הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בקריות ת"ק 27434-09-19

בפני
כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

תובעים

  1. יוסף אלון ת.ז. XXXXXX540
  2. חוה ברטמן ת.ז. XXXXXX539

נגד

נתבע
דוד אליהו אלגריסי ת.ז. XXXXX583

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום סך של 33,000 ₪ בגין סחורה שמסר התובע לנתבע, לגרסתו, ללא שקיבל בעדה תמורה מלאה.

התובע 1 (להלן: "התובע") טען בכתב התביעה כי בעקבות סגירת חנות שבבעלותו ביקש למכור לנתבע סחורה שנותרה בחנות לאחר הסגירה ששוויה כ- 200,000 ₪. לגרסתו, ביום 6.8.19 הוסכם בין הצדדים כי התובע ימכור את הסחורה בסך של 33,000 ₪ לאחר שנתן הנחה מקסימלית. בכתב התביעה נטען כי הנתבע לקח את הסחורה לחנות שבבעלותו ולא שילם "אפילו שקל". התובע הגיע לפתח חנות הנתבע וביקש תשלום עבור הסחורה וזה, לגרסת התובע, גירש אותו מהחנות ולקח מקל כדי לתקוף אותו. התובע טען כי הגיש תלונה במשטרת ישראל בגין התנהלות הנתבע והגיש את התביעה שלפניי במסגרתה ביקש לחייב את הנתבע בתשלום מלא עבור הסחורה. לכתב התביעה לא צורפו מסמכים.

הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו ביקש לדחות את תביעת התובעת 2 מאחר ואינה צד רלבנטי להליך ואיננה מוכרת לו. בהגנתו, טען הנתבע כי התובע ניסה למכור "מכולה" בשוק הפשפשים ללא הצלחה. בסופו של יום הסכים הנתבע לשלם לתובע סך של 3,500 ₪ עבור תכולת המכולה. התובע מסר לנתבע את מפתחות המכולה וקיבל לידו סך של 3000 ₪ במעמד העברת המפתחות במזומן בשטרות של 200 ₪. לגרסתו, לקח שליש מהסחורה והחזיר את המפתח וכאשר חזר לקחת את היתר, התובע נעל את המכולה ולא נתן לו להוציא סחורה.

הנתבע טען בהגנתו כי התובע, "ברוב חוצפתו", הגיע אליו לחנות שלו ודרש 500 ₪ זאת על אף שלא אישר לנתבע להוציא את יתרת הסחורה מהמכולה כמוסכם. הנתבע הכחיש את טענות התובע בדבר איומים והרמת המקל וטען כי היו לפחות 4 עדים לעניין הסכום שסוכם בין הצדדים.
בתאריך 8.7.2021 התקיים לפניי דיון אשר במהלכו העידו לפניי התובע, הנתבע ומר יצחק אלגריסי, אחיו של הנתבע. התובע הגיש לעיון בית המשפט אסופת מסמכים אשר לגרסתו מהווים ספירת המלאי שהיה במכולה ( מוצג א/1) ונמסר לידי הנתבע , וכן הגיש אסופת תמונות ת/1 המשקפת את הסחורה שנותרה בחנות שלו, וכן הקרוואן ששכר ובתוכו שם את הסחורה . הנתבע מסר לעיון בית המשפט אסופת מסמכים אשר לגרסת הנתבע, נמסרה לידו על ידי התובע כמייצגת את המלאי אך העיד כי הסחורה שנמסרה לו (א/2) א יננה משתקפת ברשימת המלאי שהוצגה ואפילו לא 10% מתוכה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים ובסרטון שהוגשו לתיק, שמעתי את העדים והתרשמתי מעדותם בצורה בלתי אמצעית שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. בחינת עדויותיהם של התובע, הנתבע והעדים מטעמם מלמד כי גרסאותיהם של השניים, זה מכה וזה מכה, אינן סבירות ולא מצאתי מקום לבכר את האחת על פני רעותה.

זה המקום להזכיר את הכלל הידוע כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ( ראו: ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים " כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999)), כאשר בהקשר זה הנטל להוכחת היסודות העובדתיים של התביעה מוטל על התובע, כך גם את היסודות המייצרים את אחריותו של מאן דהוא לנזקיו. לא מצאתי כי בנסיבות העניין עמד התובע בנטל זה.

בהמשך להחלטתי מתום הדיון אשר התקיים ביום 04.08.2021, שבתי וצפיתי בעיון רב בסרטון אשר הנתבע הציג לעיוני. באותו סרטון נראה התובע מחזיק במפתחות ובסכום כסף בידו הכולל שטרות של 200 ₪. התובע נשאל בהזדמנות זו על ידי הנתבע מנין הסחורה והשיב לו, כפי שניתן להתרשם, בהלצה כי הוא "גנב" אותה. באשר לסכום שהחזיק בידיו וזהו העיקר, התרשמתי בבירור כי מדובר לכל הפחות ב-10 שטרות, שהם 2,000 ₪, וזאת לאחר שבית-המשפט צפה בסרטון שוב ושוב, פעם אחר פעם, לרבות בהילוך איטי.

מסקנה ברורה זו גודעת את גרסת התובע לפי קיבל תמורת הסחורה לא יותר מ-1,500 ₪, אלא סכום הקרוב יותר לזה הנטען על ידי הנתבע, ו משכך גרסתו מקימה את "חזקת השקר", חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו (ראו: ע"א 765/18 ‏ שמואל חיון נ' אלעד חיון, פסקה 26 (פורסם בנבו, 01.05.2019)). עוד אציין בהקשר זה את חוסר הדיוק של התובע, שציין בתביעתו כי שווי הסחורה הינו כ-200,000 ₪ והוא הסכים למכור אותה לנתבע ב-33,000 ₪, כאשר ב הליך שלפניי העיד כי שוויה מעל 80,000 ₪ (עמ' 1, שורה 16). זה המקום להזכיר גם כי בתביעתו טען התובע כי לא קיבלו אפילו לא שקל אחד, גרסה שלכל הדעות איננה אמת.

כנגד טענת הנתבע כי העמיס שני טנדרים בלבד בסחורה שעלותה 1,500 ₪ ולכל היותר 2,000 ₪, כשהסכום העסקה היה 3,500 ₪, העיד התובע מצדו כי קיבל אך ורק 1,500 ₪, עבור שתי קופות רושמות. עוד העיד מטעם התובע מר אלי בן אבו שמסר כי הינו חירש, אך ראה כי ניתן סך של 1,500 ₪. מטעם התובע העידה התובעת 2 אשר מסרה שלא הייתה עדה למסירת הכסף אך ראתה שהנתבע העמיס סחורה שכללה סכינים, כלי בית, חשמל, מקדחות, מסורי חיתוך וכו'.

הנתבע העיד כי שילם לתובע 3,000 ₪, וכן הגיש לעיונו של בית-המשפט סרטון וידאו אשר לשיטתו מלמד על כך.

לבקשת הצדדים, ובכדי שיהיה סיפק בידי הנתבע להביא עת עדיו, התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ביום 4.8.21 אשר במהלכו שמעתי את העדים מטעם הצדדים ודברי הנתבע באמצעות בת זוגו הגב' דפנה רפאל. מטעם התובע העיד מר שקד דוד, והגב' קיסרי אילנית, ומטעם הנתבע העידו מר רועי יונגר ומר בייני ברהני. הצדדים סיכמו את טיעוניהם במעמד הדיון .

העד מר דוד שקד העיד שהיה מי שאיפשר לתובע לאחסן בקונטיינר שלו את תכולת הסחורה לפני כ-6 שנים; העד מסר בין היתר כי בזמן ההעמסה היה הקונטיינר מלא בסחורה, ולאחר מכן התרוקן. העד מסר כי לא הייתה לו ידיעה בדבר תוכן הקונטיינר, הוא לא בדק אותו בשום שלב, לא ידע על כל נזילה בתוכו, אלא רק איפשר אחסון. עדותה של העדה הנוספת, הגב' אילנית קיסרי, לא תרמה רבות, שכן זו מסרה אך ורק כי לתובע הייתה חנות לכלי בית, אך איננה יודעת דבר על תוכנה של החנות ועוד העידה כי איננה יודעת מהו התוכן שהוכנס למכולה.

הנתבע הזמין את העד, מר בייני ברהני, שהינו עובד שלו. העד צידד בגרסת הנתבע כי העסקה הייתה על סך 3,500 ₪, למרות שכאשר התובע הציג את המכולה, דרש תחילה 5,500-6,000 ₪. העד אישר כי התובע קיבל תחילה 3,000 ₪ ונותר לשלם לו 500 ₪. העד מסר כי הועמסו שני טנדרים. גם העד רועי יונגר שהעיד כי הינו חברו של הנתבע ומכיר את התובע מ"שוק הפשפשים", מסר כי הגיע יחד עם הנתבע, כל אחד ברכב נפרד, להעמסת הסחורה מהתובע , כאשר עלות הסחורה סוכמה על 3,000-3,500 ₪. העד מסר כי התובע לא פתח עבורם את הקונטיינר להראות את התכולה, כאשר התברר בדיעבד כי הקונטיינר היה מלא ב עובש. העד מסר כפי שמסר הנתבע, שהועמסו שתי מכוניות. העד מסר כי לא ראה מה הסכום ששולם לתובע.

לא ניתן להסיק מהעדויות שלפניי דבר לגבי תוכן התכולה ושוויה, ומשום כך, גם אילו גרסת התובע לפיה הנתבע העמיס סחורה רבה, ולא שילם בגינה, הייתה מתקבלת, לא היה בכך כדי לבסס את שאלת ערכה הכלכלי של הסחורה, ומה הסכום לו זכאי היה התובע. גרסת הנתבע בהקשר זה כי סיכם לשלם לו אך ורק 3,500 ₪, כשהוא קיבל רק שליש מהסחורה, בגין סחורה ישנה ופגומה אשר ממילא היה קושי למכור אותה בדרך אחרת – לא נסתרה. לאחר שעיינתי בתמונות ת/1 אשר הגיש התובע, לא ניתן גם לשלול בנקל מסקנה שכזו. ברור הוא שגם אם עלותה של הסחורה הייתה גבוהה יחסית כטענת התובע , ממילא רשאים היו הצדדים להסכים על מכירתה בסכום נמוך יותר באופן משמעותי. שאלת מספר המשאיות או הטנדרים בהם נעשה שימוש כדי להעמיס את הסחורה, גם היא לא יכולה ללמד דבר על ערכה הכלכלי.

לא אוכל ליתן אמון גם בגרסת הנתבע. טענותיו לעניין עלות הסחורה ופגמים בה (נזילות) על פניו אינן רלוונטיות לצורך תביעת התובע אשר טוען כי הנתבע קיבל סחורה ו"ולא שילם שקל". הנתבע אישר כי קיבל לידו רשימת מלאי אך לגרסתו לא קיבל את הסחורה. בחנתי את רשימות המלאי א/1 ו-א/2 אך אין כל מסמך הקושר בין רשימת המלאי ובין הסחורה אשר הוחלפה בפועל . בהיעדר רשימה סדורה, מאומתת ומאושרת בזמן אמת, על ידי שני הצדדים אין בית-המשפט יכול ללמוד מנתונים אלו דבר ומקל וחומר שלא לבסס עליהם מסקנות חותכות.

אציין כי העובדה כי הנתבע תיעד את מסירת הכסף ובחר שלא לתעד את העמסת הסחורה או כל אירוע נוסף בעסקה, במיוחד טיעוניו בדבר עובש ומוצרים פגומים, מעלה אף היא תהיות רבות. זה המקום להתייחס לטיבם של העדים אשר הובאו מטעם הנתבע, כאשר העד ברהני בייני הינו עובדו אשר כפוף לו והעד רועי יונגר הינו חברו. עוד העיד הנתבע את מר יצחק אלגריסי שהינו אחיו. ברור על פניו כי עדים אלו חפצים ביקרו של הנתבע וההתרשמות מעדויותיהם מעלה כי מדובר למעשה בעדות אחת שיצאה מתוך מספר פיות. התנהלותו של הנתבע, אשר העיד כי בחר שלא לבדוק את הסחורה, והאמין לתובע, גם היא איננה סבירה והיא עומדת לחובתו .

עדותו של העד אלי בן אבו מטעם התובע לא תרמה דבר וגרסתו כי התובע קיבל אך ורק 1,500 ₪ נסתרת על ידי הסרטון. גרסתו של העד שקד שאיפשר לתובע לאחסן את הסחורה לפיה תחילה הקונטיינר היה מלא, ולאחר מכן רוקן, לא מוסיפה כהוא זה לשאלת השווי. כך גם גרסתה של הגב' קיסרי שמסרה כי לכל היותר היא ידעה כי לתובע הייתה חנות, ולא מעבר לכך, בוודאי לא לשאלת התוכן.

סיכומו של דבר, נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

משלא מצאתי ליתן אמון באף לא אחת מן הגרסאות, ולא מצאתי את האחת עדיפה על פני השנייה ובנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

הצדדים רשאים לבקש מבית-המשפט המחוזי לערער על פסק-הדין וזאת תוך 15 ימים ממועד קבלתו אצלם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ב, 05 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.