הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בקריות ת"ק 50702-12-18

בפני
כבוד ה רשם בכיר נדים מורני

תובעים

1.חביב חסון
2.מיטל חסון שורקי

נגד

נתבעת

איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה קטנה כנגד הנתבעת ע"ס 25,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע מס' 1 מדגם שברולט מ.ר. 41-051-72 שנת יצור 2010 (להלן: "רכב התובעים") כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב מיום 14/3/16.

2. בעת אירוע התאונה רכב התובעים היה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח מקיף.

3. בעת אירוע התאונה רכב התובעים היה נהוג בידי התובעת מס' 2.

4. לאחר אירוע התאונה, רכב התובעים נבדק ע"י השמאי שמואל שרייבר (להלן: "השמאי שרייבר") אשר העריך את הנזקים אשר נגרמו לרכב התובעים כתוצאה מהתאונה בסך 19,812 ₪ והוא גבה מהתובעים סך של 2,000 ₪ בגין שכר טרחתו.

5. בחודש יולי 2016 התובעים פנו לנתבעת וביקשו ממנה לפצותם בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, בהתאם לחוות הדעת של השמאי שרייבר בתוספת שכר טרחתו ופנייתם נענתה בסחבת .

6. בתאריך 16/3/18 רכב התובעים נבדק ע"י השמאי דני וולף מטעם הנתבעת (להלן: "השמאי וולף") לאחר ביצוע תיקונים והעריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובעים בסך 6,800 ₪ וזאת עקב כך שהחלקים שנפגעו ברכב התובעים תוקנו ולא הוחלפו, כמו כן, אושרה ע"י השמאי וולף ירידת ערך לרכב התובעים בסך 3,023 ₪.

7. לאחר הכנת חוות הדעת ע"י השמאי וולף, הנתבעת פיצתה את התובעים בסך 6,367 ₪ לאחר הפחתת סך 2,874 ₪ בגין השתתפות עצמית וסך 56 ₪ בגין כינון וסך 867 ₪ בגין השתתפות עצמית לירידת ערך תוך תשלום 433 ₪ בגין שכ"ט שמאי.

8. בעלה של התובעת מס' 2 העיד כי חוות הדעת של השמאי שרייבר הומצאה לנתבעת כעבור 3 חודשים מיום התאונה וכי רכב התובעים תוקן כעבור חודש, חודשיים לאחר התאונה, לאחר שהיה מושבת.
כמוכן, הוא העיד שהרכב תוקן בכפר אבטין וכי אחיו תיקן את הרכב במוסך שהיה חייב לאחיו כספים וכי התיקון עלה סך 20,000 ₪, אשר קוזז מסכום החוב שהגיע לאחיו מהמוסך וכי המוסך לא מסר לאחיו קבלה בגין סכום התיקון.
בעל התובעת מס' 2 העיד כי יש לפצות את התובעים עפ"י חוות הדעת של השמאי שרייבר ולא עפ"י קבלות.

9. השמאי שרייבר נחקר על תוכן חוות דעתו והעיד כי בזמנו נעשתה בדיקה בתוכנת גלגלים והתברר כי אין חלפים משומשים לרכב זה ולכן הוא העריך את שווי החלקים כחלקים חדשים מקוריים.

10. השמאי שרייבר העיד כי לאחר מתן חוות דעתו הוא לא בדק אם רכב התובעים תוקן.
השמאי שרייבר העיד שהשמאי וולף לא אישר בחוות דעתו דלת, לא אישר אופן ולא אישר מוט מייצב.

11. השמאי וולף נחקר על תוכן חוות דעתו ע"י השמאי שרייבר בהסכמת התובעים ונציג הנתבעת.
השמאי וולף העיד כי הוא בדק את רכב התובעים באמצעות מכשיר אלקומטר שבודק עובי צבע ומצא סימנים של יישור בכנף אחורית שמאלית, מצא גם שהדלת תוקנה ולא הוחלפה, וכשראה את תמונת הדלת הפגועה, הוא העיד שהדלת חייבת דווקא החלפה ולא תיקון וכי ניתן היה להחליפה בדלת משומשת.
השמאי וולף העיד שהוא לא בדק את הנזק המכני כמו: מוט מייצב אחורי ואופן אחורי שמאלי.

12. נציג הנתבעת טען בסיכומיו שהתובעים לא הוכיחו את חסרון הכיס שנגרם להם וכי לא ניתן לעשות עושר ממקרה ביטוח, לא ניתן לבצע תיקונים ב-5,000 ₪ ולקבל פיצוי בסך 20,000 ₪.
נציג הנתבעת טען שרכב התובעים תוקן באופן חלקי בלבד וטען כי במידה והרכב לא היה מתוקן, התובעים היו זכאים לקבל פיצוי עפ"י חוות דעת ומאחר והוא תוקן, יש לפצותם בגין הסכומים ששולמו בפועל כאשר לא הוצגו קבלות תיקון כלשהם.

דיון והכרעה:

13. בעל רכב שרכבו מבוטח בחברת ביטוח בפוליסת ביטוח מקיף ראוי ואף הגיוני שהוא יודיע על קרות התאונה לחברה המבטחת מוקדם ככל שניתן בסמוך לאחר אירוע התאונה ולבקש את עזרתה בתיקון רכבו בצורה נאותה וכפי שצריך ולשאת בעלויות התיקון במלואם.

14. לא כך נהגו התובעים במקרה זה, הם בחרו לשכור את שירותיו של שמאי באופן פרטי בעלות של 2,000 ₪, המציאו את חוות הדעת לנתבעת כעבור כ-4 חודשים מיום התאונה ולאחר ביצוע התיקונים ברכבם!!!

15. בעלה של התובעת 2 אף העיד בצורה נחרצת שהנתבעת חייבת לפצות את התובעים עפ"י שמאות ולא עפ"י קבלות.

16. חוות הדעת של השמאי שרייבר הינה חוות דעת גלובלית, קרי, כי בעת הזמנת חוות הדעת, התובעים לא התכוונו לתקן את רכבם בהתאם לחוות הדעת של השמאי שרייבר ולהמציא לעיונו חשבוניות וקבלות.

17. התובעים אף לא טרחו לציין באיזה מוסך רכבם תוקן והסתפקו לטעון שהוא תוקן בכפר איבטן ואף הם בעצמם לא לקחו את הרכב למוסך לתיקון אלא אחיו של בעלה של התובעת 2.

18. אין מחלוקת שרכב התובעים לא תוקן בהתאם לחוות דעת השמאי שרייבר וישנם מספר חלקים שתוקנו במקום להיות מוחלפים בחלקים חדשים ומקוריים ואין ספק שהעלויות הן שונות בהרבה.

19. ביהמ"ש מקבל את חוות דעת השמאי שרייבר כפי שהיא מאחר והוא בדק את הרכב בסמוך לאחר התאונה ולפני ביצוע התיקונים.
חוות דעתו של השמאי וולף לקויה בשל שני דברים, האחד שהיא נעשתה על סמך בדיקה שנעשתה כעבור כ-3 שנים מיום התאונה ולאחר ביצוע התיקונים, מה עוד שהוא לא טרח לבדוק את הנזקים המכניים!

20. הגיון הדברים מחייב שהתובעים הסכימו לבצע תיקונים ברכבם לא ע"י החלפת חלקים פגועים באחרים חדשים ומקוריים אלא ע"י תיקון אותם חלקים רק על מנת לחסוך בעלויות התיקון ואין מקום לאפשר להם להתעשר מחסכון זה.
ברגע שהתובעים החליטו לתקן את רכבם שלא לפי חוות הדעת של השמאי שלהם, הם זכאים לקבל אך ורק את עלויות התיקונים בפועל.

21. התובעים נמנעו מלהגיש קבלות על עלות התיקונים ונמנעו מלהזמין את בעל המוסך שביצע את התיקונים על מנת להוכיח את עלות התיקונים שבוצעו.

22. התובעים לא ביצעו בדיקה לפי תקנה 309 לתקנות התעבורה ולא שילמו עבורה סך 550 ₪ + מע"מ בהתאם לחוות דעת של השמאי שרייבר.

23. לא הוכח איזה סכום שולם ע"י התובעים אם בכלל בגין מע"מ מתוך 2,900 ₪ שנקבע ע"י השמאי שרייבר.

24. ביהמ"ש קובע שהתובעים לא היו מתנהגים כאמור אילולא היה להם חסכון בעלות התיקון בשיעור של 40% לפחות.

25. לפיכך, ביהמ"ש קובע שהתובעים זכאים לקבל פיצוי בשיעור 60% מעלות התיקונים לפי חוות דעת השמאי שרייבר, דהיינו סך של 11,887 ₪.

26. שכ"ט השמאי שרייבר בסך 2,000 ₪ נראה בעיני ביהמ"ש כסכום גבוה יחסית להשקעתו בהכנת חוות דעת, אולם ומאחר והוא טרח להתייצב לדיון ולהעיד, אני מאשר את הסכום הנ"ל במלואו.

27. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים המפורטים להלן:

א. סך של 11,887 ₪ בגין הנזקים, כפי שנקבע בסעיף 25 לעיל.

ב. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט שמאי.
ג. סך של 250 ₪ בגין אגרת משפט.
---------------
בסה"כ 14,137 ₪

מהסכום הנ"ל יש לקזז את הסכומים ששולמו בפועל לתובעים בסך 6,367 ₪ וכן השתתפות עצמית בסך 2,874 ₪.
יוצא שהיתרה המגיעה לתובעים מסתכמת בסך 4,896 ₪.

28. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,896 ₪ תוך 30 יום, אחרת הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

29. אינני עושה צו להוצאות.

30. הצדדים רשאים להשיג על פסק דין זה על ידי הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת העתק ממנו .

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום ותסרוק את המוצגים ת/1, נ/1, נ/2 בתיק.

ניתן היום, ב' חשוון תש"פ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.