הדפסה

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 37950-11-14

בפני
כבוד ה שופטת אושרית הובר היימן

תובע

מוריס בן אמור

נגד

נתבעים

1.דירות קדם (משרד תיווך) ע.מ 56693583
2.אמנון קדם

פסק דין

התובע, שהינו אדם קשיש ובעל מוגבלות פיזית, חפץ - בהגיעו לגילו המופלג ונוכח מצבו הרפואי - להתגורר בסמוך לאחיותיו. לצורך כך, התקשר עם הנתבע 2 (להלן – מר קדם) בהסכם לפיו ישכור ממנו דירה ברח' שד' בנימין 48 בנתניה (להלן – "הדירה" / "המושכר"). הסכם השכירות נחתם ביום 05.08.14, ולפיו תקופת השכירות אמורה הייתה להתחיל, ימים אחדים לאחר מכן, ביום 10.08.14. להסכם שנחתם צורף נספח בכתב ידו של מ, שכו תרתו "תיקונים שיש לעשות בדירה". אין חולק, כי מר קדם התחייב לבצע את התיקונים שפורטו ברשימה, עובר לתחילת תקופת השכירות. מסמך נוסף שנחתם באותו היום, בין התובע למר קדם הוא "טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך", בגין אותה דירה ממש, שהשכיר מר קדם לתובע.

לטענת התובע, מר קדם לא ביצע את התיקונים שהתחייב לבצע בדירה ולכן נמנע ממנו לעבור לגור בה, ב יום 10.08.14. כן, נטען כי חרף פניות חוזרות אל מר קדם, בכתב ובעל פה, בעזרת אחיותיו ובאמצעות עו"ד מטעמו, לא ביצע מר קדם את התחייבויותיו ועל כן, הודיע לו התובע על ביטול ההסכם. לטענת התובע, במועד חתימת ההסכמים, שולם על ידו סך של 6000 ₪, בשתי המחאות, אשר לבקשת מר קדם נמסרו פתוחות – מחצית מן הסכום שולם, לטענת התובע, בגין דמי תיווך והמחצית השניה, בגין שכר הדירה.
התובע עתר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים להשיב לו את הסך של 6000 ₪ ששולמו במעמד חתימת ההסכמים.

מנגד, טענו הנתבעים כי התובע חתם על הסכם השכירות, לאחר שאחיותיו ביקרו מספר פעמים בדירה ולאחר שהתובע ביקר בה בעצמו. מר קדם מאשר כי נערכה, במעמד חתימת ההסכם, ר שימת ליקויים בדירה, שאותם התחייב לתקן, אך טוען כי הם תוקנו, באופן כמעט מלא וכי העדר תיקונם של חלקם המזערי, לא היווה עילה לביטול ההסכם. מכל מקום, טענו הנתבעים, תיקון הליקויים כמוסכם לא היווה תנאי להסכם. לטענת הנתבעים, התובע חתם על הסכם מחייב והפר אותו, ועל כן יש לדחות את התביעה להשבת הכספים ששולמו. עוד טוענים הנתבעים, כי הסכום ששולם הינו בגין חודשיים שכירות בנכס, ולא בגין שכר תיווך, שגם אותו חייב התובע לשלם.

בדיון שנערך בפני העידו אחיותיו של התובע – גב' אנט בן-דוד וגב' אסתר רבינוביץ' וכן מר קדם.
התובע לא העיד, לאחר שנטען כי הינו כבד שמיעה כמעט באופן מוחלט ולעניין זה הוצגו מסמכים רפואיים בפני ביהמ"ש. בתום העדויות, ניתנה החלטה המאפשרת למר קדם להציג לתובע שאלות בכתב עליהם יגיב בתצהיר ונקבע כי, למען האיזון, תינתן לנתבע האפשרות להגיש תצהיר תשובה, אך מר קדם ויתר על הצגת שאלות באופן האמור, לתובע.

דיון והכרעה:

כאמור, בין מר קדם לתובע נחתמו, בד בבד, שני הסכמים - הסכם תיווך והסכם שכירות.

ראשית, אדרש להסכם השכירות:

הצדדים אינם חלוקים, כי במעמד חתימת הסכם השכירות, ערכו רשימת ליקויים בדירה שמר קדם נדרש להביא לתיקונם.

התובע טען, כי רק מקצתם של הליקויים תוקנו וכי לכן לא יכול היה להיכנס לגור במושכר במועד המוסכם, בעוד שמנגד טען מר קדם, כי מרבית הליקויים תוקנו.

וכך העידה, גב' בן-דוד:

"אחי התגורר לבד, הוא אלמן, הוא ביקש שאחפש לו דירה להשכרה שיהיה קרוב אלינו. ... מצאנו את הדירה עם הרבה ליקויים, כל דבר כמו תריס לא בסדר, הוא אמר שהוא יסדר. וכד'. כל התיקונים שהוא חתם שהיא יתקן, ואני מציגה מסמך שערכנו במעמד חתימת ההסכם שנושא את הכותרת "תיקונים שיש לעשות דירה" ומפרט את התיקונים אליהם התחייב הנתבע. ... המסמך נושא תאריך 5.8 ביום 10.8 היינו אמורים לקבל את הדירה. אחי לא נכנס בפועל לדירה כי הדירה לא היתה מוכנה, הוא אמר שהדירה לא היתה מוכנה... אחרי זה כביכול היתה מוכנה הדירה, הוא בא איתנו לשם, ומצאנו שחלק מהדברים של הרשימה לא תוקנו, לא תריסים, לא חלון, היו תיקונים שעשה בסלון, הדביק פנלים וכל השאר שרשמתי לא תוקן. אמרתי איפה כל התיקונים כמו תריסים, התובע לא שומע צריך לתקן, הוא אמר שהוא יתקן ויעשה סגר בטחון. הוא אמר שהוא יסדר, נתן כמה ימים שוב פעם אומר הדירה מוכנה, ראיתי שהדירה לא מוכנה, התקשרתי אליו מהדירה ואמרתי שהדירה לא מוכנה שיש ליקויים שלא סידר, שאל מה אני צריכה עוד, הוא אמר שאם היה יודע שצריך לתקן כל כך הרבה דברים לא היה עושה איתנו חוזה. בסופו של דבר אחי לא נכנס לדירה." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 1-5, ש' 10-18).

בהמשך, בחקירתה הנגדית, העידה, כהאי לישנא:

"ש. בן אדם רואה דירה על הפנים מה יש לו עוד לראות 3 פעמים .
ת. כי הבטחת שתתקן את הליקויים. ראיתי דירה הרוסה. חתמתי חוזה כי האמנתי בך.
ש. מפנה לרשימת התיקונים. מפנה לסעיף 3, רשת במקלחת.
(ת). לא תיקנת. את ראש המקלחת לא תיקנת. לגבי ניקוי פנלים ותיקון טאפט – עשית חלק, רק בסלון. "
(עמ' 4, ש' 5-8).
וכן:
"תריסים שלא תיקנת והבטחת לתקן, חלון במקלחת שלא היה והבטחת לעשות, מדף במטבח, לא היה מדף אחד בתוך הארון."
(עמ' 5, ש' 1-2).

אחותו הנוספת של התובע, גב' אסתר רבינוביץ', העידה כך:

"אני אחותו של התובע. אני יצאתי לחפש דירה כי אחי ביקש ממני. עשיתי סיבוב ברחוב שקרוב אלי ופתאום החברה שלי ראתה שלט, לקחנו את מספר הטלפון והתשקרתי לנתבע כדי לראות את הדירה. ראיתי את הדירה. זו לא היתה הדירה האידיאלית אבל היתה קרובה אלי. וזה מה שהיה חשוב לי. התקשרתי לאחי לעכו שיבוא והלכנו לראות את הבית. אני ראיתי את הדירה 3 פעמים. כשראינו שהם באו מעכו, מרוב שהוא רצה להיות פה הוא אמר שזה בסדר, הלכנו למשרד של הנתבע, ישר לקח אותנו למשרד והחתים אותנו על הכל. היו ליקויים בדירה וזה נרשם. לדוגמא, היה את המסילות שהיה לנו הכי חשוב כי הוא לא שומע, הוא לבד. מרגע שנחתם ההסכם, כשבאנו וראינו ששום דבר לא תוקן, והוא היהצריך לתת את הדירה ב-10 לחודש דבר שלא היה, התובע בינתיים ארז את הכל ולקח חודש וחצי עד שהוא מצא משהו אחר. לא היה למי לפנות. ... הייתי במעמד שנמסרו השיקים, זה היה באותו יום, חצי שעה אחרי שראינו את הדירה, במשרד של קדם, אני ישבתי שם יחד עם אחותי. התובע מסר את השיקים. שולם 3,000 ₪ עבור תיווך ועוד 3 אלף ₪ עבור חודש אחד. הוא ביקש שההמחאות יישארו פתוחות. "

בהמשך, בחקירתה הנגדית, השיבה לשאלת הנתבע באשר לרשימת הליקויים שתוקנו: "היה משהו בפנלים שעשית וצבעת קצת את הסלון. זהו" (עמ' 7, ש' 18).

וכך העיד מר קדם:

"אני חתמתי על ההסכם מול התובע.... עלו לי התיקונים הרבה כסף. החתמתי אותם על טופס תיווך, הוצאתי להם 2 ארונות קיר ענקיים מהדירה. זה עלה לי הרבה כסף, לכן שילמתי 2 שיקים עבור השכירות.
אני משרד שקיים בנתניה 42 שנה. הם מצאו כנראה טובה יותר ורצו לצאת מהחוזה.
הם נתנו לי שיקים ביום 4.8 חתמו על חוזה ביום 5.8 והכניסה לדירה ביום 10.8, הדירה היתה מוכנה, הם באו ואמרו שהדירה לא מוכנה, שאלתי מה הם רוצים עוד. רשימת התיקונים נעשתה ביום החתימה. פועלים ביצעו עבורי את התיקונים. לקחתי ערבים מהשטחים. היו דברים קטנים כמו חלון שלא היה לו גלגל, תיקנתי. רשימת התיקונים שנרשמה היא זניחה. נגיד שלא קניתי את הרשת, ולא תיקנתי את הכבלים של בזק, לפי רשימת התיקונים היא זניחה. לא מפירים חוזה על דבר שכזה. לשאלת בית המשפט, לא היתה התניה של כניסה שלו לדירה אם יתוקנו הליקויים.... ביום 10.8 הם לא רצו את הדירה. ביום 19.8 הם שלחו לי מכתב מעוה"ד שלהם וכתבתי לו מכתב חזרה. כשהם שלחו לי את המכתב זה היה פעם ראשונה שהודיעו שהתובע לא נכנס לדירה. במהלך השיפוצים הם באו ועשו לי ביקורת על העבודה. הם ראו שעובדים שם.
...
הדירה טובה אמנם פשוטה. הושכרה כל השנים למשפחות עם ילדים. לא נכון שאינה ראויה למגורי אדם. העד שלי שיפץ וצבע את הדירה. אחרי שהוא שיפץ נותרה בה רשימת הליקויים שערכנו.

(עמ' 7, ש' 23, 26-32, עמ' 8, ש' 1-9, 19-22)

ובהמשך, טען בסיכומיו:

"רשימת התיקונים –
כמופיעה בכתב התביעה, אני כופר בה לחלוטין וגם במכתב התשובה שכתבתי לעורך הדין ששלח לי מכתב מטעמם, הינו זניח לגמרי, ולא יעלה על הדעת שראש של מקלחת, סעיף 2, או רשת ביוב, סעיף 3 וכו' הם סיבה מספקת להפרת חוזה באופן חד צדדי."
(עמ' 9, ש' 10-13).

כפי שצוין לעיל, ממסמכים רפואיים שהוצגו בפני ביהמ"ש ומעדותן של אחיות התובע, עלה כי התובע הינו כבד שמיעה עד כדי חרשות כמעט. מר קדם טען, כי אין אמת בטענה וכי הוא עצמו ניהל שיחת טלפון עם התובע ואף יש לו הקלטה של השיחה. אולם, כשהתבקש מר קדם להשמיע את אותה הקלטה לאזני ביהמ"ש, טען כי אין בידיו את ההקלטה במועד הדיון (ר' עמ' 9, ש' 7). בהחלטת ביהמ"ש, ניתנה לנתבע אפשרות להגיש רשימת שאלות לתובע, עליה ידרש להשיב בתצהיר וכן נקבע כי מר קדם יוכל להגיש תצהיר נגדי, אולם מר קדם חזר בו מבקשתו להציג שאלות לתובע ועל כן עדותו של זה לא נמסרה.

עוד יצוין, כי העד מטעמו של מר קדם נטש את ה יכל ביהמ"ש ולכן גם עדותו של זה לא נשמעה. בשל כך, ממילא התייתר הצורך להידרש למשקלה של עדות זו, שעה שהעד ישב באולם ביהמ"ש ושמע את עדותן של אחיות התובע, זאת מבלי שהנתבע טרח לציין זאת בפני ביהמ"ש ולמרות שהלה עמד על הוצאת עדת התובע מן האולם בראשית הדיון.

דיון והכרעה:

מן העדויות עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעת החתימה על ההסכם התחייב מר קדם לבצע תיקון של שורת ליקויים במושכר, ועוד אין מחלוקת כי הליקויים לא תוקנו במלואם. אלא, שלגרסת התובע, חלקם הארי של התיקוני ם לא בוצע באופן שלא איפשר לו להיכנס אל הדירה במועד המוסכם, ובכך הפר מר קדם את ההסכם, ואולם אליבא דמר קדם, רק חלקם השולי של הליקויים לא תוקן, ועל כן למעשה – היה זה התובע אשר הפר את ההסכם עת שבחר לא להיכנס אל הדירה.

לאחר ששמעתי את העדויות, נחה דעתי כי עלה בידי התובע להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי גרסתו הינה נכונה. ואבאר:

ברי, כי על התובע נטל השכנוע הראשוני , הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה".

אולם, בנסיבות המקרה דנן, הואיל וגם מר קדם מאשר בעדותו כי לא ביצע את כל התיקונים במושכר, הרי שטענת מר קדם, הינה למעשה טענת "הודאה והדחה". לפיכך, הנטל להוכיח את התיקונים שביצע, כי התיקונים שלא בוצעו הינם מזעריים בלבד וכי הליקויים שנותרו לא מנעו את מגוריי התובע במושכר, עובר לכתפי מר קדם.

מסקנתי היא, כי לא עלה בידי מר קדם להוכיח טענותיו – שכן, לא היו בידיו חשבוניות להוכחת תשלום בגין תיקון הליקויים, מר קדם טען "פועלים ביצעו עבורי את התיקונים, לקחתי ערבים מהשטחים" (עמ' 7, ש' 32) ואף פועל או בעל מקצוע לא הובא על ידו להעיד. ביחס לתמונות הנכס שהוצגו בפני ביהמ"ש – לא ברור מתי צולמו התמונות ביחס לאירועים נשוא התביעה. כמו כן, עד הנתבע ים, אשר נטען כי "שיפץ וצבע את הדירה" (עמ' 8, ש' 20) לא העיד סופו של דבר, ומכל מקום נ ראה כי עדותו של זה לא הייתה מוסיפה לטענות מר קדם, שכן לדברי מר קדם עצמו רשימת הליקויים שצורפה להסכם נערכה לאחר אותו שיפוץ ( "אחרי שהוא שיפץ את הדירה נותרה בה רשימת הליקויים שערכנו", שם, שם).

אם כן, מן הבחינה הראייתית – לא ניתן לקבוע, כטענת מר קדם, כי הליקויים שנותרו בדירה הינם זניחים. לפיכך, אני מאמצת את גרסת התובע, כי הליקויים אשר סוכם במעמד החתימה כי יתוקן ע"י מר קדם, עובר לכניסתו אל הדירה, לא תוקנו, באופן שלא איפשר את כניסתו לדירה.

זאת ועוד, טען מר קדם – כזכור - כי גם אם נותרו ליקויים "לא מפירים חוזה על דבר שכזה" וכי "לא היתה התניה של כניסה שלו לדירה אם יתוקנו הליקויים" (עמ' 8, ש' 2,3).
מנגד, טענו אחיותיו של התובע בעדותן, כי תיקון הליקויים היווה תנאי להתקשרות, בין היתר – היות והתובע הינו כבד שמיעה ועל כן תיקון התריסים וסוגרי החלונות – היו הכרחיים, מבחינת בטחונו האישי.

גם בעניין זה, אני מוצאת לקבל את טענת התובע, זאת לאור ה"כלל נגד המנסח" הקבוע סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973, לפיו "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו."
במקרה דנן, אין חולק כי הסכם השכירות נוסח ע"י מר קדם עצמו וכי גם רשימת הליקויים נערכה על ידו. היות ולא עולה בבירור מנוסח ההסכם, האם תיקון הליקויים הינו תנאי לתחילת תקופת השכירות, אם לאו, הרי שפרשנות ההסכם דינה שתהיה נגד מר קדם ולא לטובתו, כהוראת סעיף החוק האמור.
אציין, כי גם נסיבות חתימת ההסכם ואומד דעת הצדדים בעת חתימתו, כפי שעולה מן העדויות, מחזק דווקא את פרשנות התובע את ההסכם - שכן מדובר בתובע בא בימים ונכה, שהעתיק מקום מגוריו בעיר עכו, ארז את כל מטלטליו ונערך לכניסתו לדירת התובע – התארגנות שוודאי הייתה מורכבת ולא פשוטה עבור אדם במצבו . בלתי סביר בעיני שהתובע פעל כאמור, אם לא הייתה לו כוונה אמיתית לקבל חזקה במושכר, במועד המוסכם. עוד בלתי סביר בעיני שאדם בנסיבותיו של התובע – יבחר שלא להיכנס למושכר, רק בשל ליקוי מזערי כדוגמת רשת לביוב של המקלחת שלא תוקנה, כטענת מר קדם. לכן, אני קובעת שבמאזן ההסתברויות, סביר יותר, שהתובע ביקש להיכנס למושכר, אולם בשל ליקויים מהותיים בו - שלא תוקנו אף שהוסכם כי יתוקנו – נבצר ממנו לעשות כן. אין אני מקבלת גם את טענת מר קדם, כי שעה שיש חשמל, מים ומזגן בדירה לא הייתה כל מניעה להיכנס לגור בה, שכן הובהר ע"י אחיות התובע שתיקון הליקויים הספציפיים עליהם הוסכם, היווה תנאי הכרחי לכניסתו לדירה, בשל מצבו הפיזי של התובע ונכותו.

מן הנימוקים המפורטים לעיל, אני מסיקה כי תיקון הליקויים היווה תנאי הכרחי לתחילת תקופת השכירות, כי הליקויים לא תוקנו, וכי בכך היה זה מר קדם שהפר את הסכם השכירות עם התובע, הפרה יסודית. עוד אני קובעת, כי התובע הודיע לנתבע – באמצעות אחיותיו – בהזדמנות הראשונה על ההפרה, כי ניתנה לנתבע הזדמנות לתקן את הליקויים – וכי כבר בסמוך להפרה, ביום 19.08.16, נשלח והתקבל אצל מר קדם מכתב ובו הודעת ביטול של ההסכם.

וכעת, להסכם התיווך שנחתם בין הצדדים –
כפי שצוין לעיל, בד בבד עם חתימת הסכם השכירות, בין התובע לנתבע נחתם גם הסכם תיווך ביחס לאותו הנכס.

כאשר נדרש מר קדם להבהיר – כיצד שני ההסכמים דרים בכפיפה אחת, טען כי כמתווך הוא משכיר בשכירו ת משנה עבור לקוחותיו את נכסיהם. לעניין זה, צירף מר קדם לכתב ההגנה הסכם שכירות בינו לבין אדם בשם "אשורי ארז", שנטען כי הוא בעל הנכס נשוא התביעה ואשר עבורו, בשמו ובמקומו, השכיר בשכירות-משנה לתובע את המושכר.

טענה זו, מתקשה אני לקבל, ממספר טעמים:
ראשית – לא ניתן ללמוד באופן ברור , כי ההסכם בין מר קדם לאותו מר אשורי מתייחס דווקא לנכס נשוא התביעה, שכן בהסכם עם מר אשורי נכתב, כי המדובר בדירה בקומה ראשונה, בשד' בנימין 48/3 כניסה א, מבלי שנכתב באיזו עיר מצויה הדירה, ואילו בהסכם נשוא התביעה נכתב כי המדובר בדירה בקומת קרקע, בשד' בנימין 48, בנתניה.

שנית, בהסכם עם מר אשורי, סעיף 5 אוסר באופן מוחלט על השוכר (היינו מר קדם) למסור או להעביר או להשכיר את המושכר לאחר, בין בתמורה ובין בלי כל תמורה, בלי לקבל רשות המשכיר בכתב ומראש. אישור כאמור מאת מר אשורי, שנטען שהינו בעל הנכס, לא הוצג.

ושלישית, מר קדם לא הציג כל ראיה לפיה הכספים שהתקבלו מן התובע בגין שכירות, אכן הועברו בפועל למר אשורי, הבעלים הנטען בנכס.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 10 לחוק המתווכים במקרקעין, "מתווך במקרקעין לא יתווך בעסקת מקרקעין אם יש לו ענין אישי במקרקעין או בעסקה, אלא אם כן גילה ללקוחו את עניינו האישי כאמור וקיבל את הסכמת הלקוח לכך בכתב". עפ"י סעיף זה, בין אם אכן מר קדם משכיר בשכירות משנה עבור לקוח שלו (שכאמור לעיל, לא השתכנעתי כי הוכח) ובין אם הנכס הינו בבעלותו, הרי שעסקינן בנכס בו, לכאורה, למר קדם ענין אישי בו, ועל כן לא יכול היה לעסוק לגביו בתיווך. יתרה מכך, עפ"י סעיף 12 לחוק הנ"ל, "מתווך מקרקעין לא יערוך ולא יסייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין...מתווך המפר הוראת סעיף זה לא יהיה זכאי לדמי תיווך". הואיל ואין חולק, כי מר קדם ערך את הסכם השכירות, הרי שממילא בהתאם להוראות סעיף זה, אינו זכאי לדמי תיווך בגין העסקה.

התובע טען, כי במעמד חתימת ההסכם נמסרו שתי המחאות ע"ס 3000 ₪ כ"א – אחת, בגין שכר דירה לחודש הראשון והשני, בגין דמי תיווך. מר קדם, טען בתוקף כי למרות שמגיעים לו דמי תיווך, טרם גבה אותם מן התובע – וכי שתי ההמחאות שולמו על חשבון שכר הדירה בלבד . זאת ועוד, מר קדם לא הכחיש טענת התובע, לפיה ההמחאות נמסרו "פתוחות" לבקשתו.

לדידי, האופן בו בחר מר קדם לנהל את העסקה, והחתימה הכפולה – הן על הסכם תיווך והן על חוזה ישיר בין התובע לנתבע ב יחס אותו הנכס – מטילה צל כבד על העסקה כולה.

ביחס לכספים ששולמו, מסקנתי היא, כי בין אם נגבתה מחציתם בגין דמי תיווך ובין אם לאו – דינם השבה . ואנמק:

משקבעתי כי מר קדם הפר את הסכם השכירות הפרה יסודית באופן אשר מנע מן תובע לעבור להתגורר במושכר – לא הייתה לו כל זכות לגבות את דמי השכירות ועליו להשיבם.

אם אקבל טענת התובע, כי מתוך 6000 ₪ ששולמו, מחצית היו בגין שכירות ומחצית בגין דמי תיווך – הרי שדמי השכירות דינם השבה בשל הפרתו היסודית של הסכם השכירות ע"י מר קדם, ודמי התיווך דינם השבה, הואיל ועפ"י הוראות סעיפים 10 ו – 12 לחוק המתווכים, לא רשאי היה מר קדם לגבותם.

מאידך – גם אם תתקבל טענת מר קדם, כי מלוא הסכום – 6,000 ₪ ניתן בגין שכירות, הרי ממילא דינם השבה, בשל ההפרה היסודית של ההסכם שבוצעה על ידו .

סוף דבר:

התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, סך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט, בסך 1,000 ₪ (הכולל שכר העדות, בסך 200 ₪ כל אחת), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.
ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ו, 01 יוני 2016, בהעדר הצדדים.