הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 53428-10-19

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובע

יעקב צמח

נגד

הנתבעות

  1. א.אהרוני גרופ פיננסים בע"מ
  2. מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ

פסק דין

בפני תביעה קטנה ע"ס 14,580 ₪.

לפי סע' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בתביעה קטנה ביהמ"ש פטור מדיני הראיות ומסדרי הדין אלא עליו לפעול בדרך יעילה על מנת להגיע להכרעה צודקת ומהירה.

עפ"י תק' 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסה"ד יהיה מנומק בצורה תמציתית.

כתב התביעה

התובע מפרט כי ביום 27.11.18 פנה אל הנתבעת 1 על מנת לבחון קבלת הלוואה בסך של 100,000 ₪ ובפגישה שהתקיימה הוצע לו תמהיל משכנתא והתובע חם על הסכם לקבלת שירותים וכן התובע הוחתם על דברים נוספים שאינם ברורים.

למחרת היום הודיע התובע לנתבעת 1 כי אינו מעוניין בהלוואה והנתבעת 1 מסרה לו כי בקשתו נתקבלה.

לאחר מספר חודשים גילה התובע כי נמשכו מחשבון הבנק שלו כספים לטובת הנתבעת 2 ובנוסף ביום 2.7.19 הועברה בקשה לבנק לחיוב בסך של 14,224.05 ₪, שלא כובד ע"י הבנק ובוצע החזר חיוב.

מבירור שביצע התובע מול הבנק עולה כי הוא הוחתם על שירות הוראות לבנקאי בדיגיטלי וכי מדובר בהרשאה לטובת מימון ישיר שניתנה ביום 4.12.18.

לאחר מכן התובע שוחח עם הנתבעת 2 שמסר לו על קיומו של חוב והתובע שחשש מהגדלת החוב ביקש לשלמו בפריסה ב- 14 תשלומים חודשיים. התובע העביר לנתבע 2 14 שיקים בסכום כולל של 14,277 ₪ .

התובע מציין כי אינו יודע קרוא וכתוב והוחתם על המסמכים באמצעות הטלפון הנייד מבלי שהובהרה לו משמעותם.

התובע לא קיבל הלוואה כלשהי ולא ברור מדוע נגבו ממנו הסכומים הנ"ל.

ההסכם נספח א' קובע תשלום בסך של 14,000 ₪ בגין שירותים שייתנו לרבות מימוש ההלוואה ומאחר שהלוואה לא ניתנה הרי שההסכם בטל.

התובע שילם עד כה סך כולל של 2,303 ₪.

כתב הגנה – נתבעת 1

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.

הנתבעת 1 טוענת כי ניתנה לתובע האופציה לבטל ההתקשרות ולאחר שיחות רבות אושרה הנחה של 10% מדמי החילוט.

התובע פנה על מנת לקבל הלוואה של 100,000 ₪ ונבנה עבורו תמהיל של מיחזור משכנתא והגדלת 100 ₪ לטובת סגירת התחייבויות אחרות. הדברים הובהרו בשיחה הראשונית וגם לאחר מכן.

ביום 8 לחודש שלח התובע הטוען שאינו יודע קרוא וכתוב הודעה שהוא מבטל את המשכנתא ומאז נעלמו עקבותיו.

כתב תביעה שכנגד

הנתבעת 1 טוענת כי התובע הכפיש אותה כחברה לא אמינה דבר שגרם הפסד לקוחות. הא ותו לא.

אציין כבר עתה כי הנתבעת 1 לא צירפה לכתב התביעה שכנגד את הפרסום הפוגע לו היא טוענת ולא ציינה מהו הסעד אותו היא מבקשת ומה סכום התביעה.

כתב הגנה - הנתבעת 2

הנתבעת 2 מציינת כי ביום 27.11.18 התקשר התובע עם הנתבעת 1 בעסקת מכר לקבלת שירותי ייעוץ כלכלי ובדיקת מסלולי משכנתא.

במקביל, התובע התקשר עם הנתבעת 2 בהסכם הלוואה לצורך מימון עסקת מכר ובהתאם לכך העבירה הנתבעת 2 את כספי ההלוואה לנתבעת 1 בהתאם להנחיותיו הכתובות והמפורשות של התובע.

התובע חתם על הסכם עם הנתבעת 2 למתן הלוואה בסך של 14,000 ₪ לצורך רכישת השירות.

התובע קיבל הודעת גילוי ונאות ואישר אותה ורק לאחר מכן הנתבעת 2 אישרה סופית של בקשת ההלוואה והעבירה את סכום ההלוואה בסך של 14,000 ₪ לחשבון הנתבעת 1.

ביום 6.5.19 פנה התובע אל הנתבעת 2 שהסבירה לו כי גביית הכספים מחשבונו נעשית בהתאם להסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים. בשיחה זו הודה התובע כי חתם וכי אין לנתבעת 2 כל אשמה. נציג הנתבעת 2 הפנה את התובע לנתבעת 1 שהם יפעלו לביטול עסקת המכר וככל שהדבר יבוצע והנתבעת 2 תקבל את כספה בחזרה במלואו, תוכל הנתבעת 2 לבטל את עסקת ההלוואה.

התובע בחר לבטל חד צדדית את ההרשאה לחיוב חשבונו ונוצר חוב של 14,224 ₪ המגלם את מרכיב הבלון בהלוואה.

הנתבעת 2 פעלה מול התובע לפנים משורת הדין והעמידה לרשותו פריסת תשלומים והתובע מסר לה המחאות.

דרישתו של התובע מהנתבעת 2 לקבל סך של 14,580 ₪ חסרת בסיס שעה שעיקר תשלום ההלוואה כלל לא נפרע ע"י התובע. לנתבעת 2 אין כל התנגדות לביטול הסכם המכר וככל שהנתבעת 1 תסכים לכך ותשיב לנתבעת 2 את הכספים שהעבירה אליה, תוכל הנתבעת 2 להשיב לתובע את הסכומים שגבתה ממנו ולבטל את יתרת התשלומים שטרם נפרעו.

נכון למועד הגשת כתב ההגנה התובע החזיר לנתבעת 2 סך כולל של 4,302.94 ₪.

לכתב ההגנה צירפה הנתבעת 2 טופס בקשה לקבלת הלוואה של 14,000 ₪, חתום ע"י התובע, בקשה להרשאה לחיוב חשבון, תעריפון עמלות, הסכם הלוואה ולוח סילוקין.

ההליך

הדיון בתביעה התקיים בפני ביום 19.1.20 ושמעתי דברי הצדדים.

בתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב ואלה הוגשו.

הכרעה

ביום 27.11.18 ביצע התובע שתי עסקאות. האחת, עם הנתבעת 1, לגבי קבלת שירות לייעוץ פיננסי ובדיקת משכנתא וכן לקבלת הלוואה מהנתבעת 2. השניה, עם הנתבעת 2, לקבלת הלוואה.

התובע חתם על גבי המסמכים שהוצגו בפניו.

התובע טוען כי למחרת היום יצר קשר עם הנתבעת 1 והידע על ביטול העסקה.

הנתבעת 2 מציינת כי העבירה את סכום ההלוואה בסך של 14,000 ₪ כפי שהתחייבה אל הנתבעת 1.

הנתבעת 2 צירפה טופס בקשה לקבלת הלוואה עליו חתם התובע. בטופס זה מבקש התובע הלוואה של 14,000 ₪ (להלן – "סכום ההלוואה") שיועברו אל הנתבעת 1.

אין חולק כי סכום ההלוואה לא הועבר לבסוף לתובע ועל כן השאלה שיש לשאול כעת אילו סכומים היה על התובע לשלם לנתבעות בנסיבות אלה, ואם שילם לנתבעות סכומים ביתר, הרי שעליהן להשיב סכומים אלה לטובע.

התובע מציין כי פנה בבדיקת האפשרות לקבל הלוואה של 100,000 ₪. ועל כן לא ברור מדוע הוחתם קבלת הלוואה של 14,000 ₪.

בנו של התובע, מר יוסי צמח, במהלך הדיון שהתקיים בפני ציין:

"אבא שלי ביקש הלוואה של 150,000 ₪ בערך, והוא ביקש ביטול של ההלוואה. הסכום של 14,000 ₪ הוא סוג של שכ"ט".

טענה זו לא נסתרה ולא הופרכה ע"י הנתבעות ונראה לי שהיא ההגיונית בנסיבות העניין.

הרי מדוע שהתובע יפנה לבקש הלוואה של 14,000 ₪? לאיזו מטרה?

הנתבעות מאשרות בסיכומיהן כי התובע פנה "לקבלת שירותי ייעוץ פיננסי ובדיקת משכנתא" (סע' 1 לסיכומי הנתבעת 1) ו- "בעסקת מכר לקבלת שירותי יעוץ כלכלי ובדיקת מסלולי משכנתא אופטימאליים.." ועם הנתבעת 2 – "בהסכם הלוואה נפרד לצורך מימון עסקת המכר" (סע' 1-2 לסיכומי הנתבעת 2).

הנתבעות מציינות כי התובע פנה בבקשותיו לעיל בחודש נובמבר 2018 ורק בחודש מאי 2019 פנה על מנת לבטל את העסקאות.

איזה ייעוץ פיננסי ניתן לתובע? איזו הלוואה הוא קיבל?

מהעובדות שפורטו על ידי הצדדים עולה כי התובע פנה אל הנתבעת 1 בעקבות פרסום, על מנת לבחון שיפור תנאי המשכנתא שלו ובדיקת קבלת הלוואה בסך של 100,000 ₪ לפחות, הלוואה שלא קיבל והוא הוחתם ע"י הנתבעות ע"י מסמך הלוואה בסך של 14,000 ₪ שכל כולו תשלום שכר הטרחה של הנתבעת 1 שהועבר אליה ע"י הנתבעת 2.

אני סבור כי בנסיבות העניין דין ההסכמים עליו חתם התובע להתבטל.

מחד, התנאי עליו חתם התובע כי מדובר בהלוואה למעשה של 14,000 ₪ שיועברו ישירות אל הנתבעת 1 ללא כל בדיקה או תנאי של קבלת שירות והלוואה, מהווה תנאי מקפח כהגדרתו בסע' 4(5) לחוק החוזים האחידים תשמ"ג-1982.

כמו כן לתובע לא היתה גמירות דעת מספקת כדי להבין שכל שעשה היה לקבל הלוואה מהנתבעת 2 לתשלום שכר טרחה של הנתבעת 1 – וזאת כאשר למעשה לא קיבל הלוואה של 100,000 ₪ ולא שופרו תנאי המשכנתא שלו וכאשר קבלת מלוא שכר הטרחה מראש אצל הנתבעת 1 היה ללא כל תנאי .

סע' 5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע:

"הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה".

הודעתו של התובע היתה צריכה להעיד על גמירת דעתו להתקשר עם הנתבעות לפי ההצעה. אמנם התובע חתם על טופס הבקשה לנתבעת 2, אך כלל נסיבות העניין מראות אחרת. התובע לא התכוון לקבל הלוואה של 14,000 ₪ שכל מטרתה היא תשלום שכ"ט לנתבעת 1.

סוף דבר

דין ההסכמים עליו חתם התובע להתבטל ועל הנתבעות להשיב לתובע את הסכומים שגבו ממנו בפועל.

התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי נתמכת באסמכתאות בנקאיות לסכום שנגבו ממנו בפועל ע"י הנתבעות.

כתב התביעה שכנגד נדחה מאחר שהנתבעת 1 לא צירפה לכתב התביעה שכנגד את הפרסום הפוגע לו היא טוענת ולא ציינה מהו הסעד אותו היא מבקשת ומה סכום התביעה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח ניסן תש"פ, 12 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.