הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 64351-06-20

בפני
כבוד ה שופטת אליאנא דניאלי

התובע

צבי זיו

נגד

הנתבעים

1. משה עמאר

2. מאיר עמר

החלטה

ביום 15.11.20 ניתן פסק דין בתביעה שהוגשה כנגד הנתבעים, משלא התייצבו לדיון.

יאמר בתמצית, כי הנתבעים הם אביו ואחיו של מי ששכר נכס מהתובע, כאשר לטענת התובע לא שילם השוכר את דמי השכירות במלואם, ולפיכך הגיש תביעה כנגד הערבים להסכם – הם הנתבעים .

עוד יאמר, כי בהתאם להסכם השכירות שצורף לכתב התביעה, חתמו הערבים על ההסכם, בו נכתבו גם כתובות מגורי הערבים .

ביום 10.12.20 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה טענו, בין היתר, כי לא זומנו לדיון שכן הכתובות אליהן נשלחו הזימונים אינן מעודכנות. כן טענו כי לכל הפחות חלק מהחוב, אותו חייב השוכר לתובע, ואשר הם ערבים לפרעונו, נפרע. הם לא צירפו כל ראיה על מנת לתמוך בטענתם האחרונה.

בהחלטתי מאותו מועד קבעתי כי הנתבעים יבהירו כיצד קיבלו את פסק הדין, אשר נשלח אף הוא לכתובות לגביהן טענו כי אינן מעודכנות, וכן הוריתי כי נתבע 1 יתייחס לכך שבתיק מצוי אישור מסירה החתום לכאורה על ידו .

התובע הבהיר בתגובתו לטענת הנתבעים, כי הכתובות אליהן נשלחו הזימונים הן הכתובות אשר נמסרו לו על ידי הנתבעים עצמם.

נתבע 1 הגיב ביום 13.1.21 וטען כי עבר דירה וכי בעל הבית בכתובתו הקודמת הזין את מספר תעודת הזהות שלו (של הנתבע), משהגיע הזימון לדיון, אך לא יידע אותו במועד בדבר קבלת הזימון. כן טען, בשם אביו, נתבע 2, כי זה מעולם לא קיבל זימון לדיון.

לא למותר לציין כי הן בבקשה לביטול פסק הדין והן בתגובה מיום 13.1.21, לא ציינו הנתבעים מה הן כתוב ותיהם המעודכנות או מספר טלפון שלהם, והמסירה נעשתה באמצעות עו"ד מטעמם.

בנסיבות אלו הוריתי ביום 13.1.21 כי הנתבעים יצרפו אסמכתא בדבר מקום מגוריהם הנוכחי ובדבר מועד עזיבתם את הכתובות אותן מסרו לתובע ואשר צוינו בהסכם השכירות לו היו ערבים. כן הוריתי כי נתבע 1 יצרף תצהיר של האדם שלדבריו חתם בשמו על אישור המסירה, או הזין את פרטיו חלף החתימה. נקבע כי הנתבעים יעשו כן עד ליום 20.1.21.

בשל סד הזמנים הקצר שהוקצה לנתבעים, ניתנת ההחלטה אך עתה, משעד עתה לא הגיבו הנתבעים להחלטתי מיום 13.1.21 הגם שההחלטה נמסרה כדין לבא כוחם ולנתבע 1 (באותה כתובת שלטענתו עזב) .

יאמר ככלל אשר לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר, כי בכגון דא שוקל בית המשפט את הסיבה לאי ההתייצבות, את סיכויי ההגנה של מבקש הביטול, ואת זכות הגישה לערכאות.

על כן, דומה כי ככלל, שעה שניתן לרפא את הנזק באמצעות השתת הוצאות, כך יעשה.

ועם זאת, לאחר שבחנתי את נימוקי הנתבעים, מצאתי כי התנהלותם החריגה אינה מצדיקה את ביטול פסק הדין.

ראשית, טוענים כאמור שני הנתבעים כי החליפו מקום מגורים, ואולם אף לא אחד מהם תמך טענה זו באסמכתא כלשהי. שנית, טוען נתבע 1 כאמור, כי אדם אחר קיבל עבורו את הזימון לדיון ולא הודיעו במועד אודות הדיון, ואולם הנתבע נמנע מהגשת תצהיר של אותו אדם, חרף החלטה מפורשת בסוגיה זו. שלישית – אף עתה, הרושם הוא כי הנתבעים מקשים במכוון על ההתנהלות למולם, ובכלל זה לא מסרו כתובת מעודכ נת של מי מהם, מספר טלפון, ונתבע 2 כלל לא הגיב להחלטותיי מיום 10.12.20 ו-13.1.21, הגם שבקשת הביטול הוגשה גם בשמו. ורביעית – טענת ההגנה מהותית לא גובתה בראיה כלשהי.

בנסיבות אלו, באתי לכלל מסקנה כי מן הדין שלא להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין, ולפיכך נדחית הבקשה.

נוכח ההתנהלות המתוארת לעיל, לרבות אי התגובה להחלטות בית המשפט, ישלם כל אחד מהנתבעים הוצאות לאוצר המדינה בסכום של 700 ₪.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.