרשה להבאת עדים מטעמה לתמוך בהגנתה, לכך כי הוטלו כבר על התובע הוצאות אשר לפנים משורת הדין בוטלו לבקשתו (ר' החלטה מיום 5.6.2017), ולכך כי לנתבעת 2 לא הומצא כתב התביעה כדין ונתתי דעתי להוצאות שכבר הוטלו על התובע בשל העדר התייצבותו לדיון שהתקיים ביום 14.6.18 אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות בסך 500 ₪ ולנתבעת 2 הוצאות בסך 250 ₪. סכומים אלה יצטרפו לסכום ההוצאות שנפסק לעיל. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים שלא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למתן התשלום בפועל.

סוף דבר- התביעה נדחית. התובע יישא בסך הוצאות הנתבעת 1, כאמור, בסך כולל של 1,000 ₪ וכן בהוצאות הנתבעת 2 בסך 250 ₪.

ניתן להגיש בקשות רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט מחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, 20 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.