הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בקריות ת"ק 40323-08-19

בפני כבוד הרשמת בכירה יונת הברפלד-אברהם

התובע

חן יהודה - ת"ז XXXXXX138
נגד

הנתבעת
שלמה רשת מוסכים ושירותי דרך בע"מ - חברות 512304056

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ע"ס 14,104 ₪ עקב נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לו לאחר שהוא ואשתו שכרו רכב בחו"ל, באמצעות הנתבעת.
לטענת התובע, שכר רכב מהנתבעת למשך 9 ימים, אותו קיבל ביום 4/7/19, במינכן. ב6/7/19 אחר הצהריים, הופיעו על צג הרכב התרעות , הברקס לא הגיב , הופעל ברקס ידני והתובע נסח לצימר בה היה אמור ללון, שהיה במרחק של 20 ק"מ.

התובע הודיע לנציג הנתבעת במינכן, בעזרת בעל הצימר, על התקלה בבוקר למחרת . החברה שלחה טכנאי שאישר כי אסור לנסוע ברכב. בשלב מסוים נגרר הרכב ונמסר לתובע להגיע לקחת רכב חלופי משדה התעופה באינסבורק.

ביום 7.7.19 הגיע התובע לקחת רכב חלופי משדה התעופה, ושם נאמר לו שאין להם רכבים, התובע שב כלעומת שבא. ביום למחרת, כאשר עדיין לא התקבל פתרון, פנה לנתבעת בארץ , אחר הצהריים, אולם נאמר לו שם שמדובר בסוף היום ולכן קיבל פתרון. ביום 9/7/19 קיבל הודעה כי ממתין לו רכב חלופי ושוב נסע לשדה התעופה באינסבורק וקיבלו.

לטענת התובע, נגרמה לו עגמת נפש על אי מיצוי הטיול , מפח נפש , אי וודאות וכדומה. סכומים אלו הוערכו על ידו בסך של 10,000 ₪ עבור עוגמת נפש וסך של 600 יורו עבור שיבוש הטיול וחוסר ניידות. בנוסף, טען התובע, נגרמו לו נזקים ישירים עבור אי שימוש ברכב למשך 3 ימים, הוצאות על מוניות ותחבורה ציבורית וכן עלות מסעדות במקום לרכוש מוצרים בסופר.

לטענת הנתבעת, לא ברור כיצד המשיך לנסוע ברכב אם זה היה תקול בדרכו לצימר. בנוסף, המוסך אליו נגרר הרכב ערך בדיקות מקיפות ולא היו ברכב תקלות, הרכב היה תקין כך שתלונתו של התובע היא תלונת שווא.

הנתבעת טענה להעדר עילה והעדר יריבות, הנתבעת טענה כי היא רק מתווכת בין התובע לחב' ההשכרה, ואין היא נושאת באחריות התביעה, וכך גם כתוב בשובר ההזמנה.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שהופיעו לפני, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן.

יצוין כבר עתה כי עדותו של התובע ביחס למצב הרכב בעת נסיעתו לצימר ביום 6/7/19, עשתה עלי רושם אמין , וקיבלתי את טענותיו העובדתיות במלואן, כך שהתרשמתי כי אכן היתה תקלה ברכב קודם ליצירת הקשר עם נציגות הנתבעת במינכן. בנוסף קיבלתי את טענותיו לגבי הגעת הטכנאי ובדיקתו את הרכב (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 7-18). אם אין תקלה ברכב, איזו טובה תצמח לתובע בטענתו כי קיימת תקלה, באמצע טיול ובכך שאין לו רכב במשך 3 ימים. המסמך שצרפה הנתבעת מהמוסך, אינו סותר את טענות התובע. התובע העיד לגבי מה בדק הטכנאי ומה נאמר לו על ידי הטכנאי, המכתב מספר על מצב הרכב בעת הביקור במוסך, ואין כל תיעוד מטעם הטכנאי שביקר אצל התובע, האם אכן ערך את הבדיקות שתיאר התובע, לרבות חיבור הרכב למחשב וגילוי כי אכן זה תקול.

אם כך, קיבלתי את טענת התובע כי הרכב היה תקול.

הנתבעת טענה כי אין יריבות בינה לבין התובע, דין טענה זו להידחות.

טענה דומה נבחנה בבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק (ת"א) 2949-07-17 מאיר פיש נ' אופרן שירותים בע"מ (פורסם בנבו, 13.09.2018) .בית המשפט קבע כי "מגמת הפסיקה היום הינה הרחבת האחריות בסייגים המתבקשים, כדי להביא לנורמה מסחרית צרכנית המעניקה שירות ושלא בנקל ניתן להתחמק ממנה , אך יותר מכך , יש בה כדי בניית החובות הצרכניות המוטלות על מקבלי שכר בגין שירות , דווקא בשל מיומנותם והשכר הניתן להם בגין ידע מקצועי זה .
שיקולי המדיניות השיפוטית מחייבים אף הם להכיר באחריות הספק בארץ לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הצרכנים – גם כאשר מדובר בשירות המסופק בפועל מחוץ לתחומי המדינה ועל ידי נותני שירותים זרים. לספק יש כוח מיקוח. כוח זה אינו נמצא בידי היחיד הישראלי ,ומשכך הסיכון בניצול העדר אחריות גורף מעת קבלת הרכב חייב מענה פסיקתי באחריות להתנהלות לא סבירה או הפרה במסגרתה גרמה חברת השכרה או הספקים ביחד או לחוד לתוצאה נזיקית ברשלנותם". בית המשפט שם, קבע כי חברת השכרת הרכב אינה יכולה להתחמק מאחריותה כלפי הלקוח.

בפסק דין אחר שניתן במקרה דומה (ת"ק (רמ') 41649-01-16, הילה שלם נגד קשר רנט א קאר בע"מ, פורסם בנבו), השווה בית המשפט בין מעמדה של סוכנות נסיעות לסוכנות השכרת רכב, בהתאם לפסק הדין המוביל בעניין, פרשת "דיזנהויז" (חא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו]. בפרשת דיזנהויז נקבע כי-
...מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השירות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בביצוע ההזמנה הוא מתן השירות ללקוח על ידי ספק השירות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים.

ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)" (סעיף 18 לפסק הדין, עמ' 18 , הדגשות אינן במקור ).

ראו בנוסף גם תק (ת"א) 16754-09-12 ויליאם פרגון נ' אופרן הולידיי אוטו (1997) בע"מ, גם שם קבע בית המשפט כי על הספק להבטיח כי בחר בנותני שירותים שיכולים להבטיח שירות נאות וכי לספק אחריות כלפי לקוחותיו גם בגין החזרת כספים, עבור שירות שניתן בחו"ל.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אין לה אחריות כלפי התובע גם מכח ההסכם בין הצדדים שבא לידי ביטוי בשובר השכרת הרכב. גם לעניין זה כבר נקבע כי מדובר בתנאי מקפח שדינו להתבטל. גם כאן קיימת פסיקה עניפה, בעיקר זו מפרשת "דיזנהויז" כי אכן מדובר בתנאי מקפח שדינו להתבטל. (ראו גם פס"ד הילה שלם ,שם).

אם כך, הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה כלפי התובע ולכן היא זו שאחראית לפצותו בשל כך שלא יכול היה להשתמש ברכב, אותו שכר ממנה.

לא מצאתי מקום לקבל את מלוא הנזקים אותם תבע התובע, היות והתובע לא עשה די על מנת להקטין את נזקיו.

ביום 7/7/19 מגיע התובע לשדה התעופה באינסבורק, לבקשה הנציג במינכן, בבוקר, ולא מקבל רכב. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע חזר כלעומת שבא ולא פנה כבר באותו רגע לנתבעת ומדוע המתין עד ליום למחרת בשעות אחר הצהרים, כך על פי כתב התביעה. אילו היה התובע מתקשר לנתבעת משדה התעופה, ייתכן וזו היתה יכולה לתת לו מענה לבעיה ואם לא היתה נותנת לו מענה, ייתכן ויכולה היתה לעדכן אותו מתי יוכל לקבל רכב חלופי. במקרה כזה, יכול היה התובע לבחור האם לשכור רכב מחברה אחרת, אם אצל הנתבעת לא היו רכבים פנויים. לו היה שוכר רכב מחברה אחרת כבר ביום 7/7/19, בעודו בשדה התעופה, עלויות רכב זה, למשך 3 הימים בהם לא סיפקה לו הנתבעת רכב אחר, לא היו מגיעות לעלות של עוגמת נפש של 10,000 ₪ ושיבוש הטיול בעלות של 600 יורו והוא אף היה חוסך את עלויות המוניות והתחבורה הציבורית. דרך נוספת לצמצם נזקים, גם אם פחות חסכונית, היא להשתמש במונית כדי לקיים את הטיול שבכל זאת תכנן התובע לעשות באזור (לדבריו היה אמור לטייל באזור) , גם זאת היה חוסך לו את מרבית עוגמת הנפש שנגרמה לו.

לתובע אשם תורם בהיווצרות נזקיו, גם בכך שלא יצר קשר עם הנתבעת מיידית , אלא המתין יומיים (וביום למחרת, לאחר שיצר קשר עם הנתבעת, סופק לו רכב) וגם בכך שלא הקטין את נזקיו ושכר רכב חלופי אחר. יובהר כי התובע לא טען כי ביום 7/7/19 או 8/7/19 הובטח לו כי יקבל רכב בקרוב, כך שהיה עליו למצוא פתרון על מנת שטיולו לא ייהרס לגמרי.

לפיכך, מכל רכיבי התביעה, מצאתי מקום לקבל את ראשי הנזק הבאים:

אי שימוש ברכב במשך 3 ימים בעלות של 130 יורו, היות ובפועל בימים אלו לא היה הרכב ברשות התובע.
הוצאות על מוניות לצורך הגעה לשדה התעופה לבקשה נציגי הנתבעת בסך של 162 יורו.
נסיעות בתחבורה ציבורית בעלות של 34 יורו.
מתוך סכום זה יש לנכות סך של 40 יורו אותם כבר קיבל התובע.

לא מצאתי מקום לקבל את ראש הנזק עבור סעידה במסעדות , היות ולא ניתן להבין מדוע טען התובע כי לא יכול היה לבצע קניות בסופר. ניתן היה לבצע קניות בסופר ולהגיע במונית לחדר מהסופר,עם הקניות. כמו כן לא מצאתי מקום לפסוק לטובת התובע גם פיצוי עבור שיבוש הטיול וגם עבור עוגמת נפש, היות ומדובר למעשה בפיצוי חופף.

לגבי עוגמת הנפש הנדרשת, מצאתי מקום לאשר רק חלק קטן ממנה, בשים לב לחובת הקטנת הנזק מצד התובע, שלא קוימה וכן היות ולא יצר קשר עם הנתבעת מיד כאשר ידע על הנזק, אלא לאחר יומיים, בסוף היום השני. ייתכן ולו היה מודיע לנתבעת כבר ביום 7/7/19 בבוקר על התקלה, יכולה היתה הנתבעת להסדיר רכב חלופי מידית והתובע לא היה מחכה יומיים וחצי לקבלת רכב חלופי.

לעניין תביעות בגין עוגמת נפש כבר נקבע כי "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים". (ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ.)(11/02/04) (פורסם במאגרים משפטים [פורסם בנבו]).

לפיכך, הפיצוי אותו מצאתי מקום לפסוק לטובת התובע ואשתו הינו בסך כולל של 1,000 ₪, סכום זה כולל גם את הוצאות התובע ואשתו.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,144 ₪ עבור הנזקים הישירים של התובע (סעיף 18 לעיל) וכן סך של 1,000 ₪ עבור הוצאותיו ועגמת הנפש. לסכום זה יש להוסיף את אגרת בית המשפט היחסית בסך של 50 ₪, היות ועיקר תביעתו של התובע נדחתה, כך שאין מקום לפסוק לטובתו את מלוא האגרה.

התשלום הכולל בסך של 2,194 ₪ ישולם לתובע תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת.
רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תש"פ, 19 יוני 2020, בהעדר הצדדים.