הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 15874-07-17

לפניי
כבוד ה רשמת הבכירה דליה אסטרייכר

תובע

אילן בינס

נגד

נתבע

1.יעקב מימון

פסק דין

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 15/1/18 בהעדר הגנה נגד הנתבע ובהתאם להוראות תקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, התשל"ז- 1976.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין מהטעם שכתב התביעה והזמנה לדין לא נמסרו לו.

התובע התנגד לבקשה כמפורט בתגובתו שהגיש לבית המשפט.

שני שיקולים לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: האחד, הטעם למחדלו של המבקש מחד גיסא; וסיכויי הגנתו מאידך גיסא, כאשר לרוב יינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)) וממילא כי יש להעדיף ברור תיק לגופו של עניין על פני מחדלים בסדרי דין.

לטענת הנתבע, כאמור, כתב התביעה לא נמסר לידיו ואולם, עיון במערכת הנט המשפט מעלה כי כתב התביעה הומצ א לנתבע, למען שבו הוא מתגורר לטענתו, הן באמצעות הדבקתו במען מגוריו, לאחר שלשה ביקורים, בימים שאינם עוקבים ובשעות שונות של היום והן באמצעות מסירה אישית למענו ביום 24.7.2017 אז נחתם אישור המסירה על ידי "נועה" כמי שהזדהתה כמתגוררת במקום. כמו כן, עיון בתיק מעלה כי ההזמנה לדין הומצאה לו פעם נוספת ב- 6.9.17 למענו אלא שהיא לא נדרשה על ידו.

בנסיבות אלה הרי שהמצאות בוצעו כדין וממילא אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. יחד עם זאת, כאמור, לא די בכך ומן הראוי לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה בהגנה כאשר ה הלכה בעניין זה כי אין הנתבע חייב להראות, בשלב זה הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (ראו בספרו של א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005) .

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים שהתייצבו לדיון לצורכי הדיון בקשת הביטול הגעתי למסקנה כי סיכויי ההגנה קלושים עד כדי לא מתקיימים וממילא כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

התביעה עניינה התחייבותו של הנתבע להכין עבור התובע חוו"ד שמאי לצורך תיקון רכבו שנפגע וכן התחייבותו להכין עבור התובע כתב תביעה לצורך הגשת תביעה בבית משפט . בעבור 2 מסמכים אלה לא היתה מחלוקת כי התחייב התובע, כפי שגם שילם בפועל, לשלם לנתבע תמורה בסך של 800 ₪ בגין חוות הדעת ונוסף סך של 500 ₪ עבור הכנת כתב תביעה. אלא, שבפועל חוות הדעת, כמו גם כתב התביעה לא הועברו לתובע כאשר לטענת התובע התברר לו רק בדיעבד כי הגם שהנתבע ביקר בביתו, בדק, בחן וצילם את הרכב הוא אינו שמאי במקצועו, מעולם לא היה כזה ואינו מוסמך לתת חוות דעת כאמור. לטענת התובע , רק לאחר חודשיים רבים של "מרדף" אחר הנתבע ולאחר שביקש לפנות לערכאות השיפוטיות נאות הנתבע להעביר לו את חוות דעת שמאית אלא שזו היתה ערוכה וחתומה בידי אדם אחר אשר מעולם למעשה לא בדק את הרכב ולא ראה אותו והתובע לא יכול היה לעשות בה שימוש .

במסגרת הדיון שהתקיים לפני למעשה אישר הנתבע, במסגרת חקירה מתפתלת, מיתממת ומתחמקת כי למעט העובדה שלפני שנים רבות השתתף בקורס שמאים, הרי שבפועל מעולם לא השלים את הדרישות הרלוונטיות וממילא הוא אינו שמאי וכפועל יוצא מכך אינו מוסמך או רשאי לנהוג ככזה על כל המשתמע מכך. אישור משרד התחבורה שהוגש מטעם התובע בעניין זה מדבר בעד עצמו. לא היתה מחלוקת, בסופו של יום, כי הנתבע הציג את עצמו בפני התובע כשמאי רכב וכמוסמך לכתוב חוות דעת שמאי כמו גם כמי שמוסמך להכין כתב תביעה. הנתבע בדיון אישר כי הוא נוהג לעשות זאת כדבר שבשגרה וכך פועל הלכה למעשה. כמו כן, לא היתה מחלוקת כי הנתבע הציג את עצמו כמוסמך לבצע את הפעולות האמורות ואף גבה עבור כך תשלום ששולם לו בפועל.

בנסיבות אלה ובהינתן כי הנתבע לא גילה לתובע כי הוא אינו שמאי רכב במקצועו ומוסמך לבדוק, לבחון ולרשום חוות דעת כמו גם אינו מוסמך על פי דין לכתוב כתבי טענות עבור תמורה ופעל לבצע פעולות השמורות למקצועות ספציפיים על פי דין ושהוא אינו נמנה על עיסוקם הרי שאין ממש בסיכויי הגנתו הנטענים וממילא כי התובע זכאי לקבלת שכרו חזרה בגין התחייבות הנתבע למתן שירותים שלא היה רשאי לספק וממילא לא סיפק בפועל.

בנסיבות אלה הבקשה לביטול פסק דין- נדחית.
הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך של 500 ₪.

המזכירות תואיל להעביר החלטה זו ואת פרוטוקול הדיון שהתקיים בתיק מיום 26.5.2019 למנהל בתי המשפט.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.